malcishua

לדעתי הנתונים שהבאת מדברים על HSV-1, ולא על HSV-2 שהיא נדירה יותר (ואליה פות״ש מתייחס). לגבי HSV-2 (באיבר המין), לפי ארגון הבריאות המינית האמריקאי, מדובר ב-1 מכל 8 אנשים בגילאים 15-49 בארה״ב: http://www.ashasexualhealth.org/stdsstis/herpes/fast-facts-and-faqs

במקביל לחיפוש דרך חברות השמה, ממליץ מאוד לפתוח לה פרופיל לינקדין מושקע ככל האפשר. יעזור יותר ממה שאתה יכול לשער.

^ זה פשוט הרבה יותר נוח. לא צריך לזכור להעביר את הבגדים הרטובים ממכונה למכונה. אני מפעיל אותה כשהולך לישון, בבוקר קם ומוציא בגדים נקיים ויבשים. (מן הסתם אצלי הייבוש מתחיל אוטומטית אחרי הכביסה, אחרת באמת אין כמעט הבדל מבחינת נוחות בין מכשיר כזה לשני מכשירים רגילים...)

המוסך אחראי לנזקים ישירים שנגרמו כתוצאה מהטעות שלו. במילים אחרות, נזקים שפות״ש נאלץ לספוג בגלל הטעות של המוסך. פות״ש קיבל אבחנה שגויה מהמוסך, זה נכון. אבל זה ממש לא אילץ אותו לעשות את הטעות האומללה שעשה. זה לא אילץ אותו לקנות רכב יקר פי 5(!) מהרכב שהיה ברשותו, במחיר שמסתבר שהוא משמעותית גבוה ממחיר השוק, וזה לא אילץ אותו למכור את אותו הרכב זמן קצר לאחר מכן ב-50K ש״ח פחות. כל אלה היו ההחלטות של פות״ש, ושלו בלבד. הוא היה יכול לעשות אינספור החלטות אחרות, טובות בהרבה (אני בטוח שאתה יכול לחשוב על כמה). שוב, ברור שזו זכותו לעשות כל טעות שעולה על דעתו. אבל אי אפשר להאשים בטעויות האלה את המוסך. על אותו משקל, אם פות״ש היה מתחרפן מכל הסיפור, לוקח נשק ויוצא להתנקש רנדומלית באנשים ברחוב, לא היית מאשים את המוסך ברצח, נכון?

קצת פרטים - תחום? השכלה? ניסיון? עריכה: טוב, עכשיו נוספו פתאום פרטים בהודעה שמעלי, אז אני נראה כמו אדיוט...

יש לי מכשיר כזה של הובר (Hoover), כבר משהו כמו 8 שנים. עובד מצוין, פעם אחת היתה בעיה שטופלה בזריזות במסגרת האחריות (נסתם חלקית צינור ניקוז פנימי, מה שגרם לדליפה - הטכנאי החליף את הצינור ואפילו הראה לי איך לתקן בעצמי אם הבעיה תחזור על עצמה, מה שלא קרה). מלבד זאת - פעולה חלקה ללא בעיות. אגב, קיבולת הכביסה זהה לגמרי לקיבולת הייבוש (5 ק״ג). לסיכום - ממליץ מאוד. מכניס כביסה מלוכלכת, מקבל כביסה נקייה ויבשה. כבר קשה לי לדמיין איך זה אחרת...

שמח לשמוע שלא איבדת את היכולת לחלום. כוון גבוה, אושריקו. כוון לכוכבים.

פספסת את הנקודה. ברור שהוא זכאי לעשות איזו טעות שבא לו (כל עוד הוא לא פוגע באף אחד אחר, כמובן). מותר לו גם לגרוט את הרכב החדש שלו, אם הוא רוצה. הנקודה היא שהמוסך לא אחראי להחלטות האלה. רק פות״ש. לכן לתבוע אותו על החלטה גרועה שעשה פות״ש - זה מגוחך.

שרשור הזוי, אין ספק. פות״ש ניצב בסיטואציה שנגרמה ע״י טועת של המוסך, זה נכון. המוסך אחראי לטעות, אבל לא להחלטה האומללה (מצטער, אין לזה שם אחר) שפות״ש קיבל באותה סיטואציה. הוא לא היה חייב לקבל את ההחלטה הזו. היו אינספור החלטות מוצלחות בהרבה שיכל לקבל. והטענה על כך שפות״ש ״לא מבין במחירי רכבים״ - נו באמת. באותה מידה אתה יכול לטעון שיש לזכות עבריין מס בגלל שהוא לא יודע לחשב אחוזים.

לא ערבבתי, פשוט התייחסתי לתגובה שלך בהקשר לנושא שהועלה - רווק על משכורת חודשית נטו של 10,000. אם תקרא את התגובה שלי שציטטת, תראה שאפילו התייחסתי לכך שכזוג, הסיפור שונה לגמרי. ולא הבנתי איפה בדיוק דיברתי על ״מקום פחות טוב״ לגור בו - התייחסתי רק לקנייה מול שכירות ובאיזה שלב בחיים. תאמין לי, מכיר אנשים שקנו דירה שאני לא רוצה להכנס אליה (שלא לדבר על לגור בה), ולעומתם כאלה שגרים בשכירות בתנאים נעימים מאוד. אין קשר בין הדברים.

לא מכיר הרבה אנשים שקנו דירה לבד בתור רווקים. אני גם לא מבין למה זה בכלל מדד ל״חיים ברמה סבירה״. בכלל, כל ההתייחסות הזו לרכישת נדל״ן כאילו זו המטרה שלך בחיים היא לדעתי מוטעית (ולא בריאה במיוחד). 40000 ש״ח בשנה, עם תשואה (מאוד שמרנית) של 2 אחוז בשנה, יתנו לך כ-400 אלף ש״ח תוך 9 שנים. זה לפני שאתה משקלל תשואה גבוהה יותר (שקל מאוד להשיג לאורך זמן), שיפור בתנאי השכר ועוד (מניסיון - הסכום גדול הרבה יותר). פגשת מישהי והתחתנת בזמן הזה - הופ, כבר יש לך סכום גדול בהרבה (אולי לא תמיד פי 2, אבל לפחות הגדלת ב-50%). זה כבר כנראה מספיק כדי לקנות דירה בפריפריה הזולה, או אפילו באיזור טוב יותר עם תוספת של משכנתא. אבל שוב, אני רוצה להדגיש - לא מבין למה איכות החיים שלך נמדדת ביכולת לקנות דירה בשלב מוקדם בחיים. מה הלחץ? לדעתי, אין צורך אמיתי ברכישת דירה עד שהילד הראשון מגיע, וגם אז לא בהכרח. אין שום סיבה שזוג לא יקנה את הדירה הראשונה שלו בגיל 35-40. זו המציאות של היום, ואני אישית לא חושב שזה נורא בכלל. לגבי מגורים אצל ההורים - לגיטימי לדעתי להשאר בבית שנה-שנתיים כדי לחסוך, אבל זה כבר עניין אישי. מבלי לשפוט אף אחד, אני אישית מעדיף לחיות את החיים שלי מאשר להשאר תחת הסינר של ההורים, גם אם זה אומר שבטווח הארוך יהיו לי כמה עשרות (או אפילו מאות) אלפי ש״ח פחות. אגב, גם בתור הורה - הייתי מעדיף לעבור לדירה קטנה יותר (הרבה זוגות שאני מכיר עשו את זה כשיצאו לפנסיה) ולתת לצאצא שלי את ההפרש מאשר לשכן אותו בבית כמה שנים. לטובתו, כן?

אין ספק. היופי חולף, אבל הרפס הוא נצחי.

רווק עם הכנסה חודשית נטו של 10000 ש״ח, ששוכר דירה עם שותף/ה ואולי מחזיק רכב מיני בן 5 (לא למטרות נסיעה יומית למקום עבודה מרוחק), יכול לחסוך בקלות 2000-2500 ש״ח בחודש (תלוי במספר גורמים, כמו איזור מגורים). עם קצת מאמץ וויתורים (או בלי להחזיק רכב) - גם יותר.

ממש לא צ'רי פיקינג. הבאתי בכוונה כמה דוגמאות כדי להמחיש שלא מדובר במקרי קצה, והאמן לי שאני מכיר עוד לא מעט כאלה. לגבי מוכשרים מעל הממוצע - אולי. אז מה? לא טענתי שכל אחד יכול. גם לא טענתי שזה קל. אבל לגמרי אפשרי. אגב, לאחר מחשבה מעמיקה יותר, ומהיכרות עם האנשים המדוברים (ועם עוד לא מעט מקרים כאלה, כאמור), מה שנדרש כאן הוא פחות כישרון מעל הממוצע אלא בעיקר נכונות להשקעה ועבודה קשה, אבל את זה כנראה אפשר לומר באופן כללי על הצלחה בחיים ולא משנה באיזה גיל. לגבי גב כלכלי ובת זוג שסבלה - ממש לא. אפילו לא אחד מהם.

בגיל 30 זה עוד אפשרי מאוד לעשות ״הסבה מקצועית מ-0״. בתואר הראשון למד אתי מישהו שהיה בן 36 בתחילת התואר - היום הוא מנהל פרויקטים באינטל. מכר שלי עשה לא מזמן הסבה להוראה בגיל 42. היום הוא מורה בבי״ס תיכון. קרוב משפחה שלי התחיל ללמוד משפטים בגיל 30. היום (עשרות שנים אחרי) הוא בעל משרד עו״ד מצליח וכבר קיבל פעמיים הצעה להיות שופט. מכר שלי מהלימודים החליט אחרי 7-8 שנים בהייטק שהוא בעצם רוצה להיות רופא. היום הוא אורטופד בבי״ח בתל אביב. ״ניו אייג׳״ או לא - בשלב הזה בחיים, הכל עוד פתוח. לא כמו בגיל 20, אבל עדיין.

^ אין פה שום ספק.

אני חושב שדי ברור שאין טעם ללכת לתביעת נזיקין במקרה כזה. השאלה היא אם אפשר לפעול במישור הפלילי - למשל להגיש תלונה במשטרה - או לפנות לגורם רשמי (כמו איגוד המוסכים? או משרד התחבורה) שיכול להפעיל סנקציות על מוסכים שסררו. קשה (לי לפחות) להתנער מההרגשה שמישהו צריך להענש על המקרה.

אני מציע לך לבדוק את צו הארנונה העדכני של עיר מגוריך - יכול להיות שהעניין מצויין שם בפירוש. למשל, בצו הארנונה העדכני של עיריית תל-אביב-יפו, סעיף 1.3.1 (ח): בתל אביב אמנם ברוב המקרים אין חיוב על שטח משותף, אבל במקרים שיש - נראה שהחיוב הוא באופן יחסי.

1. ממש לא gun free, רחוק מזה. הבירוקרטיה שנוגעת לקניית נשקים אכן קצת מחמירה יותר מאשר ברוב המקומות בארה״ב, ועדיין - קניית ואחזקת נשק הן חוקיות לגמרי ואפילו היו כמה הקלות בשנים האחרונות (למשל, ב-2008 בוטל האיסור לשאת אקדחים בגבולות העיר וב-2013 בוטל האיסור לשאת נשק מוסתר). 2. כאמור, זה נכון רק בשיקאגו (או אילינוי) - להזכירך, קל מאוד לעבור עם נשקים בין מדינות בארה״ב. כך שהחמרת החוקים במדינה אחת לא ממש עוצרת את הנשקים שמגיעים ממדינות אחרות. הייעוד של כלי רכב הוא תחבורה. הייעוד של כלי נשק הוא פגיעה באנשים. כשאתה קונה רכב, אתה מתכוון להשתמש בו כדי להגיע ממקום למקום. כשאתה קונה נשק, אתה מתכוון להשתמש בו כדי לפגוע במישהו.

אכן, כוונתי כמובן היתה ל״לא בזוגיות״...

רק לשם הדיון (אני לא באמת מאמין בכך): לפי מה שאתה טוען, למה בכלל להכנס לזוגיות מחייבת? המצב ההתחלתי הוא - לבד. אם באמת אנחנו מעדיפים את המוכר ופוחדים ממהפיכות, למה לא להשאר לבד? הרי להכנס לזוגיות זה וואחד מהפך.

תחליף ״בנק לאומי״ ב-״פרטנר״, ״פפר״ ב-״012 מובייל״ ו-״חסכון ב-3%״ ב-״סלולרי ב-30 שקל בחודש״. עדיין נשמע פנטסטי?

^ יש כבר כמה מוסדות אקדמיים בארץ (ביניהם בן גוריון והאוניברסיטה הפתוחה, אבל לא רק) שמציעים תוכנית לימודים לתואר ראשון ב״סייבר״ (בד״כ במסגרת מדעי המחשב או מערכות מידע).

עזוב את מסעודה, איך השופט (באמצע המשפט) יכול לקבוע - מתוך התמונה - את המרחק של הרכב מהצומת?

שוב, מה זאת אומרת ״הכניס את הכסף למשחק״? הוא השקיע כסף בביטקוין, זה נכון. אבל ערך הביטקוין יכול לרדת, ואתו גם ערך ההשקעה שלו. בדיוק כמו בשוק המניות. ומה קורה במצב התיאורטי שבו מתבצעת עסקה אחת כל 40 דקות? האם ימשיכו להווצר בלוקים ריקים כל 10 דקות? או נגיד במקרה הקיצוני שבו אין בכלל עסקאות? (שואל ברצינות) בכל מקרה, החישוב שלך התבסס על עלות ייצור קבועה למטבע אחד ($6000), אבל, להבנתי לפחות, ככל שהביקוש יורד עלות הייצור למטבע יורדת (כי היא פרופורציונלית לקושי הייצור, שיורד עם הביקוש).