זיכויו של אופנוען שנסע לכאורה 100 קמ"ש בשטח המוגבל ל-50

The Garlic Press · ב-12 לפברואר, 2004

הנאשם הובא לפני על כך, שנהג את האופנוע שעליו רכב, במהירות של 100 קמ"ש במקום שבו המהירות המותרת היא 50 קמ"ש. בישיבת ההקראה כפר הנאשם באישום.

בישיבת ההוכחות העידו עורכת הדו"ח והנאשם.

לאחר שהאזנתי לעדויותיהם של עורכת הדו"ח ושל הנאשם ולסיכומי הצדדים להכרעת הדין מתברר, כי המחלוקת בין גירסת התביעה, לגירסת ההגנה, היא בשאלת סבירותה של האפשרות, שהנאשם רכב על האופנוע, במהירות של 100 קמ"ש וזאת בהתייחס לנתונים נוספים, כפי שיבואר להלן.

המחלוקת בין הצדדים נגזרת, ממספר נתונים שהתבררו, במהלך שמיעת ההוכחות. לגירסת עורכת הדו"ח, נמדד הנאשם באמצעות הממל"ז, ממרחק של 74.2 מטר, כשהוא נוהג במהירות של 100 קמ"ש. שני הצדדים מסכימים לנתון, לפיו עצר הנאשם את האופנוע כ-20 מטר, לאחר מקום עמידת עורכת הדו"ח. הפרשנות לנתונים אלה, היא המפתח לקביעת אחריותו של הנאשם, לביצוע העבירה.

על פי טבלאות המהירות המוכרות, במהירות של 100 קמ"ש, עובר רכב 27.77 מטר בשניה. בנסיבות אלה גורסת התביעה, כי יש להוסיף ל-74.2 מטר שמהם נמדד הנאשם את אותם 20 מטר, שבהם המשיך האופנוע "לרוץ", עד אשר נעצר. לפיכך, סביר מאוד שהנאשם הגיב בעת שהבחין בשוטרת והחל לבלום את האופנוע, כך שעלה בידו לעצור, במרחק של 20 מטר ממקום עמידת עורכת הדו"ח.

מאידך גורס הסניגור, כי כדי לעצור את האופנוע נחוצים כ-90 מטר. אם אמנם נמדד הנאשם ממרחק של 74.2 מטר, נדרשה שניה אחת לפחות לעורכת הדו"ח, כדי להוריד את הממל"ז ממצב של צפיה בו ולהניף את ידה, כדי לאותת לנאשם. לביצוע פעולה זו, כאמור לעיל, נחוצה לפחות שניה, שבמהלכה מתקדם האופנוע כ-30 מטר. נמצא אפוא, כי מכאן ואילך, החל הנאשם להגיב ונחוצים לו כאמור לעיל, 90 מטר כדי לעצור את האופנוע בבלימת חירום. אין מחלוקת על כך, שלא נותרו לרוכב האופנוע עד למקום העצירה 90 מטר. שכן, לכל היותר, המרחק שנותר עד למקום העצירה, הוא כ-60 מטר.

לא ברור לי, על מה מסתמך הסניגור כשהוא טוען, כי נחוץ לאופנוע כ-90 מטר כדי לבלום. עדות מומחה על כך, לא הובאה לפני. ברם מאידך ברור לי, כי הנאשם לא יכול היה להבחין בעורכת הדו"ח, כשהיא מודדת אותו ממרחק של 74.2 מטר. עוד ברור לי, כי מעת שהבחינה עורכת הדו"ח בחריגה של האופנוע, מהמהירות המותרת ועד שהניפה את ידה כדי לסמן לו לעצור, נדרש לה זמן, שהוא לא פחות, אם לא יותר משניה אחת. בפרק זמן זה שהוא שניה לכל הפחות, התקדם הנאשם, למעלה מ-30 מטר. גם אם הנאשם הגיב מיד, כאשר הבחין בידה המונפת של עורכת הדו"ח, עדיין ממשיך האופנוע "לרוץ" שניה נוספת, באותה מהירות של כ-28 מטר לשניה, עד אשר מערכותיו מגיבות לבלימה. לפיכך, מתוך המרחק של 74.2 מטר + 20 מטר, נותרו בערך פחות מ-40 מטר כדי להביא לבלימה סופית של האופנוע. מרחק זה בנסיבות העניין, נראה לי בלתי סביר. על כן, האפשרות שחלה טעות במדידת האופנוע היא בסבירות כזאת, שיש בה כדי ליצור את אותו ספק סביר, המצדיק את זיכויו של הנאשם.

אחר הדברים האלה ומהטעמים שמנתי לעיל, אני מזכה את הנאשם.

כב' השופט שלמה איזקסון

בית משפט לתעבורה ת"א - יפו

ת 040562/03