דירוג המכוניות שלכם מהטובה ביותר לגרועה ביותר

[HyperViper]

הרכב במקום הראשון הוא הראשון שממש בבעלותי, כל השאר היו בליסינג או של מישהו אחר שחלקתי הרבה זמן עליהם.

 

1. מאזדה MX-5 2008 - הרכב הכי טוב שהיה לי By Far. רכב שלימד אותי את כל מה שאני יודע על נהיגה ספורטיבית, הנעה אחורית וחווית גג פתוח. הרכב מספק אינסוף כיף בכל מהירות, נטול תקלות, שומר ערך, נראה מיוחד וכל מה שאפשר לבקש בעצם (חוץ מפרקטיות של הובלת מסעות ואנשים מרובים). אצלי כבר 80,000 ק"מ ו-3 שנים והסוף לא נראה באופק כי פשוט אני לא יכול לחשוב על משהו טוב יותר לצרכים שלי, גם לא במחיר כפול או משלוש.

 

2. מאזדה MX-5 2005 של אחי - הדור השני של המיאטה שנהגתי עליו חצי שנה בארה"ב כשגרתי אצל אחי. עדיין רכב מדהים, אמין וכיפי אבל קצת חלש מידי בשביל השלדה המצויינת.

 

3. סיטרואן C4 2008 (עיצוב הביצה) בליסינג - פה אני מדרג אותו לפי פרמטר אחד בלבד, המתלים מדהימים של הרכב הזה שהפכו במפרים ושיבושי כביש ללא קיימים. כל הנדסת האנוש הייתה קצת הזוייה וכל היה הפוך על הפוך. גם מד המהירות שכל בן אדם שנוהג מסביבי יכול לראות היה קצת מעיק.

 

4. יונדאי וולוסטר Elite - קיבלתי את אחת הראשונות בארץ והיא בהחלט נראתה כמו עב"מ בזמנו וסובבה הרבה ראשים, היא גם הייתה עמוסה בכל טוב מבחינת גאדג'טים אבל היו המון תקלות (בעיקר אלקטרוניות) ובניגוד לעיצוב הספורטיבי היא לא התנהגה בהתאם ולכן הוחלפה לאחר מספר חודשים במיאטה.

 

5. סיריון 2006 - הרכב פשוט עבד ונסע על אוויר (מבחינת צריכת דלק), שירת אותי נאמנה כרכב מנקודה א. ל-ב. אין לי הרבה דברים טובים להגיד עליו, אבל גם אין לי אפילו דבר רע אחד.

 

גרועים:

 

פיגו 308 2010 - נסעתי עליה כמה ימים כרכב חילופי ופשוט הייתי עצוב בגללה. הרכב משעמם ומנותק ברמות שלא חשבתי לאפשריות.

 

טויוטה קורולה 2008 עם גיר רובוטי - אחרי שקיבלתי אותה התקשרתי לחברת הליסינג להגיד שהביאו לי רכב עם גיר מקולקל. הפקידה צחקה בקול רם ואמרה שפשוט "ככה זה" ברכב הזה. לא קיבלתי את התשובה הזו והחלפתי אותה באופן מיידי. פשוט בושה שחברה ענקית כמו טויוטה מוציאה רכב כזה מהמפעל.

[shaharper]

אצטרף לדיון למרות רפרטואר רכבים לא מרשים:

(כדי שאהיה "בשר", אצרף גם רכבים שהיו בשימושי אך בבעלות ההורים)

1. סיאט איביזה FLOW 1.2T DSG שנת 2012 - רכב מעולה, לא הייתה בו שום בעיה או תקלה במשך 3 שנים שהיה ברשותי, הטורבו היחיד שהיה לי אי פעם.

2. פורד פוקוס 1.6 שנת 2006 - הרכב הראשון שקניתי מכספי שלי, שירת אותי נאמנה 5 שנים, הציג נוחות ותיפקוד ללא דופי.

3. סובארו אימפרזה 2014 - הרכב הנוכחי שלי, משעמם ובנאלי אך עושה הכל כמו שצריך (יש כוח סביר, נוחות מספקת, מרווח).

4. סיטרואן C4 1.6 שנת 2009 - רכב נחמד, בינתיים נוסע ללא דופי. אצלי פחות משנה אז הוא מדורג רק 4.

5. הונדה אינסייט 2011 - כמו הסובארו, עושה הכל כמו שצריך אך עם פחות נוחות וכוח.

6. סיאט מלאגה 1987 - פח אשפה של רכב, העיקר שרשום על המנוע שלו PORSCHE.

 

לא דירגתי בגלל שימוש קצר:

סיאט איביזה 1.6 DSG שנת 2009 - אהבתי אותו מהקצת שנסעתי אך הוא לא מרשים - מרעיש קצת והכוח לא זמין כמו שציפיתי.

מיצובישי לנסר 1.5 שנת 2011 - נסעתי בו תקופה קצרה כרכב חליפי - דומה לסובארו אימפרזה רק מעט פחות טוב בכל הפרמטרים.

מאזדה 3 2.0 שנת 2013 - היה רכב חליפי במשך שבועיים עם הרבה נסיעות, אכזבה גדולה מבחינתי. אין מספיק כוח (יחסית), הגה מרגיז, לא מרווח.

[thebaron]

היו לי ב-24 השנים האחרונות לא מעט כלי רכב בחיי, לעיתים שתי מכוניות במקביל, כולל אופנועים וקטנועים. כך שהרשימה (החלקית) תהייה ארוכה. אז קחו אוויר, אנחנו יוצאים לדרך:

 

1. דייהטסו סיריון 1.3 שנת 2006 - אין בה שום דבר מרגש, אך היא אחת ההחלטות הצרכניות הטובות שעשיתי בחיי וגם המכונית הראשונה שקניתי חדשה מהניילונים. התאימה לנו מאד כזוג צעיר וגם כזוג עם תינוקת. מכונית זריזה, מאד אמינה וחסכונית, וגם מרווחת יחסית. היא נמכרה בתוך שעות מרגש שפירסמתי. נסענו בה שלוש שנים עם 45 אלף ק"מ.

 

2. קוואסאקי ZZR600 - אופנוע ספורט-טורינג מהיר מאד וגם נוח. יופי של קנייה שהכניסה אותי למועדון האופנועים המהירים, ובאותה הזדמנות, אופנוע מאד אמין ומרשים. שילוב נהדר של אופנוע רב-שימושי שאיפשר לתת בגז מדי פעם, ומצד שני לעשות יופי של טיולים ברחבי הארץ. החזקתי אותו שנתיים ורק למכור היה קצת קשה, בסופו של דבר נמכר לסוכנות תיווך אופנועים בתל אביב.

 

3. סוזוקי ליאנה האצ'באק 2005 GLX - המכונית הכי אמינה שהייתה לי. רק טיפולים ובלאי טבעי, מעולם לא נתקעה. הייתה אצלי כשלוש שנים. אלולא הפכה לטוטאל לוס, כי משאית גרר נכנסה באשתי מאחור, היינו ממשיכים להחזיק אותה. נכון, לא מאד חזקה, אך בסך הכל מצוינת למשפחה.

 

4. מאזדה לנטיס 1999 מנוע 1.6 (צורה חדשה) GLX - מכונית נהדרת ואמינה, מאד אהבתי אותה. מעולם לא נתקעה, החזקתי אותה למעלה משנתיים ונהגתי בה 56 אלף ק"מ. נמכרה בקלי קלות עם למעלה מ-250 אלף ק"מ על האודומטר.

 

5. סובארו לאונה קופה GL שנת 1987 - מכונית שמאד אהבתי. אמנם לא חזקה (למרות שהתמודדה על העליות של חיפה בכבוד) ובהחלט לא ספורטיבית, אך הייתה אמינה מאד וזולה יחסית לאחזקה. והיא הייתה יותר נדירה ביחס להררי הליאונות סדאן שרצו באותם ימים בכבישים. וסוף סוף היה לה מזגן!!! אחרי שהתעניתי עם הפיאט ריתמו ללא מזגן, זו הייתה קנייה טובה וכמובן פינוק של ממש.

 

6. הונדה ג'אז היברידית שנת 2011 - מכונית מעולה, שנכנסת בשקט לראש הרשימה כמכונית טובה. המכונית משמשת בעיקר את אשתי. כרגע אצלנו רק כשבעה חודשים אך היא מתגלה כאמינה, חסכונית למדי (אצלי 16.5 ק"מ לליטר), מרווחת וכו'. חסרונות: פחות מדי אבזור, טיפולים מעט יקרים וגם גיר רציף שעדיין לא לגמרי התרגלתי אליו.

 

7. מאזדה 5 שנת 2008 - לאחר הרענון של 2008 גרסת אבזור לקצ'ורי הבכירה- אצלנו בערך שנה, הרכב שמשמש אותי בעיקר. מכונית טובה ואמינה שאני מאד אוהב. עבורנו היא גם מאד מרווחת (שלושה ילדים, כך שלא תמיד אני זקוק לכל המושבים). חסרון יחיד הוא צריכת דלק ממוצעת של בערך 9.5-10 ק"מ לליטר. מצד שני, אני עם רגל מאד חזקה על הגז, וגם מתגורר ביישוב כפרי שמחייב נסיעה הררית תובענית.

 

8. ימאהה XJ600 דיוורז'ן שנת 1994 - אופנוע ספורט-טורינג מעט חלש אך מאד נוח ואמין. חרשתי איתו את אירופה (יצאתי מישראל באנייה ליוון וכו'). יופי של כלי שבישראל לא ממש הצליח, אך באירופה היה מאד נפוץ. אחת הקניות הכי מהירות/ספונטאניות שלי - החלפתי סובארו קופה באופנוע הזה כי אני רציתי למכור מכונית ולחזור לאופנועים כבדים, ומצאתי מישהו שחיפש את ההיפך.

 

9. פיאט אונו מנוע 1,000 - "ירושה" שהגיעה מהצד של אישתי, לאחר שהתחתנו. דווקא מכונית חמודה, זריזה וזולה לאחזקה, אך העפתי מהר, שכן למכונית לא היה מזגן, מה שהצמיד לה תג מחיר נמוך לאור חוסר האטרקטיביות שלה בשוק המשומשות בשל כך.

 

10. דייהטסו אפלאוז שנת 1990 - משפחתית לא רעה לאותם ימים, אך דרשה הוצאות רבות - בין היתר הלך גיר, מה שדרש מימון של אלפי שקלים.

 

11. דייהטסו גראן מוב 1997 - הרכב נגנב לאחר פחות משנתיים. רכב מכוער ולא מהיר, אם כי פוקציונאלי למשפחה. בימי חייו אצלי, התגלה כרכב אמין אך לא ממ שזול לאחזקה, ובנוסף עבר תאונה קשה שהוציאה מכיסי לא מעט כסף - דמי השתתפות עצמית.

12. רנו 5 שנת 1977 - המכונית הראשונה שקניתי בחיים - עלתה לי לא מעט ביחס למחיר בו נרכשה (5400 שקל). עשיתי לה צביעה מאד חובבנית (מישהו שצבע אותה באדום עם מברשת, כולל הפגושים!!) ובנוסף, לא הייתה הכי אמינה, למרות שמעולם לא נתקעתי. אך השיא היה תאונה שביצעתי במהלך משלוח של אוכל סיני, והיא מעט נמעכה מקדימה. אני נכנסתי בהגה - כמובן שכריות אוויר לא היו באותם ימים, ומזלי שמישהו למעלה שם דאג לי...

 

13. פיאט ריתמו "נובה" מנוע 1100 שנת 1984 - מכונית קצת חלשה, וקצת מתפרקת: כל שבוע נקרע כבל מצמד, ובנוסף הייתי צריך להשקיע בראש מנוע, מה שעלה חצי ממחיר המכונית. עוד שטיקים: הגה "ספורט" קטן לא מקורי שעשה רעשי חריקות מצמררים בכל פעם שהסתובב.

 

14. קטנוע סוזוקי "פרונטיר" 100 סמ"ק שנת 1994 - הקטנוע הראשון שרכשתי כחדש מהניילונים. בהתחלה היווה עבורי קטנוע לא רע, אך חוסר טיפול נכון טחן את הווריאטור, ולמרות שהיה באחריות, עופר-אבניר הסכימה לממן רק חלק מהעלות. סיים את חייו כשנמכר לחבר, לאחר שהקטנוע עבר תאונה שהפכה אותו לכלי מכוער ושבור.

15. דייהטסו סיריון מנוע 1,000, שנת 1999 - נרכשה כרכב שני למשפחה. חיפשתי משהו זול וחסכוני. התבדיתי: חוץ מחיסכון בדלק, לא קיבלתי תמורה למחיר: הרכב התחמם (מסתבר שזו תופעה מוכרת בדגם הזה), ונאלצתי להשקיע בראש מנוע. במכונית הושקע גם רדיאטור וטיפול טיימינג ובסופו של דבר, הושקע הרבה מעל המחיר שבו היא נרכשה מלכתחילה. בנוסף, היה מאד קשה להיפטר מהמכונית. נרכשה ב-9000 שקל ונמכרה כעבור שנתיים תמורת 4000 שקל לסוחר רכב ערבי. ביזיון של ממש, אבל לפעמים יש נפילות בחיים...

 

16. בנלי 654 - אופנוע 600 סמ"ק איטלקי שאמנם היה די מרשים בחיצוניות שלו (למי שאוהב אופנועים שכאלה), אך הוא היה פשוט מזעזע מבחינת אמינות ותחזוקה. לנצח הוא ייזכר אצלי כאופנוע הכבד הראשון שהיה לי אי פעם. היתרון היחסי שלו: בגלל שהוא היה כל כך לא אמין, למדתי מה זה אופנוע, כיצד בודקים, כיצד מנקים קרבורטורים, וכו'. כמה משטיקים שלו: בכל שבוע, הפלטינות שלו יצאו מכיוון (בניגוד ליפנים, שהיה להם הצתה אלקטרונית) ואז הוא פשוט היה עובד על שניים או שלושה מהצילינדרים שלו. עוד בעיות: נזילות שמן מתמידות שהרסו לי נעליים רבות, מיכל דלק חלוד עם נזילת דלק שבלתי ניתן היה לתקן, סטרטר שהיה מתקלקל ושובק חיים בכל פעם, והכי נורא הייתה שרשרת תזמון שנקרעה, למזלי לא ברכיבה מהירה, אחרת יכולתי אפילו להיהרג. התיקון הזה עלה לי באלפי שקלים, שכן היה צריך לתקן ראש מנוע ושסתומים. זה שבר אותי סופית והחלטתי שאני עובר אך ורק לאופנועים יפניים!

עריכה אחרונה ב-3 לאפריל, 2016 על ידי thebaron

[שלומי]

שרשור מגניב.

 

אלו הבחירות שלי:

 

 

1. במוו E36 320 קופה ידנית. החזקתי ברכב הזה כ-12 שנה. מאז ומתמיד במוו E36 היתה הפנטזיה שלי ובניגוד להרבה פנטזיות אחרות בכל מיני תחומים המציאות עם המכונית הזו היתה טובה יותר מהפנטזיה עליה. זו ה-Xית המיתולגית שלי, הרכב שתמיד שמחתי לחזור אליו. לצערי מכרתי אותה, לשימושים שלי היא היתה ישנה מדי. אני ממש מתגעגע.
   
   
2. גולף GTI MK6. הרכב הנוכחי שלי. זו יותר חברות מצויינת מאהבה. אני באמת מעריך ונהנה מהאוטו הזה מאוד. הוא עושה את כל המשימות שלו בצורה מצויינת. רכב מושלם כמעט, ללא שום חסרונות משמעותיים.
   
3. פג'ו 306 MI16. בעיקרון זו היתה 306 XSI עם מנוע משודרג ומתלים ומה לא... כספורטיבית היא היתה מדהימה אבל בנסיעה לעבודה הלוך חזור קצת פחות.
   
4. סיאט לאון 1.8 טורבו. יופי של רכב.
   
5. פג'ו 206 GTI. בזמנו, אהבתי את הרכב מאוד. הביצועים לא היו מאוד מרשימים אבל אהבתי את ההתנהגות ואת כל מה שהרכב הציע מסביב.
   
6. פג'ו 106 XS. הרכב הזה גרם לי לאהוב את הגנים הצרפתיים ברכבים. הגה מושלם, התנהגות מעולה וסגפנות שלא מתאימה לי היום.
   
7. פורד פיאסטה 1986. הרכב הראשון שלי, ככל הנראה הרכב הכי פחות טוב שהיה לי מבחינת יכולות, אבל הרכב הראשון שלי.
   

[RK]

פג'ו 106 XS. הרכב הזה גרם לי לאהוב את הגנים הצרפתיים ברכבים. הגה מושלם, התנהגות מעולה וסגפנות שלא מתאימה לי היום.

 

תראה איך השתנו הפרופורציות ב-20 שנים - בזמנו ה-XS הייתה גרסא מהודרת. בסטנדרטים של היום היא מתחת לגרסאות הליסינג.

 

לגבי ה-E36 - ככל הנראה, במבט היסטורי, לא הייתה עוד מכונית שהיה לה כזה יתרון עצום על בנות הקטגוריה שלה בזמנה.

[tzvipper]

1. מרצדס E220 CDI W211 2009 בגלל השילוב של כל מה שאני צריך: נוחות, אמינות, חיסכון, ניהוג

2. שקודה אוקטביה 2.0TDI 2014 בגלל הפרקטיות, החיסכון, הניהוג וביצועים לא מאכזבים

7. אלפא 164 1993 הייתה הרכב הראשון שהיה שלי, היה לו ניהוג טוב.

12. MAZDA 2 2013 לא היה בבעלותי, בגלל שסבלתי עם הרכב הזוויתי הזה כמעט 90Kק"מ לכן מגיע לו מקום כבוד ברשימה ולו בגלל הזמן שנאלצתי לסבול אותו

13. ZAZ 968 בגלל שזה היה הרכב הראשון שנהגתי בו, לכן מגיע לו מקום כבוד

 

רכבים אחרים פשוט לא דירגתי כי הזכרונות מהם כבר לא טריים, אבל השארתי להם מקומות, לכן הפערים במספרים.

[razi_pazi]

אני מבצע שיקלול מאוד משמעותי מבחינת עלות תועלת:

1. פוקוס האצ'בק 2002 ידנית - נרכשה כשהיתה בת 4: אחלה רכב, סוס עבודה אמין וחסכוני + הגה ומתלים משובחים. על אף המנוע המעט עצל אחלה רכב

2,3,4 (בלי יכולת לדרג):

# הונדה סיווק האצ'בק 2012 ידנית (הרכב הנוכחי) נרכשה כשהיא היתה בת 18 חודשים. נעימה שקטה וחסכונית. ללא ההתנהגות החביבה של הפוקוס אבל עדיין שדרוג. לא מעליה בדרוג כי בשקלול עלות תועלת הפוקוס לוקחת

# סוזוקי אלטו 2010 שנרכשה חדשה + אלטו משומשת. אחלה רכב אם יודעים למה לצפות. זול חסכוני ואמין.

4. איביזה 1998 נרכשה בת 4. ידנית עם מנוע 1600. 5 שנים אחלה. אחרי זה המון צרות....

5. רנו קליאו 1994 (נרכשה כחדשה). רנו של פעם: נוחה, זריזה ולא אמינה (בעיות חשמל.....). מתדרדרת קשות לתחתית הדירוג בגלל שנרכשה כחדשה ומשכך יחס עלות תועלת בעייתי עוד לפני בעיות האמינות.

[zvigolden]

אבדיל בין פרטי לליסינג כי השיקולים כמובן שונים :

 

פרטי :

 

1) מאזדה 3 2005 : קצת יותר משש שנים איתי מ-2010 עד היום , 80000 ק"מ רובם בעיר . אמינות טובה מאוד אם כי הבלאי בשנה האחרונה מעיק

 

2)טויוטה קורולה ידנית 1993 : היתה איתי 10 שנים וכמעט 100000 ק"מ . הלך מנוע אחרי הקנייה כנראה בגלל שלא שמנו לב לחום או משהו כזה אבל אח"כ המנוע היה למופת . המזגן עשה די הרבה בעיות . נמכרה ב2010 בקלות ובמחיר טוב בגלל המותג החזק ומצבה הטוב

 

3)סיאט מלגה 1989 - היתה אצלנו מ 1993 עד 1997. היתרון היחידי שלה שהיא היתה הרכב הראשון שלנו עם מזגן

ב70000 הלך המנוע בגלל רצועת טימינג שבקשתי להחליף ב60000 לפי ההוראות ומוסכניק "חכם" אמר שלא צריך

בנוסף , כל שנה כמו שעון האגזוז נפל ונגרר על הכביש והיו עוד בעיות . נמכרה די בקלות

 

4) מיצובישי L300 ידנית - קניתי אותו כי אז כל החבר'ה עם 4 ילדים קנו אותו . מטחנת דלק איומה ( 1 ל 5)

קניתי לצערי מסוחר שרימה אותי . לאחר הקנייה השגתי דף טיפולים שהוכיח זאת והוצאתי ממנו כמה אלפי שקלים אבל קברתי באוטו הזה הרבה כסף בתיקונים

 

היתה גם רנו 14 מ 1989 עד 1993 . לא כל כך זוכר . נדמה לי שהפגינה אמינות יחסית ונמכרה בקלות

 

 

ליסינג

 

1)טויוטה קורולה - 2014 עד היום . 105000 ק"מ 0 תקלות . נעימה לנסיעה והמשפחה אוהבת

 

2)פוקוס 2006 - 2009 . 0 תקלות , נוחה ונעימה אבל כבדה ושתיינית (לא אני שלמתי את הדלק ...)

 

3)מיצובישי לאנסר 1.5 - 2011 - 2014 . 0 תקלות 120000 ק"מ . מרווח פנימי מצויין וכסא נהג שאני מחפש כמוהו ולא מוצא

לשלילה אציין שהיא מעט חלשה ומעט רועשת

 

4) סיטרואן ג'אמפי טורבו דיזל ידנית - 2000 - 2004 . 80000 ק"מ .

תקלות :

נתקענו איתה בשער הגיא בגלל איזה צינור בטורבו

כרית אוויר הופעלה סתם כך

דלת מטען היתה נפתחת כשבא לה

 

לחיוב אציין שהיתה נוחה וחזקה . כמו כן בגלל הק"מ הנמוך היחסית לאחר הליסינג עלה בדעתי רעיון למכור את הזכות לקנייה בהנחה מחברת הליסינג לכל המרבה במחיר . מסתבר שהרעיון היה מצויין כי אז היה שוק מטורף לרכב הזה במגזר הדתי.

פרסמתי מודעה ביום שישי ובמוצ"ש כבר סגרתי עם מישהו שתמורת 5000 שקל הוא קונה ממני את הזכות לקנות את האוטו מהליסינג

ידוע לי שעד היום הוא נוסע

 

5) פיז'ו 307 7 מקומות - 2004 עד 2006 .

לא נתנה פתרון טוב למשפחה כי המושב האחורי קטן ואין בגאז'

שווי מס גבוה ללא הצדקה

היתה נכבית ברמזור כשבא לה ואף מוסך לא פתר את הבעייה

 

הייתה גם מאזדה 2 למשך 11 חודשים אבל לא הכנסתי לדירוג בגלל הזמן הקצר . רכב לא מאובזר ולא נוח במיוחד

[Mr_Shankly]

1) סיאט איביזה FR 1.8T ידנית 2008 - כשה-FR עוד סימל משהו (150 כ"ס, ליתר דיוק) ולא היה סמל של רמת אבזור. לא פונה, לא מתנהגת, תת-היגוי מטורף, אבל אהבתי כל שניה איתה.

הרכב הספורטיבי הראשון שלי, והרכב הראשון שהחזרתי יותר משנתיים ונפרדתי ממנו רק כי הייתי חייב. עברתי איתה ימי מסלול, טיולי מועדונים, הדרכות נהיגה, מפגשים והשקעתי בה את רוב זמני הפנוי. חזקה, מאובזרת ויפהפייה (בעיניי).

לשלילה אציין תיאבון מסוים לשמן ושריפת נורות גבוהה יחסית מהמקובל.

 

2) סיאט לאון 1.8TSI DSG 2011 - מחזיק בה כבר שנתיים וחצי and still counting. בגדול, אין רכב במחיר שלה שהייתי מחליף אליו, וזו בדיוק הסיבה שאני מתקשה למצוא לה מחליפה, אפילו במחיר יותר גבוה ממה שהיא שווה. ה-VFM הכי טוב בנמצא, לטעמי, כשמודעים ל"הימורים" שצריך לקחת:

חזקה כשצריך ללחוץ/לעקוף, מרווחת, מאובזרת לעייפה כולל איבזור שגם היום הוא לא סטנדרט, נראית טוב ואפילו האישה מרוצה (אוט').

החסרון האמיתי שהיא די "משעממת" - כמו בשיר של רדיוהד, No alarms and no surprises. לא שובבה, לא חצופה. יותר גרמנייה מספרדית (פשרה שלקחתי במודע עקב שינוי סטטוס משפחתי).

לא רוצה לפתוח פה על מה עוד לא קרה לי איתה, אז אשתוק ואקווה שהמזל יישאר לצידי.

 

3) דייהטסו סיריון 1.3 2006 - מרווחת, זריזה, נראית טוב, חסכונית (יחסית לשנת 2006) ואמינה. בגדול, עשתה הכל טוב ושירתה אותי נאמנה. הוחלפה לא באשמתה כי שנה אחרי שרכשתי אותה נכנס בי הג'וק הספורטיבי.

 

4) מאזדה 6 2 ל' 2006 - חזקה יחסית, נוחה, מרווחת ומאובזרת. אחלה קרוזרית שעשתה את העבודה בלי דרמות מיותרות.

 

5) מאזדה לאנטיס 1997 - האוטו שאיתו העברתי את מיטב שנותיי כבליין עשתה הרבה את קו חיפה-ת"א בסופ"שים. לא זוכר ממנו שום דבר יוחד, לחיוב או לשלילה.

 

6) דייהו לאנוס 2001 - הרכב הראשון שקניתי בכספי הפרטי ושהיה שלי בלעדי, ואיזה חרא רכב זה היה.. נפטרתי ממנו אחרי שנה ולא הסתכלתי אחורה.

 

עוד אציין את היונדאי לנטרה 1994 (ידנית) - האוטו הראשון שנהגתי עליו (למשך מס' חודשים, עד שהוחלפה בלאנטיס הנ"ל). נקנה חדש מהסוכנות כשרק יונדאי התחילו למכור את תוצרתם בארה"ק. היה בה רדיו-טייפ, וזה מה שהיה חשוב לי בנקודת הזמן ההיא

עריכה אחרונה ב-4 לאפריל, 2016 על ידי Mr_Shankly

[falou]

אני מערבב מכוניות שהיו שלי ומכוניות שהיו במשפחה והיו ברשותי לתקופות לא קצרות כמכונית ליומיום:

 

1. Cayman S דור ראשון.

הסתובבתי איתה כמכונית היומיום שלי חודש וחצי, והייתי מוכן לחיות איתה כל יום, כל היום. תענוג בכל רגע שהיא בתזוזה. כל השאר, שייקחו אוטובוס...

 

יתרונות: מכונת ההתנהגות המושלמת. אין לי רג'קט אחד לגבי ההיגוי והשלדה. כלום. מושלם. מנוע מרכזי זה הדבר האמיתי. ESP שמאפשרת הרבה משחק במצב ספורט ועדיין שומרת עליך.

חסרונות: אוטומטית. מרגישה שאפשר יותר כוח. יקרה לתחזוקה.

 

אפיזודה: הכנסתי לתוכה אופני הרים במידה לארג' עם גלגלי 29 . הגלגלים פורקו והושמו על המושב הקדמי. השלדה נכנס על המדף האחורי. להופיע עם אופניים בארבעת אלפים ₪ בסינגל זה סוג של אנדרסטייטמנט. אבל לעשות זאת בפורשה...

 

 

2. BMW Coupe 325i E36.

בימים שהיית צריך לסמוך על השלדה ועל עצמך, ותגיד תודה שיש גם ABS. קצת תת היגוי שהופך בקלות להיגוי יתר, בשלדה עם חלוקת משקל שאי אפשר היה לקבל בתצורה שהיא לא הנעה אחורית. פעם ראשונה שלמדתי לזרוק את הזנב עם גז היה איתה בכביש הצפון (ז"ל). תנוחת נהיגה מושלמת, הנדסת אנוש מושלמת, מנוע גמיש, מאוד מהירה לזמנה. השילוב הנכון לטעמי בין שימושיות למצויינות דינמית.

אמת המידה אז וגם היום.

 

יתרונות: מכונת נהיגה.

חסרונות: קשה כשרטוב.

 

אפיזודה: לוקח סיבוב ימינה בהחלקת זנב עם חברים ברכב מאחורי. ברמזור הם יוצאים מהאוטו שלהם ומשתחווים על הכביש.

 

3. רנו קליאו ספורט 172 (דור ראשון)

פחית על סטרואידים. חסרת עידון, אבל מאוד מאוד כיפית בכל מהירות, והיא היתה מהירה מאוד, בייחוד לזמנה.

 

יתרונות: מנוע, ביצועים, בלמים (יחסית), התנהגות טובה, אם כי לא מהוקצעת (כל הזמן משחק בין תת היגוי להיגוי יתר). מנוע שטס בטורים וחי מעל 5,200 (ושיילכו קבינימט כל מנועי הטורבו בלחץ נמוך).

חסרונות: לא שלדה של פיז'ו של אז ולא הגה של פיז'ו של אז. ABS קפריזי. מקרקשת.

 

אפיזודה: נוהג אותה לאילת, רק אני וילדה בת שלוש, במרכז המושב האחורי. עוצר במצפה רמון להתאווררות. הילדה לא רוצה לצאת מהאוטו. "לא צריכה פיפי. נוסעים, נוסעים!". נסענו.

 

 

4. פיאט קופה 16V טורבו

מלכת תשומת הלב. יפהפיה גם היום וננהגת כמו קטר. מכונית קופה שהיא חוויה ללב ולעיניים. מנוע טורבו שרץ מ-3.5 אלף טורים (ושיילכו קיבינימט כל מנועי הטורבו לחץ נמוך). מתחת, כל משפחתומטיתליסינג לוקחת אותך.

 

יתרונות: ביצועים (לתקופה), התנהגות כביש שמאפשרת לך לדחוף אותה ממש רחוק בלי לאבד אותה, LSD, עיצוב עיצוב עיצוב (פנים וחוץ).

 

חסרונות: לא מאוזנת כמו ה-325i קופה ולא מרקדת כמו קליאו ספורט. מהירה משתיהן.

 

אפיזודה: חונה ביפו. ניגש מישהו שואל "כמה?".

"מאה וארבעים"

"כל כך הרבה כסף לכזה אוטו קצר...?"

 

5. ZX וולקן 2.0.

גם נוחה, גם די מהירה (לזמנה), גם זורקת זנב ב-50 קמ"ש, אם רצית. היגוי אחורי פאסיבי-קפריזי. Turn-in הכי טוב שהיה לי אי פעם במכונית, ובמקביל, משליכת הזנב האולטימטיבת תחת העברת משקל.

כמובן שריסקתי אותה... ונשלחתי לקורס ב-GET (תודה אבא).

 

יתרונות: שילוב של נוחות, רכות וחוסר אחריות שלדתי.

חסרונות: מנוע אנמי ובלמים שלא עומדים במה שילד עושה לרכב.

 

אפיזודה: גומר את ירידות אשתאול עם ברקסים מעשנים ובלי כושר עצירה. גומר את ירידות מצודת כח בצפון במושב האחורי של אונו, שלקחה אותי ואת החברים טרמפ, כי את האוטו שמתי על בטונדה בשולי הכביש.

 

 

6. 306XSI דור ראשון.

קרב על המקום עם הוולקן. מכונית ההנעה הקדמית הטובה ביותר שהיתה לי, מבחינת היגוי ושלדה. הרבה יותר הומוגנית מהוולקן. אותו מנוע. מחר היא אולי היתה מדורגת מעל.

 

יתרונות: התנהגות כביש, תחושת היגוי והעברת הילוכים. נוחות מושבים. גם בולמת יותר טוב מהוולקן.

חסרונות: מנוע אנמי. חסר לה כוח.

 

אפיזודה: נמכרה למישהו חדש לפני כמה שבועות...

 

 

7. WRX מודל 2006 (אחרי מתיחת הפנים).

פרימיטיבית. גסה. לא עוצרת. רכה מדי בתחילת מהלך המתלים, אבל מנוע שרץ בטורים, מהירה, ועם הנעה מרובעת, שמוציאה אותך מהסיבוב עם המון משיכה ומאפשרת להיכנס על הצד. חוויה אחרת ממכונית הנעה קדמית, גם אם לא אפויה עד הסוף.

 

יתרונות: גסה. לא מפונפנת. מרגישה כמו מכונה.

חסרונות: גסה. לא מפונפנת. מרגישה כמו מכונה.

 

אפיזודה: אין ממש. אפילו נורה לא נשרפה. אמינות מוחלטת.

 

 

 

היו גם: BMW 328ci Coupe E46 ו-Alfa 156 T.Spark Selespeed ואפילו Alfa 164 2.0 ובנוסף BMW 328 E36 Cabriolet, אבל אף אחת לא היתה אצלי בלבד לתקופה רציפה.

 

היו גם B4 עם מנוע אלפיים, ידנית ולאון 1.8 TSI DSG (נוסעת, מרווחת, אמינה, אפילו מהירה. אוטו טוב מאוד) וגם Audi A3 2.0TFSI, אבל כמה אפשר לכתוב...

[itay1995]

11. יונדאי H1 טנדר מודל 2006. נקנה חדש ואחרי שנה וקצת ו 110,000 קילומטר נמכר בגלל אמינות זוועה. מרווח טיפולים של 7500 ק"מ, 4 פעמים הגיע על גרר בגלל נדנדי שסתומים שבורים, גלגלים אחוריים שננעלו בכביש 6 בגלל מגן הבוץ שהחליט להתקפל ולהיכנס בין שני הג'אנטים וצריכת דלק של משאית. חצי שנה אחרי שנמכר הוא נשרף והורד מהכביש.

 

 

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

 

@Night Train

[ברווז]

הטוב: לאנסר, דור קודם.

אין לו הרבה פינוקים ושטויות, אבל יש בו כל מה שאני מחפש ברכב.

הרע: מאזד(יינת) ה 3 ליסינג (בציר 2005).

היה לה את כל מה שאני מחפש ברכב, רק בכל שאר הגרסאות חוץ מזו שהייתה לי.

אמין בטירוף, אחת לשבוע באותו היום ואותה השעה לא היה מניע למשך שעה ועשר דקות.

כשניסיתי לראות בה משהו חיובי, נזכרתי שאין לי אור מעל הראש בתא הנהג.

המוזיקה ברכב נשמעה כמו שאני נשמע, באוגוסט, ביום שבו היא לא מניעה לשעה ועשר דקות, בשמש.

הכסא היה נוח מאד, לגמדים. אני לא אחד מהם.

המזגן העיף אותי- הוא היה מקרר מדהים! בערך 30 שניות לפני שהייתי מגיע הבייתה, הוא היה מגיע לשיא היעילות.

מנוע חזק יחסית, 106 כח סוס-עמק-ערס-תסעי-כבר-יעגלה. בת'כלס, יותר כמו 106 כוח פוני. או חמור.

עיצוב חיצוני מאד יפה. הדבר היחיד שאהבתי ברכב.

המכוער: קנגו, דור ראשון. RT 1900.

הגיע למהירויות מטורפות בעליות קשות בחיפה, בתקופת המלחמה(2006) כשהכבישים היו ריקים לגמרי.

נוח ומרווח בצורה מדהימה. בלי טיפת ציניות. ממש נוח ותא נוסעים גבוה ורחב.

[goose]

Subaru b4 spec b ידנית.

רכב חלום!! התנהגות כביש של sti נוחות של רכב מנהלים. כוח זמין מנוע וגיר מפנקים.

יתרונות יתרונות.

חסרון ורק אחד והוא. אין אפשרות ולא בקצת לשחק קצת עם המנוע הנהדר הזה.

ממליץ לכולם לנסות.

סיאט לאון tfsi שנת 2007 הרכב הנוכחי שלי.

מייצג את כל מה שאפשר להגיד בעסקת חבילה. נוחות כוח זמין פוזה התנהגות כביש לא רעה .

אצלי הרכב עבר סדרת שדרוגים בעיקר בתחום השלדה וכרגע תת היגוי ברכב הזה כמעט ולא מרגישים .

יתרונות הכי פחות כסף לכוח סוס בסגמנט. נוחות אמינות ובטיחות.

חסרונות-הנעה קידמית

הרכב הבא סיטרואן. וולקן zx 2.0

אאאח כמו שאמר לי לאון טאובס שנהג והדריך אותי במסלול. אחן רכבים כאלה יותר (זה בזמן שהוא מבצע החלקת זנב ומסביר במקביל) בקיצור עם שדרוגי השלדה שעשיתי לרכב . זהו זן נדיר ונכחד מצטער על שמכרתי אותו.

יתרונות -אמינות אחיזת כביש מהטובות שיש בהנעה הקידמית.

חסרונות .מנוע ה 2.0 חלש ומורגש לעיתים קרובות. מי שמשדרג למנוע mi16 עושה עסקת חייו.

הרכב הבא סיטרואן c4 vts 2.0

למי שלא מכיר מנוע ה ew המפורסם אחד החזקים של psa עם 180 כס. רכב מפנק מבפנים ובחוץ כוח זמין רעש מדהים .התנהגות כביש מעולה.

עדיין רחוק מהתנהגות כביש של הוולקן אבל חבילת ספורט ונוחות מדהימה.

יתרונות -עיצוב חדשני ומדהים כוח זמין אמינות מדהימה . אחיזה מעולה.

חסרונות אצלי-3 דלתות

הרכב הבא והאחרון.

היה אצלי קרוב ל7 שנים וטופל באהבה גדולה.

סקודה פייבוריט 1.3שנת 94.

האמת שהחזקתי שתיים כאלה. מה אפשרלהגיד.

טכנולוגיה מזרח אירופאית של שנות ה80. אמינות מעולה למי שיודע לטפל. אחיזת כביש מצחיקה אעפ שהשקעתי ברכב בגאנט וצמיג רחב הייתי היחיד שעשה את זה 185/70/13. הרכב נראה חדש מבפנים ובחוץ . מעולם לא נתקע או עשה בעיה כלשהי.

טרקטור צ'כי מדהים.

[lanosforce]

אצלי כבר הספיקו לעבור שמונה רכבים בבעלות שלי כאשר שלושה מתוכם בשימוש העיקרי של האשה.

 

אני נהג רגוע ומעדיף נוחות או עבירות על פני ספורטיביות אז הרשימה - משעממת.

 

הסדר הולך כך -

 

1. ואכן במקום הראשון - B4 2010 2 ליטרים - הרכב אמנם עם גיר עצל שמסרס אותו - מאוד! העיצוב יותר מידי בוגר אבל עדיין נאה לטעמי.

 

כל השאר רק דברים טובים שאפשר לאמר על הרכב -

 

הנעה כפולה, מנוע בוקסר וגיר רציף - הרכב נעים מאוד, נוח מאוד, אוחז נהדר את הכביש וסה"כ מגיע בלי למצמץ ובלי להרעיש כמעט בכלל למהירויות לא חוקיות ומסוגלת לנוע על כל משטח אפשרי (בדוק ויש בזה קטע מפגר אבל מעלה חיוך על הפנים). הגה טוב, פשוט כיף להכנס איתה לכיכרות בבטחון מאוד גבוה ולדעת שהיא תיקח את זה בלי דרמות מיותרות. בהחלט לא אתנגד לחזור למותג הזה בעתיד.

 

ספינת שיוט רגועה שלפעמים מתעוררת בה קצת הנינג'ה היפנית שמסוגלת להפגין אחיזה והתנהגות מפתיעים לשלדה גמלונית שכזו.

 

זה הרכב הנוכחי שלי היום ונראה לי שAWD או 4*4 זה משהו שהייתי רוצה שישאר בחיים שלי.

 

יש קצת בלאי - פנסים דהויים וסרן ימני שכנראה יזדקק להחלפה כי הוא מרעיש לסירוגין - אבל אני אוהב את הרכב הזה וגם יש לו ערך סנטימנטלי - קניתי אותו מאבא שלי - שאכן קנה עוד סובארו - B4 2015 וכאן אני יכול לאמר - הם קפצו מדרגה.

 

2. אוונסיס 2006 - בפועל זה הרכב שהכי אהבתי לדעתי, אבל - הB4 פשוט טובה יותר ובגלל זה דירגתי אותה במקום הראשון.

 

האוונסיס מהדור השני נראית מאוד אלגנטית, נורא אהבתי את העיצוב ואיכות הבניה והחומרים שלה היו טובים מאוד, הרכב היה שקט באופן מופטי ונוח מאוד ולמען האמת גם די זריזה מעמידה ל100 אבל מה - התנהגות - בית אבות על ארבעה גלגלים עם הגה אנמי. אבל כל השאר היה מצויין לטעמי אם כי - עם טויטות לעשור הקרוב אני מקווה שסיימתי - קצת נמאס ותיכף תראו למה - בכלל, נמאס לי מיפניות.

 

היתה אצלי חמש שנים - אפס תקלות אבל כאשר מכרתי אותה כבר היה הרבה מאוד בלאי ולא רציתי לתקן.

 

3. קורולה 2007 שהיתה אצלי בליסינג 4 שנים

 

אין יותר מידי מה לאמר - פשוט רכב טוב עם ביצועים סבירים, נוחות לא רעה בכלל אבל כל קטגוריית ה1.6 ברכבים יפניים וקוריאניים מרגישה לי מאוד מצועצעת - כמו לנסוע במשקולת נייר עם מנוע טוב.

 

שירתה אותי נאמנה, זה היה הרכב שהתחתני בו ושימש כרכב חתונה - כן, בדיוק נכנסתי לעבודה חדשה (שבה אני עובד עד היום) והייתי גאה במה שהצלחתי להשיג בכלכלה של מדינת ישראל.

 

אפס תקלות ומעט מאוד בלאי.

 

4. רנו מגאן 2 2008 - קניתי אותה דרך קרסו ומה אני יכול לאמר - דווקא מאוד אהבתי את הצרפתיה הזו מאוד!

 

הגה מעולה! נוחות טובה מאוד ורכות מיתלים פנטסטית, מאוד טכנולוגית לזמנה וגם משהו בעיצוב הכל כך מוזר שלה פשוט דיבר אליי.

 

קניתי אותה בשביל אשתי בגלל שהיא היתה בהריון עם הבת הבכורה שלנו ולא רציתי שהיא תמשיך לנהוג ברכב לא בטיחותי שהוא בפועל מקרר יפני.

 

היתה אצלנו שנתיים ושלושה חודשים עם אפס תקלות והבלאי היחיד היה תושבת גיר.

יצאה מדוגמת מהמוסכים של קרסו וקיבלתי עליה חבילת הטבות בשווי של 20K שקלים בגלל שילוב של התנאים שקרסו נתנו ו"בהצדעה" של צה"ל - האבזור ששמו בה חלקו עבר לרכב הנוכחי.

 

נמכרה בגלל אובדן ערך במהירות בלתי נתפסת ובגלל שאשתי לא אהבה את גיר הAL4 ובמקביל האוונסיס, היא פחדה לנהוג עליה כי היא הרגישה לה גדולה מידי.

 

חבל - באמת מוזר לכתוב דבר כזה אבל אהבתי את הצרפתייה

 

5. לאנסר 2010 - הרכב הנוכחי של אשתי - סה"כ זה רכב טוב, טוב מאוד אפילו

 

אבל - נתחיל מהדברים הרעים

 

רכב נוח סה"כ אבל לא מספיק נוח - מרגיש מאוד קרוב למקרר יפני משנות ה90 למעט הכסא שמציל קצת את המצב.

 

בידוד רעשים סביר בקושי (לא שברנו זה היה טוב יותר בהרבה אבל עדיין היא היתה שקטה יותר)

מתלה אחורי לא נעים בכלל - עליה על פסי האטה זו לא חוויה נעימה במיוחד.

פשוטה ומשעממת.

בתוך העיר מרגישה סביר - על הכביש המהיר - עגלה בלי סוסה. 1.5 ליטר בעעך

 

אבל האשה אוהבת את המיצובישי הזאת מאוד - אז - היה שווה את זה

 

הפי ווייף, הפי לייף!

 

והדברים הטובים בה - אמינה מאוד, אפס תקלות, אפס בלאי נכון לעכשיו, רכב משפחתי שעושה את העבודה שלו.

 

6. קורולה 1996 - האמת - שמבחינת האהבה לרכב היא מגיעה מיד אחרי האוונסיס והB4 - מכל הרכבים שהיו לי, דווקא למקרר היפני הזה אני מתגעגע יותר מכולם!

 

הייתי איתה 8 שנים! והיא שירתה אותי נאמנה ומעולם לא אכזבה.

 

אפס תקלות! היה בלאי אבל למרות הבלאי היא פשוט המשיכה והמשיכה לנסוע - והמשיכה והמשיכה.

 

חלקתי אותה עם אשתי במשך שלוש שנים בהם הינו נוסעים יחד לעבודה, מתחלפים ואז חוזרים הביתה.

 

צבעתי אותה פעמיים! והיה לה צבע טורקיז בית אבות אבל פשוט אהבתי את הרכב!

היתה זריזה, פשוטה, הרגישה כמו רודסטר מרוב שהיא היתה נמוכה אבל היה בה קסם, אופי שדיבר אליי ומאוד אהבתי.

 

הסיבה למכירה רשומה בסעיף של הרנו אחרת כנראה פשוט לא הייתי נפרד ממנה.

 

7. פיאסטה C שנת 89 1.1 ליטר -

 

זה היה הרכב הראשון שלי שקניתי מיד לאחר השחרור מהשירות הצבאי.

אהבתי את הרכב מאוד! היו לי איתה כשנתיים וחצי ראשונות מאוד מוצלחות ולאחר מכן בגלל כניסה למוסך הלא נכון רק בעיות - בעיקר אי יכולת לכוון הצתה ואת המאייד - רכב שגמגם וגמגם והייתי פעמים רבות צריך לכבות אותה ע"י הקפצת קלאצ'

 

היה בה הרבה בלאי וגם המנוע הפתוח אם היה נרטב משלולית היה נכבה והייתי צריך להמתין עד אשר המפלג היה מתייבש ורק אז הייתי מצליח להתניע ולנסוע.

 

אפיזודה כפי שרשם כאן קודמי - צבעתי אותה כ"פרה" והיו לה מושבי פרה עם כיסוי הגה פרה וצופר שעשה "מו"

 

יום אחר אני עוצר ברמזור ומישהו צועק לי "וורוד" - אני שואל אותו מה וורוד? והוא צועק לי "עתיניםםםםם"!!! אז הדגמתי לו את הצופר והסברתי לו שזה פר בעצם ולא פרה.

 

הרכב נמכר כי נמאס לי לתחזק אותו, יצאתי באותה תקופה עם הבחורה הלא נכונה והיא חשבה שאני צריך להתקדם - פאם פאטל אמנם אבל היא היתה לא נכונה עבורי (תמיד אתגעגע אליה)

 

8. אחרון אחרון - ולא חביב!

 

דייהו לאנוס שנת 98 1.5 "מהדורה מיוחדת"

 

הדבר היחיד שהיה מיוחד ברכב הזה היו בעצם, התקלות!

 

חצי שנה של רכב שנסע סבבה - לא עגלה גמורה וגם ממש לא זריז, מזגן מקפיא בלי סוגרי תריסים (אי אפשר לסגור את התריסים בדייהו לאנוס רק להזיז הצידה ועדיין לקפוא!) והאמת שהיה רכב יחסית נוח ודי שקט.

 

אבל חצי שנה אחרי שנרכשה ב41 אלף שקלים! היא איבדה 16 אלף שקלים בתקלות (פעמיים מחזירי שמן, החלפת קאמשפט שנשבר ובעצם אוברול למנוע, קריעת רצועת טיימינג בקיצור הרכב עבר שני אוברולים) ואת החצי השני מה40 אלף שקלים האלה איבד בערכו תוך שנה!

 

ומכאן גם נגזר שמי LANOSFORCE - כי אחרי שנה לא היה לי לאנוס וגם לא היה לי כוח

 

לא דובים ולא יער! בקיצור.

[sperial]

כמעט 30 שנה מאז רכשתי את הרכב הראשון שלי. הנה הדרוג.

 

טויוטה קורולה 1.6 אוטומטית 1998 - אושריקו, גם בלי מדבקה של סאנרוך ודמוי אנטנת כריש, ללא ספק הרכב הטוב ביותר שהיה בידי. נרכשה בגיל פחות מ-3 שנים, נמכר כעבור 9.5 שנים ו-130,000 ק"מ נוספים, ובדרך הספיק לספוג חבטות מאחור בתדירות של פעם בשנה-שנתיים. אבל זה לא הפריע לה לנסוע ולנסוע ולנסוע. חוץ מהטיפול השנתי והפחחות נזקקה ל-3 תיקונים על פני 9 שנים: פעם אחת כיוון המנוע בגלל כשלון בטסט (זיהום אויר), בגיל 11 החלפת משאבת מים וכמה חודשים לפני המכירה יצא קיטור מתא המנוע, הרכב נגרר למוסך והתקלה המפחידה התבררה כפקק רדיאטור שהקפיץ שלו נשבר. מצד שני, למרות גילה המכונית מסעה בגאון בכבישי הכרמל בלי שום תלונות, עם מנוע חרישי ועברות הילוכים חלקות. נכון שקפיצי מושב הנהג התבלו ושלקראת המכירה הבולמים חרקו, אבל הבעלות הועברה תוך שעתיים מרגע שהדבקתי מודעת מכירה בחלון האחורי. והכבוד הגדול ביותר - שלשום בני הבכור מצא אותה חונה בטכניון, מבריקה.

 

סוזוקי SX4 דגם 2010 - נרכשה כמחליפת הקורולה. נמצאת אצלי 5.5 שנים ולפני שבועיים הועברה לבני הבכור. עד כה אמינות מצוינת, אם כי פעם אחת נשקקה למתיחת רצועת האבזרים (באותה הזדמנות הרצועה הוחלפה) והיה עוד איזה תיקון של 10 ש"ח במתזי החלון הקדמי.

 

סוזוקי ליאנה 2004 וסוזוקי ליאנה 2007- שירתו את אשתי בליסינג, וגם היו המכוניות הראשונות עליהן נהגו שני בנים. אפס תקלות, חוץ מבעיה בצלחות בילום חלופיות שסיפקה חברת הליסינג. כאשר החברה נכנעה לביקורים החוזרים במוסך ואישרה התקנת צלחות מקוריות כל הבעיות פסקו.

סוזוקי סויפט אוטומטית 2013 - קשה לומר משהו על מכונית בסיסית בת שנתיים וחצי, אבל בתקופה זו משרתת היטב. למרות כוח מועט אני די נהנה ממנה, לאחרונה עברה לאשתי (במקום ה-SX4), ואני זוכה למנת קיטורים כיון שהגברת מעדיפה עת ה-SX4 היותר חזקה. לא נורא. תתרגל.

 

יונדאי אקסנט 1500 ידנית 1995 - האקסנט השניה בחיפה, והמכונית הראשונה שלי עם מזגן, אזעקה ועוד כמה צ'ופרים. שירתה היטב את המשפחה עם 3 ילדים, כולל נסיעה לאילת עם ציוד מלא של תינוק, ולא עשתה בעיות מיוחדות עד גיל 6 שנים, אז נזקקה לטיפול גדול במערכת הקירור. חוץ מזה אמינות טובה ושימושיות מצויינת.

 

רנו 14 1992- רשמית היו לי שתיים. ככל הנראה שהמספר האמיתי היה לפחות שלוש (הסבר בהמשך). הראשונה היתה המכונית הראשונה שלי, נמקנתה באופן די מקרי כשהיתה בת 4, שירתה אותי 6 שנים ונמכרה לאחר שסתימת דלק גרמה לה להתקע, לאשתי ללכת כמה מאות מטרים בעליות של רמת אלון עד הבית ולהשאר חודשיים בשמירת הריון. חוץ מזה היו תקלות פה ושם, לא יותר מדי. שירתה אותי כרווק ואחרי שהתחתנתי עברה לידי האישה. בשלב זה התלהבתי מהרנו 14 וקניתי לעצמי אחת נוספת. כלומר, חשבתי שקניתי אחת. ברטרוספקט כנראה מדובר במשהו ששוחזר לפחות משתי שלדות. קניתי אותה מסוחר מוסווה שהסתייע במכון בדיקה כדי לצבוע אותה בורוד ולקבל מחיר טוב. מכרתי אותה לסוחרת מוסווה, והפעם אותו מכון בדיקה סייע לה לצבוע אותה בצבעים שחורים. בין לבין המכונית היתה אצלי שנתיים ו-40,000 ק"מ שבהם נסעה בזוית של סרטן, וגם פרנסה לא רע את פיני המכונאי.

 

סקודה פייבוריט 1993 - הרכב הראשון שקניתי מהסוכנות. היתרון העצום היה המחיר, 29,990 ש"ח באוקטובר 1992 - המימון הושג על ידי מכירת שתי הרנו ותוספת חסכונות. היתה בסדר עד שנקרעה צינורית דלק, בנס לא עלתה באש. שימשה אותי 3 שנים, הכסף שקיבלתי במכירה כיסה לי מס רכישה לדירה.

סובארו גראנד ליאונה (אימפרזה) 1600 ידנית 1994 - כגודל הציפיה כן גודל האכזבה. נרכשה בת 4 עם פחות מ-50,000 ק"מ, מקרוב משפחה. סימנה לי את כוונותיה בערך שבועיים לאחר שנרכשה, כאשר עשן יצא מתא המנוע. דליפת שמן. וכך המשיכה, ביקור בלתי מתוכנן במוסך כל 3-4 חודשים, גרירה פעם עד פעמיים בשנה. בכל פעם כמה מאות או אלפי ש"ח. לזכותה יאמר שלמרות המחלה הישראלית (מנוע 1600 סמ"ק בגוף המותאם למנוע 2000-2500 סמ"ק הרי שזבין ביקור לביקור במוסך דווקא די נהניתי לנהוג בה. נמכרה במאמץ רב לאחר 3 שנים ונזק כבד לחשבון הבנק.

עריכה אחרונה ב-5 לאפריל, 2016 על ידי sperial