אומי בהלם תרבות או " האם יום הזיכרון נגמר בצפירה ?"

[אומי5]

עדן , האחרונים שאני שופט הם אלה שמכירים את מוות.

אני מבטיח לך שאדם שקבר חברים לנשק זוכר, חלק זוכרים ביום שהוא נהרג , חלק זוכרים כל פעם שהם רואים רכב כמו שלו וחלק לא ישנים לילה אחד בחיים.

הלם קרב הוא דבר הרבה יותר נפוץ ממה שנהוג לחשוב וכמעט לכל לוחם שניתקל או היה בקרב כזה או אחר יש עקבות של זה בנפש,אני מכיר לפחות אדם אחד שאם נוכח בטקס כזה אתה לא יכול לדבר איתו בהיגיון שבועיים.

דווקא האנשים האלה לא צריכים טקסים כדי לזכור הם זוכרים כל יום.

הבעיה שאני מדבר עליה היא לא הנוכחות בטקסים אלא ההפיכה של היום ליום בילוי.

אני בטוח שאותך חבר'ה שלך לא היו הולכים למסעות קניות או לבילויים בקניון בישראל ביום הזה.

הם היו מכבדים .

 

אגב מעניין אותי תמיד איך הילדים מקבלים את זה שיש אנשים שמתו בשביל המדינה, ואבא החליט לעזוב ( אני לא אומר כביקורת אלא כשאלה ).

[edan82]

הבעיה שאני מדבר עליה היא לא הנוכחות בטקסים אלא ההפיכה של היום ליום בילוי.

אני בטוח שאותך חבר'ה שלך לא היו הולכים למסעות קניות או לבילויים בקניון בישראל ביום הזה.

הם היו מכבדים .

 

).

 

זה בדיוק מה שאני מדבר עליו....הם כן עושים את הדברים האלה.

 

אגב, לא כולם שכלו חבר לנשק, הכוונה היתה לכך שמטבע היותך ביחידה קרבית אתה נחשף למוות (בין אם זה חייל מהמחלקה שנפל או חייל מגדוד אחר בחטיבה שנפל- שניהם חברים לנשק).

[אומי5]

אם כך זה בהחלט עצוב מאוד

[hans]

עצוב מאוד... או שזה חלק מהחיים.

לא כל אחד יכול/יודע להתמודד עם זה,

או לחלופין, זאת דרכו להתמודד.

[אומי5]

כל אחד אבל יכול לכבד.

[Derish]

אגב מעניין אותי תמיד איך הילדים מקבלים את זה שיש אנשים שמתו בשביל המדינה, ואבא החליט לעזוב

בכל מדינה יש אנשים שמתו בקרב, אבל גם כאלה שנסעו לחפש חיים טובים יותר במקום אחר.

לא ברור לי מה הקונפליקט פה בדיוק.

[Nati N]

אכן נושא שצורם לי מאוד בכל שנה!

 

השיא היה אתמול כשעליתי לקבר של דוד שלי שנפטר

אני רואה בכניסה לבית העלמין 3 נערים בני 16 בערך (שנכנסו לא למטרת עליה לקבר) רודפים אחד אחרי השני עם בקבוק מים וכוס קפה ושופכים אחד על השני.

כ"כ רתחתי מעצבים שפשוט תפסתי אחד מהם והעפתי לו כאפה ובעיטה ובצעקות העפתי אותם מבית העלמין.

ראבק לא מצאתם מקום טוב יותר לשחק בו ועוד ביום כזה?!?!

[אומי5]

בכל מדינה יש אנשים שמתו בקרב, אבל גם כאלה שנסעו לחפש חיים טובים יותר במקום אחר.

לא ברור לי מה הקונפליקט פה בדיוק.

כן אבל לא בכל מדינה האנשים שעזבו מקיימים טקס לזכר הנופלים .

בטקסים שאני מכיר הפאן הפטריוטי מאוד חזק , מעניין אותי איך זה נראה לילד כשהטקס הזה הוא לא פה.

[FunkyP]

בדומה ליום כיפור ויום השואה - אם בטלוויזיה משדרים כל פעם את אותן 8 תכניות, ובטקסים שרים את אותם שירים ונושאים את אותם נאומים, אז מה הפלא שהנוער משתעמם ובוחר באדישות? חלק מהמורשת זה החינוך, הדרך להעביר את המסורת לצעירים. אם בישראל למבוגרים לא איכפת מזה והם משכפלים את הריטואל הזה מדי שנה רק כדי לצאת ידי חובה, מדוע אתה מצפה להתנהגות שונה מהדור הצעיר? הרי הצעירים מרגישים היטב מתי שמים עליהם ז*ן.

 

תוסיף לזה את העובדה שהישראלים באופן כללי נהיים יותר ויותר ציניים ומנוכרים עם כל יום שעובר + כל הרעות החולות של עידן האייפוד והמאה ה-21, ותקבל את התשובה.

 

מילים כדורבנות.

חוץ מזה,

בכל דור שעובר, הילדים מרגישים פחות קשורים למדינה/לאדמה עליה אנחנו חיים ולכן פחות רלוונטי להם אנשים שמתו עבור האדמה/המדינה הזו. יותר חשוב אייפד.

 

הבעיה הזו קיימת אך ורק בגלל חינוך לקוי. לא מספיק מור"קים בבי"ס וחוסר חינוך ותרבות של ההורים בבית.

 

ונקודה אחרונה,

כאשר יש לך נטורי קרטא בירושלים שמדליק דגל של ישראל ביום הזכרון וילדים רואים את זה, מה הם חושבים נראה לכם? (עבורם דתיים כולם אותו דבר, לך תסביר שיש 2837373 פלגים בדת).

[Derish]

כן אבל לא בכל מדינה האנשים שעזבו מקיימים טקס לזכר הנופלים.

 

אוקיי, עכשיו הבנתי אותך.

 

במקרה כזה, אני מאמין שההסבר לילד הוא פשוט: אבא נלחם ונתן את כולו למדינה, והמדינה בתמורה שחטה אותו אותו במיסים,

הורידה אותו מהאופנוע, מנעה ממנו את האפשרות לעסוק בספורט מוטורי חוקי אפילו על 4 גלגלים, ובתור קינוח גייסה אותו ל-21

יום מילואים בשנה, כי הוא "מטובי אנשיה". (מקרה היפוטתי של חבר פורום טיפוסי.)

 

תגיד מה שתרצה על הישראלים חדורי המוטיבציה והפטריוטים, אני מאמין שאנשים בסה"כ לא כ"כ שונים אחד מהשני. אז קיבלת

החלטה בגיל 18 שאתה רוצה להיות קרבי - זה אומר שאתה חייב להיות משועבד לצבא עד גיל 40? זה נשמע לך הגיוני בכלל?

עד כמה שאני מכיר בני אדם באשר הם, גם אם הם נהנים מחברת האחים לנשק ומבינים את חשיבות השירות, בשלב מסויים זה

הופך למעמסה. כשאתה עסוק בלימודים והצבא מחליט שדווקא עכשיו הם צריכים אותך, כשאתה בדיוק לומד להכיר את הילד שלך

והצבא מחליט שעכשיו זה הזמן להיפרד ממנו לשבועיים ולעבור לאוהל בצאלים... גם הגאווה הלאומית נוטה לדעוך ברגעים כאלה.

 

תוסיף לזה את מה שהלך במלחמה האחרונה ותבין מדוע נשחק מעמדו של שירות המילואים. לגבי המיסוי הכבד והקושי להתפרנס

בכבוד אין צורך להרחיב, הרי אם אתה לא עוסק בהייטק או מגיע ממשפחה עשירה, אין לך סיכוי במדינה הזאת. ואז יש את הקטע

של כל הדברים שבהם הממשלה מגבילה את האזרחים - למישהו זה מירוצים חוקיים, למישהו אחר זה האייפד החדש שחסרה לו

תקינה בארץ, וכו' וכיו"ב. לאנשים לא חסרות סיבות לעזוב.

 

בשורה התחתונה, כפי שכבר הסברתי בעבר, אנשים בד"כ לא מהגרים מתוך החלטה של רגע. ע"פ רוב זה משהו שמתבשל לאורך

שנים, ומתובל בדוגמאות מהחיים לא רק שלהם אלא גם של המשפחה והחברים. במצב כזה, האווירה בבית בד"כ לא תשאיר הרבה

מקום לשאלות או ספקות אצל דור ההמשך, אבל גם אם כן, להורים לא אמורה להיות בעיה לענות להם.

 

מקווה שזה עונה לך על השאלה.

[שי]

אני מסכים בהחלט עם מה שנאמר בהודעה הראשונה בשרשור, אבל חובה לציין שבארה"ב יום הזיכרון, memorial day, חף כמעט לחלוטין מסימני אבל.

 

למשל, לא מעט אנשים יערכו ברביקיו גדול בדומה ליום העצמאות שלנו. ואפילו ישנו קישור מוטורי - האינדי 500 נערך בממוריאל דיי.

 

שי

[The REAL B.r]

עוד מקרה מעצבן: חברתי עובדת בחנות בגדים, ביום שלישי ביום הזכרון "הבני דודים" באו לנצל את זה שהחנות דיי ריקה וכך הם יוכלו לקבל שירות מהיר וטוב. בזמן הצפירה המוכרות כמובן עמדו דום, אבל הבני דודים לא נתנו טיפת כבוד והחלו להציק למוכרות עם שאלות לגבי הבגדים! חזרו על אותה שאלה כמו תקליט שבור!