Jump to content

Keyser Söze

  • הודעות

    479
  • כאן מאז:

  • פעילות אחרונה

צפיות אחרונות בפרופיל

4,306 צפו בפרופיל

הנקודות של Keyser Söze

נהג צעיר

נהג צעיר (3/14)

46

מוניטין

  1. אף פעם לא במקומות חשוכים. השוטרים מחוייבים לפעול במקום מואר. זו גם הסיבה שצוין בדוח "תאורת כביש תקינה". מקריאה מהירה של הדו"ח, ומבלי להיכנס לעניין המהירות עצמה, מהירות התכן, ונסיון/מקצועיות הנהג, ניתן להבחין במספר רב יחסית של כשלים: הראשון - כן, ברור, עניין המהירויות השונות. השני - סעיף אישום לא מתאים (אם מגיעים למסקנה ש-149 היא שגיאת סופר). השלישי - לא מצויין אופן העמידה של הניידת - עמדה בניצב, במקביל, פנים אל מול התנועה או עם כיוון התנועה. הרביעי - לא מצויין מצב הניידת - מונעת או דוממת; בלם יד משוך, או לא; הילוך משולב ב-P או ב-D. החמישי - לא מצויין נקודת העצירה. השישי - לא מצויין בדיקת ווידוא תמרורים. השביעי - בהפעלת לילה, על פי נהלי בטיחות להפעלת ממלז, כמו גם בכביש עם 3 נתיבים, יש לפעול עם אתת. השמיני - על פי הוראות הפעלת ממלז, על הרכב הנמדד להיות בודד בנתיבו. עובדה זו לא מצויינת בדו"ח, וישנה עדותך שהייתה תנועת רכבים נוספים באותה העת. ולציין - בכל אלה אין בכדי לערער על אמינות המדידה עצמה. אלא שהעליון דרש הפעלה בידי שוטר מיומן ומקצועי. האף שכל כשל בפני עצמו אינו מעיד על דבר, הרי שצביר הכשלים כולם, יכול להעיד על הפעלה בידי שוטר שאינו מקצועי דיו, ובכך, אולי, להביא עד לכדי זיכוי. הכל תלוי בשופט... נקודות שיכולות להיות לרעתך: 1. היעדר הכחשה על אתר. 2. תיעוד מצלמת הגוף, שיכולה לכלול פרטים מפלילים. 3. העובדה שהדוח עבר עין בוחנת של קצין, שהחליט לפסול לך מנהלית על פי הכתוב בדו"ח ועל פי דברים, אולי מפלילים, שאמרת בשימוע. 4. ריבוי העדים. אם תבחר להישפט, יהיה תמוהה בעיני השופט אם תבחר שלא להעיד מי שיכול להעיד לטובתך. כך שיהא עליך להעיד את כל נוסעי הרכב או את רובם. לו נסעת כחוק, עובדה זו הייתה לטובתך. ברם, אתה מודה שנסעת במהירות גבוהה מהמותר, ולכן יש צורך שכל העדים יהיו מוכנים לעבור עבירה פלילית ולשקר עבורך על דוכן העדים (ניתן להניח ששאלת מהירות נסיעתך תופנה אל העדים). 5. ותק נהיגה (או היעדרו) מה שאני חושב זה שלא כדאי לך להתעסק עם זה בעצמך, כי למרות שיש הרבה כשלים והרבה דברים שפועלים לטובתך, הרי שיש גם כאלו שפועלים לרעתך. ךדעתי, אם חשוב לך הרשיון והנקודות - פנה לעו"ד טוב, ושלם את ה-$$$ שיבקש (וגם זה לא מבטיח זיכוי). בהצלחה וסע זהירות!
  2. ותוספת קטנה על מה שהדבורה אמרה - לוודא שהעד לא מכיר את הנהג הפוגע. אם קיימת היכרות, הפוגע יוכל לטעון שהעד בא איתו חשבון בשל אירוע קודם ביניהם.
  3. חלון הזמנים ארוך או קצר, זו שאלה של פרספקטיבה... על פי סעיף 230 לחסדפ, יש להמציא הזמנה למשפט תוך שנה מיום שהבקשה להישפט התקבלה. ההודעה שקיבלת אומרת שתקבל זימון בעתיד (שוב, אתה אמור לקבל זימון כאמור תוך שנה). קיבלת - תתייצב ביום, בשעה ובמקום שנקבע. בתחילת ההקראה תבקש דחייה עד הינתן פסק דין בבית המשפט בבאר שבע. לא קיבלת - הרווחת.
  4. העבירה היא מוצדקת וברורה. אבני השפה צבועות באדום לבן, שזהו תמרור בלוח התמרורים (818), האוסר עצירה ו/או חנייה. זהו אפילו תמרור ותיק ביותר, ונפוץ עד מאוד, כך שלא ניתן לטעון שמדובר בתמרור הנכנס ללוח התמרורים אך לאחרונה, או שאינו מוכר. הטיעון שרכב אחר ביצע את העבירה קודם - אני מניח שאתה מבין שזה לא באמת טיעון... לעניין האכיפה הסלקטיבית, תצטרך להוכיח זאת, ואני כלל לא בטוח שיהיה באפשרותך לעשות זאת. ראשית אינך יודע אם אכן לא קיבל דוח. אולי קיבל, וילדים שחומדים לצון הסירו את הדוח משמשת הפולו? אולי נרשם לו דוח, אך הפקח לא הצמידו כראוי לשמשה, והוא פשוט עף? אולי נרשם לו דוח, אבל המדפסת של הפקח פסקה לעבוד (דהיינו, אותו נהג עוד יקבל את הדוח למענו בדואר רשום)? ושנית, אפילו אם תצליח להוכיח שלא קיבל דוח, הרי שאולי מתקיים לגבי הפולו הסייג הכתוב בחוק ("אלא אם הדבר דרוש למילוי הוראת כל דין")? ואולי אפילו המקרה הפשוט - בדיוק לאחר שסיים הפקח למלא את הדוח שרשם לחובתך, נגמרה לו המשמרת?...
  5. פות"ש, הטיעונים שלך די חלשים (ולראייתי אף לא סבירים): סטייה ימינה תוך איתות שמאלה אתה טוען שבהינתן מצב שכזה, הנהג שנסע אחריך חייב בזהירות מוגברת. ראשית דבר, לא ברור לי כלל ועיקר כיצד אתה מחפש לתלות אשם בנהג שנסע אחריך, בעקבות מצב מבלבל, שאתה בעצמך יצרת. כל אשמתו היא שלא הבין כוונותיך. להגנתו, פעלת רבות כדי שלא יצליח להבין... כך, שלעניינם של דברים, מה על נהג הרכב שנסע מאחוריך להבין מהסיטואציה המבלבלת לחלוטין שכפית עליו? פרשנות סבירה ומתבקשת היא שהנהג שנסע אחריך סבר שאתה עובר לנתיב הימני, משום שכך מחייב אותך החוק. הא ותו לא. הוא סבר שאתה, בדיוק כמוהו, נהג המכיר את החוק, ומקפיד לכבדו. מדוע, אם כך, אותתת שמאלה? אולי סבר שאורות האיתות הימניים שלך תקולים, אך בכל זאת אתה מבקש להודיע למשתמשי הדרך שאתה עובר נתיב. כך, השתמשת באורות האיתות היחידים שפועלים כראוי, דהיינו - השמאליים. אפשרות אחרת, שמא חשב שבטעות הופעל האיתות, עקב מגע מקרי ולא מכוון עם ידית האיתות (שממוקמת בסמוך להגה, היכן שהידיים אמורות להיות). הנקודה החשובה היא, שאיך שלא יהיה, ולראייתי ולהבנתי האישית בלבד, תמונת המציאות גוברת על התמונה ההצהרתית. הצהרתית, הודעת שכוונתך לשמאל; במציאות - הוכחת שכוונתך לימין... איתות שמאלה בשום צורה ואופן עצם מתן איתות מקנה לך את זכות הקדימה. האיתות אין משמעותו דבר זולת הצהרת כוונות והודעה לכלל משתמשי הדרך. אמת, נדרש משאר משתמשי הדרך לנהוג בהתאם לאיתות, למשל: אם נהג נוסע מאחוריך (מאחוריך ממש, באותו נתיב), נדרש ממנו להבין שברצונך לפנות. ומכאן - להבין שסביר שתאט את מהירות נסיעתך. ומכאן - להאט אף הוא, ואף לעצור, אם נדרש הדבר. ברם, אם אינו נוסע מאחוריך, הרי שאינו נדרש לדבר. זאת מכיוון שכל חוקי התנועה (שאתה מחוייב לכבד), קובעים ומבטיחים לו שלא תעבור נתיב, תוך קיפוח זכותו. לטעמי, לא סביר לדרוש או לצפות מנהג נורמטיבי שיחשוד בכל משתמשי הדרך כעבריינים... מהירות נסיעתו של הנהג שנסע אחריך לראייתי יש לזה משקל נמוך ביותר, אם בכלל. ראשית, לא ידוע לי שנסיעה במהירות 60 קמש (כפי שהערכת) בקטע האמור היא עבירה. הלא ייתכן לחלוטין שהמהירות המותרת באותו המקטע היא 60 (גם אם לטעמך זו מהירות גבוהה מדי). שנית, היכולת שלך להעריך את מהירות נסיעתו מוטלת בספק. הרי כל שראית היא תמונת מצב מצומצמת דרך המראה. לא היתה לך את התמונה הרחבה, הספקטרום הרחב, איתו אולי היית יכול להעריך את מהירות הנסיעה. אבל יתרה מכך, אם אכן ראית את אותו הרכב, ואף עלה בידיך להעריך שהוא נוסע "מהר מדי" - כיצד תוכל להסביר באופן רציונלי את החלטתך דווקא להמשיך ולבצע (או כלל להתחיל) את פניית הפרסה? אתה מבין שהטיעון שלך, אם מקבלים אותו, שאתה מעריך כי הוא נסע במהירות "גבוהה מדי", מטיל צל כבד על החלטתך שלך ועל שיקול דעתך? זה טיעון שבעצם פועל נגדך... ולבסוף, כבר לפני שנים רבות נקבע במשפט כי אפילו עובדה היא שנהג אחר ביצע עבירה (ולהזכיר - אין זה המצב במקרה שלך) - אין הדבר מהווה אי של הגנה עבור שאר משתמשי הדרך. סופו של יום - עובדתית, עברת מספר עבירות תנועה; כפית על הנהג שנסע מאחוריך מצב מבלבל ומטעה באירוע שנקלע אליו שלא בטובתו. ומכאן, לראייתי, האשם (המלא) הוא שלך. בנימה אישית, אני לא רואה בעין יפה מקרים בהם פלוני מנסה לטפול טעותו על אלמוני. זה אנושי ואולי אפילו בלתי אפשרי להימנע מטעויות. טעויות אפילו נסלחות אם הצד הטועה מביע רצון של ממש ללמוד מהטעויות. אבל לא ניתן ללמוד מטעויות אם אין לקיחת אחריות בשלב הראשון... ולמרות כל האמור לעיל, וכפי שנאמר פה לפני, במשפט - הכל יכול להיות. יכול להיות שהשופט יקבע אשם תורם לנהג שנסע מאחוריך. יכול להיות אף יקבע לו אשם תורם כבד משקל. יודע מה? יכול להיות וימצא אותו האשם היחידי בתאונה. ההחלטה האם ללכת למשפט היא שלך בלבד. עשה את מערך השיקולים (ואת חשבון הנפש) שלך, ושיהיה בהצלחה עם כל החלטה שתיקח.
  6. אני לא בטוח שירדת לסוף דעתי (או שאני לא הבנתי את דברייך...) אני לא מדבר על תוקפו של 433 בפני עצמו. אני מדבר על ההוראה הכוללת שמתפרשת מ-433 יחד עם 439 ("התמרור הראשון"). אני מדבר על ההוראה של שני התמרורים (המוצבים ב-"תמרור הראשון") גם יחד, גם כי זה הגיוני (נכון, זה עניין סובייקטיבי, אבל להבנתי זה הגיוני), אבל גם משום שזה החוק (וזה כבר עניין אובייקטיבי). הוראת תמרור 439 בתצורה שבה הוא מופיע מתחת לתמרור אחר היא: "הוצב התמרור מתחת ובצמוד לתמרור אחר – יחול האמור בו בתוספת לתמרור שמעליו ובצמוד לו" - כלומר, התצורה הזו קובעת הוראה אחת (אולי מורכבת ומסועפת, אבל הוראה אחת). לגרסתי, לו התכוונה לכך העירייה, עדיף היה לו "התמרור הראשון" (המתיר חניה משעה 19:00) היה כולל את המרחק בו ההוראה מתקיימת (נניח, 25 מטר). לאחריו, "התמרור השני" (המאיים בגרירה) היה יכול להופיע כפי שהוא. חלופה נוספת היא ש-"התמרור הראשון" היה כפי שהוא, ו-"התמרור השני" היה מופיע בניסוח: "לכל סוגי הרכב, בכל שעות היממה". האלטרנטיבה שהעלת אמנם אפשרית, אבל אני חושב שהיא מורכבת יותר; גם מבחינת אופן הצבת התמרורים, וגם עלולה לבלבל משהו את הנהג. אשר לכך ש-439 משנה את ההרחבות של 433 שניתנו קודם לכן - הרי שיש לציין אילו הרחבות הוא משנה. שים לב לתמרור הראשון. הוא מציין 3 הרחבות/סייגים: 1. איסור חנייה לפי שעות ו/או ימים. 2. התרת חנייה בשאר השעות/ימים. 3. התרת פריקה/טעינה. אם נלך לפי הרצף הלוגי שהצעת, דהיינו - כל הרחבה/סייג חדש מבטל אוטומטית את ההרחבה/הסייג שקדם לה, אזי הרחבה/סייג 2 מבטלת את הרחבה/סייג 1, והרחבה/סייג 2 מתבטל בשל הרחבה/סייג 3. לגרסתי, כל עוד ההוראה "הראשית" (המופיעה בתמרור העליון, 433 במקרה דנן) לא השתנתה, ההרחבות/סייגים המופיעים ב-439 הצמוד לה - מצטברים המה (זה גם לשון הוראת 439 - "... יחול האמור בו בתוספת לתמרור...".
  7. השניקל שלי: כוחו של תמרור יפה עד להצבת תמרור אחר המבטל אותו, או עד לצומת הבא אחריו. זה ידוע לכל. "התמרור הראשון" (בכיוון הנסיעה) הוא 433 (אין עצירה), כשמתחת לו תמרור 439 (הצהוב). במנח שכזה, הוראות התמרורים (433 ו-439) שלובים, ובמקרה שלהלן, פירושם קובע כי מותרת העצירה ואף החניה החל מהשעה 19:00. נשאלת השאלה - עד מתי כוחה של הוראה זו יפה? התשובה, בכלליות, כתובה בראש תגובתי, ולפיה יש לבדוק: 1. האם ישנה צומת בין 2 התמרורים (ובכך מתבטלת למעשה הוראתו של התמרור הראשון). 2. האם "התמרור השני", תמרור 433 ו-439 הנוסף, מהווה "תמרור המבטל הוראת קודמו". התשובה לשאלה הראשונה פשוטה ועובדתית: לא קיים צומת שכזה. התשובה לשאלה השנייה לא כל כך ברורה. לשם הדיון, ודווקא לחומרא, נניח שביטול של אחד מהתמרורים הבודדים (433 בנפרד, ו-439 בנפרד) מביא לביטול הוראתם המשותפת. לכן, נבחן מה מבטל את תמרור 433 ומה מבטל את תמרור 439. מבחינת לשון הוראתו, תמרור 433 מתבטל על ידי תמרורים 432, 434, 437, 626, 627, או 817. ברור כי לא הוצב אף אחד מהתמרורים לעיל. מה כן הוצב? תמרור 433 נוסף, כשמתחתיו 439 נוסף. ברור ש-433 נוסף לא מבטל את קודמו (גם מבחינת לשון הוראת התמרור, וגם לא באופן הגיוני בסיסי). וברור שהתמרור 439 לא מבטל את תמרור 433 (439 מוגדר להיות תמרור למסר שאין לגביו תמרור אחר - ובאשר לביטול 433 - קיים גם קיים תמרור שכזה - 434). לכן, ועל פי בחינה זו, התמרור הראשון לא בוטל, וכוחו יפה גם אחרי התמרור השני. כך גם אם בוחנים את תמרור 439. לשון הוראתו קובעת כי כוחו יפה "על פי האמור בו". ומה אמור בו? אין בטקסט הכתוב בו דבר על המרחק, או עד תמרור המורה אחרת, או כל סייג נוסף. כל שנאמר בו מתייחס לזמנים (ימים ושעות), וסוג הרכב (עד 4 טון או מסחרי). ולכן, גם על פי בחינה זו, כוחו של התמרור הראשון לא בוטל. כלל המבחן מלמד, שעל פי לשון החוק והוראת התמרורים, אין בתמרור 433 כשמתחתיו 439 לבטל הוראה קודמת של הצבה דומה. אבל במקרה זה דומני שאין להסתפק בלשון החוק ובלשון הוראת התמרורים, שהרי 439 הוא "טקסט חופשי", שחזקה שלשון החוק המצומצמת לא תוכל להכיל את כל המקרים, ההוראות, הניסוחים והטקסט שיכול להיכתב בתמרור זה. כאן אנחנו מגיעים לפרשנות. ופרשנות לגיטימית היא שהצבת התמרור הראשון קובעת איסור עצירה (וממילא - חניה), למעט בסייגים המצויים בו. ומה יקרה למי שעובר על הוראה זו? - ייקנס, כקבוע בחוק. התמרור השני, בא להחמיר בענישה של מי שעבר את אותה העבירה, והרי היא אותה העבירה - עצירה או חניה - וקובע שרכבו של העובר על ההוראה אף ייגרר. קל לטעון שהחמרה זו חלה ממילא רק על מי שאכן ביצע את העבירה, על פי הסייגים של התמרור הראשון, ואין בה בכדי להקים איסור חדש או הוראה חדשה (הרי ההוראה היא אותה ההוראה - איסור עצירה או חניה). ולכן גם במבחן הפרשנות, לדעתי, יש מקום לבטל את הדוח. אגב, שמנצ'יק צודק, עקרונית, לעניין 12 מטר מצומת, החל גם במקרה של נכה. אלא שבמקרה הספציפי של פות"ש, ההוראות הן שונות. על פי חוק חניה לנכים, ההיתר לחנות "במקומות אסורים" אכן לא תקף לצומת ול-12 ממנו, "פרט לקטע שסימנה רשות תימרור, בתמרור או בסימון על אבני השפה, שמותר לחנות בו;". והנה, רשות התמרור העירונית סימנה בתמרור (439) כי: "ביתר השעות החניה מותרת לרכב עד 4 טון". ולכן, לפותש, כנכה ותחת הניסוח שבחרה רשות התמרור המקומית, דווקא מותר היה לחנות ב-12 המטרים מהצומת, ואפילו בתוכו.
  8. מצטרף לכל שנאמר. אין שום סתירה. הוראת תמרור 202: "... הוצב התמרור מעל רמזור יחולו הוראות הרמזור על התנועות המותרות על פי התמרור..." מהן "הוראות הרמזור"? אותותיו - ירוק או אדום. ומהן "התנועות המותרות על פי התמרור"? התנועה ישר ושמאלה. דהיינו - מי שנוסע ישר או שמאלה - עליו לנהוג על פי האמור ברמזור המסווים מעליו הוצב התמרור (202). אין כאן כל רמיזה לחלוקת הנתיבים והתנועה בהם. חלוקת הנתיבים וייעודם אכן מצויינת בתקנה 36 שציטטת. זה לעניין הסתירה. לעניין ההגיון הסביר, מעבר לעובדה שאין לנתיב השמאלי המשך ישר (ולו היית ממשיכה ישר, היית עולה על אי התנועה הבנוי), הרי שעל פי הרציונל שהצעת, הרכב בנתיב הימני ביותר (המותר לנסיעה ישר) היה רשאי לחתוך את כל הנתיבים כדי לפנות שמאלה (שהרי מעל הרמזור יש תמרור 202). לעניין טיב ואיכות הסימון - לדעתי דהוי וקצת מחוק, ובכל זאת, עדיין שניתן להבחין בו באופן סביר. לעניין משפט וסיכויי הזיכוי - לדעתי נמוכים עד מאוד. ובמיוחד עקב ההנחה שהשתלבותך חזרה לנתיב הנסיעה ישר היתה בכוחנות, תוך קיפוח זכותו של הרכב שהיה לימינך, או שכלל לא היה רכב מימינך, ואז עברת עבירה נוספת, נסיעה שלא בנתיב הימני, בניגוד לתקנה 35.
  9. וואללה. לא יודע כמה פעמים כבר עברתי על נוהל הבטיחות, איכשהו חמק מעיני אותו סעיף 5-ח. תודה! ישולמו או לא ישולמו נתון להחלטת השופט. אבל בהחלט ניתן לבקש זאת מהשופט, על פי סעיף 80 לחוק העונשין. לציין - ההחלטה היא שרירותית ולפי ראות עניו של השופט. ברם, העובדה שנפסקו לטובת פלוני פיצויים על פי סעיף 80 כאמור, לא חוסמת בפניו את הדלת בפני הגשת תביעת נזיקין רגילה. רוצה לומר, לדוגמא: הואשם אדם לחינם ונמצא זכאי. בידיו הוכחות לנזק הממוני שנגרם לו כתוצאה ישירה מן האישום (תלוש המראה שווי יום עבודה, והוצאות הנסיעה לטובת ההתייצבות לדיון). נניח - 1000 ש"ח, מגובה בקבלות ואסמכתאות אחרות. במשפט נגדו (בו יצא זכאי), נפסקו לטובתו פיצויים על פי סעיף 80 לחוק העונשין בגובה של 250 ש"ח. הוא רשאי להגיש תביעת נזיקין על סך 750 השח הנותרים.
  10. לא מכיר את זה... @ישה, תוכל לתת הפניה? לא כל כך נראה לי. את אי קיום התמרור ניתן להוכיח על ידי רשות התמרור. נקודת בדיקת התמרורים באה בדרך כלל כאשר קיים "על הנייר" תמרור המגביל מהירות, ולכן על השוטר להוכיח שאכן התמרור היה גם קיים "בפועל", ושהיה תקין. טיעון טוב וחשוב! טיעון מעולה!
  11. אכן. שלא קיימת ייתכנות לשמירת קשר עין, וכמובן, שנהגת לפי החוק. לעניין זה תוכל לצרף תצהיר של 2 הנוסעים הנוספים שנסעו איתך ברכב, ככל שאלה אכן יכולים לספק תצהיר כזה. שים לב שאי העדתם (ולפחות, בתצהיר), עלול לשמש כנגדך. לכן, אם לא נסעת כחוק, ואם הנוסעים לא מוכנים לספק תצהיר כוזב, אתה בבעיה... במידה וכל שהיה הוא הדו"ח והדוח בלבד, היית יכול "לצאת" מזה באופן "יצירתי", ולטעון שמדובר ב-2 קטינים (והרי בדוח לא כתוב אחרת). אלא שבמקרה שלך, מצויין שהשוטר הפעיל מצלמת גוף, ויש להניח שהנוסעים נקלטו במצלמה. סופו של יום, אם אין לי תצהיר של הנוסעים שהיו ברכב, הייתי שולח בקשה לביטול הקנס, מהטעם שלא נעברה עבירה על ידי, ומכיוון שבנסיבות המתוארות בדו"ח, ברור שהשוטר לא שמר, ולא יכל היה לשמור על קשר עין כנדרש, מרגע ביצוע העברה לכאורה ועד לעצירת הרכב. זאת, על שום שבין הניידת לבין רכבך היו לפחות 2 רכבים, כאשר אחד מהם משאית גדולה, שבוודאות מוחלטת הסתירה לניידת את רכבך. אם בקשה כאמור תדחה, אני אישית הייתי מבקש להישפט. אם לא ישלחו הזמנה למשפט תוך שנה - הרווחתי. אם שלחו - לא קרה כלום. לאחר שתישלח הזמנה למשפט, הייתי מבקש לידי את אישור ביצוע בדיקות הממלז לפני ואחרי המשמרת, ומוודא שאכן בוצעו, ושהיו תקינות. הבדיקות לא בוצעו או יצאו לא תקינות - הרווחתי. בוצעו ויצאו תקינות - לא קרה כלום. ועכשיו מגיע השלב שיש לו השלכות. כאן אני יכול: או: לכתוב הודאה לבית המשפט, בית המשפט ימצא אותי אשם ויגזור עלי עונש (הקנס המקורי, מכיוון שבהודאתי לא גזלתי מזמנו היקר של בית המשפט), או...: להתייצב למשפט, אבל לטובת "המסחרה" בלבד, לנסות "לגרד" כמה קמש, ולהודות בביצוע עבירה "פחותה" יותר. המשמעות היא אבדן יום העבודה, וכאן אתה ואתה בלבד יכולים לעשות את השיקול. אבל תחת אופן כתיבת הדו"ח ותחת שאר הנסיבות, אישית, לא הייתי ממשיך לניהול דיון ראיות. ההחלטה כמובן שלך, ושיהיה בהצלחה!
  12. להשתמש בוידאו עלול להיות בעוכריך, לטעמי. ה-"מלחמה", לדעתי, צריכה להיות על פי הכתוב בדוח (כך גם היתה תגובתי, ביחס לאמור בדוח, בהתעלם מהוידאו)
  13. השוטר לא כתב שהוא יצא מהניידת וסימן לך לעצור. המשמעות - הוא נופף לך בידו תוך שהוא ישוב בניידת, עניין שלא הכחשת בדבריך על אתר. אלא שניפוף מתוך הניידת אינו יכול להתפרש כהוראה ברורה. תנועות הידיים של השוטר יהיו מוגבלות מסיבות ברורות, דבר שחזקה שלא יובן כהלכה על ידי הנהג (אתה). לחיזוק הדברים, עדותך על אתר שעל אף שהבחנת בניפוף, לא הבנת את הסימון. זה לעניין סיבת אי עצירתך המיידית. הדו"ח כתוב בצורה יפה, וכולל לא מעט פרטים. אלא שישנם פרטים מהותיים שלא מצויינים בדוח. בדוח כתוב שלא עצרת לי השוטר, וכי הוא נזקק "לרדוף" אחריך. בדוח לא מצויין שהשוטר זיהה אותך בסוג, דגם, צבע ומספר. כמו כן, לא מצויין שמיד יצא אחריך במרדף, ומכיוון שכתוב שהיו אחריך רכב פרטי ומשאית , חזקה שהוא התחיל את המרדף אחריהם. משמעות הדברים - המשאית בהכרח הסתירה לו אותך, ולא ייתכן ששמר על קשר עין רציף. וכך, ישנה אפשרות, שאינני יודע לומר אם מספיקה לעניין הספק הסביר, שהשוטר שגה והתבלבל בינך לבין הרכב הפרטי הנוסף שנסע אחריך (שחזקה שאף הוא הוסתר על ידי אותה המשאית).
  14. אין חשיבות לדברים. על פי סעיף 27(א) לפקודת התעבורה, וכן על פי תקנה 166 לתקנות התעבורה, הצילום חייב להכיל את מיקומו של הרכב שביצע את העבירה. בכביש רב נתיבים, ברור שהדרישה היא גם לנתיב נסיעתו של הרכב הפושע. ככל שאילו אינם כלולים בתמונה, הרי שיש עילה לביטול הדו"ח, על שום שלא נערך על פי הנדרש בחוק.
×
×
  • תוכן חדש...