היא צרפתיה הוא איטלקי, או איך עוד הפעם יצא לי לצלם חתונה

[MiKa_P]

טוב אני אעלה את מה שעוללתי לתמונות שלך.

 

הזוג בחלון לגמרי דרש קרופינג! יפה מאוד.

לגבי השאר: תמונת הזוג המחייך לא נראית שונה משמעותית מהמקור. הייתי מעדיפה את המקור אם הפרטים מסביב מהווים חלק מהזיכרון מהמקום (כדי לא להוציא את האובייקטים בתמונה לחלוטין ממקום ההתרחשות).

את הזום על הילד פחות אהבתי. כשהצלם הסביר את המניעים שלו לקומפוזיציה המקורית, גם הבנתי למה לא אהבתי את הזום-אין שעשית...

לגבי הכוס והשמפניה- התמונה המקורית אמנם מכילה רק חצאי פרצופים, אבל הם ברי זיהוי ומהווים עוד פרט בתמונה, משהו ייחודי, קצת ארטיסטי. להוציא את האנשים ולהשאיר רק את הכוס והיין הפך את התמונה למשהו גנרי, כזה שמוצאים ב shutterstock למטרות אילוסטרציה של כתבות ב YNET.

 

מה שנראה לי ברור מהגישה שלך, זה שאתה מאוד מוכוון פורטרטים. יש לך הסתכלות שמחפשת מיקוד באדם, או בפרט/סמל, תוך נטרול שלהם מהרקע/אווירה מסביב. לטעמי, זה סגנון שפחות מועדף בצילומי אירועים, יש בו משהו שהופך את האירוע למאוד סטרילי וחסר קונטקסט, לפחות בעיניי.

בכל זאת, נחמד להשכיל מזויות ראייה שונות על אותן תמונות.

[renaultfreek]

ceyal חלק מהתמונות גם יצא לי לעשות קרופ, אבל לדוגאמ זאת אם השמפניה, יש לי יחסית הרבה תמונות של הכוס והשמפניה, פה אתה רואה גם חלק מהפרצוף את זה שהם שמחים (ותאמין לי היה קשה לתפוס אותם שמחים).

במצב כמו שאני היתי, שיש לך זמן מוגבל מאוד, אתה צריך להתמקד על כמות, אם בחתונה רגילה אני יכול להרשות לעצמי להתמקד רק על איכות, ובאמת לא לצלם כל דבר שזז, פה אין לך את הפריווילגיה הזאת.

הנה עוד 2 תמונות של הילד, להבין על מה מדובר, לנו זה נראה פשוט לפתוח את הדלת, אבל לילד בגיל הזה זה נראה דבר שלא הכי קל

[sperial]

אלה נפלאות. ככל שהנושא נדוש אלה יופי של תמונות, רואים את המאמץ גם בלי לראות את הפנים. אהבתי יותר את השמאלית כיון שהמבט הקצת יותר גבוה נותן פרופורציות קצת יותר מובהקות בין הילד לסביבה.

[MiKa_P]

^^^

+1

[ceyal]

MiKa_P - אני לא חושב שאני ממוקד פרוטרטים, מה שכן, אני למדתי והפנמתי שחיתוכים לא שלמים בתמונה זה רע.

יש גם גישה שאומרת הפוך-לא הצלחתי להתחבר אליה.

 

מה שכן, צילמתי אירועים ועיתונות לפני 20 שנה, במשך כ 8 שנים. הימים של ריצה למעבדה ב 2 בלילה כדי לזרוק את הסרטים מהחלון כדי שעל הבוקר התמונות יהיו מוכנות...

אני זוכר שכולם היו חוזרים עם ערמות של סרטים לפיתוח ואני עם 2 או 3.

אלו עם הערמות היו זורקים 99 אחוז בשביל 3 פריימים. אצלי זה כמעט לא קרה כי מאד חשובה לי קומפוזיציה מוקפדת.

 

התמונות שחתכתי מראות את התפיסה הזאת, פשוט מה שחתכתי או שחתוך בעצמו או שלא כל כך קשור לאווירה לדעתי..

 

ומהנסיון שלי, בצילומי אירועים לא מכניסים אף פעם תמונות עם פרצופים/תפאורה חתוכים. האנשים לא אוהבים את זה.

לכן העדפתי להעלים את הפרצופים של האנשים עם השמפניה בהנחה (שיצאה נכונה) שיהיו עוד תמונות יותר טובות.

בתמונה הספציפית הזאת הדגש היה על הכוס והבקבוק.

 

 

ceyal

הנה עוד 2 תמונות של הילד, להבין על מה מדובר, לנו זה נראה פשוט לפתוח את הדלת, אבל לילד בגיל הזה זה נראה דבר שלא הכי קל

עכשיו זה נראה אחרת והכוונה מובנת.

[renaultfreek]

אהההםםם לא ידעתי שאתה כזה וותיק בתחום (לא אומר זקן) :lol:

אני לא מת על צילומי חתונות, למה אני עושה את זה בכל זאת? לפתח קשרים, לשווק את עצמי ולא רק בנושא של חתונות.

ועדין זה עוזר לי לקנות ציוד אם עדשות וכו'.

[ceyal]

קשיש אפשר להגיד

 

אני פרשתי מהתחום אחרי שצילום אירועים הפך ממשהו אומנותי ומקצועי למשהו שגם הבן של השכנה עושה.

וגם בגלל שכבר לא היו חיי משפחה.

4 אירועים בשבוע העמידו אותי בפני בחירה. או להיות פלצן ולדפוק מחירים או פשוט להמשיך לתחום אחר.

בחרתי ב 2.

היום אני חובב בתחום הצילום - ליין של עדשות משנת 1989 - דיגיטלית נחמדה מלפני שנתיים וזה מספיק.

[roee]

אני חושב שהתמונות המקוריות יפהפיות. לא הייתי חותך או משנה שום דבר אחר, יש להן קסם (גם לזו עם הילד).

[MiKa_P]

אייל, תודה על ההסבר, תמיד מעניין אותי לשמוע ולראות נקודות מבט של צלמים אחרים.

לקחתי בזמנו קורס צילום ב"קאמרה אובסקורה", והמדריך שלי היה תמיד אומר שצריך שאו שכלום לא ייחתך לנו, או שהחיתוך יהיה מובהק (שיהיה ברור שהתכוונת לחתוך, ולא שפספסת בטעות איזו פינה). אם היו מצולמים האנשים עד סוף המצח שלהם, אבל ללא הבלורית- זה היה נראה לי רע. אבל חצי פנים בפריים מאוד הדוק, כשהפוקוס נמצא על משהו מרכזי אחר בתמונה- בעיניים שלי לא גורע. מן הסתם, זה חלק מהתמהיל השלם של התמונות שאין כאן (מכיוון שהזוג ביקש שלא לפרסם אותן) שבוודאי מלאות למדיי בצילומי אנשים "שלמים", ואני חושבת שדי נפוץ (ונחמד) לשלב צילומי אווירה בתוך צילום אירוע, שבהם הפוקוס הוא פחות על האנשים עצמם.

כאמור, אין כאן ויכוח... מעולם לא צילמתי אירועים, נראה לי מלחיץ מדי ולא מהנה או מתגמל מספיק.

[ceyal]

מסכים איתך.

תמיד צריך גם צילומי אווירה. אנשים רוצים גם לזכור איפה הם היו .

בענין חיתוכי התמונות, אלו פשוט תגובות חוזרות וקבועות שקיבלתי מאנשים. לא אוהבים חצאי פרצופים ולא רק של הנושאים עצמם אלא גם סתם אנשים מסביב שנקלטים בפריים.

 

בכל אופן כמו שכתבת אין כאן ויכוח בשום צורה אלא אכן, החלפת דעות.

 

אגב, הרפלקס הראשונה שלי היתה לפני שהמציאו את האוטופוקוס וחשיפה אוטומטית היתה במצלמות יקרות מאד בלבד. את האמת, היה כיף. הרבה יותר מהיום.

[Eowyn]

 

אגב, הרפלקס הראשונה שלי היתה לפני שהמציאו את האוטופוקוס וחשיפה אוטומטית היתה במצלמות יקרות מאד בלבד. את האמת, היה כיף. הרבה יותר מהיום.

אתה עדיין יכול להמשיך לעבוד ככה - אף אחד לא מכריח אותך לשים את הפוקוס על אוטומטי, או את המצלמה על מצב אוטומטי (מצד שני מה אני יודעת, אני לא בקטע של אירועים)

 

 

וגם אני מסכימה לגבי צילומי אוירה - אנשים רוצים לזכור את ההקשר ולא רק איך הם נראו שם

[falou]

טוב אני אעלה את מה שעוללתי לתמונות שלך.

 

למרות שמדובר בענייני טעם, הנטייה לצמצם נובעת מהחיפוש אחר פשטות. זה טוב לתמונה בעיתון, זה טוב כשרוצים להראות משהו מאוד מסויים... זה גם מאוד משעמם, תולש מההקשר והופך את התמונה לנטולת סאב-טקסט (משמעויות נוספות).

[ceyal]

אתה עדיין יכול להמשיך לעבוד ככה - אף אחד לא מכריח אותך לשים את הפוקוס על אוטומטי, או את המצלמה על מצב אוטומטי (מצד שני מה אני יודעת, אני לא בקטע של אירועים)

מסתבר שאני מצלם ככה, לרוב.

מאחר והיום אני לא תלוי בצילום לפרנסתי ואני עושה את זה בשביל הכיף, חלק מהכיף בעיני לפחות הוא בניית התמונה לפי מה שנכון בעיני באותו הרגע.

זה גם תלוי בסוג הנושא המצולם. אני מתמקד המון בנוף, טבע ודומם ככה שהם לא יברחו לי בחצי דקה שאני עושה פוקוס וחשיפה.

למרות שמדובר בענייני טעם, הנטייה לצמצם נובעת מהחיפוש אחר פשטות. זה טוב לתמונה בעיתון, זה טוב כשרוצים להראות משהו מאוד מסויים... זה גם מאוד משעמם, תולש מההקשר והופך את התמונה לנטולת סאב-טקסט (משמעויות נוספות).

 

מסכים איתך בהחלט. אבל באירועים יש צורך בסוג כזה של תמונות לצד אלו הפתוחות לרווחה. ולעיתים תמונות לצורך תיעוד לא זקוקות למשמעויות נוספות. לגבי הפשטות, אני חותך כשהרקע מפריע ומתחרה בנושא. וזה קורה המון באירועים כשאין לך שליטה ברקע.

[falou]

במקרה של תמונת החלון מה שקרפת לא מתחרה על תשומת הלב, הוא משנה את הקומפוזיציה. לקחת תמונה שהצטיינה במסגרות שהשלימו את המבנה האורכי שלה והפכת אותה לתמונה (נחמדה לכשעצמה) של אנשים שמציצים מהחלון.

 

חבל.

[ceyal]

מנסיון מר בתחום האירועים, אף אחד לא יחפש קומפוזיציה אלא ישאל אותך למה יש מלא חלון בתמונה.

לצערי אין כאן הערכה לאמנות וההעדפה היא כמות.

 

כשאתה לוקח את התמונה הזאת בקטע אומנותי, אין כמוך צודק. אני התאמתי אותה לאירוע. סוג של תיעוד.

מאד יתכן שהתמונה הזאת היתה נכללת בתוך אלבום אירוע אבל לצד תמונה שמתמקדת יותר בבני הזוג.