מחודש אפריל, בן 16 ו9 חודשים זכאי לרשיון נהיגה

[shayy]

מה דעתכם?

 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4302476,00.html

 

במקביל תקופת המלווה תוארך בהתאם. שזה חשוב.

 

אינטואיטיבית, אותי זה קצת מפחיד. אמנם רק 3 חודשים, ובכל זאת...

[Kreios]

אם הצורה בה הנוער של ימינו נראה ומתנהג - הייתי בכלל מעלה את גיל קבלת הרשיון...

[elians]

אם הצורה בה הנוער של ימינו נראה ומתנהג - הייתי בכלל מעלה את גיל קבלת הרשיון...

 

מסכים איתך , רשיון רכב לא לפני גיל 21,

 

מי שמתגייס לצבא כנהג, יזכה לקבל הקדמה בגיל,

[shayy]

לחברות הביטוח זה טוב, לא?

[Kreios]

לא יודע אם עד גיל 21 זה הגיוני מהסיבה הפשוטה -

אם מבחינת החוק בגיל 18 הם בוגרים מספיק בשביל להחזיק M-16,

אז הם בוגרים מספיק גם לקבל רישיון נהיגה.

[Kenworth Man]

הלכה המדינה,

 

כאילו שלא חסרים נערים ערסים מופרעים על הכביש עכשיו רוצים להקדים להם את הרשיון ברבעון???

מה נסגר??? להעלות עוד רוצחים בפוטנציה לכביש?

[nitzanc]

הייתי אומר שבגיל 18 נותנים להם נשק לידיים ורק מתחילים להחדיר להם בגרות, הנוער היום הולך ברברס בכל הנודע לבגרות,חשיבה הגיונית וכבוד לזולת (תכונות קצת חשובות בכביש לפי דעתי).

 

אני לחלוטין מסכים עם העלאת גיל הזכאות לרישיון נהיגה.

[RK]

לא מפחיד ולא בטיח. אין שום בעיה עם זה - הקביעה שרירותית ממילא. 18 לא יותר טוב וגם לא 21 - יימצאו גם אלה שיגידו שזה גיל פריקת העול מהצבא. העלאת גיל הרישיון לא תתן דבר - הניסיון לא יצמח מעוד שנה או שנתיים של אין-נהיגה.

[nitzanc]

לא מדובר על ניסיון, אלא על בגרות.

אני לדוגמה, עשיתי דברים מפגרים עם רכבים שנהגתי עליהם בגיל 17(הונדה סיוויק ואיסוזו טרופר),אם זה לנסוע 140-150 בתוך העיר ואם זה לקחת סיבובים עיוורים ,שאם היה מגיע רכב מולי זה תאונה 100%.

 

אבל היום אני מביט אחורה,אחרי 11 שנים, ואומר שהייתי מטומטם(או לא בוגר מספיק)ולא חשבתי על הסיכונים.

 

בכל אופן שרירותי או לא, אני חושב שזה טעות להקדים את גיל קבלת הרישיון.

[ניקו פ.]

לא יודע אם זה טוב או רע, אבל בטוח שמישהו מרוויח מזה יפה מאוד, אחרת זה לא היה קורה.

שימו לב שהמלווה גדל לשישה חודשים, אבל מתוך השישה, שלושת הראשונים הם עם מלווה מלא, והחצי השני הוא רק בלילה, כלומר שביום יום ילדים יוכלו לנהוג.

 

רומן, אני חולק עליך. אני כן חושב שהקפיצה מגיל 17 ל-20 מבגרת בנאדם מאוד, הרבה יותר מנניח 30-33. אז נכון אולי לא אצל כולם יש השפעה ניכרת, אבל אני מאמין שזה אצל אחוז ניכר מבני הנוער, מספיק לי להיזכר באנשים שהם בני גילי (21-22), ולהיזכר בהם בגיל 17. לא משנה כמה אינטליגנטים היו, הם לא היו בוגרים כהיום (אולי בגלל הצבא, אולי בגלל חוויות שהספיקו לעבור מאז, אבל הסיבה לא משנה במקרה הזה). כל זה מעמיד אותי בדיעה עם האנשים, שלדעתם צריך לעלות את גיל הרשיון.

 

אגב, סתם שאלה: מה השלושה חודשים האלה יתנו? כלומר למה רק שלושה חודשים? אם מאמינים שנערים בכביש זה לא משנה, אז שיורידו בשנה, מה זה משנה 16? 17? 15?

[RK]

עשיתי דברים מפגרים עם הרכב גם בגיל 18, 19, 20 ותכל'ס - עד לקורס הנהיגה המתקדמת הראשון שלקחתי, בגיל 23. מה אתם מציעים?

 

לטעון ש-18 מבוגר, בוגר או מיושב יותר מ-17 או אפילו 16 זה פשוט לחיות בסרט, ולו מהסיבה שבן 18 נמצא באותה מסגרת חברתית כמו בני 16 ו-17 או, מה שיותר גרוע, כרגע סיים אותה ומתפרע כתוצאה מכך. 21-22 מילא, אבל ללכת עד לשם זה מטומטם ולא ישים.

[dorsht]

חלאס להתבכיין, מבין הצעירים, נכון שיש הרבה מופרעים, אבל גם יש רגועים וסבבה.

למה צריך להכליל?

 

מי שיהיה מופרע, גם יכול להיות מופרע בגיל מבוגר, אני מכיר אנשים בני 40-50, שנוהגים כמו חולי נפש, וצעירים בני 19-20 שנוהגים בפאנן ובכיף.

אני מבין את הצורך והרצון של הצעירים לפרוק אנרגיות, גם עם הרכב, אבל הכביש זה לא המקום. המדינה צריכה להקים מסלולים ומקומים שאפשר להנות בהם עם הרכב.

 

גם אני לפעמים רוצה קצת לתת לעצמי יותר פאן על הכביש, אבל אני מבין שעל הכביש זה לא המקום, ואני כנראה אצטרך לחכות לשחרור שלי מהצבא בגיל 22-23, ולעשות לעצמי איזה טיול נחמד בנורבורינג או משהו בסגנון הזה, באמת לקחת רכב ולהנות ממנו.

 

הבעיה גם בהרבה צעירים, זה שאין להם הרבה ניסיון. לא הרבה כמוני הגיעו למצב שהם נהגו בשנתיים וחצי על עשרות רכבים, והיו להם שני רכבים משלהם, אני עושה הרבה ק"מ בשבוע, בסביבות 500-600 ק"מ בשבוע רגיל, ועם נסיעות סופ"ש ויציאות זה גם יכול להגיע ל1000 ק"מ בשבוע. זה מקנה המון ניסיון על הכביש. המון סיטואציות ומצבים שאתה לא מכיר בהכרח, ואתה צריך לדעת להתמודד. בזכות הניסיון שהצלחתי לצבור עד שהתגייסתי (התגייסתי בלי נהג חדש), היום אין לי בעיה לנהוג מרחקים כאלו כל יום ולהגיע הביתה בשלום.

 

אבל תן לצעיר חסר ניסיון לעשות את המרחקים הללו בכבישים הלא סימפטיים במיוחד בהם אני נוהג, ואנוכי בספק אם יאהב את הנהיגה שם או לא. מדובר על כביש דו סיטרי, צר, הרבה סיבובים, ראות לקויה בבוקר בגלל ערפל, בערב בגלל שאין תאורה כמו שצריך בכביש. זה לא כביש סימפטי (באר שבע -> צאלים, דרך אופקים), וצעיר לא מנוסה, פתאום ייקח את הסיבוב בצורה לא נכונה, והופס - רכב בא ממול, ויכול לגמור את החיים שלו.

[ניקו פ.]

אז אתה כן עשית דברים מפגרים בגיל 20, אני כבר לא. 50% -50%. אתה לא חושב שבשביל 50% שלא יעשו שטויות אפשר לעלות את הגיל? זה עדיף מאשר שכולם יעשו שטויות לא?

אגב גם אם מדובר ב15%, זה עדיין שווה את זה לא? מה שכן, העלאת הגיל יקטין את הרווחים של חברות הביטוח, אז אף אחד לא יתן לזה לקרות.

 

עריכה: תגובתי מופנית לרומן. דור אתה זריז.

[dj_dani]

אני בן 20 ואני נוהג מגיל 17, בגיל 17 קניתי אוטו ראשון ואני לא יגיד שלא עשיתי שטויות אבל הייתי חכם מספיק בשביל לעשות אותם במגרש חנייה נטוש או שדה או משהו שאין בו סיכון מלבד לעצמי.

 

אני משתמש ברכב לנסיעות מנהלתיות בעיקר ופחות ליציאה לבילויים, עושה כ2000 ק״מ בחודש וגם הרבה מחוץ לעיר.

 

התפיסה של הנוער היום שונה, כל הילדי ״לאבא יש דלקן״ נוסעים מרחקים מחוץ לעיר רק בשביל להגיע לבית הפנקייק (טרנד כזה שיש בחיפה לא יודע למה) ואז בודקים בכביש כמה הטויוטה של אבא סוגרת בלחץ של חברים ומוזיקה בפול ווליום.

 

שאתה קונה אוטו מכספך שעבדת עליו קשה אתה יותר שומר עליו, ואת זה למדתי בדרך כשבדקתי ״כמה סוגרת״ והלך ראש מנוע והתיקון היה בשווי 2000 שקל, שהאוטו של אבא׳לה אז יאללה אתה מחרטט לאבא שאין לך מושג איך זה קרה ואתה שוכח מזה אחרי יום.

 

לילדים אין ערך לחיים וערך לכסף ואין כבוד, אחרי גיל 21 אתה הרבה יותר בוגר מאשר בגיל 17, ובדרך כלל הרבה חיילים משוחררים צברו קצת ניסיון נהיגה בצבא, ורובם כבר עצמאים וקונים אוטו מכספי מענק ולא תלויים ברכב של ההורים, ולכן אני חושב ש21 זה גיל אופטימלי יותר.

 

ובגלל שהדעה שלי היא רק דעה והיא מעניינת למדינה את הישבן אז אני אומר שהיוזמה של מלווה רק בלילה לחצי שנה זה מעולה, מועדון זה בלילות בחורות זה בלילות ושתייה זה בלילות, אף צעיר לא נוסע בגיל הזה בצהריים לבילוי במועדון ושותה, אולי לבית ספר.

[dorsht]

אני ראיתי זאת אחרת.

תמיד הייתי לוקח את הרכב של ההורים בהתחלה, אבל אמרתי - וואלה, להורים שלי יש מספיק הוצאות, אני לא אקרע להם את הרכב, כי זה יעלה לי במחיר של הדלק, כי אני גם השתתפתי בעלויות, ולא נעים לגלות שמיכל שאמור להספיק נניח ל350 ק"מ, יספיק פתאום ל200 ק"מ, כי אתה משתולל. בעיקר כשאתה משתתף בעלויות הדלק.

(לא קרה, סתם דוגמה)

עשיתי גם חושבין עם עצמי - נותנים לי את הרכב, הוא משרת אותי, אין שום סיבה הגיונית לעשות פוזות, זה גם רכב די משעמם, הI30. לנסוע עם חברים - סבבה, אבל בלי שטויות, נסיעה מנהלתית סטנדרטית.

 

כשהגיע לי רכב משלי (הגטס), הייתי נוהג רגוע גם כן, מאותו הרגע ההוצאות של הדלק נפלו עליי ב100%. ככה זה. מן הסתם דאגתי לרכב לא פחות מזה שדאגתי לרכב של ההורים שלי. בלי קריעות, בלי להרוס, בלי להתפרע.

 

כשהגיעה הקליאו, ואני פיללתי ורציתי הרבה מאוד זמן רכב ידני וחדש, אני שומר עליה גם כן, הפעם נהייתי גם כן חולני, ואני עוד יותר דואג לרכב שלי, אכפת לי מכל שריטה ושפשוף הכי קטן, זה מעצבן. הגטס גם ככה לא הייתה 100% בנושא הזה, אז לא הכי נורא, לא אומר שאהבתי לראות שריטות או שפשופים של אחרים, אבל ניחא.

אך כשזה רכב חדש ועבדת קשה בשבילו, זה מבאס, זה מעצבן, זה מגעיל אפילו.

 

עובדה שאני קרוב ל3 שנים עם רישיון וללא עבר פלילי או תאונתי כלשהו, יש לי ניסיון יחסית טוב, משהו כמו 20 אלף ק"מ ב3 שנים לנהג צעיר זה הרבה. אני לא חושב שחברים שלי עשו כזה ק"מ. עכשיו עם הנסיעות היומיות שלי לבסיס, אני צובר כל יום 100 ק"מ, מה שמקנה לי הרבה מאוד ניסיון.