מה זה הדבר הזה ?! מנגנון הגלגל הרזרבי בקליאו 3

[ariel000]

^^ אהבתי...אבל מסקרנות, לא הרחת משהו?, ישר זה ניצת?.

המיכל דלק, אם אני לא טועה...נמצא שם, מעל המנוע, לא?.

 

ללא קשר למנוע, הקטע עם המצבר מצחיק אותי.

במקום לשמוע חוליו איגלסיאס מהמתחת, אתה מקבל חשמל בתחת.

[natco]

מערכת סטירוא מפוארת תדיראן שקולטת רק AM חחח

 

אה... לא רציניים אתם

לנו היה את דגם ה1303L ה"מפואר" (מה שמכונה בטעות בארץ "חיפושית אמריקאית") .

שמשה קדמית מעוגלת, דש-בורד מרופד, לוח מכוונים מפורט יותר (אבל עדיין עם החיצים של האיתות בין נורת השמן לנורת הטעינה) מכסה מנוע עם חריצי אוורור (שהכניסו מים למנוע) והכי חשוב: רדיו בלאופונקט מקורי עם FM וחמש תחנות קבועות (מכאני, כמו בתדיראן) !!!

מפשירי האדים בשמשה האחורית היו ע"י חום מהמנוע. ובגלל שזה קירור אוויר, היה צינור שפשוט הכניס אוויר חם ומסריח (וכנראה רווי באדי CO. איך פעם היו מייצרים מכוניות שהיו יכולות להרוג בנאדם בלי שבכלל יהיה מעורב בתאונה ) לתוך האוטו.

 

הרכב נקנה מצ'מפיון בשנת 73, והיה אצלנו עד שהשתחררתי מהצבא ומכרתי אותו עבור האיביזה כרונו, ימ"ש.

בכל השנים האלה לא נתקענו איתו בדרך אפילו פעם אחת. כולל בשנים שהוא הסיע אותי מהבסיס בעתלית לרמת השרון כמעט כל יום.

כן, אז לפעמים נסענו כל הדרך בלי קלאץ', כי נקרע הכבל. ולפעמים עם קופסאת סיגריות שהחזיקה את האוזן של המצערת פתוחה, כי נקרע כבל גז.

והיא חנתה שבוע עם אבן מתחת לגלגל האחורי, כי נקרע כבל הנד-ברייק באבט"ש במקום שהיום הוא כבר חו"ל.

אבל אף-פעם לא עלתה על גרר.

פרנציפ.

 

^^ אהבתי...אבל מסקרנות, לא הרחת משהו?, ישר זה ניצת?.

בטח שהיה ריח של שרוף. אבל מי יחס לזה חשיבות...

הקש המחורבן הזה דולק כמו גחלים. זה לא להבות בגובה של מדורת ל"ג בעומר.

הלהבות התחילו כשנדלק הכסוי דמוי פרוות טיגריס שאבא שלי שם כדי לשמור על מושבי הסקאי המקוריים...

זו גם היתה תקופה שההורים היו מעשנים מקדימה כל הנסיעה.

איך נשארנו בחיים, השד יודע...

עריכה אחרונה ב-24 לנובמבר, 2014 על ידי natco

[stio]

^^ אהבתי...אבל מסקרנות, לא הרחת משהו?, ישר זה ניצת?.

המיכל דלק, אם אני לא טועה...נמצא שם, מעל המנוע, לא?.

 

באופן חד משמעי לא היה ריח של דלק. לא היו סימנים. הרכב באותו בוקר עבר טיפול.

בעת נסיעה תוך כדי האטה לקראת רמזור (בערב) המנוע כבה, נדלקה נורת מצבר ונורת שמן.

סובב המפתח שוב לקראת סטארטר אבל אז החל לצאת עשן מהסורג שעל המכסה מנוע. מיד פינינו את הרכב ואז תוך שניות המנוע החל לבעור כולל עשן שחור.

השריפה כובתה כאמור עם מטף, מבדיקה שנערכה לרכב לאחר הכיבוי מתברר שהמוסכניק הדביל לא סגר טוב את הפילטר דלק והיתה נזילה כל היום עד שזה נדלק. לאחר מכן לא היה חשמל בכלל. הוא החליף את כל החלקים השרופים על חשבונו כולל צביעת מכסה מנוע. הרכב המשיך לנסוע אח"כ עוד כחודשיים ואז שדרגנו לאונו 1.4 שנת 93.

 

המיכל דלק היה מאחור, לא נשקפה סכנה מיידית לפיצוץ, אבל אם כל הרכב היה נשרף אז כל הקניון ליד גם היה נשרף מהפיצוץ שהיה נגרם.

מכבי האש הגיעו רק לאחר שהרכב כובה ונגרר הצידה כדי לפנות את הכביש.

עריכה אחרונה ב-24 לנובמבר, 2014 על ידי stio

[חן פרחי]

חיפושית היא המקבילה המוטורית לכוסברה - או שאוהבים או ששונאים, אין באמצע.

למרות מיגרעותיה, אין ספק שהיא מכונית גאונית שנהנתה מרמת הנדסה מדהימה, בטח במונחים של סוף שנות ה 30'.

מושבים הכוללים קפיצים כיכבו במכוניות מרצדס עד אמצע שנות ה 90 (!), ורק ב 93', עם הצגת סדרה C עברו במרצדס לייצור מושבים מפולימר מוקצף, כמקובל בימינו.

[natco]

דא"ג, מיכל הדלק בחיפושית הוא מקדימה, מעל הרגלים של הנהג והנוסע. זו אחת הסיבות שבקושי יש לה באגאז'.

יחד עם הגלגל הרזרבי שתקוע לה בקצה האף, נשאר לך מקום בקושי לתיק יד. (אם כי ב"אמריקאית" היה באגאז' "גדול" יותר).

אבל מאחורי המושב האחורי היתה אמבטיה ענקית שאפשר היה לשים בה עוד תיקים.

בנץ, הפודל הענקי שלנו, ז"ל, אהב לשבת שם ולנשוף לנו על העורף את הבל פיו החמים והמצחין.

[ariel000]

ומה עם מערכת החימום ברכב?.

באמצע הרכב, מאחורי המושבים הקדמיים, היו 2 ידיות עם עיגול בקצה.

הייתי מזיז קדימה, היה סגור.

היית מזיז אחורה ואז כל החום של המנוע היה נכנס פנימה, תוך שנייה הרכב היה מתמלא אדים והיית נחנק בעצמך, מרוב החום.

 

בתור ילד קטן, הייתי חולה הגה (גם היום) ויש ילדים שהיו יושבים בבית ורואים טלוויזיה, היו כאלה שהיו עושים שיעורי בית והיו גם חוגים.

אבל אני בתור ילד, הייתי מגיע הביתה, מעמיד פנים שהכלב אכל לי את השיעורים ואז לוקח את המפתח של החיפושית, נכנס למושב של הנהג ו....נוהג בדמיוני.

הייתי ממדמיין את עצמי עובר כבישים (יש לי זיכרון טוב מאוד לדרכים), הייתי מסובב את האוטו שהגיעו סיבובים ופניות וכמובן שהייתי מאותת.

הייתי מעביר הילוכים, נותן גז, נותן ברקס ופשוט....נוסע....הייתי מעביר ככה, בערך כ-3 שעות ברכב ועולה חזרה הביתה.

 

יום אחד נסעתי עם אבי לעבודתו ושיעמם לי, אז כמובן שיצאתי לרכב "לנהוג", עד שעבר מורה נהיגה כלשהו והתלונן על הריח של הדלק.

הרי, שם פדאל גז מחוב ישר למנוע, לא אלקטרוני כמו היום , אז הצפתי את הקרבורטור.

 

אצלנו מאחורה לא היה אמבטיה, אני זוכר שהיה קרש או משהו...או שאולי כן, לא זוכר האמת.

אני כן זוכר שהיה מלא מקום מקדימה, בתא מטען.

חיפושית 1976, עם פנסי פיל מאחורה, נורות איתות בטמבון ברזל ולא בכנפיים.

 

רדיו תדיראן כסוף, אם כפתורים ללחוץ על תחנות AM.

 

אתם הכנסתם אותי לרגעי נוסטלגיה...

 

אימי היתה עובדת במכון הווטריני, בבית דגן.

אז כל פעם, אבי היה נוסע עם החיפושית לקחת אותה מהעבודה, הייתי מצטרף אליו וכאשר היינו נכנסים למכון...

הכביש פרטי, סגור וכמו שכבר ציינו מעלי, הבטיחות אז היתה ברמת מאוד גבוהה

הייתי עולה על הרגליים של אבי, הוא היה נותן ברקס, גז, הילוכים...ואני הייתי מסובב את ההגה...איזו ה-נ-א-ה!!!!

[sperial]

עם כל הנוסטלגיה לחיפושית, ואם נחזור לדיון שהתנהל כמה דפים לאחור:

בפרינץ 4 המצבר ישב מתחת למושב האחורי (להזכיר - מנוע 2 בוכנות אחורי).

בפיאט 600 מיכל הדלק ונדמה לי גם הגלגל הרזרבי תפסו את מרבית תא המטען (מלפנים).

בפיאט 127 גלגל רזרבי מעל המנוע.

[Keyser]

התיאורים שלכם גורמים למכוניות של פעם להישמע כמו מין פלטפורמה עם 4 גלגלים שברגע האחרון, ממש לפני ירידה לפס יצור נזכרו ששכחו כמה דברים.

כמו מצבר.

או כפתור לאור גבוה.

או מנוע

[חן פרחי]

בכל המכוניות האמריקאיות, לפחות עד תחילת שנות ה 90׳, אי אפשר היה ״לאותת״ באורות הגבוהים, ולכן היה צריך להפעיל את אורות הדרך.

חימום במכוניות הפך לנפוץ רק באמצע שנות ה 60׳, עד אז הוא הופיע רק במכוניות יקרות או שהיה בגדר אופציה די יקרה.

עד סוף שנות ה 60׳ מרבית המכוניות הגרמניות העממיות היו מצויידות במצברי 6v, מה שגרם לאורות הראשיים להראות כזוג נרות נשמה..

רוב המכוניות צויידו בדינאמו, מה שאומר שהטעינה היתה קשורה למספר סיבובי המנוע וצרכני הזרם; לאחר נסיעה לילית ארוכה היה צורך להשאיר את המנוע בסיבובי מנוע גבוהים ללא צרכנים, אחרת בבוקר המצבר היה ריק.

מפשיר אדים לשמשה האחורית הפך לנפוץ רק באמצע שנות ה 70׳, עד אז היה מנגבים את השמשה האחורים עם גב היד או מורחים עמילן מתפוח אדמה..

[ariel000]

עד אז היה מנגבים את השמשה האחורים עם גב היד או מורחים עמילן מתפוח אדמה..

 

עד היום, אני מנקה את החלון הקידמי עם לימון שאני קוטף מהעץ

[ariel000]

התיאורים שלכם גורמים למכוניות של פעם להישמע כמו מין פלטפורמה עם 4 גלגלים שברגע האחרון, ממש לפני ירידה לפס יצור נזכרו ששכחו כמה דברים.

כמו מצבר.

או כפתור לאור גבוה.

או מנוע

 

אהבתי.

אני לא כזה כזה "זקן", אני בן 35 ופשוט יש לי קילומטראז גבוה ברכבים.

צריך לזכור, הרכבים פעם היו ה-ר-ב-ה יותר פשוטים, לטוב ולרע.

לא היו לך מחשבים, לא ABS (אתה זוכר את הפרסומת עם הטרנזיט והצבעים הלבנים על הגלגלים שנתנה ברקס ברטוב?), אפילו חלונות חשמל לא היה.

יש בזה הרבה נוסטלגיה, הרבה דברים מגניבים.

 

אבל מצד שני, כמו שמכונאי אמר לי.

הרכבים פעם, בלי כל המחשבים והכל, ב-90 אלף ק"מ הייתי צריך לעשות אוברול או להחליף מנוע כי הרכב שפך לאגר.

היום, עם כל המחשבים לטוב ולרע, אתה יכול לנסוע בשקט לפחות 200 אלף ק"מ בלי שום אוברול.

 

אז הכל לטוב ולרע וצריך לקחת בפרופורציות.

כמו שכתבתי למעלה, אצלי זה נוסטלגיה של ילדות, משפחתיות, הורים, אחים וכו'...

 

החיפושית היתה 1976, צבע אדום במקור ואחר כך נצבעה בלבן., נסעה עד 1992 ואז נשבר הזרוע של הבוכנה.

אחי מכר את הרכב באיזה 1500-2000 שקל לגרריסט שבא לקחת את הרכב וזהו.

 

ואז החלפנו ל-GMC Safari, בעיקר בגלל מקלט המס שהיה בזמנו.

ואחרי 3 חודשים בערך, המנוע בספארי הלך והיה צריך לעשות אוברול למנוע.

[Shmeterling]

לזכותם של רנו יאמר שההסבר על המדבקה של המכסה בתא המטען די ברור ("די ברור" = לקח לי רק רבע שעה להבין מה רוצים מהחיים שלי כשנתקעתי עם פנצ'ר, מזל שזה היה ביום ושלא ירד גשם), אני בטוח שבפנצ'ר הבא זה כבר ילך ממש מהר...

האמת היא שמעבר למנגנון מה שהכי הרגיז אותי זו האיכות הירודה של המפתח בערכה, ממש רואים איך הראש מתעוות לאט לאט עם כל אום שפותחים (וכמובן שהוא הפך להיות לא שמיש לחלוטין בדיוק בהברגה האחרונה).

[sperial]

חימום ברכב זכור לי מהפיאט 600, דגם עממי מאד מסוף שנות ה-50.

מצבר 6V - נדמה לי שזה מה שהיה הפרינץ 4 שהוזכר קודם. והדינמו שימש גם כסטארטר, מנגנון הקרוי dynastarter.

בכל מקרה - היה מדובר במנועים בהספק פחות מ-30 כ"ס, ונדיר שהרכב הגיע למהירות מעל 70 קמ"ש במישור עם 4 נוסעים (שניים מהם ילדים). מתאים למגבלות המהירות המוכרות לנו גם כיום

 

אריאל - לא היו עושים אוברהול (overhaul), אבל ב-100,000 ק"מ היה צורך ב"ניקוי ראש" לסילוק הפיח מהשסתומים.

 

ועם כל הכבוד למבחני NCAP - אבא שלי בר מזל, עשה סלטה של 720 מעלות עם פיאט 600, התעשת, הניע, סובב את ההגה, פנה לאחור ונהג למוסך. מצד שני - לפחח לקח יותר מחודש לתקן את הגג העקום.

[ariel000]

אני אהבתי שמכרו בשנות ה-80, את הסיטרואן דה-שבו האלמותית, עם חור בחזית המנוע בתחת הרכב, לשם החדרת מנואלה להנעה.

[djyakini]

מצחיק שאתם נזכרים במכוניות משנות ה60-70-80 בשרשור על רכב בן ימינו. כנראה רנו ממש הצליחו הפעם.