סיכום שלי אחרי עבודה במוסך כ3 חודשים

[Ron.P]

אושריקו,מה שאתה אומר בעצם שבכל הנושא של אמינות רכבים יש הרבה מאד סטיגמה והאמת לא ממש ברורה כמו שאנשים משוכנעים שהיא.

 

שזה בדיוק מה שחוויתי על בשרי שלפני מעל 20 שנים נכנסתי לסוכנות פיגו עם קונספט בראש של צרפתיות חרא,מלא תקלות,במיוחד חשמל,בנויות מפלסטיק..בלה בלה,ועד היום במשפחה {קרבה ראשונה} רכשנו 10 דגמים {רק} של פיגו,שזה מדבר בעד עצמו.

מה שעוד פעם אני חייב לציין בהקשר הזה זה שהרכבים של פיגו מצויינים אבל השירות של לובנסקי..שלא נדע והוא לא משתפר,זה כנראה שהחל מדורי מנור ומטה פשוט לא מעוניינים לתת שירות מכובד.

 

בכל מקרה אני מקוה שתוכל להתפרנס ממה שאתה אוהב,זה נהדר שאתה אוהב את העבודה.

[EliC25]

Thank you captain obvious

[ron_man]

3 חודשים זה לא מספיק להגיע למצב להגיד מה אמין ומה לא.. מניסיון אישי של קצת יותר מ3 חודשים במוסכים וגם כרגע,זה הכל מהכל.

אושר, אם אתה רושם שמוסך זה החיים, למה הפסקת? 3 חודשים הספיקו לך ? או שהבנת שתחביב ומקצוע לא כל כך עובד?

מציע לך לחפש עוד ולהמשיך בזה אם זה מה שאתה אוהב...

תחפש במוסכים של חברות השכרה, הכי קל ופשוט להתחיל משם, כל סוגי הרכבים, כל סוגי העבודות, ואז.. יהיה לך בסיס רחב יותר

[SlowRide]

הוא חי במוסך 3 חודשים ברצף, ישן שם מתחת לליפט. עכשיו זו יציאה ראשונה הביתה ויש גישה למחשב.

[Pavlik]

אושריקו.

[ModChiP]

אושריקו, יחסית לבחור שאומר תמיד שהוא דואג לפרטיות שלו, לא קשה לזהות אותך בפייסבוק.

[Max.M]

אושריקו, יחסית לבחור שאומר תמיד שהוא דואג לפרטיות שלו, לא קשה לזהות אותך בפייסבוק.

 

הפעם היחידה שאני מצטער שאין לי פייסבוק

[vadim6385]

פייסבוק יבוא יחד עם הקרחת, הכרס ומדבקת אבא פגום, אל תדאג.

[Max.M]

פייסבוק יבוא יחד עם הקרחת, הכרס ומדבקת אבא פגום, אל תדאג.

 

כרס יש .

כל השאר מוותר מראש...

[spidrman]

אני טכנאי רכב מוסמך (בוגר בסמ"ת בחיפה לזקנים שעוד זוכרים...)בשנת 1987 עבדתי בצ'מפיון כחצי שנה משם בעיקר זכורות לי המוניות מדגם טרנספורטר דיזל שחתמו קבע במוסך... גם המעבר בטרנספורטרים בנזין מקירור אוויר למים היה מעט טראומטי והיה מאד מוזר לנקז שם אוויר ממערכת הקירור..בשנת 1988 עבדתי באוסטרליה במוסך הונדה-רובר-יגואר בעיר מלבורן, משם אין לי הרבה מה לספר שכן עסקתי בעיקר בהכנת רכבים חדשים למסירה וביצוע טיפולים פשוטים...כשחזרתי לישראל עבדתי במשך שנה וחצי במוסך מורשה שטיפל בשעתו בדייהטסו, לנציה ואוטוביאנקי (בשעתו-אותו יבואן).הדייהטסו בהחלט הצדיקה את "הסטיגמה" שדבקה בה, אמינה ביותר, פשוטה יחסית לטיפול ולמעט בעיה כרונית של "צפצופים" בזמן בלימה באפלאוז ובשרייד החדשות יותר (אז דגמי 1988-89), אפס תקלות.דבר דומה אפשר לומר גם על האוטוביאנקי מאותן שנים שלמעט בעיה פשוטה וזולה מאד לטיפול בגומיות שמחזיקות את הבולמים מאחורה וגומיות בציריות שהיו נוטות להיקרע אחת לשנתיים לערך, הפגינה אמינות מרשימה.הלנצ'יה, עד היום יש לי כאבי בפרקי הידיים ובגזע המוח זכר לקושי שבהחלפת משאבות מים במנועי הDOHC אבל מצד שני, איזה מכוניות....? לא בכדי אחר כך כשיכולתי להרשות לעצמי, קניתי 3 לנצ'יות שהסבו לי הנאה והנעה למעשה ללא תחרות עד היום.העבודה במוסך? היו רגעים קשים, כשבחוץ 35 מעלות ותא המנוע רותח, הידיים שמנוניות וצריך לפשפש ולהפעיל כוח אי שם מחתחת לליפט עם ידיים וראש מורמים, רגעים שבהם אמרתי לעצמי שדי, זה לא שווה את זה.. האמת זה לא היה שווה את זה כי השכר אז היה נמוך מאד (היום משתכרים לא רע בכלל בענף הרכב, יש תנאים סוציאליים ושאר הטבות, לפחות במוסכים הגדולים).בחורף גם לא היה תענוג גדול, יחס הלקוחות היה דווקא טוב אבל לענף הייתה תדמית גרועה מאד.הסיבות העיקריות שעשיתי שינוי תעסוקתי היו השכר-כשכיר וההבנה כבר אז כי למוסכים קטנים לא תהיה זכות קיום וכדי שאוכל לפתוח ולקבל "מוסך מורשה" יש צורך בהשקעות גדולות מאד במוסך, במבנה, באולם המתנה, בניהול מחסן, ברכישת ציוד דיאגנוסטי ממוחשב וייעודי (הבנתי שמה שהיה נחוץ השעתו בלנצ'יה תמא יהיה סטנדרט בכל רכב בעתיד הלא רחוק וכך היה). היות ולא באתי ממשפחה עשירה ולא היו לי רזרבות של כסף השארתי את עניין הרכב כתחביב, שיפצתי מספר מכוניות אספנות ועיקר הקשר שלי לעולם הרכב היום זהו הפורום כאן... מי שיש לו יכולת פיזית, ראש על הכתפיים ויכול להתקדם בתוך חברה/מוסך גדול ולהגיע עד למשרת מנהל שירות, בוחן וכיו"ב, הרי הענף משווע לידיים עובדות שמחוברות למוח חושב וצפויה לו פרנסה סבירה עד טובה ובעיקר מובטחת לאורך שנים (גם אם המנועים בעתיד יהיו חשמליים בעיקר).