malcishua

נו? הבוטום ליין בדוח הזה (למרות שיש גם פילוח לפי ערים) הוא הממוצע על פני הערים שנבדקו...

זו חברה עם תרבות לכל דבר, פשוט לא חברה חקלאית.

תגדיר ״משמעות״. אם השאלה שמטרידה אותי היא מה מגמת מחירי הנדל״ן במדינת ישראל, הממוצע הארצי של מחירי הנדל״ן (על פני איזושהי תקופה) זה הנתון הבסיסי הראשון שאני אבדוק. יכול להיות שאבדוק מדדים נוספים (כמו למשל השונות של המחירים, אולי ממש ההתפלגות שלהם בחתכים שונים וכו׳) אבל די ברור שהממוצע יתן לי אינדיקציה ראשונית למגמה. זה הנתון הכי בסיסי.

דווקא יש - ה-Pirahã באמזונס.

אז אתה טוען שלאף סטטיסטיקה ברמה הארצית אין משמעות? ובאיזו רמה יש משמעות? ברמת הערים? השכונות? הרחובות?

ואם המחירים עלו מאוד בשכונה מסוימת בתל אביב (וגררו את הממוצע מעל לרף העליה) אבל ירדו קצת בשאר השכונות? איך אז תגדיר את המגמה בתל אביב - ירידה או עליה? הכל שאלה של מה אתה בעצם רוצה למדוד. אם אתה רוצה למדוד מגמה בקנה מידה ארצי, אתה תמצע על פני כל הארץ. במקרה כזה, לא משנה שיש עליה בתל אביב וירידה בירושלים, מבחינתך - בקנה מידה ארצי, אכן יש ירידה (בהגדרה). אם מעניין אותך להכנס יותר לפרטים ולבדוק מגמות לפי איזורים - תעשה את מה שאתה הצעת. ואז תקבל תמונה ברזולוציה יותר גבוהה (מצד שני, כל אחד מהממוצעים יהיה פחות מבוסס כי הוא מסתמך על פחות נתונים). אין פה שאלה של מוטעה או נכון. רק של מה התופעה שאתה מנסה לחקור, או מה השאלה שלך, ומה הרזולוציה שמעניינת אותך.

לא לשווא. כולנו למדנו שיעור חשוב בסטטיסטיקה.

זה מוגבל רק לסלולר? ואפשר סימוכין בבקשה? לא הצלחתי למצוא...

^ הדוגמא שלך רק ממחישה את מה שאני מנסה להעביר פה (ללא הצלחה, מסתבר) - לעסקה אחת אין משמעות סטטיסטית, אבל למיצוע על פני הרבה עסקאות יש. נניח שהעסקה שלך היתה מתבצעת בסופו של דבר, לה לבדה אין שום משמעות סטטיסטית (וגם לעסקה שהתבצעה בסופו של דבר אין באמת). אבל מיצוע, על פני הרבה עסקאות, מחליק בדיוק את המקרים הקיצוניים האלה (לשני הצדדים) ונותן סטטיסטיקה שיש לה איזושהי משמעות. וגם אליו צריך להתייחס בדיוק ככה - בתור ממוצע, לא פחות ולא יותר.

^ לא הבנתי איך זה קשור לנושא. הדיון הוא על ממוצע ההפרש בין מחיר הפתיחה למחיר הסגירה על פני הרבה עיסקאות, שיש לו משמעות סטטיסטית, לא למעקב אחרי מוכר אחד.

שים לב, לא טענתי שלהשוואה בין שני מוכרים יש משמעות סטטיסטית. כן טענתי שבחינת הממוצע בין מחיר הביקוש למחיר הסגירה, על פני הרבה עסקאות (ע״מ לייצר סטטיסטיקה מבוססת), יש בה עניין.

פה בדיוק הטעות שלך. השערה של מוכר אחד - אכן אין לה שום משמעות סטטיסטית. אבל מיצוע של הרבה השערות כאלה - בהחלט יש לו משמעות סטטיסטית, וככל שממצעים יותר השערות, כך הממוצע משמעותי (מובהק) יותר. לא יודע לגבי חמישה, אבל אם תפנה להרבה יותר שכנים כאלה - סביר להניח שהממוצע יהיה ניחוש לא רע. סתם כדי לקבל מושג על העניין, ממליץ לך לקרוא קצת למשל על ״חוכמת ההמונים״. אני מסכים שהנתון הכי חשוב הוא מחיר המכירה, אבל כאמור, לדעתי גם נתונים אחרים הם מעניינים, ושווה להתייחס גם אליהם. כל עוד מדובר בסטטיסטיקות מבוססות.

אבל את שני הדברים ניתן לבדוק בקלות - אם מחירי הסגירה אכן ירדו, או שמחירי הדרישה אכן עלו (או שניהם). אני לא מסכים שההפרש הוא פיקנטריה בלבד. הוא יכול לעזור לנו להעלות השערות בקשר לביקוש וההיצע, השערות שניתן אולי לבדוק בעזרת נתונים נוספים אחרים.

נראה לי שיש כאן קצת בלבול במושגים. מה זה ה״נתון שסביבו עשו את המדגם״? יש לנו שני משתנים שאנחנו אוספים סטטיסטיקות לגביהם: המחירים המבוקשים ביד2 ומחירי המכירה הממשיים. אנחנו אוספים את כל הנתונים ומחשבים ממוצע של שני המשתנים, ומזה מנסים להסיק מסקנות. אתה יכול לטעון שלמחירים המבוקשים אין משמעות, אבל קשה להסכים עם זה. הרי יש למחיר המפורסם מטרה - למשוך קונים. לכן סביר שבסופו של דבר, המחירים המבוקשים יתכנסו לאיזשהי נקודת שיווי משקל בין הרצון למקסם את הרווח לרצון למשוך קונים. עכשיו, יכול להיות (ואפילו סביר מאוד) שפה ושם יהיה מחיר ״מונפץ״, כמו שאתה כותב. אבל אם ניקח מספיק נתונים ונמצע אותם, נבטל את הרעש (עד כמה שאפשר. ככל שיש יותר נתונים, הרעש מתבטל יותר) ונקבל איזשהו ממוצע מייצג. על הממוצעים האלה אפשר לנסות להסיק מסקנות, וזה בדיוק מה שניסו לעשות בכתבה המדוברת.

שאלת אם יצאת פראייר או מלך (מילים שלך) - קיבלת תגובה מתאימה. לעצם העניין - השיקולים וההחלטות שלך, מוכר אחד, לא משקפות קהל שלם. מכיוון שאין לנו דרך לקרוא מחשבות של אלפי מוכרים (אולי לך יש? נשמח לשמוע), הדבר היחיד שאפשר להסתמך עליו, הוא הסטטיסטיקה.

אתה גבר-גבר. אתה לא פראייר. עשית בוכטה, הראית לכולם איזה תותח אתה. מרוצה? סגרנו ת׳פינה? יופי, אפשר לחזור לדיון.

יש הבדל בין ניתוח סובייקטיבי לדיווח שקרי. אבל מבין מה אתה אומר. לגבי ירידות - אני חושב כמוך. אני אגב גם לא מסכים עם המסקנות בכתבה. לדעתי הירידה השולית במחירים עדיין לא מצביעה על נכונות אמיתית של המוכרים להתגמש, אלא יותר על חוסר נכונות של קונים לשלם את המחירים הנדרשים (מה שיוצר קיפאון בשוק). המרווח הגדל בין מחיר הפתיחה למחיר הקנייה נובע לדעתי מקבוצה של מוכרים (מיעוט?) שנאלצים למכור בתקופת הקיפאון מתוך איזשהו לחץ כלכלי. קרובת משפחה שלי, שתכננה למכור דירה באשקלון בתקופה האחרונה, ניסתה, פרסמה, ולא הצליחה לקבל מחיר שנראה לה. אמרה לי ״טוב, נו. נמשיך להשכיר וננסה שוב בעוד חצי שנה״.

עובדתית, המוכרים הורידו בממוצע 100,000 מהמחיר שביקשו בהתחלה. קשה להתווכח עם הנתון הזה (שמבוסס על כל העסקאות שבוצעו בפרק הזמן שנבחן), אלא אם אתה קוסם קורא מחשבות שיודע בדיוק למה המוכרים התכוונו כשפרסמו את הדירה במחיר ההתחלתי. הכותרת לא שקרית, היא מתארת בדיוק את העובדות. אתה זה שנותן להן פרשנות משלך.

לא נראה שקראת מה שכתבתי. מה הקשר? ואם עובדי החברה קונים קוטג׳ בסופר, אז הכסף שלי מזין את גלגלי תנובה? הכסף שלי מגיע לחברה שלה אני משלם, נקודה. מה שהיא בוחרת לעשות אתו - כדי להשאר בעסק - הוא בחירה שלה. שיתופי פעולה עיסקיים בין מתחרים זה לא דבר חדש. הם קורים מכל מיני סיבות, כמו אינטרס עסקי ספציפי מסוים או אפילו ״כפייה״ ע"י המדינה. הם לא מבטלים את התחרות עצמה - היא עדיין קיימת. יש לך ספק למשל בעובדה שכל המפעילים הסלולריים היו רוצים לראות את we4g נמחקת? לראיה העדויות פה בשרשור על הנסיונות הנואשים להחזיר לקוחות שערקו אליהם, גם במחירי הפסד.

הבעיה העקרונית שלי היא לא עם השינוי עצמו, אלא אם הוא טוב או רע, או אולי יותר נכון - מתאים. בנוגע לניצוץ למשל, אני מסכים אתך. בנוגע להוביט, השינויים לדעתי פגמו (מאוד) באיכות החוויה ולא שיפרו או שימרו אותה (את האיכות).

אני חושב שיש בינינו שתי נקודות מחלוקת עיקריות: אחת, אני שופט את הסדרה בתור עיבוד לקולנוע של הספר, ולא רק בתור סדרת סרטים. בתור גרסה קולנועית לספר, הטרילוגיה היא לא פחות משיקוץ. שתיים, בעיני הכשלים המגולמים בטרילוגיה (ביניהם, עצם היותה טרילוגיה) גוברים בהרבה על הנקודות החיוביות שציינת. נכון, הסרטים מצולמים היטב, הם מאוד מרשימים ויזואלית (עיצובים מצויינים) והמשחק גם לא רע פה ושם (על זה ניתן להתווכח, אבל לא משנה). אבל זה פשוט לא מספיק, ודאי לא כשמדובר בסדרת סרטים שאורכה המצטבר הוא 462 דקות (לגרסת בתי הקולנוע). בסופו של דבר, בעיני מדובר בעיקר בטרילוגיה מיותרת, שעדיף שלא היתה נעשית בכלל.

מסכים אתך בעיקרון, אבל תנאי הכרחי הוא שיהיה מספיק תוכן - כלומר, שיהיו מספיק התרחשויות אחרי שהנבל הראשי נהרג - כדי להצדיק סרט נוסף. במקרה הזה, פשוט אין. מצחיק איך אנחנו רואים דברים באופן הפוך - לדעתי, העימות בין תורין לסמאוג בסרט הוא זה שסותר את כוונת המשורר. אחד הדברים שאהבתי בספר היה בדיוק העניין הזה - שבסופו של דבר, תורין והגמדים כלל לא קיבלו את ההזדמנות שלהם לעימות עם הדרקון. למעשה, התפקיד ששיחקו הגמדים בכל הסיפור הוא להביא את בילבו אל הדרקון, מה שהתחיל את השתלשלות העניינים שהסתיימה בחיסולו. הסצינה שנוספה בסרט לדעתי לא רק שסתרה את כוונת המשורר, אלא גם פגמה באמינות של הסיטואציה - למה, אחרי מאבק עם הגמדים, מחליט סמאוג לעוף החוצה במקום לחסל אותם קודם? בספר העניין הגיוני לגמרי (סמאוג מסיק שתושבי העיר שלחו את בילבו, הוא לא יכול למצוא אותו אז יוצא להתנקם בתושבי העיר). זה מה שקורה כשאתה דוחף בכוח סצינת אקשן לא קשורה באמצע רצף עניינים קוהרנטי. ״לא מת״ זה אנדרסטייטמנט בהקשר למה שאני חושב על העניין. לא רק שהוא ממש, אבל ממש מנוגד לרוח הסיפור המקורי, הוא גם הציג דמות ״ראשית״ חדשה שלא קשורה לכלום (כדי להוסיף קאסט נשי לסרט), והכי גרוע - תקע באמצע את לגולאס, שאין לו שום מקום בסיפור הזה, ועוד בתור דמות די ראשית, ועוד בתור צלע במשולש האהבה המגוחך הזה. על הרבה דברים אפשר לסלוח לג׳קסון, על לגולאס ב״הוביט״ - לא. נסכים שלא להסכים... לדעתי הפונקציה של הגמדים בסרט (שוב, מלבד ה״אהבה״ שקילי מוצא...) היא בעיקר אתנחתות קומיות. וחבל. אני לגמרי לא מטיל את האשמה רק על האולפנים, להיפך. ג׳קסון שותף לגמרי באשמה בעיני בכל השיקוץ הזה שנקרא ״טרילוגיית ההוביט״ (אפילו סתם לכתוב את זה מרגיש מגוחך).

ועדיין, בהוביט זה נעשה - לדעתי - ללא פרופורציה. עצם העובדה שאורך הספר המקורי הוא כרבע מאורך שר הטבעות, אבל שניהם תורגמו לטרילוגיות באותו האורך, אמור לרמוז לך על כך. לא היתה שום הצדקה אמנותית לעיבוד ההוביט לטרילוגיה כל כך ארוכה ומייגעת. לטעמי, גם הקטעים שהוספו להוביט (ויש הרבה, הרבה יותר מדי כאלה) לא היו ברוח הסיפור המקורי ולא התאימו בכלל. אבל זה, כאמור, כבר באמת עניין של טעם. רגע, באמת השתמשת בטיעון ״אבל X יותר גרועים״ (X == מארוול)? לא ציפיתי ממך... לגבי שניים מול שלושה - אני לא מסכים. לדעתי הטעות החמורה ביותר היתה ההחלטה על סרט שלישי. לא היתה לו שום הצדקה, לא מבחינת נפח העלילה, לא מבחינת פיתוח הדמויות, הוא פשוט לא תרם כלום מעבר למה שהיה מתקבל מעיבוד לשני סרטים. זה למעשה חלק מהבעיה. הנספחים שנוספו לסרט - אין להם שום מקום בסיפור של בילבו והגמדים, למרות שהם מתייחסים לאירועים מאותו הזמן. זה אילץ את יוצרי הסרט לשנות לגמרי את האווירה של הסיפור, והיא רחוקה מאוד מזו של הספר. לגבי 13 דמויות - מלבד סיפור האהבה בין קילי לטאוריאל, שאחסוך ממך את מה שאני חושב עליו (אתה יכול לנחש שלא מדובר בדברים טובים, בלשון המעטה) - לא הרגשתי שאיזושהי דמות של אחד הגמדים האחרים מלבד תורין פותחה מעבר למה שהיה בספר. למעשה, הרגשתי שדמותו של באלין, למשל, לא קיבלה מספיק במה בסרט לעומת הספר. יכול להיות, אבל ברור שהבחירה האמנותית הטבעית היא טרילוגיה, בדיוק מהסיבות שאתה עצמך ציינת לפני כמה פוסטים. אגב, ההרגשה שלי שבמקרה של ההוביט, התרחש בדיוק התהליך ההפוך - האולפן, שפיתח תיאבון לאחר ההצלחה של שר הטבעות, ביקש דווקא להרחיב ולא לצמצם...

מה הקשר? קשרים עסקיים קיימים ויתקיימו, גם בין מתחרות. זה לא אומר שהן כבר לא מתחרות. הטענה שלך היא זו שלא רלוונטית. אם אני מנוי של חברה X, אפילו אם מדובר במפעיל וירטואלי (וצריך לזכור שלא כולם כאלה), הכסף שלי הולך ל-X. נקודה. מה שהיא עושה עם הכסף, היא עושה כדי להשאר בעסקים ולהצליח. גם אם מדובר בשיתופי פעולה עסקיים עם מתחרות. הרי ברור לגמרי, שלמרות שאקספון רוכבים על סלקום, לסלקום אין שום אינטרס שאתה תעזוב אותם לטובת אקספון. כאמור, זה שיש ביניהן שיתוף פעולה עסקי, לא מבטל את התחרות ביניהן. אבל הי, אם טיעונים בנוסח ״אין מה לעשות, בכל מקרה הכסף שלך מגיע בסוף גם לסלקום״ עוזר לכם להצדיק בעיני עצמכם את מה שהוא סוג של תבוסתנות צרכנית, שיהיה לבריאות.

בהוביט בערך רבע ממספר העמודים שבכל ספרי שר הטבעות. מלבד זאת (אבל כמובן ששני הדברים קשורים), בסיפור עצמו הרבה פחות תוכן, גם מבחינת מספר קווי עלילה (יש למעשה קו עלילה אחד לעומת מספר קווי עלילה בשר הטבעות) וגם מבחינת המורכבות של העלילה ופיתוח הדמויות. לדעתי, ההחלטה להפוך סיפור קצר כזה לטרילוגיה נבעה ממניעים כלכליים (ואולי גם ציפיות בעקבות שר הטבעות). אם בשר הטבעות ההחלטה על שלושה סרטים היתה טבעית, במקרה של ההוביט היא לא פחות מאומללה ולדעתי ניכר מאוד בסרטים שהיוצר התאמץ כדי ״למלא״ אותם, למשל בדוגמא שנתתי (אבל לא רק). למעשה, הסרט האחרון בטרילוגיה מבוסס על (בערך) החמישית האחרונה בספר, וגם היא, מעצם כך שהיא גם מסכמת את הספר, לא ממש עמוסה באירועים - בלשון המעטה. כל זה בלי לדון בעיבוד עצמו, שהיה נוראי בעיני (לעומת שר הטבעות, שאותו אהבתי), אבל זה באמת כבר עניין של טעם.