שרשור הווקמן Walkman האולטימטיבי

[yor2]

כן בשנת 2000 ומשהו.

[דובצע]

בתאריך 20.12.2022 בשעה 16:12, סולל הדרך כתב:

לא המיני דיסק ולא DAT, לא ה DCC הצליחו להדיח את הקלטת... אלא נגני הmp3,

הדחת הקלטת יש 2 שלבים. א עדיפות ה משתמש לטכנולוגיה נוחה/איכותית יותר

ב צריבה שגורמת לאומן/זמר לא להשקיע בקלטת כי בי מקום ליקנות יצרבו אותה

[bobi]

היה שנים ווקמן של סוני שנקנה באמצע שנות השמונים, המכשיר הזה פשוט סרב להתקלקל, לא משנה מה הוא עבר.

אחרי זה בערך ב 94 קיבלתי את הדיסקמן הראשון שלי של סוני שהיה עם אנטי סקיפ של 3 שניות שזה היה חידוש שנראה שהגיע מהחלל. אני עד עכשיו זוכר איך ברגע שהפעלתי את ה eps הדיסק התחיל להסתובב במהירות מאוד גבוהה והרגשתי איך הסוללות מתרוקנות במהירות. 

 

בכלל הבעיה הכי גדולה של הנגנים בשנות ה80-90 היתה הסוללה. סוללת אלקליין יקרה של דוראסל הספיקה לכ6 שעות ניגון, אבל יותר נפוצות היו הסוללות אבץ פחם היותר זולות של וארטה שהחזיקו כלום זמן. 

החיסרון הכי גדול של הווקמן היה שבשביל להעביר קלטת אחורה צריך היה לשחוט את הסוללה, וגם שעד דורות מאוד מאוחרים ויקרים לא היה מעבר אוטומטי בין שירים. מצד שני הוא לא קפץ בזמן ריצה, מה שגם דיסקמנים עם באפר של הרבה מאוד שניות עשו.

מצד שלישי הקלטות היו חרא של דבר, הן בשלב כלשהו הוא נשחקות, או שלפעמים היתה תקלה והסליל היה מסתבך במכשיר.

 

מה שסופית הרג את הווקמן/דיסקמן/מינידיסק וכל נגני המוזיקה הניידים, אלו הטלפונים הסלולרים שיכולים לנגן מוזיקה.

לא האייפוד או נגני mp3.

 

 

 

[Liviur]

לפני 4 שעות, bobi כתב:

מה שסופית הרג את הווקמן/דיסקמן/מינידיסק וכל נגני המוזיקה הניידים, אלו הטלפונים הסלולרים שיכולים לנגן מוזיקה.

לא האייפוד או נגני mp3.

זה לא נכון
אתה יכול לחפש גרפים של מכירות מוסיקה במדיה פיזית כדי לראות את זה ואתה יכול להסתכל כמו שציינתי על מאות מליוני אייפודים שהיו בשנים האלו. כל אלי הקדימו פלאפונים סלולאריים שיכלו באמת לנגן מוסיקה ולסנכרן אותה בצורה סבירה במעל 5 שנים. (יחד עם עוד דברים כמו עליית המהירות וזמינות אינטרנט, נאפסטר , mp3ים והחנות אייטיונס למוסיקה)

כל הנגנים האלו מתו סביב סוף שנות ה90 תחילת 2000 פלאפונים שהפכו לנגני מוסיקה הראשיים של אנשים יצאו באמת מתחילת האייפון והלאה (2007)

[vadim6385]

לפני 5 שעות, bobi כתב:

מצד שלישי הקלטות היו חרא של דבר, הן בשלב כלשהו הוא נשחקות, או שלפעמים היתה תקלה והסליל היה מסתבך במכשיר.

גם הטייפים עצמם היו חרא של דבר, עם כל מיני רצועות שהיו כל הזמן עפות מהמקום או נקרעות.

היה לי גם טייפ סלילים פעם, גם חרא של דבר, כי כל פעם היה צריך לסדר את הסרט ידנית במכשיר. מה שכן, היה נשמע הרכב יותר טוב מקסטות.

 

אם יש מכשיר שאני לא מתגעגע אליו בשום צורה זה טייפ. הדבר השני זה דיסקטים. הדבר השלישי זה קרבורטור.

 

שומע עכשיו מוזיקה בספוטיפיי ונשאר לי רק להגיד תודה שאנחנו חיים בתקופה שיש דבר כזה, ולא צריך טייפ/דיסק.

[איציק נ.]

תקופת הטייפ היתה בהחלט מאתגרת, בדיוק כמו תקופת הדיסקטים.

צעירים לעולם לא יבינו מה היה צריך פעם בשביל להעביר קובץ בנפח גדול (לצורך העניין עם דוגמא להיום: קובץ גדול היה נחשב למשהו כמו 1/3 מקובץ MP3 דחוס מאוד, ואפילו פחות מזה) או חלילה משחק "כבד" (שלעולם לא נכנס בדיסקט בודד), שלא לדבר על כמות המידע האבוד ומספר הניסיונות (בכל זאת, מדיה מגנטית...).
אני לא אשכח את תקופת הטייפ כאשר גיליתי את קלטות הכרום... 

היו זמנים :-)....

[Igalz]

לפני 25 דקות, vadim6385 כתב:

הדבר השלישי זה קרבורטור

הלו הלו עד לקרבורטור!!
אין דבר יותר תרפיותי מלפרק קרבורטור לגורמים ולנקות אותו.. במיוחד אחרי שנתקעה המחט והמנוע הוצף עד כדי נעילה הידרוסטטית של המנוע עם דלק.

אחחחח היו ימים.

 

היה לי פעם וולקמן של AIWA, שאבא שלי קיבל מתנה כאשר קנה וידיאו של AIWA, הדבר שאני זוכר הכי טוב ממנו הוא שכאשר הסוללה הייתה נחלשת המנוע היה מתחיל להאט קצב והשירים היו עושים אפקטים מגניבים בסלו-מושן..

אחרי זה אחותי קנתה לי ליום הולדת וולקמן סוני שבו לא הייתה את התופעה הזו, כאשר הסוללה נחלשת הוא פשוט עוצר.. זה היה נורא מאכזב חח. אבל מצד שני היה לו "ראש מתהפך" אוטומטית,  פיצ'ר חביב ביותר.

 

[yairw]

[flytomars]

אגב אתם יודעים שהקטע של העיפרון זו אגדה אורבנית, הוא יותר קטן מהגלגל וצריך להטות את הקסטה כדי לתפוס, מה שבאמת מתאים בול זו עט של bic.

[sperial]

עד כמה שאני זוכר השתמשתי בכל עט זמין, עם המבנה הקוני של הקצה התחתון אפשר היה לכרוך את הסרט.

[falou]

לפני 3 שעות, vadim6385 כתב:

שומע עכשיו מוזיקה בספוטיפיי ונשאר לי רק להגיד תודה שאנחנו חיים בתקופה שיש דבר כזה, ולא צריך טייפ/דיסק.

 

דיסקים היו עמידים.

תקליטים באו בעטיפות יפות והיה קטע פטישיסטי בטיפול בהם.

קסטות זה סתם פלסטיק וניילון מכוערים.

[yor2]

לפני 9 שעות, bobi כתב:

בכלל הבעיה הכי גדולה של הנגנים בשנות ה80-90 היתה הסוללה. סוללת אלקליין יקרה של דוראסל הספיקה לכ6 שעות ניגון, אבל יותר נפוצות היו הסוללות אבץ פחם היותר זולות של וארטה שהחזיקו כלום זמן. 

לי היו סוללות נטענות. שהעיתי מטעין.  וגם היה לי שנאי ככה שחיברתי לחשמל.

[vadim6385]

לפני 41 דקות, falou כתב:

דיסקים היו עמידים.

ממש לא.

 

דיסקים לצריבה, במיוחד הזולים שבהם, תוך משהו כמו שנה-שנתיים קיבלו איזשהו עובש מוזר שגרם לציפוי שלהם להתקלף.

[bobi]

היתה תקופה שבחדר בבית הווקמן היה מחובר עם שנאי לחשמל ולרמקולים ניידים קטנים ללא הגברה של סוני, אין לי מושג למה השתמשתי בזה ולא במערכת אייווה הגדולה שהיתה בחדר.

 

אבל בדרכים היה צריך ממש לחשב את זמן השימוש ולשמוע לפעמים עד סוף הצד של הקסטה כדי לא לבזבז חשמל יקר מהסוללה על העברה, או להתחיל לסובב עם העט.

עריכה אחרונה ב-22 לדצמבר, 2022 על ידי bobi

[flytomars]

כל הדיבור הזה על זמן סוללה הזכיר לי שכשהיא הייתה נגמרת לפני זה היה שלב שהכל היה לאט לאט מקבל דיסטורשן עד שהמהירות הייתה יורדת וזה היה נעצר. קרה לי בהודו כשהייתי מסטול רצח ובאוזניות התנגנו הלג'נדרי פינק דוטס, וזו הייתה הפעם הראשונה שהקשבתי להם. כשהאפקט לעיל קרה חשבתי שזה חלק מהמוזיקה והמוח שלי פשוט הפך לג'לי 🤣