malcishua

ההימור שלי דומה, אבל ממש לא מאותם נימוקים. להזכירכם, ראש הממשלה עומד בפני אישומים חמורים. והשנה הבאה היא שנת בחירות (אם כמובן לא יגיעו לפני כן). הוא צריך לעשות משהו כדי להסיט את תשומת הלב הציבורית מהאישומים וכדי לשמר את תדמית ה״לא מתעסקים עם ישראל״ שלו. לדעתי כל זה יבוא לידי ביטוי בקיץ הקרוב.

למען הסר הספק, בצומת הזה פנית הפרסה בפירוש מותרת.

^ למעשה, טחנת הרוח במשכנות שאננים שימשה (כשפעלה) כטחנת קמח. אם אני זוכר נכון אפילו לפני כמה שנים שחזרו את מנגנון הטחינה שלה והיא בעיקרון מסוגלת לתפקד כיום (אבל אני לא חושב שממש טוחנים שם חיטה על בסיס קבוע..).

יש לך שתי טעויות בסיסיות: 1. כורים לא חיבים למכור ביטקוין כדי לכסות את עלות הכריה. הרבה מהם מתייחסים לעלות הכריה כהשקעה - בדיוק כמו שיכלו להשקיע את הכסף הזה בניירות ערך או כל דבר אחר - ויושבים על המטבעות שכרו (אני אישית מכיר שניים כאלה). למעשה, לדעתי האישית, בשל הקושי להפטר מביטקוין, לדעתי רוב הכורים ה"פרטיים" לא מממשים רווחים באופן קבוע. 2. קצב הכרייה ממש לא חייב להשאר קבוע. אם המחיר והביקוש לביטקוין ירדו, אתם ירד גם קצב הכריה (אנשים יפסיקו לכרות, כי זה יהפך לפחות משתלם). תאר לך מצב קיצוני בו הביטקוין יורד למחיר אפסי - הכריה תעצר לגמרי (או כמעט לגמרי). בכלל, לא הבנתי מה החישובים שלך אמורים להראות לנו. מה הטענה שלך בעצם?

מצד שני, הגישה שלך - כל אחד יכול לפרש כל דבר איך שהוא רוצה - תביא למצב שבו כל אחד עושה מה שבא לו, ואז מערכת הכללים שמרכיבה את הדת מאבדת כל משמעות. באותה מידה אתה יכול להחליף את התורה במשפט אחד - ״תעשה מה שנראה לך נכון״. אני מבין שבתור חילוני זה נראה לך הגיוני, כי לכללים האלה אין תוקף בעיניך. אבל נסה להסתכל על זה מנקודת מבט של אדם מאמין - הוא רוצה לוודא שהוא עושה את מה שנכון בעיני האל שלו. מכיוון שכמעט כל דבר (כמו שהסכמנו כבר) אפשר להבין ביותר מאופן אחד, וגם אפשר לומר שהניסוח בתורה יכול להיות עמום לפעמים, טבעי שיקום מנגנון של אנשים ״חכמים״ שנותנים את הפירושים שלהם (עם נימוקים) לתורה. אני מסכים אתך שהמצב היום בקהילה החרדית יצא מכלל שליטה מבחינת ההתעסקות בקטנות והדקדוק המיותר. אבל דווקא הפרשנות הקלאסית לגדי בחלב אמו - לא לאכול בשר בחלב (אולי של אותה חיה) בגלל איזו סמליות מוסרית - היא לא דוגמא בעיני לדקדוק כזה. חלק (או רוב) ממה שבא אח״כ - מראית עין, שש שעות בין חלב לבשר וכל זה - כן. לכן אפשר לומר שאני מסכים אתך חלקית - יש נטיה כיום לדקדק בפרטי פרטים וזה מגיע לרמות של מגוחכות על - אבל אני כן חושב שחייב להיות מקום לאיזושהי פרשנות בסיסית. איפה הגבול עובר - קשה לי לומר, אני מודה. אגב, לא היית חושב שזה הגיוני לתת לאנשים ״לפרש״ את החוק איך שבא להם, נכון? קח בחשבון שעבור הרבה מאמינים, לכללים האלה יש מעמד של חוק. ולכן הם מייחסים חשיבות מאוד גדולה להם ולפירוש שלהם.

הבנתי. ואיך אתה מחליט, למשל, מה זה ״גדי״? מאיזה גיל הוא כבר נחשב לתיש (שאז זה כבר מותר)? ולצורך הענין, מה זה ״בישול״? באיזו טמפרטורה? ומה זה אומר ״לבשל בחלב״? אם נניח אני מבשל אותו ואז מוסיף קצת חלב לרוטב - זה בסדר?

^ זה באמת עניין של העדפה אישית. אני הייתי מעדיף חניה ״רגילה״ + פתרון סטנדרטי יותר נגד פגעי מזג האוויר, כמו כיסוי לרכב או סככה מברזנט. אגב, מעניין לדעת - האם באמת הרכב מוגן למשל מגשמים (מעורבים בלכלוך ואדמה מהרצפה) בתוך המכפיל? האם המתקן אטום למים?

מעניין. למשל - לאכול גדי בחלב אמו מותר לי, בתנאי שמישהו אחר בישל? (בבחינת ״גוי של בישול״...) כי האיסור הוא רק על בישול. מה לגבי עגל בחלב פרה? למה דווקא הגדי מקבל מעמד מיוחד? ואם כבר - לפי מה החלטת עד כמה להכליל? למה ״בחלב של כל עז״ (ולא רק אמו) - כן, אבל ״כל סוג של יונק״ (ולא רק גדי) - לא?

ערך מוסף? אני לא בטוח כמה ההגנה הזו משתלמת מול הטרחה שבלהפעיל את המנגנון בכל פעם שיוצאים או חונים, שלא לדבר על הבלגן במקרה שהמנגנון מתקלקל (או סתם יש הפסקת חשמל), שבו הרכב שלך לא נגיש עד לפתרון הבעיה. אגב, נקודה למחשבה. תחזוקה חודשית אמנם מתבטאת בתוספת קטנה, אבל מה קורה במקרה של תקלה רצינית במנגנון ו/או צורך בשיפוץ? זה יכול להתבטא בהוצאה חד פעמית של אלפי שקלים (אולי יותר?), ופה כבר יהיה קשה בהרבה לשכנע את בעלי החניות ה״רגילות״ להשתתף (או אפילו את בעלי המכפילים האחרים, למעשה).

מעניין אותי להבין - אתה מאמין שהכוונה באיסור היא ממש רק ספציפית לבישול של גדי בחלב של העז שילדה אותו?

אם התפילה משנה מצב או רק עוזרת להתמודד אתו - זה כבר ענין של אמונה אישית, מן הסתם. נכון, אבל היא גם מלאה בסיפורים על ניסים ונפלאות שנעשו ע״י האל, בד״כ כפרס על ציות, או להיפך - עונשים שנתנו על ידי האל, בד״כ בעקבות חוסר-ציות. מה המאמין אמור להבין מכל זה?

לא ביקום. בשמיים. שם, מסתבר, יש הרבה פחות.

אני דווקא חושב שכן. נכון שבדת היוונית או אפילו בהינדואיזם (כאמור, פחות בקי..) האלים הם לא מודל לדוגמא כמו ישו או בודהה, אבל כן יש דרך נכונה לצעוד בה, גם אצל היוונים וודאי אצל ההינדו׳. לטעמי הוא דווקא ישות מוגדרת מאוד. לא במאפיינים הפיזיים, אבל ברצונות ובציוויים שלו למשל. לאורך כל התנ״ך זה די ברור - האל רוצה שנציית לו, יש לו רשימת דרישות מאוד מוגדרת, ואם עם ישראל לא עושה כן, הוא אישית מעניש אותו. בעונשים מאוד ממשיים. לגבי מעורבות אקטיבית - פספסת לטעמי את העניין. ברור שכיום אין מעורבות אקטיבית של האל בחיי היומיום(...), אבל זה לא מפריע לאדם דתי להאמין שאם ירצה את האל ויבקש ממנו משהו (וכמובן אם האל רוצה בכך כי נסתרות דרכיו וכו׳) - הוא יכול להענות ולקבל את מבוקשו. האמונה הזו היא מה שהופך את האל למעורב אקטיבית בחיי המאמין. אגב, הרבה (מאוד אפילו) אנשים דתיים שאני מכיר מאמינים ממש שבשלב כלשהו בחייהם אלוהים עזר להם בצורה זו או אחרת. ברור, אבל עצם התפישה שיש אל שאתה יכול לפנות אליו ישירות, באופן אישי, דרך התפילה, ואם הוא רוצה הוא יענה ויגשים את בקשותיך, קיימת גם קיימת. והיא מאוד פרומיננטית בחיים של האדם הדתי. אני לא בטוח. אולי בתחילת הספר, אבל מהר מאוד האל מתחיל להיות מעורב מאוד בחיי הדמויות האנושיות, וזה הופך אותו ללא ערטילאי בעליל. הוא אוהב אותם (יוצר לאדם אישה, שלא יהיה לבד), אבל גם קנאי, כועס כשהוא מרגיש בגידה מצד האדם שהוא דאג לו כל כך ומעניש בצורה מאוד ממשית (חשוב על סיפור המבול!). כאמור, מאפיינים פיזיים אולי אין, אבל אופי ומעשים קונקרטיים - יש והרבה. נכון, ובכ״ז יש לספר איזשהו מעמד קדוש שחסר למיתולוגיות היווניות למשל. אני חושב שבכל דת, אם זה העולם הבא או לא, יש הבטחה לגמול כלשהו אם אתה ממלא את הכללים. זה לא משנה אם מדובר בגן עדן או הארה, או אפילו העדר עונש (חיזוק שלילי..) - יש משהו שנותן לך מוטיבציה כדי לעזור להמתיק את המגבלות שמוטלות עליך. בדת היוונית, אם אתה מתנהג כמו ״יווני טוב״, אתה מגיע לשדות האליסיום. אאל״ט זה היה נכון גם בספרטה, מכיוון ששדות האליסיום הכילו את כל הגיבורים היוונים הקלאסיים, אבל בקשר לזה אני באמת לא סגור... ובכל זאת זה אלמנט מאוד פרומיננטי בנצרות של היום. אני חושב שזה מאוד משנה את המהות של הדמות, מסוג של משיח (שקיים בדתות האחיות) לאספקט של האלוהות. כאמור, אני לא מסכים לגמרי. לפחות ביהדות, הציפיה (או יותר נכון, תקווה) היא כן שדברים יקרו ״בעזרת השם״. טוב, סה״כ לא הסכמתי עם הערה שלך על הקשר בין מונותאיזם לאלימות. חייב לומר שאני לא ממש מאמין שדת - באופן כללי - גוררת אלימות. הטבע האנושי דואג לזה.

אני מקבל לגמרי את דבריך, ואני מסכים שמנקודת מבט אקדמית הגבול בין דת לפילוסופיה הוא די מטושטש כשזה נוגע לבודהיזם (אגב, גם אני רחוק מלהיות מומחה וכו׳). אנסה להסביר את נקודת המבט שלי בקצרה (לא רוצה לחפור יותר מדי). קח איכר בודהיסטי תאילנדי, לאוסי או אפילו סיני ממוצע ושאל אותו - למה (ספוילר - יצא לי לעשות את זה )? הוא יאמר לך - כי זה מה שבודהה לימד אותנו. כי ככה צריך. אם, לעומת זאת, תשאל ״בודהיסטי״ מערבי ממוצע (למשל, ריצ׳רד גיר) את אותה השאלה הוא יאמר לך - כי זה מביא לי שלווה, כי זה תורם לי לאיכות החיים, וכו׳. עבור הראשון - הבודהיזם היא דת לכל דבר. עבור השני - פילוסופיה, או דרך חיים שהוא בחר בה מתוך מודעות למה שיש לה לתרום לחייו. זה בעיני ההבדל אחד המבחינים החשובים (אם לא החשוב ביותר) בין דת לפילוסופיה - הראשונה היא מובנת מאליה עבור המאמין (אפילו אם הוא בוחר בה, כמו חוזר בתשובה, זה מתוך אמונה ולא מתוך רציונל), השניה היא בחירה מודעת מתוך מניעים רציונליים.

זה נושא שעומד לדיון (או ויכוח...) ארוך שנים. אני, מהיכרותי בעבר עם בודהיסטים שחיים את הדת (מהמזרח, לא וונביז מאמריקה ) - חולק עליך. ולדעתי, רוב אלה שמחזיקים בדעה שלך, מחזיקים בה בגלל שהם מכירים מקרוב רק את הדתות המונותאיסטיות.

את זה אפשר לומר על כל דת, לא? זהו, שלדעתי לפחות, זה ממש לא נכון. בדתות המונותאיסטיות, האל היחיד הוא יישות מוגדרת שמעורבת אקטיבית בחיי ה״נתינים״ שלה. הם מתפללים אליו, ואם הוא רוצה הוא עונה לתפילותיהם (כך הם מאמינים לפחות). לעומת זאת, הברהמן (להבנתי - שוב, אני פחות בקי בהינדואיזם) הוא בדיוק ההיפך - ישות מיסטית וערטילאית. הוא למעשה יותר מייצג את מהות הייקום, ואין לו ממש אישיות (בניגוד לאל היחיד שכולנו מכירים) או מעורבות אקטיבית בחיי המאמינים. זה שמור לאלי הפנתיאון ההינדי. ראשית, אני לא בטוח אם אפשר להתייחס בכוללנות ל״דת היוונית״ כדת ולא כאוסף של מיתולוגיות. שנית, היוונים דווקא כן התפללו (והקריבו קורבנות) לאלים שלהם, בכל פעם לאל הרלוונטי לבקשה הספציפית. גם לגבי דרישות להארה, דווקא היו אי-אלו דרישות לאורח חיים יווני ״טוב״ שמובילות אותך לחיים שלאחר המוות באיזשהו סוג של גן עדן (שדות אליסיום, אאל״ט). כך שגם שם היה קיים האלמנט הזה. כאמור, אני לא מסכים. הנימוקים למעלה. ישו מקביל לבודהה מבחינת תפקידו כמורה, אבל ממש לא מבחינת תפקידו כבן האלוהים וכו׳. להיפך, בודהה היה אדם רגיל שהגיע להארה בזכות עקרונות הבודהיזם. הבודהה אכן עוסק בגאולת הפרט; ההבדל הוא שהגאולה הזו באה רק בזכות פעולות של הפרט ולא בזכות של איזשהו אל או כוח עליון. נכון שבדתות האחרות יש מערכת חוקים (או מעשים) שתוביל אותך לישועה, אבל הישועה עצמה מגיעה בחסד האל. תראה, החברה ההודית היא ממש לא איזו אוטופיה. יש בה לא מעט חסרונות (לאינדיבידואל). אבל אי אפשר לשפוט אותה על סמך מאפיין אחד (קיבעון היררכי). החברה ההודית ככלל היא מאוד שלווה ויחסית מחוסרת אלימות (חן נתן דוגמא אחת, בסדר..). יכול להיות (למעשה, ברור) שלאינדיבידואל ההודי יש פחות חופש לבחור את דרכו בחיים, אבל מי אומר שזה לבד קובע כמה הוא מאושר? אולי הפרט מאושר יותר לחיות בחברה מגבילה כזו, אבל שגם מבטיחה לו שלווה וסוג של בטחון במקום שלו בעולם? אלו כמובן רק musings פילוסופיים (לא לקפוץ עלי עכשיו, אני לא טוען לרגע שיותר טוב בהודו). לעניין הדיון - האמירה המקורית שלך היתה: ועל כך הגבתי (הינדואיזם, בודהיזם).

אני אחלק את תשובתי לשני חלקים שכן בבודהיזם אני בקי בהרבה מאשר בהינדואיזם. בודהיזם היא ממש לא דת ״מונותאסיטית במהותה״. למעשה, אין דבר הרחוק יותר מן האמת. ראשית, הדת כוללת פנתיאון של אלים, ביניהם גם בודההות מוארות (מתנצל מראש על התרגום הקלוקל לעברית) אבל גם הרבה אלים אחרים, רובם ״יובאו״ מדתות הודיות (כמו ההינדואיזם) וחלקם אפילו מסין/יפן. נכון שהבודהה הוא קדוש אבל הוא משמש יותר על תקן מורה או סוג של משיח (גם זה לא מדויק) שהצליח להגיע להארה. הוא מהווה דוגמא לאיך אדם רגיל יכול להגיע להארה ולנצחיות בדרך הנכונה. מעבר לכל זה, אין שום דבר שקרוב בכלל לאל היחיד, ויותר מזה - הכל יכול - שקיים בדתות המונותאיסטיות. וזה נראה (לי לפחות) האלמנט העיקרי והמשותף לדתות המונותאיסטיות (לפחות לעומת האחרות) - קיום של ישות ערטילאית וכל-יכולה שכל הדת מרוכזת סביבה. בבודהיזם (ותכף נגיע גם להינדואיזם) אין ישות כזו, ובמקומה הדת מרוכזת סביב הדרך שעליך לעשות בתור אינדיבידואל כדי להגיע להארה (או הגשמה). בהינדואיזם - ואני מודה מראש שאני הרבה פחות בקי בה - גם נעדרת ישות מהסוג הזה. יש איזו מהות אלוהית עליונה - הברהמן (אני מניח שאליה התכוונת) אבל היא ממש לא ״אל עליון״ מעל כל האלים, אלא יותר נכון לומר שכל אל הוא אספקט שונה של המהות הזו. נכון שלפעמים מתייחסים לברהמן כאל ישות אבל הוא לא אל מונותאיסטי במובן אותו אנחנו מכירים, אלא יותר מייצג את המהות וההוויה של כל היקום. הוא לא משמש באותו תפקיד בו משמש האל היחיד בדתות ה״אברהמיות״. לסיכום - דווקא מנקודת המבט שלי, בודהיזם והינדואיזם הן ממש לא דתות מונותטאיסטיות, לא מבחינת הגדרה יבשה אבל חשוב יותר, לא מבחינה מהותית. נכון שהן מתוות דרך נכונה לחיים, אבל זה (נראה לי) נכון לגבי כל דת. יישות עליונה - שוב, גם מבחינת ההגדרה היבשה אבל גם מבחינה מהותית - אין. לגבי הסדר החברתי בהינדואיזם - אתה צודק כמובן (שיטת הקאסטות), אבל קשה לומר אם זה הופך את התרבות ל״רעה״. היו לי לא מעט שיחות על השיטה עם הודים (מקאסטות שונות, למעשה), ומעולם לא נתקלתי במרמור כלפי השיטה. נראה שהם מקבלים אותה בהבנה ואפילו באהבה. אפשר לדון בנושא ארוכות, אבל קשה לומר שהשיטה הופכת את החברה ההודית לאלימה יותר או מייצרת איזשהו סוג של אלימות (ועל זה היה הדיון במקור, לא?). למעשה, לפחות מהתרשמותי, החברה ההודית היא בין השלוות שנתקלתי בהן.

הינדואיזם? בודהיזם?

אכן, אתה צודק - תודה על התיקון. החניון בתשלום החל מהשעה השניה (12 ש״ח לשעה - עד למקס׳ של 48 ש״ח ליום). בחניון קרתא, הצמוד אליו, החניה עולה 10 ש״ח לשעה הראשונה ו-3 ש״ח לכל רבע שעה לאחר מכן, או חניה יומית ב-40 ש״ח.

אם בכל מקרה הכוונה לבקר בממילא, הייתי חונה בחניון ממילא בחינם ונוסע הלוך חזור לשוק ברכבת הקלה (מהתחנה של ככר ספרא, 5 דקות הליכה מממילא). יחסוך לך כסף ויותר חשוב - זמן.

אם עצרו אותו ללא כובע (שניהם!), לך תדע למה עוד הם מסוגלים... עדיף להזהר.

אני הייתי פונה במכתב מסודר בדואר רשום (אם אפשר, מעו״ד - אבל לא חובה) לחברת אפיקים ובו אני מודיע להם שבתאריך *** נהג אוטובוס שלהם (מס׳ ***) פגע ברכבי, ופניותיי אליהם בתאריכים *** בבקשה לקבלת הפרטים הרלוונטיים נענו בשלילה. באם הם לא מספקים לי את הפרטים XYZ תוך עשרה ימים לא תהיה לי ברירה אלא לתבוע אותם ישירות, והם יאלצו להסביר לשופט בבית המשפט מדוע הם מסרבים להעביר את הפרטים.

לא מבין למה אתה מכניס את עצמך להתלבטות וסטרס לפני שבכלל שמעת מה יש לה לומר. מסכים עם ישה. תגיע לשיחה, תשמע מה יש לה לומר, תאמר בנימוס שאתה צריך לחשוב על זה ואז - כשתדע בדיוק מה האופציות שלך - תחשוב ותחליט מה לעשות.

שוב, ה״עובדות״ כפי שאתה קורא להן (תצפיות או מדידות הוא שם מדויק יותר, מכיוון שגם לשיטת המדידה יש חשיבות גדולה) לא ״מגולמות״ בתיאוריה והן לא ״חלק״ ממנה. התיאוריה היא מודל שבא להסביר את העובדות/תצפיות, או למה דברים מתנהגים כפי שהם מתנהגים. הציטוט שלך אומר בדיוק את מה שאני אומר, לכן לא התייחסתי אליו. סליחה, כנראה המשפט הבא - שבו פנית ספציפית אלי כדי להסביר לי שתיאוריה היא לא עובדה: בלבל אותי. לא יודע מה המשפט ״רומז״ לך, אבל התכוונתי לומר בדיוק את מה שכתוב בו - שהאבולוציה היא תיאוריה ולא עובדה - וזה הכל. אין דבר כזה ״שדרוג״ לרמה של עובדה, פשוט מעצם ההגדרה. נראה לי שעל זה אין ויכוח. וכן, אחד מתפקידי המדען הוא תמיד לשאול ולהטיל ספק, אפילו בתיאוריות מבוססות (למרות שהוא חייב כמובם גם להתבסס עליהן כדי לפתח תיאוריות מתקדמות יותר). זה ממש לא אומר שהתיאוריה לא אמינה, אבל קצת ספק הוא תמיד במקום.

אני לא מבין למה אתה מביא לי לינקים שאומרים בדיוק את מה שאני כותב פה כבר כמה הודעות. אם תחזור למה שכתבתי (גם לפני ההודעה שלך), תראה שבפירוש אמרתי שתיאוריה היא מודל שבא להסביר אוסף תצפיות. אתה לעומת זאת טענת שתיאוריה היא עצמה אוסף עובדות: ואת הטעות הזו תיקנתי. ובכלל, איפה אני כתבתי שתיאוריה זו עובדה? זה בדיוק ההיפך ממה שאני מנסה לומר פה בכל ההודעות שלי. אבל העיקר שעשית לנו ״יישור קו קצר״... תיאוריה היא פשוט ההסבר הכי טוב שיש לנו כרגע לתופעה מסוימת בהתבסס על אוסף של תצפיות. לא מדובר בניחוש כמובן, ועם זאת העובדה היא שתיאוריות משתנות, מתעדכנות ואף מופרכות על הזמן בהתבסס על עדויות חדשות, ולכן מחובתו של כל מדען לא לקבל שום דבר כמובן מאליו. אם מדענים היו בטוחים ב-100% בכל תיאוריה שהם מכירים ולא היו קוראים עליהן פה ושם תיגר, עולם המדע לא היה מתקדם לשום מקום.