חג לה שמח וזר לה פורח - יום הולדת 40 לאלפטא.

[חן פרחי]

ביוני 62' הוצגה באיטליה האלפא ג'וליה, שהיתה הסנונית הראשונה במשפחת דגמי ה 105.

הג'וליה היתה פורצת דרך של ממש, ולמרות שלא נהנתה ממראה מדהים היא כן נהנתה מתיכנון מתקדם להפליא שהקנה לה תכונות דינאמיות חסרות תחרות ממש, ובטח במונחי אותם שנים.

אבל הג'וליה לא שיחקה במגרש הזה לבד; לנצ'יה, יריבתה מבית הציגה את הפלאביה והפולביה שהיו מכוניות מתקדמות אף הן, ולמרות השימוש בהנעה קדמית, הן נהנו מהתנהגות כביש מעולה ומהנה.

פיאט לא ממש שיחקה במגרש הזה, והעדיפה לייצר מכוניות עממיות וקטנות, בהן התמחתה.

אולם בסוף שנות ה 60' ותחילת שנות ה 70' החלו יצרנים רבים ללטוש עיניים אל עבר פלח השוק של הג'וליה וניגזרותיה - הג'וניור, הספיידר והברלינה.

ב.מ.וו הציגה את הב.מ.וו 2000 ואת גירסאות ה TI של ה 1800, כמיתחרות ישירות לג'וליה ולברלינה, והיה צפוי שגם יצרנים אחרים ינסו לנגוס בעוגה.

לנצ'יה נרכשה ע"י פיאט ב 69' וצפוי היה שפיאט ימקסמו את רכישתה ע"י פיתוח דגמים חדשים שיחליפו את דגמי ה V4, מה שאכן קרה.

גם פיאט החליטה להצטרף למשחק, והחליטה על פיתוח מחליפה ל 125 שלה זכתה להצלחה ממשית, למרות שהציעה מנוע מתקדם (TC) וביצועים טובים.

באלפא החלו להבין שעם כל הכבוד לאיכויות הג'וליה, לא יהיה מנוס מפיתוח יורשת ראוייה, ולאור תצלומי הריגול והמידע שהגיע לראשי החברה, הם הבינו שזה יקרה בקרוב.

מרצ'לו גאנדיני, המעצב המוכשר של סדנת ברטונה, עבד במקביל על שני פרוייקטים די חשובים - עיצוב מחליפה ל ב.מ.וו 1800-2000 והמישפחתית החדשה של פיאט, שניהן אמורות היו להוות תחרות ישירה לג'וליה\ברלינה, מה שאישר סופית את ההחלטה על פיתוח יורשת לג'וליה.

פיתוח המכונית החדשה היה הפרוייקט האחרון של המהנדס המוכשר אורציו סאטה פוליגה, הוא אכן הפגין בתהליך הפיתוח מחשבה יצירתית להפליא.

עיצוב המכונית נעשה בידי אלפא עצמם, והיה פשוט למדי ורבוע, ללא יצירתיות מיוחדת, וללא סממנים אוירודינאמיים בולטים.

גם עיצוב הפנים היה פשוט למדי והמשיך את הקו הקלאסי של אלפא, עם לוח מחוונים אופייני.

הצד המכאני לעומת זאת היה מעניין בהרבה.

הוחלט על שימוש במנועים הקיימים של סדרת 105, מאחר והם נחשבו למנועים מעולים, חזקים ואמינים, שבנוסף התאימו למכונית שתוכננה להיות בעלת הנעה אחורית.

המנועים היו בנפחים 1.6 עם 109 כ"ס ו 1750 עם 122 כ"ס, וכמובן זוג מאיידים כפולים.

כל השאר היה חדש לחלוטין ופותח מהיסוד.

באלפא החליטו לנטוש את מבנה הסרן האחורי ה "חי" של סדרה 105 ופיתחו מערכת הינע חדשה לחלוטין.

המיתלה האחורי במכונית החדשה שכונתה אלפטא, שם קלאסי של אלפא, היה מסוג דה-דיון, עם זרועות אורך ארוכות ומיפרקים כפולים.

מיתלה מסוג זה נחשב ליעיל מאד, אך הוא יקר לייצור וגוזל מקום רב.

על מנת להגיע לחלוקת משקל מושלמת, הוחלט על העברת תיבת ההילוכים והמצמד בסמוך לסרן האחורי, ביחד עם מיכלול הבלימה האחורי, על מנת להפחית משקל שאינו נתמך מיתלה.

למעשה, בתא המנוע הקדמי שכן רק המנוע, ואת כוחו הישיר מסר לגל הינע ארוך שהגיע עד לסרן האחורי.

גל ההינע כלל קופלונג (דיסקה גדולה שאליה מיתחברים גל ההינע מצד אחד והמצמד מצד שני, בהצלבה) גדול מגומי, ובעצם העביר את כל תפוקת המנוע למכללי ההנעה.

תיבת הילוכים חדשה לחלוטין פותחה, מאחר והגיר של סדרת 105 לא התאים למבנה החדש.

המיתלה הקדמי בכלל עצמות עצה כפולות ומוט טורסן, ולראשונה באלפא נעשה שימוש במסרק הגה שהחליף את מערכת ההגוי המורכבת יחסית של ה 105.

להגה היו 3.7 סיבובים מנעילה לנעילה ברדיוס סיבוב קצר יחסית.

מערכת הבלימה כללה 4 בלמי דיסק, כמסורת אלפא, כשהדיסקים האחוריים מוקמו בסמוך לדיפרניציאל האחורי.

השקת המכונית תוכננה להיות בתערוכת טורינו 72', ואז הסתבר לאלפא שביחד עם המכונית החדשה יוצגו גם הפיאט 132 שהאלפטא תוכננה להתחרות בה והלנצ'יה בטא שבדגמים הבסיסיים תנסה לנגוס באלפא סוד וביקרים יותר באלפטא.

בתערוכת טורינו הוצגו באותה שנה מספר שיא של דגמים חדשים מתוצרת איטליה, כך שבניגוד לציפיות אנשי אלפא, אור הזרקורים לא הופנה רק אליה.

למרות שהאלפטא תוכננה בשלב מסויים לרשת את הג'וליה, מכירות הג'וליה נימשכו ושני המכוניות זכו להצלחה ניכרת, ובכל זאת, מהרגע שבו הוצגה האלפטא, נפגעו מאד מכירות הברלינה, וברור היה לאלפא שהמכונית החדשה תירש את מקומה.

בתחילה שווקה האלפטא עם מנועי 1.6 ו 1.8 שסימן ההיכר של דגם ה 1.8 היה זוג פנסי חזית, בעוד שלדגם ה 1.6 היה פנס בודד בכל צד.

בשנת 75' הוחלט על יצוא המכונית לארה"ב, ןלדעת אנשי אלפא משבר האנרגיה היווה הזדמנות מצויינת להשיג דריסת רגל בשוק הענק .

המכונית נקראה בארה"ב אלפטא ספורט ונמכרה בשם זה עד 77', אז שונה שמה לאלפא ספורט סדאן.

ההצלחה לא היתה גדולה, בעיקר עקב פריסת סוכניות לא טובה.

בשנת 77' נוסף דגם חדש שהציע מנוע 2.0 ו 130 כ"ס, עם פנסי חזית מלבניים ופנים משודרג.

באותה שנה הוצעה לראשונה גירסת דיזל מכונית, עם מנוע מתוצרת VM האיטלקית, שאמורה היתה להחליף את הג'וליה דיזל.

המכונית נמכרה היטב ללא שינויים מהותיים עד 82', אז בוצעה בדגם ה 1.8 וה 2.0 מתיחת פנים שכללה עידון המראה חיצוני ועיצוב פנים מחודש.

לוח המחוונים הקלאסי הוחלף בלוח בלתי קריא, כך שכל מתיחת הפנים היתה מיותרת בעליל.

בסוף 82' הוצגה גירסה שנקראה עלה תלתן זהוב למנוע ה 2.0, וכללה איבזור חשמלי מקיף ומזגן אוויר מקורי.

גירסה מעניינת הוצגה ב 83' ונקראה CEM ולמעשה כללה מערכת בקרת ניהול מנוע אלקטרונית ששולבה בהזרקת דלק.

במערכת זו נעשה שימוש מאוחר יותר באלפא 90.

האלפטא יוצרה עד סוף ואז הוחלפה באלפא 90, שלא היתה אלא מתיחת פנים מקיפה לאלפטא.

ללא ספק, עבור זמנה היתה האלפטא מכונית נהדרת - ביצועים מצוייינים ששולבו בהתנהגות כביש מעולה ומהנה, וכל זה לא חשבון הנחות והפרקטיקה.

במיבחני דרכים שנערכו לה היא ניצחה בקביעות את כל מיתחרותיה, וליכולתיה הדינאמיות פשוט לא היה מיתחרה.

אבל לא הכל היה משולם, כמובן.

עקב מיקום תיבת ההילוכים מאחור, החלפת ההילוכים היתה לא נעימה ומסורבלת, ולא הזכירה במאום את התיבה הנפלאה של ה 105.

איכות הגימור היתה ברמה איטלקית טיפוסית, שלא לדבר על נגע החלודה ששלח אותן לעולם שכול טוב בעודן צעירות.

[yohai71]

מעניין מאד. חן, ברשותך אני תורם את חלקי לשרשור עם שתי פרסומות לאלפטא מתוך שרשור הפרסומות האמריקאיות שפתחתי לאחרונה בפורום...

 

 

[alfashay.v]

סקירה יפה חן.

תמיד משקיע ונותן

מהידע לאחרים.

תודה ומזל טוב לאלפטא.

זו שברשותי תחגוג רק בעוד 7 שנים,

אבל הג'וניור בת 40 השנה

[חן פרחי]

תודה ומזל טוב לאלפטא.

זו שברשותי תחגוג רק בעוד 7 שנים,

האלפטא GT והאלפא GTV יסקרו בנפרד.

מגיע למכונית הזו כבוד רב ולא איזכור כדגם הקופה של האלפטא.

[רפי שטח]

האלפטא GT והאלפא GTV יסקרו בנפרד.

מגיע למכונית הזו כבוד רב ולא איזכור כדגם הקופה של האלפטא.

ןמה עם הגולייטה

[דורון סגל]

חן, כמו תמיד, תענוג לקרוא.

מנסיוני האישי עם ה"כלה", אחרי ברלינה ואלפא GTV, אני יכול לומר שהאלפטא 1.6 1979 הייתה מהנה מאד לנהיגה, נוחה מאד, מרווחת ועם יחס שקל/פח מעולה עד כדי כך שמחירה בתחילת שנות השמונים היה דומה למחיר סובארו ואפילו פחות. בתוספת מכונאי איטלקי בשם פייר, שהיה מכונאי בקבוצת אלפא רומיאו למירוצים ועבד תקופה מסוימת בישראל, האלפטא זכתה לטיפול מעולה ונסעה בהתאם.

[oldcar]

חן, תודה על התזכורת המקיפה!

[alfashay.v]

חן, בתוספת מכונאי איטלקי בשם פייר, שהיה מכונאי בקבוצת אלפא רומיאו למירוצים ועבד תקופה מסוימת בישראל, האלפטא זכתה לטיפול מעולה ונסעה בהתאם.

 

חח, אני זוכר את פייר מכוון את האלפטא שלך ומניח כוס מים על הראש מנוע ומראה לנו שאין "גלים" בתוכה

[reuven]

המון תודות לסקירה נפלאה למכונית מדהימה, עד היום חלוקות הדעות לגבי ההנאה מהנהיגה, האם זו סדרה 105 (ג'וניור, ג'וליה, ספיידר) או סדרה 116 (אלפטא, GTV' ג'ולייטה וכו'), כשהיה מדובר בקרוז ארוך ללא ספק סדרה 116 נתנה פתרון טוב בהרבה בתצורת האלפטא אך אם בנהיגה "שובבה" עסקינן, אז הכניסה לג'וליה היא הדבר הטריוויאלי.

הוספתי תמונות של האלפטא היפיפיה של יוני שהושקה ביום שישי האחרון במסגרת ארוע מועדון אלפא קלאסיק יחד עם מועדון החמש.

[JuniorGT]

חן - תודה על הכתבה - תמיד מעניין לקרוא את הסקירות שלך

רק דבר אחד אני לא מבין - לא הגיע הזמן לאלפא משלך?! (בלי לפגוע בוולו)

לעניין האלפתא לעומת האלפות מהדור הקודם - עניין של טעם

בסופו של דבר מדובר בתענוג צרוף בנהיגה כל אלפא מהתקופה הזו בין עם מסדרת 116 או 105

[alfashay.v]

לעניין האלפתא לעומת האלפות מהדור הקודם - עניין של טעם

בסופו של דבר מדובר בתענוג צרוף בנהיגה כל אלפא מהתקופה הזו בין עם מסדרת 116 או 105

 

אין ספק שזו שאלת השאלות, מי מהם יותר מהנה לנהיגה או איזה חוויה אתה עובר עם כל אחת מהסדרות. זה בערך כמו לשאול את מי אתה אוהב יותר, את אבא, או את אמא? התשובה נראת לי, כל אחד בצורה שונה, לכן עדיף ששניהם יהיו בבית

[חן פרחי]

רק דבר אחד אני לא מבין - לא הגיע הזמן לאלפא משלך?! (בלי לפגוע בוולו)

לעניין האלפתא לעומת האלפות מהדור הקודם - עניין של טעם

בסופו של דבר מדובר בתענוג צרוף בנהיגה כל אלפא מהתקופה הזו בין עם מסדרת 116 או 105

למעשה, היתה לי אלפא ג'וליה 1600 שנקנתה לפני 18 שנה לערך כפרוייקט לשיפוץ.

מצבה המכאני היה מעולה, אולם מצב הפח היה בכי רע, וככל שהפחח "חפר" כך ניתגלו עוד זוועות, עד שהוחלט, בצער רב, להפוך אותה לתורמת איברים.

במותה היא ציוותה חיים ללא פחות מ 3 אלפות - ג'וליה, ברלינה וג'וניור, שהשתמשו במיכלליה.

לגבי ההנאה מהנהיגה - המשותף ל 105 ול 116 הוא הלב כמובן, המנוע הנהדר.

ל 105 היה גיר נפלא, אחד הנעימים ביותר שיוצרו אי פעם, ואילו ל 116 היה גיר סרבן ומעורפל (עם הילוך חמישי באלכסון, כמובן).

סדרת ה 116 נהנו מיציבות ואחיזת כביש עדיפות, עקב חלוקת משקל מושלמת והן היו בטוחות בהרבה לנהיגה.

בנוסף, ההיגוי היה עדיף, בין השאר בשל העובדה שהגה מסרק ומוט משונן כמעט תמיד נמצא במיטבו, בעוד שהגה ה 105 הושפע ממצב תיבת ההגה והתפוחים.

כך או אחרת, שהינן היו מהנות מאד לנהיגה, ברמה שקשה מאד למצוא במכוניות בנות ימינו.

[JuniorGT]

למעשה, היתה לי אלפא ג'וליה 1600 שנקנתה לפני 18 שנה לערך כפרוייקט לשיפוץ.

מצבה המכאני היה מעולה, אולם מצב הפח היה בכי רע, וככל שהפחח "חפר" כך ניתגלו עוד זוועות, עד שהוחלט, בצער רב, להפוך אותה לתורמת איברים.

במותה היא ציוותה חיים ללא פחות מ 3 אלפות - ג'וליה, ברלינה וג'וניור, שהשתמשו במיכלליה.

לגבי ההנאה מהנהיגה - המשותף ל 105 ול 116 הוא הלב כמובן, המנוע הנהדר.

ל 105 היה גיר נפלא, אחד הנעימים ביותר שיוצרו אי פעם, ואילו ל 116 היה גיר סרבן ומעורפל (עם הילוך חמישי באלכסון, כמובן).

סדרת ה 116 נהנו מיציבות ואחיזת כביש עדיפות, עקב חלוקת משקל מושלמת והן היו בטוחות בהרבה לנהיגה.

בנוסף, ההיגוי היה עדיף, בין השאר בשל העובדה שהגה מסרק ומוט משונן כמעט תמיד נמצא במיטבו, בעוד שהגה ה 105 הושפע ממצב תיבת ההגה והתפוחים.

כך או אחרת, שהינן היו מהנות מאד לנהיגה, ברמה שקשה מאד למצוא במכוניות בנות ימינו.

אני מסכים לגמרי - באמת מכניות למי שאוהב לנהוג

עד שנגנבה לי ה75 הי"ד נהנתי משתי האופציות - ועל אף השוני המהותי, כל אחת מהנה בסגנונה. בעניין ההיגוי, אני בדיעה שהתיבה עדיפה - כמעט ואינה נדרשת לתחזוקה (בטח לא יחסית למסרק ומט משונן) ומבחינת חדות ודיוק - התיבה פשוט מעולה

[reuven]

אם בנהיגת כיף "שובבה" עסקינן- סדרה 105, אם הרכב אמור להיות משפחתי/ספורטיבי עם התנהגות מאוד צפוייה ונכונה- 116, לי יש משניהם אבל לא באותו יחס , 3:1 לטובת ה-105 .

[חן פרחי]

למרות שאלפא לא היתה חלוצת המשתמשות במתלה דה-דיון, היא היתה הראשונה שהשתמשה בו כשתיבת ההילוכים והמצמד שכנו מאחור.

למרבה הפליאה, המכונית הבאה שהשתמשה באותו מבנה בדיוק (למעט הקפיצים האחוריים) היתה הוולבו 340.

פורשה השתמשו באותו מבנה בדיוק ב 928 שהוצגה ב 77', והם אף שיכללו את המיתלה וכינו אותו "סרן וויסך".