yohai71

אתמול לקחתי את הבכור (בן שש) ל"יום כיף". בחרתי לנסוע איתו למוזיאון הרכבת בחיפה, מקום שלדעתי אולי הייתי בו פעם אחת וגם אותה אני לא זוכר. אז לא יודע אם היה כאן בשרשור, אבל מגיע גם לכם עדכון מהנעשה שם. תתכוננו, זה יהיה כבד... רצה הגורל ובחוה"מ סוכות הכניסה למוזיאון חופשית, ולא רק זה אלא שרכבת ישראל מפעילה מערך שיוצא מרציף 3 של תחנת מרכז השמונה לרציף המוזיאון (שמיקומו הוא בעצם תחנת חיפה מזרח). באתר הרכבת פורסמו שעות היציאה של אותו מערך (המורכב משלושה קרונות של IC3), ויצא שהספקנו לצאת מת"א השלום ב-08:10 ולתפוס את הרכבת הראשונה למוזיאון ב-09:35. אני חייב לציין שזה פשוט נורא נוח, וגם סימבולי- אתה מגיע לחיפה ברכבת ו"ממשיך" למוזיאון ברכבת שבעצמה כבר בפרישה. יורדים ברציף המרוחק מבנייני תחנת "מזרח", ועולים ישירות לגשר החוצה מעל כל המסילות, שזה מעניין בפני עצמו- כל התנועה צפונה וחזרה עוברת מתחת לגשר הזה, ולמי שמעניין אותו יכול לעמוד שם מרותק שעות. טיפה הליכה לכיוון צפון על הגשר והנה מתחילים לעבור מעל ל"מוצגים": המבט כאן הוא לכיוון דרום, אפשר לראות בפינה השמאלית-עליונה את ה-IC3 שהביא אותנו לכאן. יורדים למטה, וניגשים, איך לא, לקטרים המשופצים. במקום להלאות אתכם בהסברים, צילמתי את השלטים שאינפורמטיביים מספיק: כל מי שבגילי, וגם הרבה יותר צעיר, זוכר את ה-G12 הנ"ל, שאפשר לראות עד היום בפעולה. הדבר היחידי שהייתי שמח לו זה אילו הם היו משפצים את הקטר עם צביעה ישנה יותר, ולא מתחילת המילניום. נגיד התכלת משנות השבעים\שמונים. הנה, כאן למשל שופץ ה-G16 בצביעה המצרית המקורית, כפי ש"נתפס" בזמנו: והנה אחד בצביעה הבאמת-מקורית, משנות החמישים. התמונה בשלט מעולה: ציוד נלווה הוצג גם הוא: במיוחד עניין אותי ה-TENDER הזה, שריד לקטרי הקיטור ששרצו פה בזמנם: הוצגו אף קטרי עיתוק שונים: וגם קרונות משא שונים: התמונה שבשלט הנ"ל טובה במיוחד... בהמשך המתחם, אזור סדנת השיפוץ\שיחזור, בו עמד בין היתר עם G12, מחליד ומחכה לתורו. כאן מדובר (לדעתי) בצביעה של שנות התשעים: בסמוך לו, קרונות הנוסעים הארוכים, הזכורים לא-פחות מקטרי ה-G12 הנ"ל: בדרכנו לתצוגה הפנימית בהאנגר, נתקלנו בזה: שלטים שונים תיארו את השתלבות היסטוריית הרכבת בהיסטוריית הארץ הזו וסביבותיה- חלקם צולמו- לטעמי מידע מעניין: בפנים עוד קטרי עיתוק: אחי הבכור (בוקי, זוכר אותו? 😀 ) טוען שהגרמנים משתמשים בקטר הנ"ל עד היום, עם מנועים תחליפיים למקורי. קרונות אמבולנס: עוד שלטי מידע מעניין: היו עוד הרבה שלטי מידע, אבל כמה אפשר לצלם? סעו לשם ותקראו בעצמכם... כנראה גאוות המוזיאון נשענת על קטר הקיטור היחיד באזור, ששרד ומוצג בראש התערוכה: לפני היציאה, ניגשה אלינו "דיילת" ויידעה אותנו שיש עוד מתחם למוזיאון, הנמצא בצד השני של הגשר ממנו הגענו. אז הלכנו לשם, לכיוון בנייני תחנת חיפה-מזרח (שמעניינים בפני עצמם, לפחות חיצונית). האמת? לא משהו מיוחד. יש אולם לא-גדול עם דגמי רכבות, ציורים הקשורים בנושא ואבזור איתות\לבוש מ"הימים ההם". בגלל חוה"מ, הם פתחו גם מתחם לקטנטנים המכיל רכבות עץ סטייל BRIO, למי שמכיר. והיו כמה זקנים שהפעילו רכבות חשמליות. 😊 וזהו, סה"כ לדעתי כדאי לכל מי שרואה עצמו מתעניין בנושא, להגיע לפחות פעם אחת למוזיאון. לרכבת בישראל יש היסטוריה ענפה, וזה עולה מספיק בשרשור הזה עצמו. לי חבל שלא יותר השתמר, אבל מה לעשות שהיה מדובר בשנים שמורשת מוטורית הייתה מכאן והלאה, וכל מה שיכול היה לעבוד- עבד עד יום מותו בלי סנטימנטים או רחמים. וזה היה בכל ענף התחבורה בישראל- מישהו כאן חזה אי פעם באיזשהו אב-טיפוס של סוסיתא? והאמת, בתקופות מסוימות גם אנצו פרארי הגדול היה גורט את מכוניות הפורמולה 1 שלו בתום העונה. אסיים בשתי תמונות שצולמו מתוך הרכבת שחזרה לתחנת מרכז השמונה. הייתי גאה בבכור שידע להצביע על כך שיש הבדלים בין הקטרים, אפילו שנראים אותו הדבר: והתמונה הבאה פשוט פרייסלס; קטר G26, שבעצמו יכול להיות מוצג מוזיאוני לכל דבר ועניין, ממשיך בעבודה סטנדרטית בלי לחשוב על מנוחה:

^ המרכיב הסודי.

אולי אפשר להיעזר ב @shellcase ?

238 ש"ח. החלק הבאמת עצוב בעניין זה שמי שממש חייב כזה, יכול לרכוש שתי יחידות בעשרים ומשהו ש"ח כולל משלוח, ישירות מעליאקספרס בלי טובות.

נדמה לי שיש תקנה האוסרת להשאיר רכב מונע ללא נהג. הסיבות- מובנות.

רגע רגע, אפשר לענות כבר עכשיו? 😁

גם פה התקדמות: מחכה שיגיעו משטחי בסיס כדי לכסות את השולחן כולו, ואז אפשר יהיה להתחיל לארגן את ה"תצוגה" יותר.

איפה הימים שהייתי עושה את הנסיעה הזו, הלוך ושוב פעם בחודש...: https://goo.gl/maps/3sZQ6J2rS6cUceJV6

כל השאלה היא כמה זמן אתה הולך להיות בעלים שלו. אם זה להרבה זמן, נגיד שש-שבע שנים ומעלה, אולי אפילו עדיף. אתה יודע בדיוק מה עבר על הרכב. בקריית אונו, באחד הרחובות סמוך לשכונה שבה אני גר, חנה תמיד פורסטר ירקרק של מבוגרים, כזה (אבל בגימור הבסיסי, עם טאסות): לפני כמה שנים לפתע הופיע במקומו חדש, ונחש באיזה צבע? כלומר, הם פשוט דילגו על דור אחד ועברו לחדש, הנוכחי. מתערב איתך שהבא בתור יהיה גם הוא בעוד 10 שנים (או יותר).

והנה, קרמבו גם מצטרף: https://cars.walla.co.il/item/3531235

טוסטר אובן הוא אחד הכלים הכי שימושיים שיש. אם אני צריך לדוגמא, לחמם שניצלים לילדים לארוחת צהרים, אתה מציע שאדליק את תנור האפייה? או שאכניס למיקרוגל (ואנחנו יודעים מה תהיה התוצאה של זה)? לחמם פיתה מהמקפיא, ניסית במיקרו? זוועה. ואם כבר הזכרתי פיתות, אפילו פינוק בצורת "פיתה-פיצה", זה לא משהו שמפעילים תנור אפייה בשבילו. ואתמול אשתי הכינה כמה קציצות בשר עבור ארוחות הצהרים של הבכור לשבוע הבא- בערך עשר קציצות. אז גם על זה מדליקים תנור? בקיצור, טוסטר זה פיתרון מצויין, בתנאי שהוא לא זבל מהזן הכי נחות (אבל לא חייב להיות הטופ של הטופ), ורצוי שלא יהיה משולב- זה כן.

מה קרה לך, בימנו אתה מלך לעומת חדרה בשנות השמונים, כשהייתי נער מתבגר ובית אליעזר נחשבה למשהו מעבר הררי החושך (היו כמה שהגיעו משם לתיכון חדרה, חלקם אפילו על אופניים!). והמצב היה יותר גרוע בשנות השישים, אז סבא שלי צילם את התמונה הזו: אגב, זו תמונה מעולה- הכלב בא לגבות את כספי הזכייה...

תראה מה שביטול פגושים יכול לעשות... וגם הצמיגים שונים. זהו.

לפי מיטב ידיעתי, זה בכלל לא הגיע מהמעסיקים אלא מהעובדים עצמם, שיזמו גם את ההתנהלות וגם את הביטוי. עוד נמצא בכתבה המעניינת פה.

^ באופן כללי דיונים מסוג זה בפורום עקרים לחלוטין מטעם. הצדדים מדברים באותה לשון (עברית), אבל השפה- שונה לחלוטין. אין שום אפשרות להסכמה, כי אין הבנה הדדית בכלל. פשוט כלום. אישית, מדהים אותי לקרוא תגובות שמתייחסות ברצינות למה שכותב ה"צד השני". למשל אלעד איש י-ם המלח, שאשכרא עונים להגיגים שלו ברצינות. אתם אמיתיים? כיאלו, אם יש לכם זמן מיותר אז אולי, אבל בואו.

איך כתב אחד המגיבים לסרטון כזה שראיתי פעם- Russia - the reason I have internet

מהמר שהשם שלו זה killer.

בהנחה וחונים בחניה שמאפשרת, אין צורך בניפנופי דלתות- פשוט פותחים את כולן ומחכים דקה. מבטיח לכם שכל האוויר הכלוא ברכב ייצא, בייחוד אם יש רוח (אפילו קלה) בחוץ. אח"כ להתחיל נסיעה עם חלונות קדמיים פתוחים, אפילו לא עד הסוף, ומזגן פעיל ברקע. בהמשך סוגרים חלונות ואודרוב.

^ מה אגיד לך, הניסיון שלי שונה. קח למשל את זה: אחי הבכור, שבא לבקר מחו"ל, הביא מתנה לבן- משהו סיני אבל די מרשים סטייל טכני. ההוראות בסדר גמור, באותה הרמה של לגו. אבל החלקים זו אופרה אחרת- אין התאמה כי אין אחידות; חלק מתחברים כמו שצריך, חלק "נושרים" וחלק היה סיוט, ברמה שאתה צריך להפעיל כח שמשאיר סימנים אדומים בקצות האצבעות שלך... מיותר לציין שילד בן שש לא מסוגל לעשות את זה. עוד דבר זה שהחומר ממנו עשויות הלבנים לא מי יודע מה, וטוב שהם צירפו לפחות עשר חוליות ספיר (עבור השרשראות), כי יותר מדי היו שבורות. והקטע הוא שכל מה שטוב ומזכך בבניה של לגו, כזו שעושה לך טוב, היה מתסכל ומעצבן בבניה של הדחפור הזה. אני יושב בסלון ושומע את הילד מתעצבן בחדר השני ו"צועק" על הלבנים... וכצפוי, אחרי שנבנה הדחפור הוא פרש הצידה, גם כי אין לילד חשק לבנות אותו שוב (מה שהוא עושה עם כל הסטים שהוא מקבל), וגם כי הוא שברירי. אז יכול להיות שדברים אחרים יותר טובים, אבל אני לא רוצה לנסות. 😊 אגב, ל-CADA יש דברים מדהימים מבחינת התכנון וה"עושה לי חשק", כל מה שהם צריכים זה להשתמש באבני לגו. למשל, קח את הוולוו שרכשו לי ליום ההולדת הנ"ל, זה: ותשווה למקבילה מבית CADA: ה"חיקוי" (זה לא באמת חיקוי) הרבה יותר מוצלח, נראה טוב יותר, ואפילו מערכת שלט הרחוק שלו, שמבוססת על הדור הישן טרום בלוטות', עדיפה על השליטה דרך טלפון, שאני שונא באופן כללי.

איכשהו נראה לי שאתה לא היחיד שידע על ה-Unmarked Police Car הזה...

סיפור מרתק, כבר דמיינתי סצינה מ"אקספרס של חצות"... תן דוגמא, בלי להפליל את עצמך. 😁

בוקי, תודה רבה על השרשור, ממש מעניין. הדבר היחיד הוא שאני חושב שמקומו לגמרי בכללי ולא באוף. 👍

^ נכון, אם כי הם הפסיקו את זה בכל הקשור ללגו סיטי ובמקום זאת המציאו מותגים משלהם. למשל, תחנות הדלק נקראות וממותגות כ-Octane. בעצם כבר לפני שלושים שנה, הנה סט משנת 1992: השת"פ המסחרי עבר לקולנוע; היום יש לגו Starwars, לגו Jurassic Park, לגו Marvell וכד'.

אין כמו לגו. אני טוען שה"משחק" הזה פשוט עושה את העולם לטוב יותר. ולהבדיל ממה שחושבים, מדובר דווקא באחד המוצרים הזולים שקיימים, בהתחשב באיכות ובשרידות שלו. את הלגו שלך אתה יכול להוריש לא רק לבן, אלא אפילו לנכד. כמובן, הם צריכים להתעניין, שאצלי זו לא בעיה: הבכור הנ"ל (בן שש) נהנה יותר לבנות, פחות לשחק, עד לרמה שהוא לא צריך הוראות. ויש לו אוסף מכובד, למשל (אלה האחרונים\חדשים, לכבוד יום הולדתו מלפני כמה ימים): ארגז כיבוי אש: ארגז חלל\מעופפים: ארגזי משטרות\גנבים ושונות (פיצה ו-גלידה וואן, טרקטור וכד'): ארגז כבר-אין-מקום-אז-פשוט-שים-פה: אני לא חסיד של נתינה אינסופית, אבל חלק ניכר ממה שאתם רואים הגיע אליו מדודים\סבא, וחלק- היה שלי. אני מגדיר את עצמי כ-AFOL (פשוט כנסו לפה בשביל להבין) שחזר ללגו מתישהו בשנת 2015. אגב, הזמן שחלף בין נטישת הלגו בילדותך לחזרה אליו בבגרות נקרא, באופן מעלה חיוך: Dark Ages... כילד, אני הייתי מה"ראשונים" שהתחילו לחוות את Lego Town שהיה חדש בשנת 1978- אני מתכוון ל-Minifigures הראשונים עם גפיים פעילות, שכולן מכירים היום, להבדיל מהסטטיים שקדמו להם: אז עיר הלגו שלי הייתה מורכבת מעירוב של חלקים ישנים (של אחי הבכור, כנראה מאמצע-סוף שנות השישים), וגם חדשים, שקנו לי. לא אשכח את הסט הזה שהביא לי את המיניפיג הראשון שלי (ואפילו לא היה ניתן להכניס אותו למכונית, כפי שאתם רואים): אח"כ כבר הגיעו מכוניות שאפשר אשכרה להכניס אליהן את המיני פיג- אפילו עם גג נפתח לגישה קלה: ומה שעשו לי תמונות כאלה, פשוט מדהימות עבורי- תארו לעצמכם שהייתה לי עיר כזו: הדגם הכי מרשים שהיה לי בזמני הגיע אלי כמתנה מההרים, בטיול משפחתי לשוויץ בשנת 1980: זה פשוט נראה אמיתי לגמרי, שלא לדבר על כך שהגדיל לי את ספירת המיניפיג בעיר בעשר דמויות: וכך נתפסתי על רכבות לגו (עד היום, עוד בהמשך). שמרתי על העיר פעילה, כולל בניית מכוניות פורמולה 1 שהתחרו בה סטייל מונקו (באותו זמן גיליתי מרוצי מכוניות), לפחות עד תחרות בניית הלגו שהיבואן ערך בשנת 1981, בה נדרש הילד לבנות משהו מפרי דמיונו או מודל על בסיס משהו מהעולם האמיתי. זכיתי בקטגוריה שלי (גילאי 9-11) לאחר בניית הסטי"ל שאחי הבכור שירת עליו ("עליה", הסטי"ל עם המסוק. אחי היה במחזור הראשון). אני זוכר שהשופטים ציינו כי הפרס מגיע לי עקב הסיפון הנפתח, שאיפשר לראות לתוך בטן האונייה: הכל בנוי מכל החלקים שיכולתי לשים עליהם את ידי. אגב, הזוכה בכללי, ילד בן 12, בנה מעין רובוטים שייצגו את דוד וגוליית- ודוד ממש ירה "אבן" על גולית באמצעות מערכת של גלגלי שיניים וגומיות. מיותר לציין, הכל מפרי מוחו, עם אוסף בסיסי של החלקים שהיו קיימים אז בלגו טכני. ובעצם, לטכני כבר עברתי באופן טבעי. אצלי היה משהו דומה, כמובן מוקדם יותר- 8860: מנוע עם בוכנות פועלות, תיבת הילוכים, קפיצים אחוריים, כיסאות מתכווננים ועוד... תכל'ס זה פורשה 911 (או חיפושית 😁 ) בלי בודי. ואפשר היה לקנות ערכת מנוע כדי להסיע אותו (כמובן עם כבל. שלט אלחוטי? השתגעתם?): היו עוד טכניים שונים, אבל אז כבר עברתי לשלב הבא- הרכבת מודלים מפלסטיק (לרוב של Tamiya), שזה כבר דורש רמה אחרת של ריכוז ושליטה, כולל צביעה, הדבקה ומה לא. אני חושב לחזור לזה היום, אחרי שגיליתי כמה ציוד מתאים (Airbrush, צבעים, אבזרי שיוף וכד') זול, במיוחד מעלי אקספרס. אצל אמא שלי עדיין מאוחסנים דגמים בקופסאות המקוריות, רק מחכים שאגיע אליהם. אז כאמור, כשחזרתי ללגו ב-2015, עשיתי את זה עם לגו טכני ורכבות (היום מוגדרות כחלק מלגו-סיטי), ועד שנולד הבכור כבר הגעתי לזה: אחרי שנולד, הכל אופסן בארגזים כי זמן- ומקום- כבר לא היה בדירה ההיא. בסביבות מרץ עברנו לדירה הנוכחית, ועכשיו יש מקום לכמה שולחנות צמודים, עליהם הדור הבא יבסס את העיר שלו (אם ירצה. אם לא, תמיד אני מוכן להמשיך). לצערי, עד שהחברים בשרשור מחירי הדיור לא ימצאו איך להוריד מחירים, אני לא רואה איך אני חוזר לרצף חדר שלם במסילות לגו. בינתיים העסק מחכה פה: לבסוף, הנה חלק מקופסאות הלגו ששמרתי (וטוב שכך, כי אני מוציא אותן מפרישה כשאני נותן לבכור באופן מזדמן): ואחרון חביב, מתנת יום ההולדת של המשפחה לכבוד 50 שהיה בשנה שעברה- עוד לא הרכבתי. מחכה שהרוח המתאימה תשרה עלי...: מילה אחרונה על המחיר- כן, זה יקר. אבל אני לא יודע אם נותר בעולם איזשהו מוצר דומה עם רמת איכות גבוהה כל כך. כל מי שירכיב לגו מקורי ולידו חיקוי סיני, מיד יבין למה לגו עולה כפי שעולה. יש בהחלט מקום לחיקויים, למשל מי שבונה עיר בסגנון הזה (מטורף מה שהוא עושה שם) וצריך אלפי חלקים, לא חושב שיכול להתעלם מהסינים. אבל בגדול- לא משתווים כלל. קחו אבן לגו מלפני חמישים שנה וחברו אותה לאבן מ-2022; זה פשוט מדהים שהעסק יציב אפילו אחרי ההבדלים בפסי הייצור, בזמן וגם בחומרים מהן עשויות הלבנים. בנוסף, אכן היבואן הנוכחי בישראל ביצע מהפך במחירים, שהיום דומים יותר מתמיד למה שיש בחו"ל. כאמור, לא זול אבל כבר לא עושק כמו פעם.

תודה רבה, בוקי. זה ממש מרתק, בייחוד לצבר כמוני שלא ראה את השיקוצים האלה עד שלא הגיע לביקור בבודפשט, אי שם ב-1984. וכמובן אח"כ, בנסיבות שונות בחו"ל.