מה הייתם עושים אילו בת זוגתכם היתה מסרבת לרילוקיישן חלומי?

[Ahbarony]

יש לי כמה משפחות כאלה מול העייניים שבעל עשה ןביתו מעבר לים והאשא שמרה על הקן וגידלה גוזלים עם האופר. כולן התפרקו עקב ריחוק וניכור שנוצר בין בני הזוג. אבל בהחלט היה הרבה יותר רכוש לחלק.

[ETAA]

זו אכן נקודה שמטרידה אותי.

יחד עם זאת, יש גם הרבה משפחות שבהן זה כן עובד והן לא התפרקו. יש לי דוגמאות כאלה מול העיניים.

[Ahbarony]

יש לכאו ולכאן. אתה מכיר את הזוגיות שלך ואתה זה שיקח את ההחלטה המושכלת. אני אישית חושב ששום כסף לא שווה לפספס את הילדים. רק שמבינים את זה בדיעבד. זה בנוסף לאפשרות שמשפחה לא תשרוד את זה.

[Barney]

מה זה לחיות על הקו?!

יש תא משפחתי תקין - הגבר והאישה חיים בבית אחד עם הילדים.

 

אין שום אפשרות אחרת, אחד משניכם צריך לוותר ולהשלים עם העובדה (אם עוזבים או לא) כי איך שאני רואה את זה ובהסתכלות ריאלית לחלוטין כל פתרון אחר יהיה lose lose situation.

[roee]

אם אתה בצומת הדרכים שאתה מתאר, כנראה שאתה טוב במה שאתה עושה ושהקריירה חשובה לך. הוויתור האישי מבחינת התפקיד - ועזוב לרגע את הכסף - עשוי להיות כואב ומשהו שתתחרט עליו לימים. אני לא מסתכל על זה כ"כסף", ממש לא. אם אתה קריירסט, האתגר והקידום חשובים לך לפחות כמו הכסף. זה לא עניין של מה חסר אלא רצון האדם להגשמה ולאתגר, ואם זה בוער בך אז אשריך.

 

מבחינת הילדים, אז אמנם אתה עוקר אותם מהסביבה שלהם, אבל הם עוד קטנים ורילוקיישן כזה רק יתרום להם בבוא הימים (שפה זרה, חשיפה לתרבויות אחרות וכו' - אני לא צריך לספר לך).

 

אני חושב שאתה צריך לעשות את זה בשביל עצמך ובשביל הילדים. בקשר לאישה - יש מצבים בארה"ב למשל שהאישה עוברת עם הבעל בלי ויזת עבודה (במצב שהוא עובר בH1B) ואז החיים שלה יכולים להתדרדר לאומללות וריקנות (אין משפחה, אין עבודה). אם היא הייתה יכולה להתפתח בתפקיד שלה, רק בחו"ל, אני חושב שזה היה עוזר המון.

 

אני חושב שצריך לגשת לזה בהתקפה משולבת:

1. הסבר על התועלת לילדים מבחינת התפתחות ואפשרויות

2. מציאת פעילויות משפחתיות משותפות שיהיו משהו לשאוף אליו (נגיד, השנה נלך לאתרים כאלו ואחרים במדינת היעד או ליד, נצא לroadtrips וכן הלאה) עם תוכנית מסודרת

3. עזרה לבת הזוג בהגשמה מקצועית אם אפשר - ואם לא, אז שתלמד או תתנדב או כל דבר שיאתגר אותה

4. בניית תוכנית לביקור של קרובי משפחה מהארץ (אם סבא\סבתא יטוסו לשם פעמיים בשנה, ואתם תטוסו פעמיים בשנה, זה אומר להתראות כל שלושה חודשים, אם כי פעמיים בשנה זה לא מעט)

 

הייתי מנסה לשמור את אופציית הקו כמוצא אחרון. זה דורש ממך ויתור גדול - אתה גם לא יכול להשתקע כמו שצריך שם, וגם לא נמצא באמת כאן, וברגע שזה קורה זה עשוי להיות סטטוס קוו נסבל מספיק שלהעביר את המשפחה כבר יהיה בלתי אפשרי.

 

הכי קל זה לוותר, אבל אם זו ההגשמה העצמית שלך, זו זכותך ואולי גם חובתך לעשות את זה.

[בנצי]

כמה רחוק הבית מהרבנות?

 

ומחזק את רועי

עריכה אחרונה ב-20 לספטמבר, 2015 על ידי בנצי

[edan82]

אני דווקא לא מסכים עם רועי כי מדבריו הוא שם את טובתו האישית לפני טובת זוגתו- כשאתה נשוי עם ילדים אתה לא יכול לומר "זו זכותך להתפתח ואולי אפילו חובתך" בצעד שעלול להוביל לפירוק משפחה.

זו הסיבה שאני גם יכול להבין את דבריו של בנצי- הוא פשוט עדיין לא בסטטוס של "נשוי פלוס".

רילוקיישן זה צעד מאוד משמעותי וקיצוני, עבור מי שמעוניין בזה זה אחלה כי זו הזדמנות לשדרוג, עבור מי שלא מעוניין בזה זה להעקר מהסביבה הטבעית והמוכרת, להפסיק לאכול במסעדות שאתה אוהב, להפסיק להיות קרוב לאנשים שאתה אוהב, להפסיק לבקר במקומות שאתה אוהב ועוד.

 

אתן זווית אחרת מהכרות מכמה חברים קרובים שהנשים שלהם לא אהבו את הרילוקיישן- זה ממש לא אטרקציה.

בתחילה הן סתם היו משועממות ומרירות וכתוצאה מאי רצונן לעשות רילוקיישן מלכתחילה לא ממש ניסו להתחבר ולהשתלב במקום המגורים החדש.

ההמשך הוא שהן נוסעות עם הילדים בתדירות גבוהה לביקורים ממושכים בישראל ונוצר מצב של "לא ממש חיים יחד".

לצורך העניין שתי נשים של חברים שלי טסו לארץ בתחילת אוגוסט, אחת חזרה ממש לפני ראש השנה והשניה תחזור אחרי סוכות.

אישה שלישית החליטה שהרפואה המאוד מתקדמת פה לא מספיק טובה עבורה אז טסה בסוף יולי ללדת בארץ ועתידה לחזור בעוד שבוע (החבר עוד לא ראה את בנו שכרגע כבר בן חודש).

 

כמובן שיש גם סיפורים הפוכים שבהן האישה לאט לאט התאהבה במקום אבל מההחכרות שלי הסיפורים האלה הם יוצאי הדופן.

 

יש לי גם כמה חברים נשואים שגרים בישראל ועושים קו בתדירות כך שבממוצע זמנם מתחלק כ-50% פה ו-50% בישראל.

רובם מאוד מרוצים מהמצב כי הם שבועיים בחודש נשואים פלוס ושבועיים נוספים "לאיזה מועדון יוצאים? יש כוסיות???".

יחד עם זאת הם פחות מרוצים מכך שלא רואים את הילדים ומפספסים המון איתם.

 

יש קו ויש קו- זה דבר אחד לעשות קו למדינה המרוחקת מרחק טיסה קצרה 3-5 שעות וזה דבר אחר לעשות קו למדינה רחוקה מרחק 11-12 שעות וצפונה.

גם התדירות ומשך כל נסיעה משנים את פני הדברים.

 

דעתי האישית- חומוס עושים מאהבה או לא עושים בכלל, רילוקיישן עושים מרצון משותף של בני הזוג- או לא עושים בכלל.

יש החלטות בחיים שגם אם לכאורה נוגעות לך אישית אתה תצטרך לקבל בצורה מושכלת עם אישתך, זה חלק מזוגיות.

 

ייתכן שוויתור על הרילוקיישן יצבוט לך נתישהו בעתיד, מצד שני גם משפחה שמתפרקת זה משהו צובט.

אז נכון שלא כל משפחה מתפרקת מרילוקיישן שבו אחד מבני הזוג לא מעוניין, אבל זה הימור שאתה צריך לחשוב אם אתה מוכן לשים עליו את הכסף שלך.

אני לא הייתי שם.

 

לגבי קו כמו שכתבתי, כל קו והדרישות השונות שלו.

עריכה אחרונה ב-21 לספטמבר, 2015 על ידי edan82

[discoTD5]

הייתי שם.

רילוקיישן למדינה מערבית בתנאי פרימיום. אישתי התנגדה, מסיבותיה שלה.

ויתרתי. חלק מההחלטה לוותר היה כרוך בהבנה שאני גם מוותר וגם משחרר, כלומר לא שומר בליבי כעס או תסכול על ההחלטה.

אף אחד לא יודע מה היה קורה אם היינו עוברים - לטוב או לרע. היו דברים רעים שהיו נמנעים, והיו דברים רעים שהיו עלולים להתרחש.

כמה שנים עברו מאז, ומעולם לא אמרתי לאישתי "בגללך...".

ביום שוויתרתי שיחררתי.

לחיות על הקו - זה החלטה שלכם אם אתם בנוים לזה. בזהירות אני אומר שזה לא מתכון לחיי משפחה בריאים.

[NirLevi]

היינו פעמיים בחוויה הזו.

שנתיים בארה"ב ואח"כ שנתיים בגרמניה ובבריטניה. אנחנו עברנו עם הילדים, לתנאים מעולים בחו"ל.

בדיעבד, זו היתה חוויה נהדרת אבל כרוכה בהמון כאב ראש.

 

לבד, ללא הילדים והאישה, לא הייתי עושה זאת.

זה מתכון לצרות - מניסיון רע מאוד של אחד העובדים שלי לשעבר, לצערי.

[vadim6385]

כמה השדרוג בשכר הצפוי?

 

אם הוא יותר מסכום המזונות הצפוי, תתגרש ותעבור.

[michaelbe6]

מה זה לחיות על הקו?!

יש תא משפחתי תקין - הגבר והאישה חיים בבית אחד עם הילדים.

 

אין שום אפשרות אחרת, אחד משניכם צריך לוותר ולהשלים עם העובדה (אם עוזבים או לא) כי איך שאני רואה את זה ובהסתכלות ריאלית לחלוטין כל פתרון אחר יהיה lose lose situation.

 

אני דווקא לא מסכים עם רועי כי מדבריו הוא שם את טובתו האישית לפני טובת זוגתו- כשאתה נשוי עם ילדים אתה לא יכול לומר "זו זכותך להתפתח ואולי אפילו חובתך" בצעד שעלול להוביל לפירוק משפחה.

זו הסיבה שאני גם יכול להבין את דבריו של בנצי- הוא פשוט עדיין לא בסטטוס של "נשוי פלוס".

רילוקיישן זה צעד מאוד משמעותי וקיצוני, עבור מי שמעוניין בזה זה אחלה כי זו הזדמנות לשדרוג, עבור מי שלא מעוניין בזה זה להעקר מהסביבה הטבעית והמוכרת, להפסיק לאכול במסעדות שאתה אוהב, להפסיק להיות קרוב לאנשים שאתה אוהב, להפסיק לבקר במקומות שאתה אוהב ועוד.

 

אתן זווית אחרת מהכרות מכמה חברים קרובים שהנשים שלהם לא אהבו את הרילוקיישן- זה ממש לא אטרקציה.

בתחילה הן סתם היו משועממות ומרירות וכתוצאה מאי רצונן לעשות רילוקיישן מלכתחילה לא ממש ניסו להתחבר ולהשתלב במקום המגורים החדש.

ההמשך הוא שהן נוסעות עם הילדים בתדירות גבוהה לביקורים ממושכים בישראל ונוצר מצב של "לא ממש חיים יחד".

לצורך העניין שתי נשים של חברים שלי טסו לארץ בתחילת אוגוסט, אחת חזרה ממש לפני ראש השנה והשניה תחזור אחרי סוכות.

אישה שלישית החליטה שהרפואה המאוד מתקדמת פה לא מספיק טובה עבורה אז טסה בסוף יולי ללדת בארץ ועתידה לחזור בעוד שבוע (החבר עוד לא ראה את בנו שכרגע כבר בן חודש).

 

כמובן שיש גם סיפורים הפוכים שבהן האישה לאט לאט התאהבה במקום אבל מההחכרות שלי הסיפורים האלה הם יוצאי הדופן.

 

יש לי גם כמה חברים נשואים שגרים בישראל ועושים קו בתדירות כך שבממוצע זמנם מתחלק כ-50% פה ו-50% בישראל.

רובם מאוד מרוצים מהמצב כי הם שבועיים בחודש נשואים פלוס ושבועיים נוספים "לאיזה מועדון יוצאים? יש כוסיות???".

יחד עם זאת הם פחות מרוצים מכך שלא רואים את הילדים ומפספסים המון איתם.

 

יש קו ויש קו- זה דבר אחד לעשות קו למדינה המרוחקת מרחק טיסה קצרה 3-5 שעות וזה דבר אחר לעשות קו למדינה רחוקה מרחק 11-12 שעות וצפונה.

גם התדירות ומשך כל נסיעה משנים את פני הדברים.

 

דעתי האישית- חומוס עושים מאהבה או לא עושים בכלל, רילוקיישן עושים מרצון משותף של בני הזוג- או לא עושים בכלל.

יש החלטות בחיים שגם אם לכאורה נוגעות לך אישית אתה תצטרך לקבל בצורה מושכלת עם אישתך, זה חלק מזוגיות.

 

ייתכן שוויתור על הרילוקיישן יצבוט לך נתישהו בעתיד, מצד שני גם משפחה שמתפרקת זה משהו צובט.

אז נכון שלא כל משפחה מתפרקת מרילוקיישן שבו אחד מבני הזוג לא מעוניין, אבל זה הימור שאתה צריך לחשוב אם אתה מוכן לשים עליו את הכסף שלך.

אני לא הייתי שם.

 

לגבי קו כמו שכתבתי, כל קו והדרישות השונות שלו.

 

הייתי שם.

רילוקיישן למדינה מערבית בתנאי פרימיום. אישתי התנגדה, מסיבותיה שלה.

ויתרתי. חלק מההחלטה לוותר היה כרוך בהבנה שאני גם מוותר וגם משחרר, כלומר לא שומר בליבי כעס או תסכול על ההחלטה.

אף אחד לא יודע מה היה קורה אם היינו עוברים - לטוב או לרע. היו דברים רעים שהיו נמנעים, והיו דברים רעים שהיו עלולים להתרחש.

כמה שנים עברו מאז, ומעולם לא אמרתי לאישתי "בגללך...".

ביום שוויתרתי שיחררתי.

לחיות על הקו - זה החלטה שלכם אם אתם בנוים לזה. בזהירות אני אומר שזה לא מתכון לחיי משפחה בריאים.

 

היינו פעמיים בחוויה הזו.

שנתיים בארה"ב ואח"כ שנתיים בגרמניה ובבריטניה. אנחנו עברנו עם הילדים, לתנאים מעולים בחו"ל.

בדיעבד, זו היתה חוויה נהדרת אבל כרוכה בהמון כאב ראש.

 

לבד, ללא הילדים והאישה, לא הייתי עושה זאת.

זה מתכון לצרות - מניסיון רע מאוד של אחד העובדים שלי לשעבר, לצערי.

 

כל כך הרבה תגובות נכונות לדעתי.

התמצית לפי דעתי היא שאו שעושים זאת ביחד ובהחלטה אמיתית של לנסות ולא לרצות או שמוותרים.

זוגיות נפרדת על קו בשמיים זה מתכון בטוח לדעתי להרס הזוגיות.

רחוק מהעין רחוק מהלב.

[hans]

נקודה חשובה שהועלתה על ידי פותה"ש הוא שכבר בוצע רילוקיישן בעבר, או במילים אחרות, האישה כבר שיתפה פעולה פעם אחת וזאת לא התנגדות עיוורת על בסיס פחד נטול בסיס מהלא ידוע.

היא כיבדה אותך אז, עכשיו תורך. על הקו אין מה לדבר בכלל, זה יכול אולי להתאים עם ילדים בוגרים ומאוד מסוימים, אבל בגילאים האלה? חס וחלילה.

 

אגב, אני מבטיח לך שיהיו עוד הזדמנויות לשדרוג בארץ.

[ניקו פ.]

על הקו זה כמו לחיות עם אבא מ"פ או מג"ד. חברה הכי טובה של אחותי חיה מגיל 0 כשאביה "על קוים" וכולם שם מאושרים.

לא צריך להיות נחרץ. כמו שכתבתי, זה בעיקר תלוי בזוגיות שלהם ובדינמיקה המשפחתית. אף אחד פה לא יכול להחליט בשבילם.

[bagira]

אין שום ספק, להתגרש!

[michaelbe6]

על הקו זה כמו לחיות עם אבא מ"פ או מג"ד. חברה הכי טובה של אחותי חיה מגיל 0 כשאביה "על קוים" וכולם שם מאושרים.

לא צריך להיות נחרץ. כמו שכתבתי, זה בעיקר תלוי בזוגיות שלהם ובדינמיקה המשפחתית. אף אחד פה לא יכול להחליט בשבילם.

מה שמראים כלפי פנים ומה שמראים כלפי חוץ הם כנראה מראות שונים לגמרי.

אולי באמת החיים שם כמו בארץ " אכפת לי" אבל מהמציאות שאני מכיר מהסביבה הקרובה, הסביבה הרחוקה, וגם סיפורים שרצים ברשתות אלו ואחרות הם שזוגיות שלא מבוססת על שיתוף וחלוקה של עול הבית בין 2 בני הזוג ,דינה מוות, חלק יישארו משפחה מאושרת כלפי חוץ ובפנים יהיו רק ריבים ובגידות וחלק יפרקו את החבילה מתישהוא.