זה רק אני או שהמוזיקה הדרדרה אל התהום ?

[danielharati]

בתקליט של תמוז יש מס' שירים של 8-9 דק'.

[Mr_Shankly]

חייב להעיר בקשר לטענה שהועלתה פה שאין שירים בשנים האחרונות שיהפכו לקלאסיקות. זה חצי נכון:

קודם כל, נדע בוודאות עוד כמה שנים טובות, ודבר שני דווקא בגלל שיש כ"כ הרבה מוזיקה זמינה והרדיו והטלויזיה הפכו פחות רלוונטיים כקובעי הלהיטים הבאים, יש המון שירים שהיו יכולים להפוך לקלאסיקות, אך זה לא יקרה להם מהסיבה הפשוטה שאתה לא תשמע אותם 50 פעם ביום ברדיו.

 

בסופו של דבר, היום יותר מאי-פעם כל אחד הוא הדי ג'יי של עצמו וכל זב חוטם יכול לפתוח בלוג עם ביקורות מוזיקה.

[ברווז]

קודם כל, נדע בוודאות עוד כמה שנים טובות, ודבר שני דווקא בגלל שיש כ"כ הרבה מוזיקה זמינה והרדיו והטלויזיה הפכו פחות רלוונטיים כקובעי הלהיטים הבאים, יש המון שירים שהיו יכולים להפוך לקלאסיקות, אך זה לא יקרה להם מהסיבה הפשוטה שאתה לא תשמע אותם 50 פעם ביום ברדיו.

 

 

אני לא כל כך מסכים אתך. מה לגבי כל אותם שירים שיש להם איזה X פאקטור, משהו שגורם לכו-לם לאהוב אותם?

בכל שנה בקיץ, היה מגיע שיר אחד שהטריף את העולם, מאז בהלת המקרנה ב-96. אני זוכר רק כמה (ומקשיב לרובם עד היום...):

who let the dogs out

megusta manyana (לא זוכר אם זה אכן השם... פאדיחה)

crazy של ברקלי

 

היו עוד הרבה. לא זוכר שמות, סליחה.

הנקודה היא להיטים שאישית שמעתי פעם אחת (או פעמיים) וזהו, התאהבתי (כמעט לא שומע רדיו, אם כבר שומע- בעיקר בטעות...). כמות ההשמעה לא עושה הרבה.

[Mr_Shankly]

אתה אולי שמעת את השירים הנ"ל פעמיים, אבל הם נטחנו עד דק בכל חור אפשרי.

אם הם לא היו נטחנים, הם לא היו הופכים ללהיטים גדולים ועולמיים, תהיה בטוח.

אגב, ממש לא כולם אוהבים את השירים הנ"ל, זה דבר סובייקטיבי.

 

אני יכול לתת לך דוגמאות של המון שירים עם אותו "X-פקטור" שאתה מכנה שכמעט אף אחד לא מכיר אותם.

מסכים שללהיטי קיץ יש משהו שגורם להרבה אנשים לאהוב, בדר"כ זה הפנייה למכנה (המוזיקלי) המשותף הנמוך ביותר.

 

נ.ב: קוראים לשיר Me Gustas Tu של Manu Chao (שאותו אני דווקא אוהב).

[killerbinn]

http://www.youtube.com/watch?v=iwDDswGsJ60 דרך יוטיוב

דוגמא מפיסגת הפלייליסט שלי

 

עוד אחד או שניים

 

http://www.youtube.com/watch?v=CwIvBNsSywQ דרך יוטיוב

 

http://www.youtube.com/watch?v=PI1RIZlTzdo&feature=related דרך יוטיוב

 

http://www.youtube.com/watch?v=mN3hH8LG4Yw דרך יוטיוב

 

enjoy

 

יופי אתה. לקח לי שבוע להפסיק לשמוע את sultans of swing, ועכשיו החזרתי ל Moeny for nothing!?

 

בכל אופן, אני יודע שיש נטייה להסתכל אחורה במעין "משקפיים ורודים", וכמובן ש"גם אז" היה זבל. אבל עדיין, הרמה של תרבות הפופ ירדה פלאים, כפי שניתן לראות בבירור בליריקה, ובהשקעה שהולכת לתוך הכנת השירים הללו.

 

הצחיק אותי השבוע שכשבדיוק סיימתי לשמוע את Division Bell של פינק פלויד, האלבום האחרון שלהם ביחד (סוג של, היו בלאגנים, פרדות וסולואים גם לפני) שיצא ב-1994, חבר שלי שלח לי שיר מ-2009/2010 ואמר לי "יואו, תראה איזה ישן זה". אני חושב שזה מסכם את מהות הפופ המודרני- שירים רגעיים לחלוטין, רק בשביל "הקצב", או ההנאה של אותו הרגע. אני לא יודע מה מהמוזיקה שיש היום תמשיך איתנו לעשורים הבאים.

[falou]

בתקליט של תמוז יש מס' שירים של 8-9 דק'.

 

פלופ מסחרי כשיצא, מבחינת כמות מכירות...

 

איכות, בפופ כמו בכל דבר, באה בכמויות קטנות.

[Fitch]

תקשיבו ל-urban.racer, יש לו טעם טוב!

 

ממליץ לעשות subscribe ביוטיוב לערוץ שנקרא candave11 - אחלה אחלה אחלה. אינדי חדש שזורם שעות.

[prelude_type_r]

לא אומר שצריך להסתכל אחורה ולהגיד שהיה יותר טוב פעם גם אז היו שירים טובים ושירים גרועים (ע"ע קוקו ג'מבו מקרנה ושות')

פשוט היום מאוד קשה למצוא משהו טוב לשמוע

 

והדאבסטפ המזורגג הזה

לא מאמין שמישהו קורא לזה מוזיקה

[SlowRide]

זה לא מוזיקה, זה אקט מיני של רובוטים.

[dorsht]

כן, זה רק מתדרדר מרגע לרגע.

לכן רוב הפלייליסט שלי מתבסס על מוזיקה שלפניי שנות ה2000, וחלק די קטן של מספר אומנים מתבסס על התקופה שאחריי שנות ה2000 (בישראלית: שלמה ארצי, היהודים, הדג נחש וכו', בלועזית: איירון מיידן, דרים ת'יאטר ועוד).

[ברווז]

והדאבסטפ המזורגג הזה

לא מאמין שמישהו קורא לזה מוזיקה

 

עד היום לא ניסיתי לשמוע דאבסטפ כדי להבין מה זה בכלל. פשוט לא מדבר אליי.

שמע, מה אתה מתווכח עם אנשים על הטעם המוזיקלי שלהם? יש כאלה שחולים על זה, אני לא מבין את זה. מצד שני, אם אני לוקח אותך טרמפ ומשמיע מוזיקה קלאסית, אתה גם תתחרפן. לא? אז איך תסביר את הפריחה של אולמות האופרה בעולם?...

אני אוהב מה אני אוהב, אתה אוהב מה אתה אוהב, וזהו זה.

[Fitch]

די עם הדאבסטפ,

הבעיה היא שפעם האומנים הטובים ביותר - היו אלו המפורסמים והנשמעים ביותר.

היום האומנים הטובים ביותר בשוליים - והמפורסמים ביותר הם די זבל והפקה על קול.

 

פעם זפלין, פרפל וכד' היו גם טובים וגם מפורסמים.

היום ביבר ודרייק מפורסמים בקנה מידה מעל, ועדיין אין ספק שהם מייצרים מוצר ירוד.

 

כך גם בדאב, ברוק, בפופ, בראפ ובהכל - אם יש לך קטע - אתה מפורסם (ע"ע Wiz Khalifa מהשיר בתחילת השרשור), אם אתה טוב - רק קמצוץ עיוור לגימיקים יעריך וישמע אותך.

 

נתנו פה דוגמאות מעולות של KOL, the black keys, wolfmother ועוד שהן להקות מעולות, אבל רחוקות מאוד מהשמעות בגלגל"ץ או MTV HITS.

[danielharati]

פלופ מסחרי כשיצא, מבחינת כמות מכירות...

 

איכות, בפופ כמו בכל דבר, באה בכמויות קטנות.

 

בזמנו, מסחרית, הם לא הצליחו כמו כוורת.

 

שיר של 8 דק' כמו 'מה שיותר עמוק יותר כחול' הוא פשוט יצירת אומנות בעיניי, כנ"ל לגבי '"ככה את רצית אותי" ו-"סוף עונת התפוזים". הייתי מגדיר את זה כאלבום הטוב ביותר שנעשה כאן.

 

לא חושב שיש קשר בין איכות ובין כמות או אורך השיר, אולי להפך.

[Keyser]

אני גם לא חושב ככה, אבל עדיין משעשע לראות אחידות בזמנים בהשוואה לעבר.

היום, אם כבר להקה עושה שיר ארוך, זה רק בשביל הקטע של "לעשות שיר ארוך", ולא משנה עד כמה הוא מעיק, לעומת פעם שאם שיר היה ארוך, אז הייתה פואנטה מאחורי האורך (כמו הוריקן של בוב דילן) או כי באמת השיר היה ארוך - אבל יפה (כמו stairway to heaven)

 

לכשעצמי, מעולם לא אהבתי את תמוז.

[ARKODrama]

טוב, באותו שבוע זה כבר קורה לי יותר מידי פעמים.

 

הייתי אצל בן דוד שלי כרגע, הבן שלו בן (בן 16) אירח כמה חברים וחברות אצלו בחדר. כמו כל ילד מתבגר שגודל טוב הוא מפונק להחריד ו"אבא אל תעשה לי פאדיחות", אז עליתי אני למעלה לחדר שלו להביא לו כמה דברים.

אני עולה למעלה והם שמים בפול ווליום איזה שיר בעברית, שמעתי את הקול מחוץ לחדר ואמרתי לעצמי שלא שמעתי קול כזה אף פעם מעניין מי הזמר.

זה היה השיר:

 

http://www.youtube.com/watch?v=YZ-fuvsftKA דרך יוטיוב