yohai71

לעניות דעתי זה פוסל את המצלמה, עם כל האטרקטיביות שיש כרגע במחיר שלה לעומת VIOFO. כפתור ייעודי לשמירת קובץ ספציפי זה Must במצלמות דאש, לא מבין איך הם חשבו שאפשר לוותר על זה.

כשמוזכרת Candy אני ישר חושב על הפתיחה של הגאנד פרי של מונקו ב-1980, ואיך שתי המכוניות של Tyrell חיסלו אחת את השניה בפניה הראשונה: תמשיכו, תמשיכו לקנות מכונות כביסה שלהם... 😁

אני אומר תביא למשרד הצעה לבנות כזה- שיהיה אתגרי עד הסוף:

תודה, בוקי. האחרון זה לא ווינבגו אמריקאי? או שה-W זו הסוואה? 😁

דור חדש:

איפה ראית מעל המקרר? בשני המטבחים זה מימין למקרר, מאחורי קלאפה קטנה. בכל מקרה, הזמינות שלו צריכה להיות לפי תכיפות השימוש. אצלנו דווקא הטוסטר-אובן הוא הכי שמיש (חוץ מהכיריים). ובאמת, הוא מונח על ה"שיש" משמאל לכיור. נדמה לי שכבר היה לנו דיון כזה בשרשור אחר. זה אצלך. 😁 אצלנו מעדיפים שכל אחד יהיה עצמאי, לא משנה מה גובהו (ע"ע הילד שצריך להוציא לעצמו סכו"ם ממגירה-בתוך-מגירה ולא יכול). כן, אבל תשווה למשל את שני המטבחים הנ"ל, באזור שמעל למקרר; במטבח הקודם יש ארונות גבוהים, כמעט עד התקרה (היינו עושים עד התקרה אבל ל"זיו" פשוט לא היה משהו גבוה יותר). במטבח הנוכחי, שים לב שבין החלק העליון של הקלאפה (ה"שיחים") לתקרה יש סגירת גבס ושטח מת, פשוט מבוזבז. תחשוב שהיו עושים שם שלושה ארונות שעולים עד התקרה- כמה מקום זה היה מוסיף, בייחוד בדירות הנוכחיות עם הנדל"ן המוגבל. בעניין הזה אני עם ספריאל- יש יותר מדי צנרת מתחת לכיור בשביל להנדס סביב זה מגירות, אצלנו גם פילטר של ברז מי שתיה (שהיה גם במטבח הקודם). מה גם שיותר קל להתעסק בסתימות וכד' כשאין מגירות. סה"כ זה אזור בלגניסטי מלכתחילה, ושים לב שבכל זאת הרכיבו שם איזשהו מתקן נשלף, בדומה לפינה המתה- עוזר קצת עם הסדר. הפח, אגב, בכלל בחוץ (מתקן ייעודי).

רוצה להוסיף לשרשור, למען הדורות הבאים; היום הייתי בדירה הקודמת שלנו, ששיפצנו ונכנסנו אליה ב-2013. המטבח הוחלף בחדש מבית "זיו", ואני לא נכנס לענייני שרות או מחיר, כי זה כבר כמעט עשר שנים מאז. מה שכן אני רוצה, זה להתייחס לעיצוב ושימושיות. הנה המטבח הישן: כפי שאפשר לראות, הלכנו על מגירות כמה שיותר גדולות, וארונות תלויים, גם כן כמה שיותר גדולים (ולגובה- גם אשתי וגם אני אנשים גבוהים). הוספנו עוד ארון שתי-מגירות בצד, וכל העסק שימש אותנו מצוין. הכל טריקה שקטה כולל הקלאפה היחידה (מכסה על המיקרוגל (אני לא סובל קלאפות, אבל זה המקום ההגיוני היחידי בשבילה). הכיריים, אגב- אינדוקציה. כשרכשנו את הדירה הנוכחית ועברנו אליה בתחילת השנה, לא רצינו להשקיע יותר מדי בשיפוץ שלא הכרחי וגם ככה הבעלים הקודמים השקיעו מספיק - הם שידרגו את המטבח ממה שהקבלן סיפק לזה: במבט ראשון- אחלה. צבעים שקטים כמו שאנחנו אוהבים, אפילו הקלאפה הנוספת (למיקרוגל), מעל למקרר לא מפריעה מדי עם ה"שיחים" שלה. יש גם פינת ישיבה לארבעה מקומות מימין למכונת קפה שלא צילמתי. ואפילו ניסו למקסם את החלל שמתחת לפינה הידועה לשמצה על מעין מתקן כזה, שנשלף החוצה: אז איפה הבעיה? ראשית, המדפים בפינה הנ"ל, מעל לטוסטר אובן, עמוקים מדי. אני לא יודע על מה חשבו הבעלים כשהם הזמינו את זה אבל האשה (המוכרת) היא פשוט קטנה- נו, נמוכה. לא יודע איך היא הגיעה לשם. דבר שני, שימו לב לעיצוב הדלתות, שבעצם מורכבות משתי יחידות עם פס אלומיניום שקוע ביניהן. נורא נחמד, אבל מכריח לייצר יחידה שלישית שתחזיק הכל מצד שני: עכשיו נראה אתכם שתחברו את מתקן השקיות של איקאה לשם. וזה בכל הדלתות. אגב, הם השאירו לנו מדיח של סאוטר עם דלת תואמת- אני העדפתי להביא את הבוש שלנו, שעשה ועדיין עושה עבודה מעולה. אוקי, אז הוא לא תואם את העיצוב. וכל הנ"ל לא ממש משנה, אבל זה כבר ממש מרגיז: אני לא מבין מי חשב שמגירה בתוך מגירה זה רעיון טוב (חוץ מהעניין העיצובי, שאפשר להתווכח עליו). עד שלימדתי את הבכור לפתוח את מגירת הסכו"ם במטבח הקודם ולהוציא לעצמו כלים, עכשיו הוא לא מצליח למשוך את המגירה הגדולה הכבדה בשביל להוציא כלי מהמגירה העליונה. מקום זה לא חוסך, ובעיקר מעצבן אותי. וזה קיים בשאר הארונות. בנוסף, שימו לב שאין למגירה התחתונה קירות בצדדים (או בקצה שנמצא בחלק הפנימי של הארון). זה אומר שאם לא הייתם מרוכזים מספיק, כלים יפלו מהקומות העליונות לתחתונות, כי אין מה שמונע מהם. מיותר לציין (או שלא), שבמטבח הישן זה קיים בצורת זכוכית בכל המגירות. לא יודע אם חסכו אבל הנה דוגמא לעיצוב שגובר על שימושיות ו(אפילו) נוחות. אז אנחנו כבר לא נעשה עם זה כלום, בטח לא בשנים הקרובות אבל מי שמזמין מטבח, שיחשוב על הנקודות האלו. אגב, דווקא הקלאפה שמשתמשים בה הכי הרבה- זו של המיקרוגל- לא טריקה שקטה...

כמובן שגם לי קנו את LL918. אפילו השתמרה הלבנה עם ההטבעה, מספיק בשביל שאוכל להשתמש בה שוב: ומי זוכר את הלוגואים המקוריים? אפילו מצאתי שתי לבנים. והן בטוח יותר זקנות ממני: זה נכון, אבל כנראה שהם היו צריכים לעשות את זה כדי להתקדם. כשחזרתי ללגו, בסביבות 2015, נדהמתי לגלות עד כמה ה-Scale ברמת מיניפיגס' התקדמה- ובעיקר כמויות הגוונים, שבזמני פשוט לא הייתה. כל סוגי הירוק, כל סוגי הכחול וכד'. למשל, מערבל בטון כזה, שאפילו הקבינה שלו נפתחת וחושפת את המנוע. והוא גם מתאים יותר לגודל מיניפיג. AFOLים כמוני סבורים ש-שיא היצירתיות היה איפשהו בין 2006 ל-2014, אז לגו בעצם הוציאו כל מה שאפשר לחשוב עליו ואפשר לבנות ממנו עיר לגו. הצרה היא, שבסופו של דבר זה אמור להיות משחק עבור ילדים, כך שבשנים שלאחר מכן התחילה אינפלציה בכמויות של סטים כבאים\שוטרים וגנבים, כמו גם ערמות של נושאים שלא קשורים, כמו חוקרי הר געש, חוקרי ארקטיק, מצילי חיות בסוואנה ועוד. זה וורסטילי ומעניין, אין ספק, אבל זה לא "סיטי". בנוסף, התחילו להגדיל את הרכבים לרמות שטנדר יותר גדול ממשאית ואפילו מרכבת. שוב- נחמד עבור הקהל שלשמו נוצר, אבל לא מספיק מעניין עבור מגודל כמוני... יש להם כאלה, או שתקנה על המשקל בחנויות (מוכרים כוסות שאתה ממלא).

הגיע הזמן לעדכן: כפי שאתם רואים, הזמנתי מעלי-'פרס משטחים שיכסו את כל השולחנות. החלק האפור מדמה אספלט\בטון, והבז' מדמה חול (רציתי חום אבל אין בצבע הזה, לפחות לא שמצאתי- וגם כך זה לא ממש עקרוני). הבכור ביקש גם "דשא", אז פינקתי אותו בשני משטחים ירוקים. היה צורך לחתוך שורה אחת של משטחים כדי שיתאימו לשולחנות, וכאן הייתרון של חיקויים סיניים על גבי לגו מקורי- הם כל כך זולים שאתה לא חושב על זה פעמיים לפני ששולף את היפנית. בוא נרד לפרטים: במקור הקצאתי את המפלץ הזה לאחד הנגררים, כאילו הוא בדרך לעלות\לרדת מרכבת. אבל היות ויש שטח ירוק החלטתי להחזיר אותו ליערן. חוץ מזה שהוזמנו עצים ושיחים כדי להחיות קצת את הקטע הזה, אז הוא לא ייראה ממש מחוץ למקום. בפינה הנגדית: סניף הדואר עבר לשם, אמנם חול מסביב אבל אפשר יהיה לרצף את האזור בהמשך, מה גם שהוא לא מתאים להיות תקוע במסוף המטענים. זו עוד אחת מהבניות שלי מחלקים שמצאתי אצל אמא לפני כמה שנים, לפני שהבכור נולד. דלת המחסנים הזו בוודאות יותר זקנה ממני, כי אני זוכר אותה כבר קיימת כשהתחלתי להתעסק בלגו, אי שם כילד. השלט עם סמל הדואר היה במקור בסט הזה, שקנו לי בזמני, כמו גם תיבת הדואר שהוספתי כחלק מהקיר הימני. החלון מגיע מהסט הזה, עליו פירטתי כבר בשרשור. בכלל, השתמשתי בכמה וכמה חלקים שעשו לי נוסטלגיה - אני עושה סוג של הומאז' לעצמי... נעבור לפינה הימנית: כאן עוד שתי בניות מקוריות שלי, מחלקים ישנים; מגדל בקרה ורכב כבאות\חילוץ בסטייל לגו Town, שהקדים את City הנוכחי. שימו לב למסילות הלגו הכחולות הישנות, שתוחמות בין המסילה לקיר. גם אלו יותר זקנות ממני. אגב, בעניין זה- מי שאי פעם היה צריך לחבר מסילת לגו למשטחים, יודע שיש מגבלות רציניות עם זה. בניגוד לגאונות הרגילה של חיבור כמעט כל לבנת לגו ללבנה אחרת, מסילות לא מתחברות למשטחים בסיבובים, ואפשרי לעשות את זה רק אם מרימים קומה את כל העסק עם תמיכות במיקומים שונים (ויש סרטונים ביוטיוב איך לבצע את זה). אני, שפועל בסופו של דבר על תקציב מוגבל וגם מתוך פשטות שהחלטתי עליה מההתחלה, לא רוצה לעשות את זה, אבל עדיין צריך שהמסילה לא תזוז. החלטתי לקבע את המסילה עם לבנים שטוחות שיוצבו בצמוד למסילה ולא יאפשרו לה לזוז. המסילות הכחולות הנ"ל הן דוגמא לכך, לבנים אחרות במיקומים שונים ימשיכו את העיקרון. חוץ מזה, אפשר להסוות את ה"תומכות" האלו ע"י הצבת אביזרים במיקומים נדרשים- למשל גדר שתחזיק את המסילה וגם תשמש ל... גידור המתחם. בקיצור הזמנתי גדר, נו. עוד מבטים על חצר מסוף המטענים- אני לא בטוח עד כמה זה יישאר כך, אבל נראה לי שזה סט-אפ הגיוני: הלאה; הסיבה העיקרית למשטחי חול ולא פשוט אפור על כל השולחן היא התירוץ להוציא מהאחסנה את הסטים של City Demolition Experts, שהגיע זמנם להתאוורר. וגם הילד רוצה (אם אתם מאמינים לזה): וחוץ מזה, לא נחסוך מכם מבט על מסופון הבטון של רכבת המטענים האדומה: ובאותו עניין- שדרגתי אותה ועכשיו יש לה פנסים דולקים בהינף סוויטץ' של שלט רחוק: זהו לבינתיים- אחזור לעדכן אחרי שיגיעו ויותקנו העצים\שיחים והגדרות. בינתיים אני גם עובד על הפרטים הקטנים, כמו מיניפיגים מבצעים עבודות תחזוקה וכד'. יצא לי יותר ארוך משהתכוונתי, אבל, ובעיקר- הרבה יותר מהנה מששיערתי. בהזדמנות זו- אם לאף אחד אין התנגדות, אולי עדיף לשנות את שם השרשור ל"שרשור הלגו המתעדכן באופן משביע רצון ומכיל אנשים טובים וכנראה לא מספיק ציטוטים (עד ש-M3 יגיע גם לכאן)". @פבל ?

אני קורא את השרשור וביחוד את התגובה הנ"ל וחושב לעצמי, שבאמת אני שייך לדור (אולי עולם) אחר. להתנהל ככה מול מקום עבודה זה לא קשור בכלל ל"הרעת תנאים", "דפקו אותי" או כל מה שקשור ליחסי עובד-מעסיק. זה סתם מחסור בנימוס בסיסי, אחריות אישית ושאר המילים המעייפות האלה שנעלמו מזמן. כל המשחקים הילדותיים של לא להגיע לעבודה הם פשוט... ילדותיים (זה בניסוח עדין). המינימום של המינימום זה לא לשים זין בצורה כל כך מוחצנת ולפחות לענות לטלפונים כשמחפשים אותך מהעבודה. אותי לימדו שאתה מתנהל באחריות קודם כל בשבילך, כבנאדם, בלי קשר לאחרים ומה הם עושים. לא טוב לך בעבודה? לך משם; הרי מספרים לנו שמאז הקורונה זה שוק של עובדים שרודפים אחריהם, נכון? תמצא עבודה אחרת ותעשה את זה כמו בוגר, לא ילד שמשלים הכנסה בחופש הגדול.

ג'וני סמית', עיתונאי רכב בעל ערוץ יוטיוב מושקע וחובב מוצהר של מכוניות חשמליות (בין היתר), העלה סקירה\מבחנון בערוץ שלו. הוא לא ידוע כאחד שנמצא בכיס של היצרנים, ככה שהביקורת החיובית שלו משמעותית פי כמה כשזה בא ממנו:

רכב שאמור להחליף אופנועים "קלים", ולהעביר רוכבים חסרי רישיון לארבעה גלגלים. מאד ספרטני ועירוני מתוך הגדרה, אבל זה לחלוטין בכוונה. למשל, החלק הקדמי והאחורי זהים לחלוטין, כמו גם הדלתות שלא משנה באיזה צד הן מורכבות, כי אחת נפתחת קדימה והשנייה - אחורה. יותר פרטים כאן:

אוקי. אם כך, רק אוסיף שכדי להגיע למצב שבסרטון צריך להוציא את הגוגואים מהפרי ולבשל כמות שווה של פרי וסוכר בסיר. כלומר, על הנייר צריך כמות שווה של פרי וסוכר, אבל אבא תמיד היה מפחית סוכר כי זה באמת יותר מדי מתוק. החלק המעניין בסרטון הוא הפיין טיונינג שאבא היה עושה, ואת זה הוא מסביר: אחרי כל זה, צריך כמה שיותר צנצנות, למשל של טייסטרס צ'ויס וכדומה. לשטוף היטב ואם כבר, יותר חשוב- להרתיח אותן, או להעביר מים רתוחים דרכן. זה קריטי אם רוצים שהריבה תישמר (זה הולך יחד עם הסוכר, שמתפקד כמשמר חוץ מנותן הטעם).

לפעם הבאה- ממליץ בחום על קונפיטורות "בוסתן", בצנצנות הרבועות. נראות ככה: קשה למצוא אותן בסופרים הרגילים אבל ברוב המעדניות\משקים\שווקי איכרים וכד', הן יהיו. מעבר לטעמים מסוגים שונים, אלו הריבות שהכי קרובות בטעמן למה שאבא שלי ז"ל היה עושה- בייחוד תות השדה והענבים, שלא תמיד יש כי זה קשור לעונה. באמת אבא לא הכין יותר מדי ריבות ענבים כי כמו שעולה כאן בשרשור- זו הייתה עבודה גדולה מדי עבור כמות קטנה מדי. הריבה שהוא הכי אהב לבשל הייתה משמש, וזה עדיין לא מצאתי "בדמותו". כאן הוא בדיוק מכין ריבה כזו: זה מ-2013, ועכשיו אני שם לב שזה יוצא בערך שלושה חודשים לפני מותו (הוא פה בן 85). מדהים כמה שאני מתגעגע לריבות שלו. כשנה אחר מותו מצאתי בעומק אחד הארונות צנצנת משמש אחת, ועד כמה שזה היה עצוב, ככה גם היה נחמד לקבל ד"ש ממנו... זה היה עוד יותר עצוב כשאותה צנצנת נגמרה. אם יש מעוניינים בקהל, אעלה סרטון מאותו יום בו הוא מסביר איך הוא מכין את הריבה- תכל'ס, זה מתכון מצולם. ושוב- כמה אני שמח שצילמתי את זה בלי לדעת מה יהיה ההמשך.

רגע מה, זה כבר לא שייך לשרשור. אז מה אם הדבר הזה מתחיל ב"רכב...". 😁 סתם, אחלה סקירה. הייתי עם הבן ליום כיף במאי, והיה ריק לגמרי. כתבתי פה:

אינדוקציה ללא ספק, אבל (לדעתי) בתנאי שיש לך חיבור תלת-פאזי מתחת לכיריים, בייחוד אם אתה בשלן וצריך שכמה סירים\מחבתות יעבדו במקביל. חוץ מזה בשבילי הקטע של להיפטר מספק נוסף (גז) היה בונוס. הדירה הנוכחית, אליה נכנסנו השנה היא כבר השנייה שבה אנחנו מבטלים גז לחלוטין, כולל להביא טכנאי שיבדוק וייתן אישור שהכל מנותק. כל כמה זמן אני מוצא בכניסה לבניין את ההודעה הגנרית: "ביום X יגיע טכנאי ******גז לביקורת בדירות. אתם מתבקשים להיות בבית או שלא נוכל לספק שירות בהמשך". וכמובן שהוא יגיע בין שמונה לחמש. בקיצור, חסל סדר הדברים האלה עבורי. כל השאר כבר נאמר, אבל אני רוצה להוסיף שבגלל קלות הניקוי וההתקררות המהירה של אינדוקציה (בניגוד לקרמיות), יוצא שמשטח העבודה גדל- וזה חשוב מאד במטבח ישראלי ממוצע, שנדל"ן זה לא החוזקה שלו. אתה כמובן לא תתחיל לחתוך ירקות על הכיריים, אבל סתם להגיע עם קניות ולהניח אותן למעלה זה נוח, וגם משחרר לך מקום עבור מכונת קפה\תמי4. קלות הניקוי זה באמת בדיחה- אלא אם צריך לקרצף החוצה כתמי בישול קשים, כל ספריי חלונות + נייר מגבת מנקה תוך שניות.

אוסטריה? לא זכור לי שמקבלים שם בזרועות כל כך פתוחות, אבל אולי אני טועה- תוכל לפרט?

עכשיו הבנתי. 🙂 תראה, אני החלטתי לבצע "שחרור" להרבה דברים שבעבר הטרידו אותי. שריטות על כלי האוכל מעולם לא הפריעו לי, אבל אפשר להכניס אות זה תחת הסעיף הנ"ל. בקצרה- טבליות מפשטות את העניינים, אם כי אי אפשר להתעלם מחצי תריסר בקבוקי ג'ל... נ.ב. סיקרנת אותי עם השריטות, אז הלכתי לבדוק- מאז ומעולם השתמשתי בטבליות במדיח, ויכול להעיד שאין שריטות על הכלים (כוסות שקופות), כך שייתכן ומשהו לא תקין בפעולת המדיח שלך, או שהוא כבר לא מה שהיה. יש לציין שאני מוסיף נוזל הברקת כלים לתא הייעודי, כך שייתכן וזה שובר השוויון. ועכשיו אני מחזיר את הנושא לתיוק במגירת ה"לא מספיק חשוב לי כדי שאתעסק בזה"...

^ אתה לא רציני. באמת אתה עוצר את המדיח בשביל להוסיף ג'ל? אם זה אני, והג'ל כל כך חשוב לי הייתי מתקן את תא הסבון או מחליף מדיח. אבל אין סיכוי שאתעסק במכשיר שאמור להיות שגר ושכח מרגע הלחיצה על כפתור ההפעלה.

^ כן, זה מוכר ומפורסם. אבל הסיפור של גשרים צרים שמשמשים גם מכוניות וגם רכבות, ועוד בלי שום תאורת אזהרה- לא הכרתי ש(עדיין) קיים דבר פעיל כזה.

טוב, זה מיוחד: ככל הנראה ישנם עוד כמה מעברים דומים בעולם, אבל לא בטוח שמדובר ברכבות ממש אלא בטראמים למיניהם.

אז פשוט תתן את התגובה הסטנדרטית שאתה נותן לברווז, כל פעם שהוא מעלה שאלה: "עזוב. אם אתה שואל, זה לא בשבילך". 😁

למה לא? זה המקום הנכון. 😊

לזכות GM לא מדובר על קפיצה מהירה על עגלת החשמול כי קלטו מה הולך בתחום זה עתה- הליריק הזה מתבשל כבר שנתיים, ואמור להיות חוד החנית שיעביר את כל החברה לרכבים חשמליים. הנה כתבה מנובמבר 2020, ושימו לב שהחברה החליטה להתחייב לכיוון עד כדי ש-GM מוכנה לקנות "החוצה" דילרים שלא רוצים להשתתף בחגיגה (כלומר, להשקיע סכומים נדרשים במעבר למכירות רכבים חשמלים).

אתמול לקחתי את הבכור (בן שש) ל"יום כיף". בחרתי לנסוע איתו למוזיאון הרכבת בחיפה, מקום שלדעתי אולי הייתי בו פעם אחת וגם אותה אני לא זוכר. אז לא יודע אם היה כאן בשרשור, אבל מגיע גם לכם עדכון מהנעשה שם. תתכוננו, זה יהיה כבד... רצה הגורל ובחוה"מ סוכות הכניסה למוזיאון חופשית, ולא רק זה אלא שרכבת ישראל מפעילה מערך שיוצא מרציף 3 של תחנת מרכז השמונה לרציף המוזיאון (שמיקומו הוא בעצם תחנת חיפה מזרח). באתר הרכבת פורסמו שעות היציאה של אותו מערך (המורכב משלושה קרונות של IC3), ויצא שהספקנו לצאת מת"א השלום ב-08:10 ולתפוס את הרכבת הראשונה למוזיאון ב-09:35. אני חייב לציין שזה פשוט נורא נוח, וגם סימבולי- אתה מגיע לחיפה ברכבת ו"ממשיך" למוזיאון ברכבת שבעצמה כבר בפרישה. יורדים ברציף המרוחק מבנייני תחנת "מזרח", ועולים ישירות לגשר החוצה מעל כל המסילות, שזה מעניין בפני עצמו- כל התנועה צפונה וחזרה עוברת מתחת לגשר הזה, ולמי שמעניין אותו יכול לעמוד שם מרותק שעות. טיפה הליכה לכיוון צפון על הגשר והנה מתחילים לעבור מעל ל"מוצגים": המבט כאן הוא לכיוון דרום, אפשר לראות בפינה השמאלית-עליונה את ה-IC3 שהביא אותנו לכאן. יורדים למטה, וניגשים, איך לא, לקטרים המשופצים. במקום להלאות אתכם בהסברים, צילמתי את השלטים שאינפורמטיביים מספיק: כל מי שבגילי, וגם הרבה יותר צעיר, זוכר את ה-G12 הנ"ל, שאפשר לראות עד היום בפעולה. הדבר היחידי שהייתי שמח לו זה אילו הם היו משפצים את הקטר עם צביעה ישנה יותר, ולא מתחילת המילניום. נגיד התכלת משנות השבעים\שמונים. הנה, כאן למשל שופץ ה-G16 בצביעה המצרית המקורית, כפי ש"נתפס" בזמנו: והנה אחד בצביעה הבאמת-מקורית, משנות החמישים. התמונה בשלט מעולה: ציוד נלווה הוצג גם הוא: במיוחד עניין אותי ה-TENDER הזה, שריד לקטרי הקיטור ששרצו פה בזמנם: הוצגו אף קטרי עיתוק שונים: וגם קרונות משא שונים: התמונה שבשלט הנ"ל טובה במיוחד... בהמשך המתחם, אזור סדנת השיפוץ\שיחזור, בו עמד בין היתר עם G12, מחליד ומחכה לתורו. כאן מדובר (לדעתי) בצביעה של שנות התשעים: בסמוך לו, קרונות הנוסעים הארוכים, הזכורים לא-פחות מקטרי ה-G12 הנ"ל: בדרכנו לתצוגה הפנימית בהאנגר, נתקלנו בזה: שלטים שונים תיארו את השתלבות היסטוריית הרכבת בהיסטוריית הארץ הזו וסביבותיה- חלקם צולמו- לטעמי מידע מעניין: בפנים עוד קטרי עיתוק: אחי הבכור (בוקי, זוכר אותו? 😀 ) טוען שהגרמנים משתמשים בקטר הנ"ל עד היום, עם מנועים תחליפיים למקורי. קרונות אמבולנס: עוד שלטי מידע מעניין: היו עוד הרבה שלטי מידע, אבל כמה אפשר לצלם? סעו לשם ותקראו בעצמכם... כנראה גאוות המוזיאון נשענת על קטר הקיטור היחיד באזור, ששרד ומוצג בראש התערוכה: לפני היציאה, ניגשה אלינו "דיילת" ויידעה אותנו שיש עוד מתחם למוזיאון, הנמצא בצד השני של הגשר ממנו הגענו. אז הלכנו לשם, לכיוון בנייני תחנת חיפה-מזרח (שמעניינים בפני עצמם, לפחות חיצונית). האמת? לא משהו מיוחד. יש אולם לא-גדול עם דגמי רכבות, ציורים הקשורים בנושא ואבזור איתות\לבוש מ"הימים ההם". בגלל חוה"מ, הם פתחו גם מתחם לקטנטנים המכיל רכבות עץ סטייל BRIO, למי שמכיר. והיו כמה זקנים שהפעילו רכבות חשמליות. 😊 וזהו, סה"כ לדעתי כדאי לכל מי שרואה עצמו מתעניין בנושא, להגיע לפחות פעם אחת למוזיאון. לרכבת בישראל יש היסטוריה ענפה, וזה עולה מספיק בשרשור הזה עצמו. לי חבל שלא יותר השתמר, אבל מה לעשות שהיה מדובר בשנים שמורשת מוטורית הייתה מכאן והלאה, וכל מה שיכול היה לעבוד- עבד עד יום מותו בלי סנטימנטים או רחמים. וזה היה בכל ענף התחבורה בישראל- מישהו כאן חזה אי פעם באיזשהו אב-טיפוס של סוסיתא? והאמת, בתקופות מסוימות גם אנצו פרארי הגדול היה גורט את מכוניות הפורמולה 1 שלו בתום העונה. אסיים בשתי תמונות שצולמו מתוך הרכבת שחזרה לתחנת מרכז השמונה. הייתי גאה בבכור שידע להצביע על כך שיש הבדלים בין הקטרים, אפילו שנראים אותו הדבר: והתמונה הבאה פשוט פרייסלס; קטר G26, שבעצמו יכול להיות מוצג מוזיאוני לכל דבר ועניין, ממשיך בעבודה סטנדרטית בלי לחשוב על מנוחה: