malcishua

אין ספק. היופי חולף, אבל הרפס הוא נצחי.

רווק עם הכנסה חודשית נטו של 10000 ש״ח, ששוכר דירה עם שותף/ה ואולי מחזיק רכב מיני בן 5 (לא למטרות נסיעה יומית למקום עבודה מרוחק), יכול לחסוך בקלות 2000-2500 ש״ח בחודש (תלוי במספר גורמים, כמו איזור מגורים). עם קצת מאמץ וויתורים (או בלי להחזיק רכב) - גם יותר.

ממש לא צ'רי פיקינג. הבאתי בכוונה כמה דוגמאות כדי להמחיש שלא מדובר במקרי קצה, והאמן לי שאני מכיר עוד לא מעט כאלה. לגבי מוכשרים מעל הממוצע - אולי. אז מה? לא טענתי שכל אחד יכול. גם לא טענתי שזה קל. אבל לגמרי אפשרי. אגב, לאחר מחשבה מעמיקה יותר, ומהיכרות עם האנשים המדוברים (ועם עוד לא מעט מקרים כאלה, כאמור), מה שנדרש כאן הוא פחות כישרון מעל הממוצע אלא בעיקר נכונות להשקעה ועבודה קשה, אבל את זה כנראה אפשר לומר באופן כללי על הצלחה בחיים ולא משנה באיזה גיל. לגבי גב כלכלי ובת זוג שסבלה - ממש לא. אפילו לא אחד מהם.

בגיל 30 זה עוד אפשרי מאוד לעשות ״הסבה מקצועית מ-0״. בתואר הראשון למד אתי מישהו שהיה בן 36 בתחילת התואר - היום הוא מנהל פרויקטים באינטל. מכר שלי עשה לא מזמן הסבה להוראה בגיל 42. היום הוא מורה בבי״ס תיכון. קרוב משפחה שלי התחיל ללמוד משפטים בגיל 30. היום (עשרות שנים אחרי) הוא בעל משרד עו״ד מצליח וכבר קיבל פעמיים הצעה להיות שופט. מכר שלי מהלימודים החליט אחרי 7-8 שנים בהייטק שהוא בעצם רוצה להיות רופא. היום הוא אורטופד בבי״ח בתל אביב. ״ניו אייג׳״ או לא - בשלב הזה בחיים, הכל עוד פתוח. לא כמו בגיל 20, אבל עדיין.

^ אין פה שום ספק.

אני חושב שדי ברור שאין טעם ללכת לתביעת נזיקין במקרה כזה. השאלה היא אם אפשר לפעול במישור הפלילי - למשל להגיש תלונה במשטרה - או לפנות לגורם רשמי (כמו איגוד המוסכים? או משרד התחבורה) שיכול להפעיל סנקציות על מוסכים שסררו. קשה (לי לפחות) להתנער מההרגשה שמישהו צריך להענש על המקרה.

אני מציע לך לבדוק את צו הארנונה העדכני של עיר מגוריך - יכול להיות שהעניין מצויין שם בפירוש. למשל, בצו הארנונה העדכני של עיריית תל-אביב-יפו, סעיף 1.3.1 (ח): בתל אביב אמנם ברוב המקרים אין חיוב על שטח משותף, אבל במקרים שיש - נראה שהחיוב הוא באופן יחסי.

1. ממש לא gun free, רחוק מזה. הבירוקרטיה שנוגעת לקניית נשקים אכן קצת מחמירה יותר מאשר ברוב המקומות בארה״ב, ועדיין - קניית ואחזקת נשק הן חוקיות לגמרי ואפילו היו כמה הקלות בשנים האחרונות (למשל, ב-2008 בוטל האיסור לשאת אקדחים בגבולות העיר וב-2013 בוטל האיסור לשאת נשק מוסתר). 2. כאמור, זה נכון רק בשיקאגו (או אילינוי) - להזכירך, קל מאוד לעבור עם נשקים בין מדינות בארה״ב. כך שהחמרת החוקים במדינה אחת לא ממש עוצרת את הנשקים שמגיעים ממדינות אחרות. הייעוד של כלי רכב הוא תחבורה. הייעוד של כלי נשק הוא פגיעה באנשים. כשאתה קונה רכב, אתה מתכוון להשתמש בו כדי להגיע ממקום למקום. כשאתה קונה נשק, אתה מתכוון להשתמש בו כדי לפגוע במישהו.

אכן, כוונתי כמובן היתה ל״לא בזוגיות״...

רק לשם הדיון (אני לא באמת מאמין בכך): לפי מה שאתה טוען, למה בכלל להכנס לזוגיות מחייבת? המצב ההתחלתי הוא - לבד. אם באמת אנחנו מעדיפים את המוכר ופוחדים ממהפיכות, למה לא להשאר לבד? הרי להכנס לזוגיות זה וואחד מהפך.

תחליף ״בנק לאומי״ ב-״פרטנר״, ״פפר״ ב-״012 מובייל״ ו-״חסכון ב-3%״ ב-״סלולרי ב-30 שקל בחודש״. עדיין נשמע פנטסטי?

^ יש כבר כמה מוסדות אקדמיים בארץ (ביניהם בן גוריון והאוניברסיטה הפתוחה, אבל לא רק) שמציעים תוכנית לימודים לתואר ראשון ב״סייבר״ (בד״כ במסגרת מדעי המחשב או מערכות מידע).

עזוב את מסעודה, איך השופט (באמצע המשפט) יכול לקבוע - מתוך התמונה - את המרחק של הרכב מהצומת?

שוב, מה זאת אומרת ״הכניס את הכסף למשחק״? הוא השקיע כסף בביטקוין, זה נכון. אבל ערך הביטקוין יכול לרדת, ואתו גם ערך ההשקעה שלו. בדיוק כמו בשוק המניות. ומה קורה במצב התיאורטי שבו מתבצעת עסקה אחת כל 40 דקות? האם ימשיכו להווצר בלוקים ריקים כל 10 דקות? או נגיד במקרה הקיצוני שבו אין בכלל עסקאות? (שואל ברצינות) בכל מקרה, החישוב שלך התבסס על עלות ייצור קבועה למטבע אחד ($6000), אבל, להבנתי לפחות, ככל שהביקוש יורד עלות הייצור למטבע יורדת (כי היא פרופורציונלית לקושי הייצור, שיורד עם הביקוש).

ההימור שלי דומה, אבל ממש לא מאותם נימוקים. להזכירכם, ראש הממשלה עומד בפני אישומים חמורים. והשנה הבאה היא שנת בחירות (אם כמובן לא יגיעו לפני כן). הוא צריך לעשות משהו כדי להסיט את תשומת הלב הציבורית מהאישומים וכדי לשמר את תדמית ה״לא מתעסקים עם ישראל״ שלו. לדעתי כל זה יבוא לידי ביטוי בקיץ הקרוב.

למען הסר הספק, בצומת הזה פנית הפרסה בפירוש מותרת.

^ למעשה, טחנת הרוח במשכנות שאננים שימשה (כשפעלה) כטחנת קמח. אם אני זוכר נכון אפילו לפני כמה שנים שחזרו את מנגנון הטחינה שלה והיא בעיקרון מסוגלת לתפקד כיום (אבל אני לא חושב שממש טוחנים שם חיטה על בסיס קבוע..).

יש לך שתי טעויות בסיסיות: 1. כורים לא חיבים למכור ביטקוין כדי לכסות את עלות הכריה. הרבה מהם מתייחסים לעלות הכריה כהשקעה - בדיוק כמו שיכלו להשקיע את הכסף הזה בניירות ערך או כל דבר אחר - ויושבים על המטבעות שכרו (אני אישית מכיר שניים כאלה). למעשה, לדעתי האישית, בשל הקושי להפטר מביטקוין, לדעתי רוב הכורים ה"פרטיים" לא מממשים רווחים באופן קבוע. 2. קצב הכרייה ממש לא חייב להשאר קבוע. אם המחיר והביקוש לביטקוין ירדו, אתם ירד גם קצב הכריה (אנשים יפסיקו לכרות, כי זה יהפך לפחות משתלם). תאר לך מצב קיצוני בו הביטקוין יורד למחיר אפסי - הכריה תעצר לגמרי (או כמעט לגמרי). בכלל, לא הבנתי מה החישובים שלך אמורים להראות לנו. מה הטענה שלך בעצם?

מצד שני, הגישה שלך - כל אחד יכול לפרש כל דבר איך שהוא רוצה - תביא למצב שבו כל אחד עושה מה שבא לו, ואז מערכת הכללים שמרכיבה את הדת מאבדת כל משמעות. באותה מידה אתה יכול להחליף את התורה במשפט אחד - ״תעשה מה שנראה לך נכון״. אני מבין שבתור חילוני זה נראה לך הגיוני, כי לכללים האלה אין תוקף בעיניך. אבל נסה להסתכל על זה מנקודת מבט של אדם מאמין - הוא רוצה לוודא שהוא עושה את מה שנכון בעיני האל שלו. מכיוון שכמעט כל דבר (כמו שהסכמנו כבר) אפשר להבין ביותר מאופן אחד, וגם אפשר לומר שהניסוח בתורה יכול להיות עמום לפעמים, טבעי שיקום מנגנון של אנשים ״חכמים״ שנותנים את הפירושים שלהם (עם נימוקים) לתורה. אני מסכים אתך שהמצב היום בקהילה החרדית יצא מכלל שליטה מבחינת ההתעסקות בקטנות והדקדוק המיותר. אבל דווקא הפרשנות הקלאסית לגדי בחלב אמו - לא לאכול בשר בחלב (אולי של אותה חיה) בגלל איזו סמליות מוסרית - היא לא דוגמא בעיני לדקדוק כזה. חלק (או רוב) ממה שבא אח״כ - מראית עין, שש שעות בין חלב לבשר וכל זה - כן. לכן אפשר לומר שאני מסכים אתך חלקית - יש נטיה כיום לדקדק בפרטי פרטים וזה מגיע לרמות של מגוחכות על - אבל אני כן חושב שחייב להיות מקום לאיזושהי פרשנות בסיסית. איפה הגבול עובר - קשה לי לומר, אני מודה. אגב, לא היית חושב שזה הגיוני לתת לאנשים ״לפרש״ את החוק איך שבא להם, נכון? קח בחשבון שעבור הרבה מאמינים, לכללים האלה יש מעמד של חוק. ולכן הם מייחסים חשיבות מאוד גדולה להם ולפירוש שלהם.

הבנתי. ואיך אתה מחליט, למשל, מה זה ״גדי״? מאיזה גיל הוא כבר נחשב לתיש (שאז זה כבר מותר)? ולצורך הענין, מה זה ״בישול״? באיזו טמפרטורה? ומה זה אומר ״לבשל בחלב״? אם נניח אני מבשל אותו ואז מוסיף קצת חלב לרוטב - זה בסדר?

^ זה באמת עניין של העדפה אישית. אני הייתי מעדיף חניה ״רגילה״ + פתרון סטנדרטי יותר נגד פגעי מזג האוויר, כמו כיסוי לרכב או סככה מברזנט. אגב, מעניין לדעת - האם באמת הרכב מוגן למשל מגשמים (מעורבים בלכלוך ואדמה מהרצפה) בתוך המכפיל? האם המתקן אטום למים?

מעניין. למשל - לאכול גדי בחלב אמו מותר לי, בתנאי שמישהו אחר בישל? (בבחינת ״גוי של בישול״...) כי האיסור הוא רק על בישול. מה לגבי עגל בחלב פרה? למה דווקא הגדי מקבל מעמד מיוחד? ואם כבר - לפי מה החלטת עד כמה להכליל? למה ״בחלב של כל עז״ (ולא רק אמו) - כן, אבל ״כל סוג של יונק״ (ולא רק גדי) - לא?

ערך מוסף? אני לא בטוח כמה ההגנה הזו משתלמת מול הטרחה שבלהפעיל את המנגנון בכל פעם שיוצאים או חונים, שלא לדבר על הבלגן במקרה שהמנגנון מתקלקל (או סתם יש הפסקת חשמל), שבו הרכב שלך לא נגיש עד לפתרון הבעיה. אגב, נקודה למחשבה. תחזוקה חודשית אמנם מתבטאת בתוספת קטנה, אבל מה קורה במקרה של תקלה רצינית במנגנון ו/או צורך בשיפוץ? זה יכול להתבטא בהוצאה חד פעמית של אלפי שקלים (אולי יותר?), ופה כבר יהיה קשה בהרבה לשכנע את בעלי החניות ה״רגילות״ להשתתף (או אפילו את בעלי המכפילים האחרים, למעשה).

מעניין אותי להבין - אתה מאמין שהכוונה באיסור היא ממש רק ספציפית לבישול של גדי בחלב של העז שילדה אותו?

אם התפילה משנה מצב או רק עוזרת להתמודד אתו - זה כבר ענין של אמונה אישית, מן הסתם. נכון, אבל היא גם מלאה בסיפורים על ניסים ונפלאות שנעשו ע״י האל, בד״כ כפרס על ציות, או להיפך - עונשים שנתנו על ידי האל, בד״כ בעקבות חוסר-ציות. מה המאמין אמור להבין מכל זה?