שתי הפתעות, אחת לרעה ושנייה לטובה (סיריון ו-B4)

[falou]

נתחיל עם הדהייטסו סיריון.

 

מודה, נכנסתי לאוטו עם דעה קדומה מאוד חיובית. אחת ממכוניות האי-נהיגה החביבות עלי היתה הטווינגו. היתה לה התנהגות כביש בנאלית, מנוע רועש ומיושן ובלמים לא משהו, אבל היה כיף לנהוג אותה בעיר בגלל מה שהעיצוב תרם לחווית הנהיגה. קטנה, מרווחת ושטח שמשות גדול, כל אלו הפכו את הטווינגו לעירונית אידיאלית ומכונית שנעים לנהוג בה.

בקיצור, היה לה "קטע".

 

לסיריון אין.

נכון, תא הנוסעים פונקציונאלי ויחסית מרווח, אבל נדמה לי שבטווינגו היה מרווח יותר (אולי על חשבון המטען ותאי אחסון). העיצוב של לוח השעונים מגניב, אבל נורא מטריד שהסל"ד והספידומטר לא על אותו מישור, ודורשים מיקוד שונה למרחק של העיניים. עם משקפיים לקצרי ראייה זה מטרד (ואין לי מספר גדול). גם לתנוחת ישיבה נוחה לא הגעתי, למרות המרווח. אתה יושב יותר מדי מעל הדוושות לטעמי ומסעד הכסא היה לי קצר מדי.

אבל כל אלו פאולים קטנים.

 

הפאולים הגדולים הם איכות/נוחות הנסיעה והביצועים (בייחוד הגיר). הסיריון נוסעת כמו שהיא נראית, מכונית גבוהה עם גלגלים קטנים.

לא נהגתי עליה מספיק כדי לתת דיאגנוזה רצינית, אבל התחושה היא של מתלים שרופסים מדי בתחילת המהלך ומפסיקים לשכך מוקדם מדי. התוצאה, מכונית שלא רוכנת יותר מדי בפניות, אבל עם ניהוג מעורפל ושכל מהמורה ובור מזעזעים אותה. מה שנקרא, הרע משתי העולמות. זה באמת לא מפריע לי שהיא מכויילת לתת היגוי בעיקר, זה סביר ומתאים, אבל במתלים כל כך לא "אפויים נכון" לא נתקלתי מזמן. אולי זה בגלל שאני בד"כ מעביר זמני עם מכוניות קצת יותר מעניינות. גם ההגה לא מתקשר במיוחד, אבל זה גם לא ממש רלוונטי במכונית מהסוג הנ"ל.

 

לגבי השילוב גיר-מנוע, זו באמת לא אשמת המכונית אלא אשמת הצרכן הישראלי שרוצה רק אוטומט ומוכן לסבול את הפלגמטיות שכופה גיר כזה על מכונית קטנה עם מנוע צנוע. לפעמים מקבלים קיק-דאון, לפעמים לא, אבל התוצאה במקרה הראשון היא בעיקר רעש. מה לעשות, קטנה חלשה צריכה עוד הילוך ופחות איבוד כוח כדי להתקדם. לכן, הסיריון מכריחה סגנון נהיגה מאוד לא אקטיבי. אם זה היה משולב בנוחות מרגיעה, מילא, אבל המתלים דווקא לא נותנים לך להרגע, אפילו על 80.

יכול להיות שאם גיר יותר מתאים (ועל כך בהמשך) ההתרשמות היתה שונה, אבל המסקנה שלי מכל הנסיעה היא: פחנוע.

מרווח, אבל פחנוע.

 

ההפתעה לטובה באה דווקא מ-B4 בת שלוש עם מנוע 2.0 (138 כ"ס) וגיר ידני. אני מתכוון לקנות את הספיציפית הזו לשימוש כרכב משפחתי, והציפיות שלי היו לא ממש גבוהות. כבר נהגתי במאזדה 6 עם גיר אוטומטי, הנחשבת "לספורטיבית" יותר, והתחושה היתה של "לא מספיק טוב בשבילי".

 

הופתעתי לטובה.

קודם כל, הביצועים היו טובים. לא ספורטיביים, אבל בהחלט טובים. המנוע אומנם דורש טורים כדי לתת מה שצריך, אבל מטפס במעלה הטורים בששון (בוקסר), והגיר קצר דיו כדי לנצל טוב את המנוע. יותר ממספק.

גם התנהגות הכביש הפתיעה לטובה. אמנם המתלים רכים יותר ממה אני רגיל לו והמכונית טיפה מתנדנדת יותר מדי לטעמי, אבל הנוחות טובה מאוד והאיזון בכניסה לפנייה מצויין, עם מעט תת היגוי. כמובן שהיציאה היא הנקודה החזקה של מכונית AWD, שאפשר פשוט לשתול איתה את הדוושה ברצפה ולתת למכניקה לעשות את שלה עם חלוקת הכוח (שאינו רב). גם ההגה טוב מבחינת תחושה.

סה"כ, יופי של חבילה.

זה לא שהייתי לוקח אותה לתקוף פניות בכביש הצפון, אבל כחבילה משפחתית היא בהחלט לא מבאסת.

בימינו זה לא מעט.

 

בפעם הבאה, חביבת הכירופרקטים, C2 VTS, והמכונית שאם הייתי יכול הייתי מחבק אותה בלילה במיטה, פורשה קאיימן S.