משאיות, משאיות!!! רק משאיות מעניינות אותי

[דב קרדו]

לגבי ה- DM - הסברתי לבעל המשאית שהדבר הזה שווה בערך את משקל הברזל שלו, יד ראשונה, נוסע והכל. הקאבינה מאוד חלודה, דרך אגב.

 

 

 

במידה ויש משהו שמעוניין לקנות את הנ"ל יפנה אלי בפרטי

1. גורר יד ראשונה עם רישיונות Mack DM800 model 1980

2. Ford 350 model 1970 דאר נע לשעבר עם רישיונות.

שני הרכבים עומדים מספר שנים והגיעו בנסיעה כל המכללים המכניים קיימים.

נמצאים באזור חיפה

נתי

[gluk]

מאק די אם 600 1973 עדיין בשרות פעיל

 

 

ישראל, אתה במילואים?

[רפי אבידן]

אגב, יש קבינות למקים מכל הסוגים במגרש מכירה בגבעת שאול בירושלים

[gluk]

אם זה מה שאני חושב שזה- אז יש שם קבינות לא רק של מאקים, אלה גם של קנוורטים, ופרייטליינרים- פעם ראיתי שם משחטה של ממש של פרייטליינרים, ועוד במצב מצויין- בא לי לבכות!

[דב קרדו]

זה עובד ככה? לא יודע. אם כן, תראו איזה יופי!

 

קיבלתי מחבר טוב בשם משה פרג'ון, שאני לא מבין מדוע אינו מצטרף לפורום ומשתף את כולם במציאות שהוא מביא

 

 

 

 

התמונות לא עלו

שלח לי במייל ברזולוציה נמוכה (600X800) ואשתיל אותן

בני

מנהל הפורום

[gluk]

???? -לא רואה כלום...

[אומי5]

מכיוון שהייתי בשירות מילואים קצר בצפון ישנתי במלון צפון אתמול בלילה .

 

פתאום בבוקר במבט מהחלון נפל לי האסימון מול איזה אוצר אני עומד , עוד לפני הקפה של הבוקר עמדתי שם ליד הגדר ושטפתי עיניי באוסף של אמנון .

 

תענוג...

 

(כל החבר'ה חושבים שאני דפוק, יוצא בקור של הבוקר להסתכל על גורטאות ...)

[Yishay]

 

(כל החבר'ה חושבים שאני דפוק, ...)

 

ואולי

אל תדאג , כל מי שקורא את ההודעה שלך כנראה גם...

[דב קרדו]

אלו לא גרוטאות, אתה לא דפוק וגם אף אחד כאן לא דפוק...

 

הדפוקים הם אלו שלא יודעים להינות ממשהו שהם אוהבים!

 

 

 

 

 

 

 

 

מכיוון שהייתי בשירות מילואים קצר בצפון ישנתי במלון צפון אתמול בלילה .

 

פתאום בבוקר במבט מהחלון נפל לי האסימון מול איזה אוצר אני עומד , עוד לפני הקפה של הבוקר עמדתי שם ליד הגדר ושטפתי עיניי באוסף של אמנון .

 

תענוג...

 

(כל החבר'ה חושבים שאני דפוק, יוצא בקור של הבוקר להסתכל על גורטאות ...)

[דב קרדו]

וויט ויוהאן, המכלית והנהג...

במשך יותר מ 30 שנה, סוכנות "אוטוסנטראל" בטסל (Texelse, אי מיושב, מעט צפונית להולנד) היתה הסוכנות הראשית של חברת הדלקים והשמנים "קאלטקס" באי.

הביקוש לדלקים באמצע שנות החמישים גדל באופן ניכר. יותר ויותר מכוניות בכבישים, תנורי חימום בבתים, ציוד חקלאי ממונע...

כמעט בכל תחנת דלק באי היתה משאבה של "קאלטקס", רובן סיפקו רק בנזין רגיל, חלקן גם בנזין "סופר" וסולר. חקלאים רבים החזיקו מיכל גדול משלהם להפעלת הציוד ותנורי החימום בבתים.

כדי לעמוד בדרישות, סוכנות "וטוסנטראל" רכשה מ"קאלטקס" מכלית משומשת, אבל שמורה מאוד – משאית וויט "דאבל". המיכל, 9,000 ליטר, חולק לשלושה תאים. למשאית היה מנוע בנזין 6 בוכנות "שטוח" (מנוע שנקרא "סופר פאואר", ובגלל זה אנחנו בארץ קראנו למשאיות האלו "סופר", למרות שהמנועים הוחלפו במנועי דיזל ליילנד ופרקינס) ותיבת הילוכים של 4 הילוכים. המשאית נבנתה ב – 1940, אבל לא ברור אם היתה מעודפי הצבא האמריקאי, או שיובאה חדשה. המיכל ותא הנהג נבנו בהולנד ממש אחרי המלחמה.

הנהג של ה"וויט" היה יוהאן ויטֶה. יוהאן עבד ב"אוטוסנטראל" מ 1950 עד 1963, בתחילה כנהג המיכלית, ולאחר מכן כאיש מכירות של מוצרי "קאלטקס", שהיו גם סוכנים של טרקטורים של פורד ומכוניות ומסחריו פולקסוואגן באי.

הבנזין הרגיל והסולר, שהגיעו בכמויות גדולות, הובאו לאי במכלית ימית, אבל את ה"סופר" והנפט, שנצרכו בכמויות קטנות יחסית, היה יוהאן מביא לאי עם ה"וויט" מ"קאלטקס" אמסטרדאם.

המיכלית הגדולה היתה בעצם מעט גדולה מדי למעבורות שהעבירו מכוניות ונוסעים מהולנד לאי. המכוניות היו עולות למעבורת מהצד. ה"וויט" הארוך היה עולה אחרון למעבורת – ועוצר כשהפגוש הקדמי תלוי מעל הים מצד אחד, והאחורי מצד שני.

היה צריך הרבה אומץ כדי להעלות את המיכלית לאוניה. המעבר היה על קורות שהונחו בין המזח והסיפון. כאשר הגלגלים הקדמיים של המשאיח עלו על הסיפון, המעבורת נטתה הצידה והמשאית "צללה" לפנים...

ברוב המקרים העליה והירידה מהמעבורת עברו בשלום, אבל פעם אחת, בירידה, אחת הקורות החליקה הצידה, וה"וויט" נשאר לעמוד כשהגלגלים האחוריים על המזח, הקדמיים על המעבורת הנוטה הצידה, והסרן המניע, , באוויר....

כדי למנוע את הסיכון, המיכלית קוצרה, הסרן האחורי, ותא אחד במיכל הוסרו, והמראה האימתני של משאית כבדה נעלם משהו, אבל העבודה נעשתה בטוחה הרבה יותר (בארץ היו מוסיפים לה קומה שניה, לא ככה?)

הציור מראה את ה"וויט" בצורתו המקורית, שיואהן ויטֶה עומד לצידו בתנוחת נהג אופיינית לתקופה.

למרות שתקנות חדשות להובלות חומ"ס הורידו בעצם את המיכלית מהכביש, המשאית נשמרה שנים רבות במצב נסיעה ויוהאן נהג לקחת את בנו לטיולי שבת עם ה"וויט". הילד, שהיה רק בן שבע, זוכר היטב את המיכלית האדומה, את המנוע השקט ואת דיפוני הדיקט המלוטשים שחיפו מבפנים על הדלתות וסביב התא ואת טיולי השבת שהיו מאוד מרגשים עבורו.

יוהאן ויטה נפטר בתחילת מרץ 2008 אחרי מחלה קשה וארוכה. למרות שהיה מרותק שנים רבות לכסא גלגלים תשוקתו לחיים לא שכחה והוא נהנה מכל רגע בחייו.

הבן נושא עימו לעד את הזיכרונות המתוקים, ואת התמונה הזו, של המיכלית האדומה ואביו שעומד לידה. תמונה? לא רבותי, זה ציור, ציור שצוייר בידי הנס ויטה, בנו של יוהאן, צייר משאיות, בונה דגמים, חובב ענתיקות ועיתונאי משאית, חבר אישי טוב שמלווה אותי כבר שנים רבות, עם ברכת שנה טובה שכזו כל שנה ושנה, ציור וסיפור, רק לא תמיד כל כך אישיים ומרגשים!

[gluk]

סיפור יפה! ואיפה המשאית, האם הצליח הבן לשמור גם אותה?

[gluk]

טוב, וזה מה שדב התכוון לשים, ולא הצליח משום-מה:

[gluk]

ועוד:

[gluk]

ועוד:

[gluk]

ועוד: