איך מוצאים כיוון בחיים? אשמח להיעזר בניסיון חייכם. תודה.

[super-man]

locomotive, בשמחה.

 

___

 

SlowRide, הייתי בטוח שרק אני כזה.

יש אצלנו מקומונים בימי חמישי, אתחיל לחפש בתקווה למצוא משהו.

 

בקשר לקורסים המקצועיים, לא הזנחתי, אני מברר זאת.

 

___

 

rupni, אין בעיה, בינתיים נשאיר בצד את האפרוחים.

 

____

 

ברווז, דורון,

איזו הודעה נפלאה כתבת.

כל הכבוד לך שהקדשת לי זמן ומחשבה וכתבת את ההודעה.

 

הצלחת לגרום לי לחשוב קצת אחרת.

אבל אם אכתוב את שאני הולך לכתוב, אולי תחשוב שאני בן אדם מוזר. ואין סיבה שלא, אולי באמת.

 

מאוד קשה לי לנסות להיכנס לחנויות, ולשאול אם צריכים עובדים.

זה מסוג הדברים שאני מרגיש שאני לא אהיה מסוגל לעשות.

 

למרות שיש דבר קטן שאני אומר לעצמי, שאם הייתי עם עוד מישהו, לא הייתי חושש.

אני לא מבין את ההיגיון, שהרי מה השתנה, אם אני לבד או עם עוד מישהו?

בגלל זה אני כותב כי אולי ישנו סיכוי שאני מעט מוזר, או שונה.

 

המון זמן שלא יצרתי אינטראקציה מוזרה שכזאת.

כי להיכנס לחנות ולשאול אם צריך עובדים, זה לא משהו נהוג, זה לא משהו שעושים.

גם אם כן, קשה לי.

 

אני יודע שיש לכך הרבה היתרונות מאשר להמשיך לחפש באינטרנט / מקומונים.

הסיכוי למצוא עבודה גדול יותר.

אולי אפילו גם אם אין צורך בעובדים, אולי מנהל המקום יחליט דווקא לעזור לי במקום עבודה.

אבל משהו מונע ממני.

 

אני לא בן אדם חזק כמוך.

עצם זה שעשית את שעשית, הלכת לנסות למכור מדלת לדלת - זה דורש המון כוחות.

אופי שאני אישית מאמין שאין לי. או שאולי צריך לעבוד עליו, לפתח אותו.

חבל לי קצת שלא הצלחת במכירה מדלת לדלת, אבל מאמין כי תצליח בדרכים אחרות.

עצם זה שלא ישבת כמוני, בבית, וחיכית שיגיעו הלקוחות, דרך האינטרנט - זה כבר אומר הכל.

 

מקווה כי לא תיעלב.

אני אישית קצת נעלב אם להיות כנה.

כי השקעת כל כך בהודעה שאני פשוט אמור לצאת ולחזור עם ידיעה שמצאתי עבודה.

אבל עדיין המשהו הזה שקיים בי, שאולי כל כך הרבה שנים שלא עשיתי את זה, משהו בי מונע ממני לעשות זאת.

לעשות זאת לבד בכל אופן.

 

מצטער.

אני מבין שאני הורס לעצמי. חבל לי.

אני מתנחם בדבר אחד, שלפחות אחי לא יהיה כמוני. שיתחיל ללמוד, יצליח, יעסוק במקצוע.

אני מקווה כי גם אני אצליח, בבוא הזמן, לאט לאט.

 

בימים האחרונים קצת קשה לי לפעול מהר, כפי שחשבתי שאעשה.

כי יש מספר דברים לעשות בבית. יש גם דברים לא צפויים, שעלי לסדר.

גם המזג אוויר מעט מקשה. אני צריך לדאוג לכמה דברים לבני הבית.

אבל בהקדם האפשרי כשאוכל, אעשה את הדברים הקלים לי. שלא נראים לי כדברים לא נעימים.

את הדברים הלא נעימים חבל שלא אוכל לעשות, אולי מתי שהוא, או כשאכיר חבר שיהיה לי כמישהו שילווה אותי.

 

____

 

edan82, היי עידן, אני בהחלט זוכר.

 

אני שמח שלאנשים אכפת, ואנשים משקיעים מזמנם וכותבים לי, זה מחמם את הלב מאוד.

 

מאכזב אותי שאנשים פה מאמינים בי, ואני עם כמה שאני מאמין בעצמי, לא מוכן לעשות דברים שאני מפחד מהם.

אולי זה באמת לא כל כך קל כמו שחשבתי, כמו שאנו רואים בסרטים, שאם קשה לך - אתה עושה את אותו הדבר שקשה.

אולי זה באמת דורש המון עבודה עצמית, תרגול, המון כוחות, המון מחשבה.

לי קשה לעשות אפילו דבר קטן שלאנשים נראה כפשוט - ללכת לבעלי חנויות, לשאול אם יש צורך בעובדים.

אני לא יודע מדוע קשה לי, אבל אני לא מסוגל לעשות זאת.

למרות שכפי שכתבתי לדורון, משהו אומר לי, שאם לא הייתי לבד, הייתי מסוגל. שאני לא מבין את ההיגיון.

 

תודה לך על המילים.

אני לא אדם חזק כל כך, ולא מיוחד.

כתבת תעשה תצליח, אני מכיר את המשפט, אני מאכזב את עצמי כשאני אומר לעצמי -

 

אתה צריך לעשות, ללכת לחפש עבודה, פיזית, לא רק בדברים הנוחים והמוכרים לך (כח אדם, לשכת תעסוקה),

אלא גם בדברים לא הכי רגילים, כמו להיכנס לחנויות - זה קשה לי.

מאכזב מאוד. אבל אני לא עצוב, מקווה לחשוב על דרך שיהיה טוב.

כפי שכתבתי לדורון, מה שמחזק אותי הוא שאני יודע שאומנם אני בהתלבטות, אבל אני יודע שלאחי טוב.

 

תודה עידן.

[ZX2.0]

למה מיון אפרוחים זה כזה נורא? (שואל ברצינות, אין לי מושג)

 

רחמים,

בהמשך לשיחות בטלפון- תזיז את עצמך! יש לך בעיה של "לא נעים לי" אז תחשוב רגע על מה נעים למשפחתך! תחשוב כמה הם ישמחו ברגע שתקבל את המשכורת הראשונה ואז יהיה לך כסף לקחת אחיך ואת אמך לראשונה (כך אני מאמין) לחרמון! לראות קצת שלג. או לראשונה לנסוע למקום אחר ורחוק שגם כשיש לכם רכב לא בטוח שהייתם נוסעים בגלל שמקצבת נכות בלבד קשה לטייל.

 

תחשוב כשיהיה לך כסף לצאת איתם לאיזו מסעדה קטנה פעם בשבוע. ותחשוב כמה אושר תגרום לאמא שלך כשהיא תיראה שחסכת מספיק בשביל ללמוד (בין אם תחליט על תואר או רק קורס מקצועי).

 

ואגב נסיעה לחרמון- אם באמת תרצה לנוסע לשם אבל תחשוש מהנסיעה הארוכה- תרים טלפון אני רוצה גם מתישהו השנה להגיע לשם אז מקסימום ניסע יחד. אני יוביל ברכב הראשון ואתה תיסע ברכב שלכם וככה לא אמורה להיות בעיה מיוחדת (אבל עוד נדבר על זה כשיתחיל באמת לרדת שלג בחרמון).

[ronlol]

דווקא לבחור צעיר כמוך זאת הדרך הכי לגיטימית והכי קלה לחפש עבודה. בעבר, אני הייתי בדיוק כמוך, לפני הגיוס, היו לי כמה חודשים טובים בבית וגם שלחתי קורות חיים, הסתכלתי בעיתון וכמובן שלא מצאתי כלום. הרגשתי בדיוק כמוך בנוגע ללהכנס לחנויות ולשאול אם צריך עובדים, וזה היה נטו מביישנות לא משנה כמה תירוצים האכלתי את עצמי ואת ההורים שלי.

 

כשהשתחררתי כבר הייתי יותר בוגר במקטע הזה, אבל עדיין נמנעתי מאוד מלהכנס ולשאול. כל החודש שלפני השחרור נרשמתי ושלחתי קורות חיים למאות משרות. הפניות היחידות שקיבלתי היו כל חברות התקשורת והטלויזיה, מה שסלדתי ממנו בזמנו. הייתי נחוש להתחיל לעבוד ישר אחרי השחרור אבל נאדה, לא היה לי כלום. כמה ימים לפני השחרור עזרתי אומץ, והסתובבתי בקניון שלהם לחפש עבודה, בהתחלה היה קשה, הייתי נכנס משחק אותה מתעניין ואז שואל אם יש עבודה, כמובן בגמגום ופחד לב עם דופק מאוד גבוה. קיבלתי הרבה : "אתה יכול להשאיר קורות חיים, אם צריך נחזור אלייך" ואפילו לא, שהכי שימח אותי כי אז לא ציפיתי למשהו שלא יקרה.

הגיע השחרור המיוחל, ממש כשיצאתי מן הבסיס התקשרו להזמין אותי לראיון עבודה במכירת כרטיסי אשראי בסופרים, משהו שמאוד לא רציתי אבל הייתי נחוש לעבוד אז הסכמתי. הראיון התקיים 3 ימים אחרי זה ביום ראשון. כמובן שהיית מזועזע כי המראיין נתן לי להבין שהוא מחפש חיות מכירה, חסרי גבולות, מלאי ביטחון עצמי, ויתרתי ויצאתי מדוכא. בדרך לאוטובוס עברתי בחנות כלשהי, נסיון אחרון לפני שאני זונח את עניין העבודה לשבוע לפחות, החלטתי להכנס ולשאול אם צריך עובדים. להפתעתי זאת הייתה מנהלת אזור, היא ענתה לי שפה לא צריך, אבל שבוע הבא נפתח סניף נוסף והיא מחפש עובד. עשתה לי ראיון, קיבלה אותי לעבודה ובשבוע שאחרי זה התחלתי התלמדות באותו סניף עד לפתיחה של השני.

 

לא ציפיתי הגיע לכזאת מגילה, אבל כיום אחרי שנתיים, אני מנהל אותו סניף, אני מאוד אוהב את העבודה שלי ומרוויח יותר ממה שציפיתי להרוויח באותה תקופה. כשנכנס מישהו או מישהי לחפש עבודה ולא צריך אני אומר לו בחיוך שאנחנו לא מחפשים, אם אני יודע שסניף אחר באזור מחפש אני מפנה אותו לשם, הם אומרים תודה ויוצאים. במקרה הכי גרוע תקבל לא, במקרה הכי טוב תמצא עבודה.

[m3x7r3m3]

מאוד קשה לי לנסות להיכנס לחנויות, ולשאול אם צריכים עובדים.

זה מסוג הדברים שאני מרגיש שאני לא אהיה מסוגל לעשות.

 

למרות שיש דבר קטן שאני אומר לעצמי, שאם הייתי עם עוד מישהו, לא הייתי חושש.

אני לא מבין את ההיגיון, שהרי מה השתנה, אם אני לבד או עם עוד מישהו?

בגלל זה אני כותב כי אולי ישנו סיכוי שאני מעט מוזר, או שונה.

 

המון זמן שלא יצרתי אינטראקציה מוזרה שכזאת.

כי להיכנס לחנות ולשאול אם צריך עובדים, זה לא משהו נהוג, זה לא משהו שעושים.

גם אם כן, קשה לי.

 

אני יודע שיש לכך הרבה היתרונות מאשר להמשיך לחפש באינטרנט / מקומונים.

הסיכוי למצוא עבודה גדול יותר.

אולי אפילו גם אם אין צורך בעובדים, אולי מנהל המקום יחליט דווקא לעזור לי במקום עבודה.

אבל משהו מונע ממני.

 

זה כן משהו שנהוג וזה כן משהו שעושים, כמו שאתה הולך לשאול אם צריכים עובדים, תאמין לי שהיו שם באותו יום לפחות עוד 5 אנשים ששאלו את אותה שאלה.

זו לא אינטראקציה מוזרה, בכלל לא, למעשה יש חנויות שבמקום לפרסם במקומונים ובאינטרנט שהם מחפשים עובדים הם פשוט שמים שלט מודפס פשוט בחלון של החנות ש"מחפשים עובדים".

חלק מחפשים עובדים אבל בלי לרשום שהם מחפשים עובדים כי הם סומכים על זה שיבואו וישאלו.

 

תאמין לי שאחרי שתיים-שלוש חנויות שתשאל אתה תבין לבד שהאינטראקציה לא מוזרה וזה משהו שכולם עושים

[super-man]

ZX2.0, אתה צודק בכל מה שכתבת.

זה אני הבעיתי.

הימים הקרובים הולכים להיות ימים לא הכי אידיאלים לסידורים.

אשב עם עצמי, אחשוב מה כבר יכול לקרות, אראה איך אני יכול בכל זאת להתגבר על הפחד / הביישנות.

 

אני אשמח אם עוד נדבר, בשמחה. תודה לך.

 

____

 

ronlol, רון, תודה, נהניתי לקרוא.

כל הכבוד לך, אתה לעומתי, לא פחדת. או שכן, אבל התגברת על הפחד.

זה גבר גדול מאוד לעשות. במיוחד אם אתה לבד, ואין מי שעוזר לך, נותן לך תמיכה.

 

הלוואי שגם אני אצליח ככה, וכל אחד אחר.

היום אתה מנהל סניף, שזה נפלא. אני שמח בשבילך. מאחל לך שתקדם מעלה מעלה.

 

אני חושב שיצא לך לטובה שלא עבדת בכרטיסי אשראי.

זו עבודה מאוד לא נעימה לדעתי. אני לא הייתי מרגיש בנוח לשאול מאנשים אם הם רוצים כרטיס אשראי.

במיוחד אם יש צורך לשכנע, או לגרום להם לעשות. שהרי לא הייתי רוצה שככה יעשו לי, או לאמי, או לכל אחד אחר.

אז אם אני אעשה זאת לאחרים, זה לא יפה, לא עושים דברים כאלה.

אני חושב שעבודות כאלה אני מעדיף שלא לעבוד בהם. שאני צריך לעשות משהו שאני לא כל כך שלם איתו.

כל הכבוד לך.

 

___

 

m3x7r3m3, הלוואי שאוכל.

אשב עם עצמי בימים האלה, אחשוב מעט.

אראה איך אני פועל. קשה לי, אולי יש עוד אדם כמוני שיוכל להבין אותי.

או שאני פשוט מוזר יחיד, אני לא יודע. אבל זה משהו שמאוד לא נעים לי, קשה, אני לא יודע, רק חוזר על המילה - קשה.

 

אשתדל לחשוב על איך אני פועל, כי כל יום שעובר אני רק מבזבז אותו לשווא.

לא באמת, אלא בדימוי.

כי אני בכל זאת עדיין עושים דברים, עדיין זקוקים לי.

אבל אם אמצא עבודה כמה שיותר מהר, זה יהיה דבר נפלא. הלוואי.

 

תודה.

 

___

 

אני רוצה להודות לכם.

אני רוצה לפנות לקוראים, שנמצאים באותו מצב, לחבר'ה הצעירים / אחרי צבא, לאנשים שעוד יקראו את הנושא.

מקווה שתלמדו מהטעויות שלי. שלא תפחדו, לא תתביישו, לא תחששו, לא תבזבזו את זמנכם לשווא.

יש פה המון פניני חוכמה בנושא הזה, המון. לבן אדם כמוני, שאין לו ממני לקבל את הדברים האלה, זה פשוט אוצר.

אז מקווה שתלמדו מזה. תפנימו חברים, תעשו, תפעלו.

אני אולי צריך קצת לעבוד על עצמי, יש לי המון פערים, המון דברים שלא הספקתי, שלא עשיתי, ששכחתי איך עושים.

המון אינטראקציות שבדרך כלל אנשים עושים מטבעם, אצלי ככל הנראה המון זמן לא עשיתי, זה משפיע מאוד.

 

מאחל דרך צלחה, המון כוחות, המון בהצלחה, המון מוטיבציה.

פשוט רציתי לכתוב את זה, שאחרים ילמדו מהנושא, שילמדו מהטעויות שלי, מהדוגמה שיש פה.

[m3x7r3m3]

אתה לא מוזר, זו פשוט סיטואציה שלא היית בה מעולם.

 

הקושי הוא בפעם-פעמיים הראשונות עד שאתה מבין שהשד לא כזה רע, ושזה לא כזה סיפור.

[ברווז]

____

 

ברווז, דורון,

איזו הודעה נפלאה כתבת.

כל הכבוד לך שהקדשת לי זמן ומחשבה וכתבת את ההודעה.

הפורום הזה הוא מקום אדיר לתמיכה בחברים בו, סביר להניח שהעסק שלי לא היה קם או נופל די מהר ללא התמיכה והעזרה שאני קיבלתי פה, אני רוצה לתרום לקהילה בעצמי במה שאני יכול.

הצלחת לגרום לי לחשוב קצת אחרת.

אבל לא מספיק, מסתבר...

אבל אם אכתוב את שאני הולך לכתוב, אולי תחשוב שאני בן אדם מוזר. ואין סיבה שלא, אולי באמת.

קראתי. אתה לא. ארחיב בהמשך.

מאוד קשה לי לנסות להיכנס לחנויות, ולשאול אם צריכים עובדים.

זה מסוג הדברים שאני מרגיש שאני לא אהיה מסוגל לעשות.

גם אני הרגשתי שאני לא מסוגל לעבור מדלת לדלת. זה לא אני. אני ממש לא הטיפוס, ואני אחד מהאנשים הרחוקים ביותר מתחום המכירות. גם ביישן, גם קצת מודע לאיך שאני נראה עם הגודל שלי ולאפקט שיש לזה על אנשים לפעמים, גם טיפוס שקט ומופנם (לפחות במציאות, פה בפורום אני מרשה לעצמי קצת להשתולל ).

אבל לא הייתה לי ברירה.

מה שאמרתי לך הנחה גם אותי: את ה"לא" כבר היה לי. את ה"אין", נמאס לי ממנו. הספיק לי. הייתי חייב לצאת מאיזור הנוחות שלי כדי לגרום לתוצאה. תוצאות לא יבואו אם לא תקרא להם.

לא הייתה ברירה. אז נכון, נכשלתי במה שניסיתי לעשות, אבל עשיתי, ועשיתי לא מעט לפני שהגעתי לנקודת השבירה שלי.

שורה תחתונה: הלכתי. עשיתי. ניסיתי. הזזתי. הפחד מפנה את מקומו לאחד משתי דברים: או תקווה או ייאוש.

בוא ותגיד לי אתה מה עדיף לך שיקנן אצלך בלב?

למרות שיש דבר קטן שאני אומר לעצמי, שאם הייתי עם עוד מישהו, לא הייתי חושש.

אני לא מבין את ההיגיון, שהרי מה השתנה, אם אני לבד או עם עוד מישהו?

בגלל זה אני כותב כי אולי ישנו סיכוי שאני מעט מוזר, או שונה.

סוגייה של ביטחון עצמי. זה הכל. גם בזה אפשר לטפל, אגב.

הבעייה היא, שכמו כל דבר בחיים, זה עולה קצת כסף.

אם יכלתי להרשות לעצמי הייתי הולך לטפל בזה בעצמי, אני מכיר שיטה בדוקה ויעילה לכך: אמנויות לחימה. כשאתה מתאמן זה עושה פלאים לראייה העצמית שלך, ולהרגשה הכללית שלך.

אבל אני לא יכול להמליץ על משהו שעולה כסף, כשאני מדבר עם אדם שמחפש עבודה כדי להרוויח כסף...

המון זמן שלא יצרתי אינטראקציה מוזרה שכזאת.

כי להיכנס לחנות ולשאול אם צריך עובדים, זה לא משהו נהוג, זה לא משהו שעושים.

גם אם כן, קשה לי.

נהוג בריבוע. כשכיר הייתי צריך כמה פעמים בעצמי לבאס אנשים שהתדפקו על דלת החנות שבה עבדתי עם זה שלא צריכים עובדים, אבל היו ולא מעט אנשים שבאו לשאול. והחנות הזו לא הייתה התחנה הראשונה שלהם ובהחלט לא האחרונה, החנות הייתה ממוקמת באיזור הומה אדם, הצ'ק פוסט בחיפה- אם אתה מכיר. קרוב לקניון, מרכז מסחרי, אזור תעשייה ועוד המון חנויות שונות ומשונות. לגיטימי לחלוטין.

יודע מה, כעצמאי שמקווה לגדול ולהעסיק עובדים, אני יכול לומר לך שבהרבה מקרים אני אפילו אעדיף אדם שלא מתבייש לומר שהוא צריך עבודה ולמד להתגבר על הפחד של לגשת ולשאול, מאשר אנשים עם קורות חיים מרשימים.

זה יישמע מגעיל, אבל אני אגלה לך משהו.

אדם שהתגבר על הבושה שלו, והלך לבקש עבודה בחנות - וקיבל אותה, יהיה עובד יותר פרודוקטיבי ויותר מאושר במקום העבודה שלו (ברוב המקרים) מאשר אדם שהגיע דרך מודעת דרושים. הרגשת חובת תודה, נאמנות, תקרא לזה איך שאתה רוצה. אני לא היחיד שרואה את הנקודה הזו, ישנם עוד לא מעט אנשים כמוני, עצמאים שהיו שמחים לעובד כזה. הסיבה אגב היא פשוטה: עסקים קטנים צריכים אנשים עם ראש (ולב) גדול.

אני יודע שיש לכך הרבה היתרונות מאשר להמשיך לחפש באינטרנט / מקומונים.

הסיכוי למצוא עבודה גדול יותר.

אולי אפילו גם אם אין צורך בעובדים, אולי מנהל המקום יחליט דווקא לעזור לי במקום עבודה.

זה בהחלט יכול להיות. בעבודה של אבי, רואיינו כמה וכמה אנשים למשרת מרכיב (מדובר על מפעל ללוחות שילוט אלקטרוני).

אבי מחזיק באותן הדיעות כמוני לגבי עובדים, למעשה, והוא גם לימד אותי דבר אחד נוסף: לפעמים, עובדים שרק נכנסו למעגל העבודה עדיפים על עובדים וותיקים- כי אפשר לעצב אותם בקלות, לעזור להם לקלוט את החומר והעבודה בצורה מהירה מאד. בניגוד לעובדים עם דיעות מעוצבות שלרוב יחשבו שהם יותר טובים מכולם בהכל, עקשנים לפעמים וכדומה.

פועל אחד כזה הגיע לראיון, אבי לקח אותו לעבודה כמעט מייד.

אז נכון, כל זה נשמע מגעיל קצת, אבל החיים לא נקיים ויפים כמו שדה פרחים לאחר הגשם.

ויש לי עוד סיפור אחד עבורך. ראה למטה.

אבל משהו מונע ממני.

 

אני לא בן אדם חזק כמוך.

אני לא חזק. אני ראליסט. ההכרה במציאות מחייבת אותך לעשות משהו: לשנות אותה או להיסחף בזרם. זה כל ההבדל בין זה לבין "אדם חזק".

עצם זה שעשית את שעשית, הלכת לנסות למכור מדלת לדלת - זה דורש המון כוחות.

אופי שאני אישית מאמין שאין לי. או שאולי צריך לעבוד עליו, לפתח אותו.

זה הכל בראש. כתבתי למעלה שהייתי צריך לעבוד על עצמי מנטלית במשך חצי שעה עד שצילצלתי בפעמון הראשון.

השני אגב כבר לא היה בעייה בכלל.

ותקרא מה כתב הבחור עם שם המשתמש שקשה לכתוב שוב אבל מצטט אותי לגבי סכינים בחתימה שלו, יש ציטוט למטה: הפעם הראשונה קשה. ורק היא. האחרות נהיות "כוחו של הרגל", אינרצייה.

החוק הראשון של ניוטון: עצם במנוחה שואף להישאר במנוחה, עצם בתנועה שואף להמשיך בתנועה.

כל עוד לא תעשה את הצעד הראשון, לא תוכל לעשות את הצעד השני. אבל ברגע שתעשה את הצעד הראשון, השני יבוא לך בטבעיות.

חבל לי קצת שלא הצלחת במכירה מדלת לדלת, אבל מאמין כי תצליח בדרכים אחרות.

עצם זה שלא ישבת כמוני, בבית, וחיכית שיגיעו הלקוחות, דרך האינטרנט - זה כבר אומר הכל.

זה דווקא בדיוק מה שאני עושה רוב הזמן... כמו שאמרתי, שיווק אקטיבי הוא לא תחום שאני חזק בו.

מקווה כי לא תיעלב.

אני אישית קצת נעלב אם להיות כנה.

לא נעלב, חלילה. וגם אתה אל תעלב לי.

כי השקעת כל כך בהודעה שאני פשוט אמור לצאת ולחזור עם ידיעה שמצאתי עבודה.

אבל עדיין המשהו הזה שקיים בי, שאולי כל כך הרבה שנים שלא עשיתי את זה, משהו בי מונע ממני לעשות זאת.

לעשות זאת לבד בכל אופן.

תמצא אותו, את המשהו שעוצר אותך, קח אותו לחצר ותירה בו.

באיזה שהוא שלב, וזה לא משנה אם זה היום, מחר או בעוד 10 שנים, אתה תהיה חייב לעבור את זה. אז פשוט קח את זה כבר מהיום ותגמור עם זה, תשאיר את הקושי הראשוני מאחוריך, ויפה שעה אחת קודם. ברירה, אין לך.

מצטער.

אני מבין שאני הורס לעצמי. חבל לי.

אני מתנחם בדבר אחד, שלפחות אחי לא יהיה כמוני. שיתחיל ללמוד, יצליח, יעסוק במקצוע.

אני מקווה כי גם אני אצליח, בבוא הזמן, לאט לאט.

 

בימים האחרונים קצת קשה לי לפעול מהר, כפי שחשבתי שאעשה.

כי יש מספר דברים לעשות בבית. יש גם דברים לא צפויים, שעלי לסדר.

גם המזג אוויר מעט מקשה. אני צריך לדאוג לכמה דברים לבני הבית.

אבל בהקדם האפשרי כשאוכל, אעשה את הדברים הקלים לי. שלא נראים לי כדברים לא נעימים.

את הדברים הלא נעימים חבל שלא אוכל לעשות, אולי מתי שהוא, או כשאכיר חבר שיהיה לי כמישהו שילווה אותי.

 

בחיים צריך לעשות גם הרבה דברים "לא נעימים". לפעמים, זה כולל דברים שיכולים לגרום לאדם לטראומה לכל החיים. לפעמים, זה כולל רק שטויות כמו לקפוץ רגע לחנות ולשאול אם צריכים עובד.

 

הסיפור השני.

לפני שנים, אבי עבד במפעל הייטק (אחר מזה של השלטים).

היה להם מחסנאי ראשי (מנהל מחסן) ומעין עוזר.

אדם מבוגר (בעיניי כך הוא נראה אז, לא כזה מבוגר-40 ומשהו, חמישים, לא זוכר.

וואחד עארס, שלוח כזה.

הוא ממש לא אהב לעבוד, וממש אהב להשתכר. לא בדיוק מה שמצפים במפעל הייטק...

בעקבות כמה שטויות רציניות שהוא עשה, המנהל החליט לפטר אותו.

אחד אחד, עובדי המפעל צעדו למשרד המנהל, ואמרו לו שישאיר אותו, "תחשוב על זה כתרומה לצדקה. מי יעסיק אותו?"

יש הרבה אנשים שמאמינים בלעשות צדקה, בכל דרך שהם יכולים. ולתת פרנסה ראוייה לאדם, זו צדקה אחת שאני בעצמי יודע להעריך, עם כל המרחק שאני שומר מהדת.

למה מיון אפרוחים זה כזה נורא? (שואל ברצינות, אין לי מושג)

אני אנסח את זה בצורה הכי עדינה שאני מסוגל.

אתה זוכר את הסיפור שהיה עם הדואר והחבילות? איך שהחבילות עוברות טיפול אלים?

עכשיו, דמיין לעצמך כנפיים ומקור קטנים ורכים, שלא עשו רע לאף אחד, ותכפיל את הרשע בטיפול בהם פי 100.

אתה לא מוזר, זו פשוט סיטואציה שלא היית בה מעולם.

 

הקושי הוא בפעם-פעמיים הראשונות עד שאתה מבין שהשד לא כזה רע, ושזה לא כזה סיפור.

בדיוק.

[super-man]

m3x7r3m3,

 

תודה, שמח שאתה מבין אותי. אני בטוח שכולם מבינים.

מקווה להצליח להתגבר על האי נעימות / ביישנות, אני רוצה שבפעם הבאה אעדכן כאן בבשורות טובות.

 

תודה לך.

 

___

 

ברווז,

קראתי הכל, כל הכבוד לך.

התכתבנו גם קצת, גם שם עזרת לי מאוד, נהניתי לקרוא, ללמוד.

 

מה שרציתי לומר, כתבתי לך, כאן אני מודה לך.

מקווה לעדכן בקרוב בבשורות טובות.

תכף הנושא יעלם, כי החברים פה כתבו כל כך הרבה, אין כמעט מה להוסיף.

יש לי המון תגובות לחזור ולקרוא, המון ניסיון חיים שלכם, ששווה המון.

המון דברים לעשות.

אני אקפיץ את הנושא כשיהיה לי מה לעדכן. מקווה שלא לאכזב את עצמי בעיקר.

 

בכדי לא להיפגע, אני לא אומר שאם לא אעשה הכל עד ליום כזה או אחר, אז לא הצלחתי.

אני פשוט אומר לעצמי, גם אם זה ייקח לך מעט זמן, קצת יותר זמן מהאדם האחר, לא נורא.

העיקר שבסופו של דבר תצליח. לא חשוב כמה זמן ייקח לך, למרות שזה כן חשוב. כי לחפש עבודה חצי שנה, זה יהיה הגזמה.

הכוונה היא לא לנסות לעשות הכל בטווח הקצר, במיידי, כי אני עלול להתאכזב ולאבד כוחות.

 

לא ידעתי שזה יהיה כל כך קשה.

אף פעם לא חשבתי שאצא למסע כזה בחיים.

תמיד חשבתי שאעשה את מה שעשיתי, שאדאג, שאפעל, אבל ככה יצא, אני מנסה להתמודד עם זה איך שאני יודע.

למד מכם, נעזר בניסיון חייכם, ומשתדל לעשות מה שאוכל, במגבלות שלי שצברתי במשך השנים.

 

תודה דורון, תודה לכולם.

[Night Driver]

רחמים, כדי להצליח צריך להיות מוכן לעשות גם דברים לא נעימים.

 

בתחילת דרכי המקצועית בפעמים הראשונות שנכנסתי לשוחות ביוב כמעט הקאתי את נשמתי ומאוד נגעלתי. למרות זאת ירדתי, נגעתי, חטפתי שפריצים של ביוב ולמדתי המון. היום אני יורד לשוחות רק בבעיות מאוד מורכבות שהצוות שלי לא מתגבר עליהן בייעוץ והכוונה מבחוץ אבל היוח זה לא מפריע לי בכלל.

 

זה יותר מלגיטימי לדפוק בדלת ולשאול אם יש עבודה. אישית אני מעדיף ת האנשים האלה שמראים רצון אמיתי לעבוד ויוזמה. אדם כזה אשתדל לקלוט גם אם אני לא לגמרי זקוק לו באותו הרגע כי אני מאמין שמי שבאמת רוצה לעבוד יהיה גם עובד טוב.

[super-man]

Night Driver, כל הכבוד לך.

 

הלוואי שאני אתקל במעסיקים כמו חברי הפורום.

שזה באמת יראה בעיניהם כדבר שהוא בסדר. להגיע לחנות, לשאול אם צריכים עובדים, לחפש עבודה.

 

אני פשוט אומר לעצמי שזה לא נהוג, לא מכובד, לא כל כך יפה.

שאולי עלולים לצחוק עלי. המעסיק / העובדים בחנות / הלקוחות בחנות.

אם אקבל 'לא', אז זה יכול לפעמים גם להשפיע, במיוחד שאני לא כל כך רגיל.

כי לא הייתי בסיטואציות כאלה, במצבים כאלה. אני כעת מתחיל את צעדיי כמו ילד שרק מתחיל ללכת.

 

גם ילד שרק מתחיל ללכת נופל, וקם.

קל לכתוב, מקווה שיהיה קל לעשות.

 

אני בטוח שאם הייתי מתגייס, רוב הבעיות שתיארתי כאן, היו נעלמות. רובן.

אולי זה היה עוזר לי לעצב את האופי שלי, להקנות לי ביטחון, לא לפחד, לא לחשש.

אבל מנגד, אין מה לעשות, היו זקוקים לי בבית, הצבא החליט את שהחליט, אני לא יכול להחזיר את הזמן לאחור.

 

אני תמיד יכול לנסות להתנדב אולי במשטרה, רעיון שהוצע לי.

אני יכול להכיר שם אנשים, מכל הסוגים, אנשים מבוגרים נפלאים שאשמח להקשיב להם, אם הם ישמחו להכיר אותי.

אנשים צעירים שהגיעו לשם מאותם הסיבות כמוני, להכיר מתנדבות, מתנדבים, להיות בסיטואציות שמעולם לא הייתי.

אולי אפילו להתמודד עם מצבים לא הכי נעימים, אני משער לעצמי ששוטרים / מתנדבים לפעמים נתקלים בסיטואציות לא הכי נעימות.

 

השאלה עד כמה זה פרקטי, האם יקבלו אותי - ללא עבר צבאי. ללא ניסיון בשום דבר כמעט. הכי חשוב, ללא עבר צבאי.

אני בסך הכל בגיל 21. לא בחור חזק, לא גדול מימדים, גם לא גבוה ומרשים מאוד.

אולי אני באמת אחשוב על הכיוון הזה.

השאלה איך מתחילים. כי בתחנת המשטרה בקריית גת אף פעם לא ביקרתי.

זו גם תחנה מאוד קטנה. אני אתבייש להיכנס ולשאול. ומישהו שהתנדב - אני לא מכיר.

אולי אבדוק בפייסבוק של המשטרה, אולי אפשר לשלוח להם הודעה ולשאול איך מתנדבים.

 

אם אצליח אתחיל בתור מתנדב.

כי לעבוד שם אני בוודאות לא אתקבל. בגלל חוסר ניסיון צבאי.

אבל אולי אם ארצה לעבוד, אוכל להתקבל, לאחר שאוכיח עצמי בתור מתנדב.

למרות שסתם ציינתי את זה, כי אני לא חושב לעבוד בתור שוטר. אבל ההתנדבות אולי יכולה מאוד לעזור לי.

לפתח כישורים חברתיים שחסרים לי בגלל הנסיבות. להכיר אנשים, מבוגרים, צעירים, מכל הסוגים, להיחשף למצבים.

 

אם מישהו התנדב, ללא ניסיון צבאי, ומוכן לספר לי אם הרעיון אכן בר ביצוע - אשמח לקבל פרטים בבקשה.

או כאן, או בפרטי. יהיה נחמד לקבל כאן, למען הקוראים האחרים שגם ילמדו מהתגובות.

 

גם אשמח לשמוע מה דעתכם על הרעיון.

חבל שאין כל כך הרבה אפשרויות בעיר שלנו, בקריית גת.

[הספגטי המעופף]

רחמים, אני במצב משפחתי דומה לשלך ובדילמות לא רחוקות בכלל למרות שבהחלט לא באותו גיל ולא באותן נקודות פתיחה, אני קצת שתוי כרגע אז לא אפרט, אבל אני חייב לך הודעה פרטית מפורטת.

 

לגבי לעבור מעסק לעסק ולבקש עבודה, לפני למעלה מעשר שנים אחי וחבר שלו מהצבא החליטו לחפש ככה עבודה. היום אחי מנהל בכיר במקום שבו התחיל לעבוד, אל תזלזל בעניין הזה בכלל.

 

אם אתה רוצה, בשיא הרצינות, אין לי שום בעיה להגיע ולעבור איתך על כל קריית גת, שלח לי ה"פ ונתאם.

[ZX2.0]

רחמים,

 

להתנדב זה יפה וחשוב אבל אתה והמשפחה צריכים כסף! אז קודם כל תמצא עבודה ולאחר מכן, במידה וישאר לך זמן אז תלך גם להתנדב.

זה שלא עשית צבא לא משפיע על כלום ושום דבר אלא אם אתה רוצה ללכת לעבוד בשב"כ (או משהו בסגנון). יש לי חבר שהשתחרר מהצבא על כלום (לך יש סיבה למה לא עשית. הוא סתם לא היה בז*ן שלו).

 

אני רוצה לספר לך מה קרה בחנות בה עבדתי כמעט מיד לאחר שעזבתי בשביל הצבא:

כחודשיים לאחר שעזבתי הסגנית בחנות עברה דירה מפ"ת לאשקלון ולכן הם בחרו סגנית חדשה. הסגנית שעבדה שם הגיעה כחצי שנה אחרי שאני התחלתי לעבוד שם (לפי הסדר למעשה הייתה רק בחורה אחת שהיה לה יותר ניסיון ממני והמנהלת בחרה שלא לתת לה את התפקיד מסיבות שלה). ולפי מה שאמרה לי הבת של המנהלת (עובדת גם ברשת אבל בחנות אחרת אבל אני מכיר אותה טוב) אם לא הייתי עוזב כנראה אני הייתי היום סגן בחנות ההיא. שתבין- הגעתי לשם דרך הדלת ושאלתי אם הם צריכים עובדים.

הכי פשוט והכי קל. במשך ה8-9 חודשים שעבדתי שם ידעתי לעשות הכל (פרט לקופה. זה הדבר היחידי שלא עשיתי). ידעתי את החנות בעל פה, ידעתי איזו סחורה הולכת ונמכרת טוב, ידעתי איפה לסדר הכל. שתבין- נכנסתי בדלת. הכי פשוט והכי קל.

וכפי שכתבו כאן חברים נוספים- המון כאלה הפכו לסגנים ומנהלים של אותן החנויות. יש כאלו שהתקדמו ברשת למעלה. יש המון סיפורים כאלה. אז כפי שאתה רואה זה כן מקובל. אף אחד לא יצחק עלייך (וגם אם כן... אכפת לך? אתה מכיר אותם? אתה תראה אותם? גם אם כן אני בטוח ב150% שהם לא יזכרו אותך כמה שעות מאוחר יותר).

 

אז לך על זה...

[Night Driver]

ממש לא יצחקו. זו צורה מקובלת ומכובדת לחיפוש עבודה.

 

היתה לי הנדסאית שהגיעה ככה (פתחה את הדלת והציעה את עצמה). היא היתה בחורה צעירה, ללא שירות צבאי (התחתנה בגיל 18), רק סיימה ללמוד ועם ילדה בת שנה וחצי בבית. אם הייתי רואה רק את קורות החיים לא הייתי לוקח אותה כי הייתי חושב שמדובר בבחורה שתיעדר הרבה (בגלל הילדה הקטנה וזה לגיטימי ב 100%) אבל אין לה שום ניסביון כך שלא רק שלא אפיק ממנה תועלת אלא אשקיע בה וכשהיא תדע משהו היא תעבור הלאה. כשישבנו ודיברנו הסברתי לה את ההתלבטות שלי אבל כשראיתי את האישיות שלה החלטתי לנסות בכל זאת ואמרתי לה שבחצי השנה הראשונה תעבוד בחצי משרה כדי להיכנס לעניינים ואחר כך נדבר. בפועל אחרי שבועיים הצעתי לה לעבוד למשרה מלאה והיא היתה אחת העובדות היותר טובות שהיו לי. היא עבדה איתי 5 שנים עד שעברה דירה.

[super-man]

היהודי המעופף, היי יהודי,

ראשית, ארצה לאחל לך, ולמשפחתך - בריאות שלמה, רק טוב, שתדעו רק דברים טובים. מאחל מכל ליבי.

לך, ולכל החברים היקרים פה, לכל האנשים באשר הם.

 

שמח לקרוא על אחיך.

אני רואה שיש היתרונות לזה, מדוע אני חושש, מדוע אני לא מסוגל.

אבל לא אכתוב זאת יותר. כי אני חלילה מרגיש שאולי זה מעצבן אחרים.

שכולם אומרים לי תנסה, אל תפחד, רק טוב יצא מזה, ואני ממשיך להיות אותו אחד שלא מצליח. חוזר על דבריי.

לא נעים לי, אני מרגיש שאני מאכזב את החברים פה. אני לא הייתי רוצה.

 

אני לא הייתי מטריח אותך, בכדי שתגיע עד לקריית גת.

זה דבר שלא ייעשה.

 

תודה יהודי.

 

___

 

ZX2.0, אתה צודק. פשוט זה רעיון שעלה לי.

אולי ההתנדבות, תקנה לי ביטחון, כישורים שחסרים לי, בגלל כל השנים.

אני אראה מה אני עושה. אולי בכלל לא יקבלו אותי / אולי בכלל גם ההתנדבות היא לא דבר קל פה, בעיר, בקריית גת.

 

הסיפור שלך, שמחתי לקרוא, הוא מחזק את מה שכולם כותבים כאן.

אך אני מרגיש בן אדם, אני לא רוצה לכתוב את המילה, אבל אני מרגיש שאני בן אדם שממש מאכזב אתכם.

כולם כותבים לי, כמה שאני צריך לעשות את הצעד החשוב הזה, ואני מפחד כמו ילד קטן.

לא נעים לי שתחזרו על הדברים, כי זה לא יפה, שאני גורם לכם לחזור על הדברים.

לכן אני מודה לכם, ומבטיח שאנסה לחשוב מה אני עושה.

 

___

 

Night Driver, תודה חבר, גם אתה מחזק את החברים.

 

כל הכבוד לך על שקיבלת את אותה בחורה. שמחתי מאוד לקרוא.

אני בטוח שהיא מודה לך על עד היום, ואתה זכית בעובדת טובה.

 

___

 

חברים, עדיין לא עשיתי משהו משמעותי.

בגלל המזג אוויר, אני צריך לדאוג שהכל יהיה טוב בבית. מקווה שהימים הקרים יעברו במהרה.

לאחר מכן, ישנם מספרים דברים שיש לעשות, בבית.

בקשר לעצמי, אני קורא הכל, אני כותב לי בצד, אני מגבש תוכניות.

ברגע שיהיה לי את הזמן, אני מבטיח לפעול ולעדכן. שבוע הבא כבר מאמין שאעדכן בדברים שאצליח לעשות.

לא חושב שאפנה לחפש עבודות, עדיין קשה לי הדבר. מקווה שאולי ישנו אחד בקהל שמבין אותי.

אני בינתיים כל יום מקבל הצעות מאתר לדואר האלקטרוני שלי, מחפש משרות, מנסה לנסח קורות חיים.

מנסה לחשוב מה עלי לעשות, מחפש אולי עוד נושאים דומים ושואב רעיונות.

 

אני מודה לכולכם.

מבקש שלא תכעסו או תיעלבו, כי אני מרגיש שקצת אכזבתי אתכם.

עדיין אני לא יכול לעשות במידית כל מה שאתם כותבים פה, במקרה שיש דבר אחר לעשות, לבני הבית, אני מחויב לו.

אדאג לגבי כשיהיה לי זמן פנוי, קרוב לוודאי שזה שבוע הבא.

 

שוב, המון תודה לכולם, המון. תודה רבה.

[m3x7r3m3]

תתחיל מלהעלות את הביטחון העצמי שלך, את זה אתה יכול לעשות גם במזג אוויר סוער, בבית מול המראה.

 

אח"כ הכל יהיה הרבה יותר קל