זהירות! סף האכיפה של המצלמות ירד

[malcishua]

נכון שהאגו משחק פה תפקיד עבור הרבה נהגים, אבל אני חושב שיש כאן הרבה יותר מזה.

ֿ

בכל פעם שמישהו נדחף במרווח שנוצר אתה צריך להגיב מהר, לבלום ולהתאים את עצמך. אם אתה שומר על מרווח גדול וזה קורה כל שתי דקות, זה הופך את הנהיגה למתישה. נוצר מצב שבו אתה נמצא שוב ושוב בסיטואציה מסוכנת עם פוטניאל לתאונה שבה אתה צריך להגיב מהר, ופרקטית יוצא שאתה בכל מקרה - ברוב הזמן - לא במרחק מספיק מהרכב שלפניך. הנהג הממוצע, אחרי שבילה מספיק זמן במוד הזה, כבר מעדיף לצמצם מרחק כך שלא יוכלו להכנס לפניו. לפחות במצב הזה הוא יכול להתרכז בתגובות לרכב שלפניו ולא להבהל בכל שתי דקות מהנדחף התורן.

 

אני כמובן לא מצדיק בשום אופן אי-שמירת מרחק, רק מתאר את הבעיה והסיבות להתנהגות הנ״ל.

[חן ג.]

קודם כל, זה לא קורה כל שתי דקות. דבר שני, הנהג הנדחף נוטה לרוב להיצמד לרכב שלפניו יותר מאשר לרכב שמאחוריו, ולרוב גם ניתן לראות אותו מגיע ולהתחיל להגדיל את הרווח מראש, כך שבכל רגע נתון תהיה לפחות שניה וחצי מאחורי מי שלפניך.

 

יש עוד סיבות להתקרבות מעבר לרווח הבטוח: לא מעט נהגים לא מסתכלים מעבר לאורות הבלם שלפניהם, ולכן נוח להם להידבק לרכב אחר ולעקוב אחריו. זה בולט בעיקר בערפל, שאז הם גם יכולים לעקוב אחרי הנהג שלפניהם לתוך תעלה....

 

בקיצור, אנחנו יצורים חברתיים, אז אנחנו "מתקבצים" ביחד גם בכביש הפתוח. קצת כמו להקת ציפורים במעוף.

[malcishua]

לגבי שתי דקות - אולי הגזמתי, אבל זה באמת תלוי איפה ובאילו שעות. בהרבה מקרים זה בהחלט מרגיש כמו כל שתי דקות.

 

לגבי להצמד יותר לרכב שלפניו - אני לא כ״כ מסכים. ובכל מקרה, מכיוון שהרכב מלפנים נוסע הרחק מהנדחף ואתה נוסע אליו, ומכיוון שההדחפות בד״כ כוללת (מעצבן!) אי אלו בלימות, המצב לא כ״כ פשוט כמו שאתה מתאר...

 

לגבי כל השאר - מסכים.