שרשור החוויות המוטוריות הגדול. (או: פעם היינו צעירים וטיפשים).

[aa123]

אני בחור אחראי יחסית, ולא עשיתי הרבה שטויות עם הרכב הראשון שלי. (זו הייתה קורולה 93 ידנית עם בולמים גמורים, ככה שמעטפת האחיזה לא הייתה גבוהה מלכתחילה).

 

אבל נלך אחורה לגיל 13: ליד הבית שלי יש ירידה מאוד רצינית, והחלטנו שזו סיבה מצויינת לבנות משהו מעניין.

אחרי שגנבנו מספיק גלגלים מהפחים בסביבה, חיברנו למשטח עץ קרש שחובר לחבל ששימש בתור הגה.

 

ברקסים לא היו, כמובן. שכל גם לא.

 

באחת הפעמים שעשינו את הירידה יצא רכב בפתאומיות מאחד הרחובות (שכנראה ולא העריך את המהירות שלנו נכון, ודי בצדק).

הוחלט (אני החלטתי, אחי צעק מאחורה משהו לא ברור) להסיט את הרכב לכיוון החומה של אחד הבתים. העיקר שייעצר כבר. נכנסו בכל הכח (הערכה שלי, 35 קמ"ש לפחות) בחומה. כל הרכב (?) התפרק לחתיכות, אין לי מושג איך לא שברתי את הרגל. 5 כוכבים במבחן הריסוק, בלי כריות אויר ובלי התראה על חגורות בטיחות. אחרי הפעם הזו, הפסקנו עם השטויות. (השתדרגתי לאופניים עם ספידומטר).

 

יאללה, תתחילו אתם.

 

אביעד

[אלי_לוי]

התהפכות על הצד עם משאית נחשב?

ולנסוע רוורס ולפגוע בעמוד חשמל שמתרסק וכמעט מוחץ אותך נחשב?

[djyakini]

בגיל 12 ככה אני וחברים הרכבנו כיסא פלסטיק על סקייטבורד. שכל לא היה לא בגלל העובדה שלא היו מעצורים - אלה בגלל זה שאהבנו לנסוע איתו בירידות ולהכנס חזיתית באיזה שיח מסכן שהיה באיזור. פה לדעתי הייתה גם חווית התעופה הראשונה שלי.

[rctguy]

התערבות בין חברים שאני יכול לקפוץ מסטנדים (כשמרכיבים אותכם על העמודים הקטנים האלה באופניי פעלולים )ולעמוד במהירות של כ50 קמש.

כמובן שהתגלגלתי על הכביש כ5 מטרים

[d.j benyosef]

בגיל 12 ככה אני וחברים הרכבנו כיסא פלסטיק על סקייטבורד. שכל לא היה לא בגלל העובדה שלא היו מעצורים - אלה בגלל זה שאהבנו לנסוע איתו בירידות ולהכנס חזיתית באיזה שיח מסכן שהיה באיזור. פה לדעתי הייתה גם חווית התעופה הראשונה שלי.

 

 

אני שאני וחברים שלי היינו קטנים.שמנו אל ההקייטבורד זיקוקים חזקים רצח,זה היה מצחיק.

 

והכי מגניב זה להסתובב אם זה בלילה.נראה מגניב.

[aa123]

אפשר גם סיפורים מתקופת ה'נהג חדש'.

[Carter.g]

אפשר גם סיפורים מתקופת ה'נהג חדש'.

סיפורים שכדאי לשמור.

[Night Driver]

עם השטויות שעשינו כילדים פלא שנשארתי בכלל חי.

 

זה מתחיל בלבנות כל מיני רמפות ולהתרסק מהן עם אופניים/סקייטבורד, ממשיך עם לרדת ירידה תלותה וארוכה מאוד עם אופניים שנגמרת בכביש סואן (למי שמכיר, בר"ג ברחוב ביאליק מול כיכר אורדע יש עלייה ארוכה ותלולה שהיינו יורדים עם האופניים. באחת הפעמים נפלה לי השרשרת ואני לא יודע מאיפה היה לי האינסטינקט לתקוע את הרגל בשפיצים של הגלגל האחורי ולעצור) ונגמר בלהתגלגל בתוך חביות ריקות מכל מיני מקומות משונים (הר נפולאון בר"ג כולל נפילה מהקיר התומך בסופו ועצירה ברכב חונה).

[אנלוגי]

עברו צנזורה:

 

סקייטבורד עם מפרש (ששוכלל מאוחר יותר עם צירים מורחבים) - המוכשרים בגלישה שביננו הפגינו אז (לפני כמעט 20 שנה) שליטה מופלאה, אני התמקדתי בלהימרח אחרי שני מטר . עד היום יש צלקות.

 

כמה שנים אחרי - שיטפונות בערבה - שיט של כמה קילומטרים יפים מאוד על מגוון "כלים" - החל מאבוב, דרך גלשן ישן, סירת גומי והלהיט - סירת פדלים שרק אלוהים יודע איך הגיע למזבלת המושב (שממוקם בדרום הרחוק והמדברי). כל הכלים חזרו בשלום, חוץ מסירת הפדלים (חדירת מים קבועה, קיבולת מים גבוהה מדי וסלע מזדמן - הפעם לא אני חטפתי... אבל לקחתי טרמפ את "הטובע" על הגלשן).

 

תחרויות BMX היו גם היו, מסלול עפר עם בריכת מים וקפיצות (מאוחר יותר שופץ עבור הטרקטורונים). בתחרות ה"חשובה" ביותר - סחבק מכניס כף רגל בין הגלגל הקדמי והמזלג, נותן סטופי מרשים ונוחת על האף. מטר וחצי אחרי הזינוק. מול כל העולם, אשתו וילדיו. לא, לא פדיחה בכלל...

 

עוד כמה שנים, ומתחברים קצת יותר למוטורי - טרקטורונים (שנות ה-90). מעבר לטירוף הבנאלי של חקר הגבולות של ההורים, הכלים ושלנו (ומציאתם, לפחות את חלקם, יעידו הצלקות) - השוס היה סקי דיונות, על הסקייטבורדים הישנים מסעיף א' (וכל מה שהיה נראה מתאים למשימה). בעיות שחיקה מאוד קשות של הקרשים גרמו הרבה יותר מפעם אחת לנפילות ותעופות וירטואוזיות, לא נרשמו נפגעים (אבל היו כמה קרובים למוות מהתקפות צחוק).

 

בין לבין היו כל מיני רנו 4 חתוכות גג, טיולי שטח עם טרקטורים, וכמה מירוצי "מוטוקרוס" על פיאג'ו סי ודיאלים (מאחד מהם חזרתי עם סי בשני חלקים - גלגל קדמי ומזלג, והשאר. הפרונט נשבר עוד בעליה, הנחיתה הייתה דווקא לא רעה, אבל עדיין נמרחתי יפה. לא נרשמו צלקות).

 

לא נכנסתי לענייני רכב, כי בסופו של דבר - אינני גאה בשטויות שעשיתי בעבר בכביש (ובשטח) ברכב של ההורים, ולא חושב שזה עניין לצחוקים היום.

יש עוד כמה סיפורים, אבל להם השתיקה - מה זה יפה...

 

 

איך השתנה העולם, אין לי שום דבר מהפעילויות החינוכיות האלה מתועד. כמה חבל, אבל ככה לפחות אפשר לשפר את הסיפורים והעלילות בכל מפגש חבר'ה... (אתם קיבלתם אמת כנה).

[אלי_לוי]

מקרה שקרה לפני שנה, בשבוע של שיעמום החלטנו ל"רכוש" גולף שנת 80' אוטמטית, במחיר של "רק תיקח אותה מפה".

הצלחנו להניע אותה איכשהו לעשרים דקות והתערבות קטנה בין חברים גרמה לי להוכיח להם שיש לי את האומץ לעשות תאונה ונכנסתי בקיר ב20 קמ"ש (כולם היו חגורים) נזק לא קרה לאף אחד חוץ מלרכב שהמכסה מנוע שלו לא נפתח יותר מעולם.

 

בסוף שבאמת נמאס לנו מהרכב הפכנו אותו על הצד.

[Ran_16]

אני אומנם עדיין ילד, אבל סיפור אחד (מתוך אלפים , לדעתי ).

 

בחופש גדול של שיעמום (בסביבות כיתה ו'-ז' אני מאמין), החלטנו לעשות מירוץ כיסאות מחשב ברחוב.

 

היינו איזה 10, והחברים חשבו שהתכנון הוא סתם לגלגל את עצמו ע"י דחיפה עם הרגליים. לי זה לא התאים.

2 מטפים נלקחו מהבניין (והוחזרו אחר כך, חבל על התשלום לועד הבית), חוברו לידיות הכסא ע"י כל מה שבא ליד (חבלים, אזיקונים גדולים, חתיכות עץ שחוברו למושב עצמו וכו' וכו') עם פתח ה"פליטה" מופנה אחורה. ניסיון ביתי במרפסת הראה שהדבר הזה פשוט עובד מצוין (במרפסת של 10 מ').

 

עליתי לרחוב, אמרתי "נתחמם". מפה לשם הבנתי שאי אפשר לשלוט בדבר הזה , שכן אחד התגלגל עם זה ירידה שלמה, עוד אחד ברח באמצע הירידה ועוד. אני לא וויתרתי. במירוץ עצמו כמובן שניצחתי (ובאיזה פער, לא להאמין) . אחרי הרבה אימונים באותו השבוע נהייתי תותח (ברצינות) והצלחתי לשמור על יציבות ואפילו לקחת פניות (שימוש באחד מהמטפים, העברות משקל וכו').

 

מיותר לציין שיש עדיין כמה מזכרות על הגוף שלי מהעסק הזה, אבל זה היה שווה את זה

[edanj]

שרשור נחמד, אבל את בדוגמא האחרונה לא אהבתי.

 

עידן

[ilan 206]

לפני כמה שנים אח של חבר קנה קורקינט על מנוע (מגיע ל60 קמ"ש בערך) יום אחד כשהוא היה בביה"ס אני והחבר חשבנו שיהיה נחמד לבנות רמפה ולראות אם אפשר לקפוץ איתו בכלל בגלל המנוע. בנינו את הרמפה מאיזה שתי פלטות שחוברו ביחד כדי שלא ישברו באמצע מהמשקל וכמה בלטות לשיפוע, אחרי כמה קפיצות (חשוב לציין שהרמפה נבנתה מול חניית הבית) במהירות נמוכה יחסית חשבנו להלות את המהירות ל50 קמ"ש בערך. חבר שלי מתכונן עם מספיק מרחק כדי שיוכל להגיע למהירות מתכונן ואני מסמן לו שאין מכוניות ושיסע כבר (!!!), הוא מתחיל לצבור מהירות אני מסתכל עליו ומצלם ואף אחד מאיתנו לא יודע מה הולך לקרות חוץ מזה ש100% הוא הולך להיפצע עכשיו הוא כבר כמה מטרים מהרמפה כשאמא שלו יוצאת מהחנייה עם המכונית בדרכה לעבודה. הוא נלחץ וקפץ מהקורקינט אבל הקורקינט לא מתכוון לעצור ובצורה מוצרה של זיזג (שנייה לפני שהוא נופל) עף הקוקינט וניכנס למכונית שלהם בדלת..מאז אמא לו לא רוצה לראות אותי פחות מ50 מטר מהבית שלהם .

[Discover]

מוסר ההשכל מהסיפורים הנ"ל הוא שהערכות המהירות שלכם לא הכי מדוייקות או קרובות למציאות

[Carter.g]

הרכב הרים את 2 גלגלי צד ימין.

שטויות של סיום מלווה, אסור לתת לנוער לנהוג(ואני גם נוער).

כל נהג חדש שנגמר לו המלווה עושה שטויות, את אותן השטויות. לבדוק אם האוטו יזרוק תחת, לנהוג מהר, לראות כמה האוטו סוגר ועוד ועוד והרשימה רק נמשכת.