הכתבה די פופוליסטית ומציגה תמונה חד צדדית של רכישת רכב חדש:
קודם כל, שיעור המיסוי על רכב חדש בישראל הוא מהגבוהים בעולם וגרר פגיעה של ממש ברמת החיים בישראל (בשל ההוצאות העצומות של משקי הבית על תחבורה שמרביתן הכרחיות); תוצאה נוספת של האמור היתה מצבה עצומה של מכוניות מיושנות שגרמו לנזקים סביבתיים ולפגיעות גוף ורכוש בשל מערכות בטיחות מיושנות ותחזוקה לקויה.
שנית, המעבר לרכישת רכבים במודל ליסינג מימוני, הינו הגיוני ומקובל ובסופו של יום דווקא מאפשר לאנשים לשמור על רמה קבועה של הוצאה לאורך כל חיי הרכב.
הכתבה גם מתעלמת מפלח חדש של רכבי מיני וסופר מיני במחירים נמוכים שהורידו את הרף לרכישת רכב חדש.
והנקודה החשובה מכל שאמנם הוזכרה בכתבה, אך בלשון רפה בלבד. לב הבעיה נעוץ בהזנחה פושעת של התחבורה הציבורית ומערכות הסעת המונים בישראל במשך עשרות שנים. אין כל בעיה תכנונית או הנדסית לבנות בישראל רכבת תחתית ופרברית יעילה בכל גוש דן, ומטרופולין חיפה וירושלים ובמקביל סלילת שבילי אופניים מהירים בכל הארץ. הדבר אמנם מצריך השקעה של כמה עשרות מליארדי ש"ח אולם די היה בצביעת כספי מיסוי התחבורה הפרטית על מנת לממן פרויקט זה.
זה המחדל הגדול והאמיתי שאף אחד לא מוכן לקחת עליו אחריות. את מה שהשכילו להבין במרבית מרכזי האוכלוסין בעולם לפני מאה וחמישים שנים, יקרה בישראל רק עוד 10 שנה כאשר התחבורה והכלכלה ישותקו לחלוטין (כבר היום מרבית הכבישים המרכזיים פקוקים במשך מרבית שעות היממה).
אז עם כל הכבוד, הגישה הפטרנליסטית והמתנשאת המאשימה את מעמד הביניים בכך שהוא רוצה לנהוג ברכבים נורמליים, בטוחים ונוחים ולא בגרוטאות מקרטעות אינה במקומה.