Keyser Söze

בוודאי. לא דיברתי על ביטול האישום, אלא שינוי כתב האישום. אם התובע או בית המשפט יסברו שבשל מצב העניינים המהירות המותרת (או המהירות העלולה להחזות כמותרת) היא 110, אז החריגה של פותש היא ב-22 קמש. זה לא אותה העבירה (גובה קנס ונקודות) כמו חריגה של 42 קמש.

מסכים לגמרי שזכית בכך שלא שפטו אותך בהעדר. מה גרם לך לחשוב שמדובר בכביש שהמהירות המותרת בו היא 110? השוטר מציין היעדר תמרור 426 (הגבלת מהירות), אך לא מציין היעדר תמרור 216 (דרך מהירה). האם מוצב תמרור כזה בכניסה לכביש זה (או בנקודה אחרת לאורכו, התקף למקטע בו נלכדת)? אם קיים - צלם, תעד, שים שעון מעורר בבוקר ה-7 ביולי, הגע לבית המשפט לפני מועד הדיון, הצג את התיעוד לתובע, וסכמו על תיקון כתב האישום לשביעות רצונך. אני מתקשה להאמין שתובע יסרב לשינוי כתב האישום לאור התיעוד. אם לא קיים - האם ישנו גורם אחר שגרם לך לחשוב שהמהירות המותרת היא 110 (נניח, תמרור 602 בכיתוב לבן על גבי כחול)? אם קיים - צלם ותעד. נסה להגיע להסכמה מול התובע, אם כי כאן יתכן ויהיה קשה יותר. תמרור 602 יוצב בכיתוב לבן על גבי כחול בדרך מהירה. כך קבוע בהודעת התעבורה (קביעת תמרורים). ברם, בתקנות התעבורה "דרך מהירה" מוגדרת ככזו שלפניה מוצב תמרור המורה על דרך מהירה. קל לנחש שהמחוקק התכוון לתמרור 216, אך לאור העובדה שהמזל מאיר לך פנים בהיכל בית המשפט, תוכל לנסות לטעון שתמרור 602 בלבן על גבי כחול אף הוא עונה לדרישה שבתקנות. אם התובע ישתכנע - סכם איתו על שינוי כתב האישום. אם הוא מסרב - יהא עליך להחליט האם אתה מסוגל לטעון בפני שופט באופן קוהרנטי. תוכל להסתייע בסעיף 34יח לחוק העונשין, ובנוהל הצבת תמרורים (הקובע שיש להציב תמרורים באופן ברור, שהנהג הסביר יבין מיד מה התמרור אומר). אם אין סיבות לכך שחשבת שמותר 110 - אין לך טענות של ממש. יתכן וביום טוב של התובע הוא יאות לשנות את כתב האישום, אבל אם לא, לא הייתי ממליץ לטעון לחפות בפני השופט. זכור שהוא אינו מוגבל לגובה הקנס המקורי, והוא בהחלט רשאי ויכול להטיל עליך עונש כבד יותר.

בוא נתחיל מזה: אתה מתועד מבצע עבירה. יש 3 תמונות בהן אתה נראה במיקום שונה, מה שמעיד על נסיעה. לדעתי משפט בפני שופט לא יישרת את האינטרס שלך. מה כן? אולי שיטת המסחרה - לדבר עם התובע ולנסות להגיע להסכמה. יש לציין שגם אפשרות זו היא "חלשה" יחסית. הטענה היחידה שלך, אם הבנתי נכון, היא ש-"פנית בצומת הסמוכה", ולכן "חסכת" את גודש התנועה (שממילא ממשיך ישר). הבעיה היא שזו לא טענה שתחזיק בפני שופט, זו לא טענה שמערערת את ביצוע העבירה (למעשה, יש בה הודאה על ביצוע העבירה), וכנראה גם התובע יודע זאת. יתרה מכך, אני לא מבחין בתמונות שהבלינקר שלך פועל, מה שאולי יכול היה לחזק טענתך. כלומר, לא נמצאת ראיה פיזית שמחזקת את טענתך. אפילו יותר מזה, בעדות השוטר נכתב כי הנך עוקף לסירוגין את התנועה, מה ששוב, לא עולה בקנה אחד עם הטענה שנסעת על השול כדי לפנות בצומת הקרוב. מה יוכל אולי לבוא לטובתך? תעודת זהות אשר הכתובת הנקובה בה אכן נמצאת בישוב הסמוך לצומת, ומרחק קצר מן הצומת. אלה אולי ישכנעו תובע ביום טוב לבוא לקראתך. אם אלה לא קיימים - לא רואה כיצד תובע יחליט לשנות את האישום. ובכל אופן הייתי נזהר מלטעון לחפות בפני שופט. השופט אינו מוגבל לגובה הקנס המקורי, והוא עלול לחייב אותך בתשלום גבוה מהסכום הנקוב בקנס (כלומר, זה לא מצב של "אין מה להפסיד". אתה בהחלט עלול להיקנס בסכום גבוה מאותם 750 שח). תעשה את החשבון ושיהיה בהצלחה

הרחקתי עד למקור... החנ"א אינה המקור. היא חוברת של המשטרה, המסייעת לרישום דוחות, וכשמה, לניסוח האישום. הנוסח בחנ"א נלקח מתקנות התעבורה, הודעות התעבורה וצווי התעבורה. לא ממעיט לרגע מכוחה, חשיבותה, ומעמדה של החנ"א, אבל יש להבין שלא מדובר ב-"חוק". בכל סתירה בין החנ"א ובין החוק, יעדיף בית המשפט, ככל הנראה, את הוראות החוק על פני החנ"א.

המספר (130 ס"מ) נקוב בתוספת הראשונה בצו התעבורה (עבירות קנס). סעיף 2, מספר סידורי 104:

הבנתי. תודה על ההבהרה. אם כך, חסימה חלקית של הנתיב, כאשר הנתיב הוא נת״צ, דהיינו - משמש לאוטובוס - כלי גדול ורחב, בוודאי שעלולה לגרום להפרעה. ייתכן ובשל ההעדפה שניתנת לתחבורה ציבורית, העירייה מכריזה שלגבי דידה גם ״עיכוב קטן״ נחשב ל-״הפרעה ממשית״ הנדרשת בלשון החוק (בקונטקסט של תחבורה ציבורית). בסדר. יש בזה מן ההגיון.

לגישתי, מכוח סעיף 2(א) לחוק חנייה לנכים, הקובע: הנקודה המעניינת לעינייננו היא נקודה (3), שמהניסוח שלה ניתן להבין שמדובר על מדרכה. השאלה שלך בסוף ההודעה, "מה ההבדל בין חניה על מדרכה לחניה בתוך טווח תמרור 433" זו בדיוק נקודת המחלוקת בין גישתי לבין גישת השמנמן... ועכשיו תורי לא להבין... מה זאת אומרת "מדרכה בנתיב תחבורה ציבורית"? אם יש שם נתיב תחבצ, אז בהכרח אין שם מדרכה, לא? או שבירושלים מותר לתחבצ לנסוע על מדרכה?... תכל'ס, ירושלים... בירושלים הכל יכול להיות....

טוב, כתבתי כבר תגובה שלמה לפותש. אבל בגלל חוקי הפורום הדורשים הימנעות מלשפוט את חברי הפורום המכובד, מחקתי הכל. אסתפק בכך שאבחר שלא לעוץ עיצה לפותש. ואידך זיל גמור.

לא לא. לא מדובר על מעקה בטיחות לפי הגדרתו. לא לכך התכוונתי. הכוונה היתה שיש מספר גורמים שעלולים לתת תחושה של שינוי במצב הדרך. גורם אחד הוא אותו עיקול של 90 מעלות, והשני הוא הימצאותם של אותם עמודונים למול העדרם בדיוק בנקודת העיקול. כל אלה יחד עלולים ליצור תחושת שווא כי מדובר בחלק דרך אחרת. ודאגתי לציין שמדובר בתחושה בלבד, וכי המצב החוקי לא באמת משתנה. לעניין הנסיעה על מדרכה, ברור לחלוטין מה כוונתך, ולכאורה, הצדק בדבריך. אלא שעל פי דיני הפרשנות, חוק ספציפי גובר על חוק כללי. החוק הספציפי לענייננו הוא חוק חנייה לנכים, והחוק הכללי הוא פקודת התעבורה והתקנות לפיה. החוק הספציפי מאפשר חניה על מדרכה (לפי הרציונל שתיארתי בהודעה הקודמת), וכפי שאתה אומר - לא תתכן חניה ללא נסיעה קצרה על המדרכה. עד כאן אני חושב שאנחנו מסכימים. לגישתך, ניתן לרשום דוח על אותה הנסיעה הקצרה על המדרכה לטובת החניית רכב הנכה, ולטעמי לא. ראשית דבר, זאת משום דיני הפרשנות כפי שתיארתי לעיל - החוק הספציפי מתיר חניה על מדרכה, וכמובן שכדי לחנות על מדרכה חייבים לנסןע עליה קצת. מכאן - ההיתר להחנות על המדרכה כולל היתר לנסוע על המדרכה, לטובת החניית הרכב. כל פרשנות אחרת מרוקנת מתוכן את חןק חניה לנכים. עניין נוסף הוא שהחוק מתיר, במקרים מסויימים ומוגדרים, לעלות על מדרכה (לטובת כניסה/יציאה מחצרים, למשל, או כניסה/יציאה מחניון וכו'). ניתן בהחלט לומר שהיעדר היתר מפורש שכזה בחוק לעניין חניית נכים הוא לאקונה, שברור לכל כיצד יש לפרשה. ולבסוף, מדובר בזוטי דברים לפי סעיף 34יז לחוק העונשין. הרי חוק חניה לנכים מתיר חנית רכב של נכה על מדרכה. חוק זה מגדיר למעשה את הנורמה ואת האינטרס הציבורי - הקלה וחסד על אוכלוסיה מוחלשת, המתקשה בהליכה ארוכה או בהליכה בכלל. תוצאות אותה נסיעה קצרה על המדרכה לטובת חניה אף הן קלות ערך, אם בכלל. הנסיבות - גם הן ברורות - נסיעה קצרה על המדרכה לטובת מימוש ההיתר שבחוק. כל אלה מתכתבים היטב עם לשון אותו הסעיף: אגב, כן. מסכים עם סיפא דבריך. אנשים הנוהגים ברכב נכה, שלא לטובת הסעת הנכה, ומנצלים את תו הנכה כדי להחנות היכן שאסור להחנות, קל וחומר, אנשים המוציאים תו נכה במרמה - זו עדות להתבהמות החברה בישראל, ואובדן החמלה לקשייו של ציבור הנכים.

קודם כל - ככל הידוע לי, גיל 16 מבוגר יותר מאשר גיל 12. והרי אמרתי שלבן 16 יש אחריות. כתבתי זאת מפורשות. לא ברור לי אתה טוען שזו טעות. (אגב, כאן לא מדובר באחריות פלילית, אלא באחריות נזיקית - כלומר, על הנזק לרכבו של פותש שאותו בן 16 גרם. וגם במקרה הזה יש לבן ה-16 אחריות). שנית - ניסיתי להסביר, אנסה שוב. נניח והיה ידוע למשטרה שהגנב בן 16. אם ידועה עובדה זו, אמור להיות ברור למשטרה שהגנב אינו בעל רשיון, ולא השלים לימודי נהיגה. ולכן, חזקה שאינו יודע לנהוג. אם ידוע למשטרה שהרכב נהוג בידי מי שלא הוכשר לכך ושאינו יודע לנהוג, המשטרה אמורה להניח שהוא לא ישלוט ברכב, לא בנהיגה "שיגרתית", קל וחומר - לא תחת לחץ של מרדף משטרתי. ואם כל זאת ידוע למשטרה, הרי שבבחירתה לבצע מרדף, לרבות ירי לעבר הרכב הגנוב - התרשלה. אז התחלתי מכך שהמשטרה נהנת בדרך כלל מחסינות. עניין זה משתנה כאשר מדובר ברשלנות. ונכון, המשטרה יכולה להערים קשיים אם תתבע כפי שציינת (סירוב לחשוף מידע מודיעיני, למשל). לכן אמרתי שאין סיכוי לעשות זאת ללא עו"ד טוב. המחשבה לתבוע את המשטרה נולדה רק עקב זאת שהסיכויים של פותש לראות כסף אם יתבע את הגנב קטנים מאוד. ניסיתי לחשוב קצת מחוץ לקופסה במטרה לסייע לו. ותוך כדי כך, סייגתי שהדבר קשה, וככל הנראה לא משתלם (כלומר - כנראה לא באמת עזרתי, אבל העליתי אפשרות. אם לנסות אותה אם לאו - שיקול של פותש).

מקום ביצוע העבירה הוא קריטי. התשובה של המשטרה: ״היית על 2 הנתיבים״ נשמעת כבלתי סבירה ובלתי מתקבלת. אבל מסייג דבריי בהיעדר הידע הטכני הדרוש. לדעתי, אין ספק שעו״ד ״מוציא״ אותך מזה. כמה זה יעלה? סיפור אחר... אבל, אם לטענת המשטרה נמדדת על 2 נתיבים, תבקש את 2 המדידות. אם יש פער בין 2 המדידות - המשטרה תצטרך להסביר מה מקור הפער. ואם היא לא תצליח - אולי יסתבר שהמצלמות לא אמינות, אחרי הכל?... אבל בכל מקרה, גם אם אין פער משמעותי - עדיין תוודא שהאישום נגדך יהיה במהירות היותר נמוכה שנמדדה. זה אולי יוכל ״לעזור״ לתובע לסגור איתך על אישום קל יותר.

וואללה, מצב מעניין. מבחינת נזקי הגוף - פה זה קל. החוק מחייב את חברת הביטוח שלך (ביטוח חובה) לשלם. פה אין משחקים. אין שאלה של אשם. זה 100% הצלחה (כמובן שעליך להצטייד בכל האסמכתאות באשר לנזק הגופני המלא שנגרם לך). החלק המעניין הוא הנזקים הממוניים. לך אין ביטוח מקיף, אז לא תוכל לתבוע (זה כנראה היה הצעד הטוב ביותר בנסיבות שלך). את בעל הרכב לא תוכל לתבוע, כי רכבו נגנב. אלא אם תצליח להוכיח שהוא התרשל, ורשלנותו איפשרה את גניבת הרכב (נניח - השאיר את המפתחות ברכב, או ״יצא לרגע לפיצוציה לקנות סיגריות״, כשהרכב מונע). מה הסיכוי שזה המצב? לאור זאת שסיפרת שהאירוע קרה באמצע הלילה - כנראה שזה לא הסיפור. אם הגנב מעל גיל 16, הוא נושא באחריות, ולכן בית המשפט לא ימהר לחייב את הוריו בתשלום, אם תחליט לתבוע אותם. אלא אם תצליח להוכיח שהם ידעו על נטיותיו העברייניות ולא עשו דבר בנידון (סיכוי נמוך שתצליח להוכיח דבר שכזה). המתבקש הוא לתבוע את הגנב. וכנראה גם תזכה (אם הסיפור שהבאת הוא הסיפור המלא והאמיתי). אבל מה הסיכוי שתראה ממנו כסף? כנראה שסיכוי לא רב. הרי כנראה שאין לו את הסכומים כדי לכסות על הנזק. אבל, ופה זה אולי מעניין. אם הגנב הוא קטין, יכול להיות שהמשטרה התרשלה. אם תוכל להוכיח שהמשטרה ידעה או אמורה היתה לדעת שמדובר בקטין (מידע מודיעיני מוקדם, מראהו של הגנב, וכו׳), ייתכן ובית המשפט יקבע שעל המשטרה היה להתנהג בזהירות יתר, לא להקים מחסום, לא לבצע מרדף, ולבטח לא לבצע ירי לכיוונו. ייתכן ובית המשפט יקבע שעל המשטרה היה לנסות לסגור על הגנב רק בכביש שנחסם מראש לשאר משתמשי הדרך. מה הסיכוי שהמשטרה ידעה שמדובר בקטין? לא יודע, נראה לי נמוך. מה הסיכוי שתצליח להוכיח שהמשטרה ידעה שזה קטין? נראה לי עוד יותר נמוך. ומה הסיכוי ששופט אכן יקבע כי התנהלה ברשלנות? כי לא ברור (הרי יכול להיות שדווקא בגלל שהיה קטין, ומכאן - כנראה לא יודע לנהוג, הרי שכל דקה שלו על ההגה מהווה סכנה לציבור, והיה צורך להשבית את הסכנה במיידית). מה הסיכוי שלך לנצח תביעה שכזו ללא עו״ד? נראה לי אפסי. תצטרך עו״ד טוב שיוכל לחקור ולהוכיח מה שהוזכר לעיל (הידיעה של ההורים שילדם מגלה התנהגות עבריינית, ולהוכיח שלא עשו מספיק בעניין זה; להוכיח שהמשטרה ידעה או היתה אמורה לדעת שמדובר בקטין, והתרשלה באופן האכיפה; לחקור ולהוכיח שבעל הרכב התרשל ורשלנותו איפשרה את גניבת הרכב, ...). זה קייס לא פשוט, הנזק שאתה מתאר הוא קטן מאוד (אתה אומר שכל הרכב שווה 15 אלף), ומכיוון שעו״ד מקבל אחוזים ממה שנפסק לטובתך (ומכיוון שהסכום המקסימלי שאתה יכול לתבוע נמוך מאוד) - ספק אם יהיה עו״ד שירצה לקחת את התיק הזה... לגמרי נתקעת בין הכיסאות... 😞

לטעמי יש לך קייס טוב מאוד. התקנות וההנחיות להצבת תמרורים קובעות כי יש להציב תמרורים באופן ברור ככל הניתן. אם אני מבין נכון את הצילומים, הדרך מתעקלת בנקודה בה חנית לכדי 90 מעלות כמעט. ייתכן שבכדי למנוע טענה שהשינוי המובהק הזה בדרך נותן תחושה שאיסור החניה המופיע בתחילת הדרך מתבטל (ואולי אף ייתכן שטענה שכזו הועלתה והתקבלה בשולחנו של בית המשפט), בחרה העירייה להציב את התמרור השני. ברם, אופן הצבת התמרור השני - בהחלט יש בה כדי לגרום לבלבול באשר למה שקורה לפניו. למעשה, אופן ההצבה אפילו מחזק לכאורה את הטענה שכוחו של התמרור הראשון יפה רק עד לנקודת העיקול... (וראוי לציין שלא כך היא, אבל הבחלט מוסיף לבלבול). נוסף על כך, עד לנקודת העיקול מוצבים עמודים לאורך הרחוב, ובנקודה בה חנית הם מפסיקים - גם זה עלול לתת לנהג סביר תחושה ש-״מצב העניינים״ משתנה בנקודה הזו. זו לא טענה חזקה בפני עצמה, אבל כשהיא מתווספת אל הטענה הקודמת - ביחד יש להם משקל. כל האמור לעיל יפה לנהג ״הרגיל״, מבלי להתייחס כלל לרכב בעל תג נכה. במקרה של נכה, הרי שלנכה מותר לחנות אפילו במקומות שלציבור הכללי אסורה החניה בהם, מכוח חוק חניה לנכים. וכאן אולי כדאי להתייחס לטענה של השמנמן. השמנמן נושא דברי טעם, ואני מוצא עצמי מסכים איתו על פי רב (כן, לפעמים אני חולק על דעתו, אבל בקוצו של יוד, לא בדברים שהם העיקר). כאן, אם הבנתי נכון את עמדתו, המקרה שונה, ואני לא מסכים עם עמדתו. השמנמן אומר (אם הבנתי נכון את עמדתו), שהחניה לנכה מותרת איפה שלציבור הכללי אסור להחנות, אבל גם לנכה אסור להחנות איפה שלציבור הכללי אסור לעצור. ומכיוון שתמרור אדום-לבן אוסר עצירה, הרי שלנכה אסור לחנות שם. אני מנסה לבחון את עמדתו מול סעיף 2(א) לחוק חנייה לנכים קובע: נשאלת השאלה - מהו ״במקום שאין החניה מותרת בו״? כלומר - על מי חל האיסור; האם הכוונה לציבור הכללי או לנכה? לטעמי, הפרשנות יכולה להיות רק ל-״לציבור הכללי״. הנה, אם נוסיף זאת באופן מפורש: ״נכה רשאי להחנות את רכבו הנושא תג נכה במקום שאין החניה מותרת בו לציבור הכללי, אם התקיימו כל אלה: ...״, הרי שהמשפט הגיוני בהחלט. ברם, אם נוסיף באופן מפורש: ״נכה רשאי להחנות את רכבו הנושא תג נכה במקום שאין החניה מותרת בו לנכה, אם התקיימו כל אלה: ...״, הרי שהמשפט לא הגיוני בעליל... מותר לו להחנות איפה שאסור לו להחנות??? אחרי שמובן שמדובר על ״הציבור הכללי״, אז, בבחינת דבריו של השמנמן, נשאלת השאלה - האם לציבור הכללי מותר להחנות באבני שפה אדום-לבן? התשובה היא בוודאי שלא. אבני שפה אדום-לבן אוסרות עצירה, ולכן, קל וחומר - חניה. שהרי האם ניתן להחנות מבלי לעצור? וודאי שלא... ואם זה לא ברור, אז הרי שב-״הודעת התחבורה (קביעת לוח תמרורים)״, נקבע נוסח התמרור במפורש: כלומר, איסור החניה מופיע מפורשות במשמעות התמרור. ומכאן - אסור לציבור הכללי להחנות באדום-לבן. הדברים מתחברים לסעיף 2 לחוק חניה לנכים המתיר חניה לנכים במקום בו לציבור הכללי אסורה החניה. לחיזוק הדברים, נסתכל על נקודה (3) של סעיף 2(א) לחוק חניה לנכים: מתוך הניסוח לא ניתן להימנע מהמסקנה שהמחוקק התכוון למעשה לחניה על מדרכה. כלומר - כוונת המחוקק הייתה לאפשר לנכה לחנות על מדרכה (אך הגביל חניה זו באופן שלא פוגע או משאיר מעבר לעגלת ילדים או לעגלת נכים). האם מותר לעצור על מדרכה? וודאי שלא (אלא אם הותר הדבר באופן מפורש), שהרי המדרכה כלל אינה מיועדת לשימוש לרכב: זאת ועוד, תקנה 72(א) לתקנות התעבורה קובעת מפורשות: אבל הנה, חוק החניה לנכים מתיר חניה של רכב נכה על מדרכה, בתנאי שיוותר מקום למעבר לעגלות (עגלת ילדים או נכים). דהיינו, המסקנה - מותר לנכה להחנות במקום שבו אסורה העצירה לציבור הכללי. כך גם סעיף 3 לחוק חניה לנכים, המונה סייגים להיתר המובא בסעיף 2, למשל: אם נקבל את פרשנותו של השמנמן, לשם מה יש צורך בסעיף זה? הרי אסור לעצור בתוך צומת... מכל האמור לעיל, נוסף על הטענה באשר לבילבול שנוצר עקב אופן הצבת התמרור, יחד עם הדרך שמתעקלת בחדות, העמודים, הטענה המוחצת אמורה להיות שהרכב נושא תג נכה, הנכה הוסע לביקור בבית החולים באותו היום, ונאלץ להחנות רכבו. לאחר שתר אחר מקום חניה ומשלא מצא, החנה, בכפוף להיתר הניתן מכוח חוק חניה לנכים, במקום בו לא גרם לכל הפרעה לתנועה, קל וחומר - ל-״הפרעה ממשית״. שיהיה בהצלחה

בהחלט כן. עשיתי זאת בהצלחה לפני כחצי שנה. ניסחתי פניה בשם המוסב, שם הוא לוקח אחריות על ביצוע העבירה, מבקש הסבת הדו״ח על שמו, ולאור עברו, מבקש המרה לאזהרה. כל שנותר לו זה לחתום. לנוחיותך, זה בערך הנוסח ששלחתי: את המכתב שלחתי באמצעות האתר. לא יותר מדי זמן לאחר מכן קיבלתי הודעה שהבקשות התקבלו, שהדו״ח הוסב ושהומר באזהרה (על שם המוסב). שיהיה בהצלחה. כמובן בהנחה שאכן כך הדברים. ברור שלו קיבלת את הדו״ח ליד - לא תוכל לבקש הסבה...

תקנה 27 שהובאה לעיל היא תקנה כללית. תקנה 356 היא תקנה ספציפית לעניין הכהיית חלונות/שמשות. על פי דיני הפרשנות, תקנה ספציפית גוברת על תקנה כללית. ומתוך המובא מתקנה 356, קיים איסור על הכהיית חלונות/שמשות. לעניין הוילונות, ומכיוון שאין מדובר בהכהיית החלון/שמשה, תקנה 356 אינה רלוונטית, וההיתר לשימוש בהם נגזר מהאמור בתקנה 27 (בדגש על "הגבלה זניחה" לעניין וילונות מחוררים, שהרי וילון אטום לחלוטין - אסור).