גיבוב ההודעות. בנצי שוכח. הגיבוב זוכר

[rupni]

סופסוף הצלחתי להוציא את זה.

[locomotive]

מנסה להעסיק את עצמי, אני חושש שלא תהיה ברירה

ובסוף אני אמצא את עצמי מתחיל לנקות את הרכב בפדנטיות.

אני אהיה כמו מישהו מפורום ספונג'ה ואקונומיקה.

[locomotive]

בעצם, מצאתי שם טוב יותר לפורום הדיטיילינג:

"עקרות בית נואשות".

[rupni]

סופסוף הצלחתי להוציא את זה.

 

זה מסריח הזבל הזה.

[locomotive]

מה זה?

[rupni]

זה מה שיוצא מאצבע של עקרת בית

 

(שאל את ניטש, הוא יודע הכל).

[הספגטי המעופף]

[rupni]

נחמד, לחכות לעריכה או להודעה נוספת ?

על מה זה מונח ?

[rupni]

מה עם בנצי, מזמן לא שמענו ממנו.

[ZX2.0]

רופני זה ציפורן חודרנית? מבאס תחת!

גוסט שיהיה במזל טוב על הקסדה החמישית!

לוקו, אבא שלי הפסיק לעשן באמצעות טבליות צ'אמפצ'אקס (או משהו כזה). מקבלים אותם בהנחה גדולה דרך קופת חולים. הוא התחיל לקחת אותם ותוך כמה ימים בודדים הפסיק לעשן לגמרי (פשוט לא רוצה יותר). היום הוא כבר קרוב ל4 שנים לא מעשן! וזה אחרי יותר מ25 שנה שהוא כן עישן.

[בנצי]

בנצי התעורר עכשיו, סופש פסיכופטי שהתחיל עם הוולנטיין, בשבת בערב יצאתי לאיזה מקום מחתרתי משהו, בין בנייני משרדים בדאונטאון, סמטה חשוכה ושער ברזל ענקי עם 2 שומרים בחליפות.

אין שלט אפילו.

הגעתי למקום, שאלתי את הבחור איפה זה הקונטיננטל והוא השיב מיד - פה, מי אתה? למי באת?

חמש דקות של המתנה ונכנסתי לסמטה, בקצה דלת ענקית, נכנסתי פנימה וירדתי במדרגות, הכל שחור עם תאורה עמומה, יורד, גרם המדרגות מתעקל שמאלה ואז ימינה ומגיעים לווילון שחור וכבד, הזזתי את הווילון ונכנסתי פנימה, הכל מתוקתק, קירות אדומים, תקרה של ספרייה קלאסית, הריהוט כבד, ספות עור חומות ענקיות, בר עצום במרכז החדר והמון חדרים קטנים מסביב, הריהוט היה מושלם, על הקירות תמונות בשחור לבן של דמויות מוכרות, מיק ג'אגר הצעיר, רוק הדסון ועוד חברים מהתקופה, שנדלירים עם קריסטלים בכל מקום מאירים את האיזור במעין ליטוף עדין של אור.

המוזיקה הייתה לטעמי, שילוב של ישן וחדש, מוטאון, קצת פופ, דיג'י מצויין.

והמשקאות....

המלצרית הגישה לי דף קטן ועליו 6 שורות, בחרתי במשקה הראשון שהכיל אבסינט, 3 כוסות מאוחר יותר כבר עפתי באוויר, על השולחן מגש כסוף עם גבעה של קוקאין, לא בקטע, אבל מגניב שיש.

 

טוב, אני אמשיך עוד מעט.

[locomotive]

הבוקר הראשון.

[ZX2.0]

לוקו מאמינים בך!

 

בנצי,

איזה סיפור הזוי, מתאים יותר לקטע מסרט

[locomotive]

תודה,

אולי מישהו מכיר איזה פורום לנגמלים?

חלילה אני לא מזלזל במושא אהבתי (הגיבוב ),

אני פשוט צריך תמיכה.

[Nightstalker]

בנצי התעורר עכשיו, סופש פסיכופטי שהתחיל עם הוולנטיין, בשבת בערב יצאתי לאיזה מקום מחתרתי משהו, בין בנייני משרדים בדאונטאון, סמטה חשוכה ושער ברזל ענקי עם 2 שומרים בחליפות.

אין שלט אפילו.

הגעתי למקום, שאלתי את הבחור איפה זה הקונטיננטל והוא השיב מיד - פה, מי אתה? למי באת?

חמש דקות של המתנה ונכנסתי לסמטה, בקצה דלת ענקית, נכנסתי פנימה וירדתי במדרגות, הכל שחור עם תאורה עמומה, יורד, גרם המדרגות מתעקל שמאלה ואז ימינה ומגיעים לווילון שחור וכבד, הזזתי את הווילון ונכנסתי פנימה, הכל מתוקתק, קירות אדומים, תקרה של ספרייה קלאסית, הריהוט כבד, ספות עור חומות ענקיות, בר עצום במרכז החדר והמון חדרים קטנים מסביב, הריהוט היה מושלם, על הקירות תמונות בשחור לבן של דמויות מוכרות, מיק ג'אגר הצעיר, רוק הדסון ועוד חברים מהתקופה, שנדלירים עם קריסטלים בכל מקום מאירים את האיזור במעין ליטוף עדין של אור.

המוזיקה הייתה לטעמי, שילוב של ישן וחדש, מוטאון, קצת פופ, דיג'י מצויין.

והמשקאות....

המלצרית הגישה לי דף קטן ועליו 6 שורות, בחרתי במשקה הראשון שהכיל אבסינט, 3 כוסות מאוחר יותר כבר עפתי באוויר, על השולחן מגש כסוף עם גבעה של קוקאין, לא בקטע, אבל מגניב שיש.

 

טוב, אני אמשיך עוד מעט.

 

נשמע מאד "בנצי" הערב שלך...

 

אגב גם במנהטן יש כמה פאבים כאלה מוחבאים, זה איזה טרנד שיש להיפסטרים המקומיים שנקרא Speakeasy.

יש אחד יחסית מפורסם במנהטן שהכניסה שלו היא בעצם תא טלפון בתוך דיינר שכדי שהדלת תפתח אתה צריך לחייג מספר מסויים (שמבקרה רשום על הקיר) .

והפאב עצמו מעוצב בסגנון שנות ה40 עם קוקטיילים מאותה תקופה שמוגשים בתוך צנצנת .

עריכה אחרונה ב-17 לפברואר, 2014 על ידי Nightstalker