הגולף משמש שנים כדגם הרפרנס של הקטגוריה - ולא בכדי.
הוא מציג את התכנון האופטימלי לרכב למשפחה (האירופאית) הממוצעת, הן בהיבט המימדים הפנימיים והחיצוניים, הן בפונקציונאליות וכמובן בהיבט איכות הייצור והתכנון בו הוא מוביל.
להבדיל מהתפיסה האמריקאית, שמקדשת את הגודל, האירופאים הרבה פחות מוחצנים ומבכרים שימוש יותר מושכל במשאבים, ומיקוד באיכויות הדינמיות ובאמירה העיצובית.
תרבות הצריכה הישראלית מאמצת בשנים האחרונות יותר ויותר את הסממנים האמריקאים, קרי - הפרמטר החשוב ביותר לרכב הינו יחס התמורה של שקל למטר פח ואפקט ה-"שופוני".
איכות, הנאה מנהיגה, חסכון בדלק, נוחות - אל תבלבלו במח - תנו לנו רכב דמוי גיפ (שלא ירד מימיו לשטח), עם חזות מוחצנת (על חשבון שדה ראיה מצומצם), מרכב מוגבה (ומטלטל כמו אוניה במהמורות וסיבובים), עם מערכת הינע מיושנת ולא יעילה, עם תא נוסעים בגימור ירוד ותא מטען שרק נראה גדול ואנחנו מרוצים.