עקירת שן בינה כלואה

[adidas1]

אחרי ההרדמה המקומית לא הרגשתי כלום, מרגישים רק את הלחץ של הרופא שמושך את השן, זה מפחיד יותר פסיכולוגית יותר מאשר כואב פיזית. הכאבים מתחילים אחרי שההרדמה עוברת.

[renault5]

תודה אדידס.

גם אני חושב שזה יותר פסיכולגית כי החששות שלי נראה לי יותר גדולות מהטיפול עצמו.

[Momo1111]

העקירה לא כואבת (כמובן בגלל ההרדמה). אני עם צד שמאל תחתון רדום כבר כמה שנים, כתוצאה מעקירת שן בינה כלואה. העקירה בוצעה בבית חולים איכילוב וזה חלק מהסיכון.

[itsik170]

עד היום הורידו לי 3 שיני בינה.

אחת בהרדמה מלאה לפני 10 שנים, בגלל צ'יסטה שישבה על הלסת.

ועוד שני עקירות כירורגיות לפני 3 שנים.

 

כל העקירות בוצעו בבית חולים ברזילי.

 

נתמקד בשניים האחרונות.

הראשונה היתה שן שצמחה לא טוב, יצאה בחתיכה אחת, הרגשתי כאבים קלים במשך ארבעה ימים.

השנייה, שן כלואה - עקירה מאוד קשה, הרופא חתך את השן בתוך הפה והוציא אותה בחלקים, עוד לפני שנגמרה ההרדמה התחלתי להרגיש כאבים חזקים שאף הגיעו למצב של חום גבוה - אבל הכאבים ירדו אחרי יום (יותר נכון אחרי 2 אקמול שלקחתי).

בשני המקרים היתה תגובה שונה לעקירה, במשך שבוע וחצי בשני המקרים הייתי מגרגר "תרודנט" במשך שבוע וחצי ונטלתי אנטיביוטיקה במשך שבוע.

אחרי שבוע גם אפשר להוריד את התפרים אצל כל רופא שיניים, מה שבטוח הן נורא מציקים במשך השבוע.

[oryo]

עקרתי את כל רביעיית השיניים, כאשר העליונות 'רגילות' אך התחתונות כלואות.

 

העקירה(ות) הראשונה שלי היתה בצבא, ועד היום למרות עיסוקי בספורט אקסטרים שגררו לא מעט פציעות נפילות ומרעין בישין, העקירה ההיא היא הדבר הכי מזעזע שקרה לי בחיים.

מה שהיה: עקרו לי 'במכה' שתי שיניים, את העליונה בסודר רגיל, ואת התחתונה בכירורגי. משום מה שכחו לתת לי מרשם לאנטיביוטיקה, ואני - חייל שכמוני, שמעולם לא תפרו לו כלום, לא ידעתי לבקש.

העקירות עצמן היו לא נעימות אבל שום דבר שאי אפשר להתמודד איתו.

חזרתי הביתה, הלכתי לישון, קמתי בתוך שלולית של דם.

ואלו היו הימים הבאים שלי, כניסה ויציאה מהכרה, כאשר כל פעם אני מתעורר בתוך שלולית של דם. עם הזמן התפתחה שם מוגלה בתוך הפה, שיחד עם הדם שלא הצליח להקרש יצרה טעם של בית קברות. כמובן שכל האזור נפוח, כמובן שאני לא מסוגל לחשוב על לאכול - במשך מספר ימים הצלחתי לאכול מילקשייק פה ושם, וזהו.

אחרי מס' ימים נפל לאמא שלי האסימון. היא שאלה אותי האם אני לוקח אנטיביוטיקה ואמרתי שלא, נסענו לקצין העיר והם היו שם בשוק מוחלט מהסיפור. התחלתי לקחת אנטיביוטיקה, יום אח"כ כבר היה שיפור, מס' ימים אח"כ חזרתי לתפקוד.

 

עד היום, אני זוכר בצלילות (עד כמה שאפשר לזכור בצלילות את המצב הזה) איך במשך מס' ימים הייתי מרותק למיטה, קם ונרדם כמו סהרורי, לא אוכל, עם תחושה מתמדת של ריקבון בפה. לא מאחל את זה לאף אחד.

 

לקח לי למעלה מ5 שנים להביא את עצמי לסיים את התהליך ולעקור את השיניים שנותרו בצד השני, כ"כ חששתי אחרי מה שעברתי שפשוט לא רציתי לבצע זאת. בסופו של דבר עשיתי את העקירות בנפרד, הן עברו חלק לגמרי.

 

אז לסיכום - לא לשכוח אנטיביוטיקה.

[renault5]

תודה רבה חברים.

לי גם יש 4 שיני בינה אבל אני מתחיל בשן אחת שהיא חצי שבורה ועוד שן שצריך לעקור שלא בינה.

[GABIUBOGI]

בזמן העקירה בעיקר הרגשתי את המכות עם הפטיש של הרופא,לאחר מכן את הלחץ 'שהוא מושך.

כאב יש קצת במשך כמה ימים. אבל לא משהו רציני מידי.

[renault5]

הבעיה העיקרית היא למצוא תור קרוב לעקירה בבית חולים.

בתל השומר רק תור ליעוץ בחודש ינואר. בלינסון גם דומה ובקפלן.

כנראה אלך למרפאה פרטית.

[renault5]

טוב אז מעדכן שעקרתי לבסוף בבית חולים מאיר בכפר סבא אתמול בבוקר.

שמו לי 2 זריקות שלא הרגשתי בכלל, ולאחר מכן הוציאו לי את השן תהליך די קצר לא עבר חצי שעה והשן הייתה בחוץ.

רק התחושה המגעילה בפה ושאי אפשר לאכול הרבה דברים זה הדבר הכי מבאס.

אבל הרופא מדהים בבית חולים מאיר ממש לא הורגש.