ההבדל בין הריגה להריגה בתאונת דרכים

[The Garlic Press]

מדינת ישראל נגד יעקב רונן שסך הכל רצה להראות לחברה שלו איך עובד "הקרוז קונטרול" ובכך הביא למותה של רוכבת אופנוע.

 

 

פ 040088/01

111111111111111111.doc

[JonnyBoy]

גירסאת ההגנה:

 

אובדן השליטה ברכב נגרם עקב תנועת אחיזה פתאומית של ההגה והסטתו בידי מיכאלה. הנאשם שהופתע, ניסה, ללא הצלחה מספקת, להשתלט על הרכב. לחילופין, הציגה הסניגוריה, אפשרות שאובדן השליטה נגרם כתוצאה מירידת לחץ האוויר בצמיג השמאלי האחורי של הרכב.

 

כך או אחרת, השקפת ההגנה היא שהנאשם אינו נושא באחריות לתאונה ולתוצאותיה בשל העדר קשר סיבתי – או בשל ספיקות ביחס לקיום קשר סיבתי - בין התנהגות הנאשם לבין התרחשות התאונה וגרימת תוצאותיה. הקשר הסיבתי נגדע (לשון הסניגור) בשל "התנהגות פוחזת" של נהג האופנוע, שנהג במהירות של 180 קמ"ש על שולי הכביש, תוך עקיפת כלי רכב מימין ותוך אובדן שליטה באופנוע. ספיקות רבים יש גם באשר לשאלה האם המנוחה חבשה קסדה לראשה, או האם חבשה אותה כשהקסדה רכוסה כראוי. ספיקות אלה מעלים אפשרות שאילו נחבשה הקסדה כראוי, לא הייתה התאונה מסתיימת בתוצאה קטלנית.

 

אכן, האופנוען אשם. 180 בשוליים, בלי קסדה, זה גם מה שהנוסעת ברכב אמרה:

 

מיכאלה העידה כי היא אזרחית רומניה, הגיעה לארץ כתיירת בשנת 1998 ונשארה בה ללא היתר. כשלושה שבועות לפני התאונה התוודעה לנאשם; הם התיידדו וכמקובל במקומותינו לומר – "יצאו יחדיו". יום התאונה נפל להיות ערב שבת. הנאשם הסיע את מיכאלה ממקום עבודתה. שעה שעשו דרכם בנתיבי איילון, דברו על דא ועל הא. מיכאלה קירבה עצמה לישיבה צמודה אל הנאשם והוא הראה לה את מתגי בקרת השיוט(cruise control) המצויים על הגה המכונית. הנאשם הסביר כי באמצעות מתגים אלה ניתן להגביר את מהירות המכונית ("לתת גז") וכן לקבוע את מהירות הנסיעה שתישלט על ידי מכשיר הבקרה. כך אפשר להסיר את הידיים מן ההגה ואת הרגל מדוושת הדלק; המכונית תיסע "בעצמה". הוא הציע לה לבחון את הדברים על ידי לחיצה על מתגי הבקרה. מיכאלה עשתה כן והבחינה בתגובת המערכת (האצת מהירות עד כדי 110 קמ"ש). הנאשם התבונן בה (במקום בדרך שלפניו) בחיוך ושחוק ["ישבתי מאד צמודה אליו והוא התעסק אתי. הוא התעסק עם הכפתורים בשביל להסביר לי מה שקורה שם במקום להיות מרוכז בכביש" (פ/30) [1]] והסיר את ידיו מן ההגה ואת רגליו מן הדוושות (סיכל אותן לצורת X). בנקודת הזמן הקריטית בכל זאת הניח הנאשם את יד שמאלו על ההגה (פ/27) ומייד אחר כך איבד את השליטה ברכב שהתחיל "לז?ג?ז?ג". האווירה של חיוך ושחוק ["הדבר האחרון שאני זוכרת זה שרונן – אני ורונן – צחקנו על הכפתורים. דיברנו וצחקנו וממש הדבר האחרון שאני זוכרת, שהוא הסתכל עלי וחייך" (פ/28)] התחלפה מייד בבעתה. מיכאלה חפנה פניה בידיה והתכווצה במין תנועת התגוננות עד שהרכב נעצר בשולי הכביש.

 

 

[tygger]

גירסאת ההגנה:

 

 

אכן, האופנוען אשם. 180 בשוליים, בלי קסדה, זה גם מה שהנוסעת ברכב אמרה:

 

מיכאלה העידה כי הוא הראה לה את מתגי בקרת השיוט(cruise control) המצויים על הגה המכונית. הנאשם הסביר כי באמצעות מתגים אלה ניתן להגביר את מהירות המכונית ("לתת גז") וכן לקבוע את מהירות הנסיעה שתישלט על ידי מכשיר הבקרה. כך אפשר להסיר את הידיים מן ההגה ואת הרגל מדוושת הדלק; המכונית תיסע "בעצמה". הוא הציע לה לבחון את הדברים על ידי לחיצה על מתגי הבקרה. מיכאלה עשתה כן והבחינה בתגובת המערכת (האצת מהירות עד כדי 110 קמ"ש). הנאשם התבונן בה (במקום בדרך שלפניו) בחיוך ושחוק ["ישבתי מאד צמודה אליו והוא התעסק אתי. הוא התעסק עם הכפתורים בשביל להסביר לי מה שקורה שם במקום להיות מרוכז בכביש" (פ/30) [1]] והסיר את ידיו מן ההגה ואת רגליו מן הדוושות (סיכל אותן לצורת X).

 

 

נו, ברור שהאופנוען אשם!

 

הוא נסע!

 

מה הוא עושה בכלל על הכביש?

 

 

 

תראה, 180 זה לא ממש צדיק גדול ויש לדבר הזה השלכות לכל הכיוונים.

אם הוא היה נוסע 120 אז אולי הוא היה מספיק לבלום.

 

איזה אופנוע זה היה שנסע 180 קמ"ש לכל הרוחות?

 

ותסלח לי, אבל הוא פשוט חתיכת אידיוט אם הוא נסע 180 קמ"ש עם מורכבת בשוליים.

לא משנה אם הכביש עמוס או לא.

 

יש לך עוד בן אדם על האופנוע. יש לך אחריות לחיים של מישהו אחר.

 

אני רק מקווה שהוא יוכל לחיות עם הדבר הזה.