מכונית השנה 75' היא מכונית העשור של שנות ה 70' - סיטרואן CX.

[baer]

לא יודע מה איתכם, אני נהנה מאוד מקרב המוחות הפורה הזה.

[beamvelavan]

אמנם מעט לא קשור לשרשור , אבל בהמשך לסרטון המדהים של CX מול ה GAMMA - להלן קטע מסרט איטלקי מ1977 ובו גם כן

 

עימות איטלקי-צרפתי.

 

עדר של רכבי משטרה איטלקית חמוש באלפא רומיאו ג'וליה רבועות וכעורות רודף אחרי צמד אייקונים מוטוריים - סיטרואן DS מרהיבות.

 

מפתיע למדי כיצד האלפות מצליחות לאתגר את יכולות האחיזה, היציבות והניהוג המדהימים של הצפרדעים הצרפתיים הן בכביש

 

והן בדרכים לא דרכים (מדרגות, שטח).

 

http://www.youtube.com/watch?v=DMWhzOo8hPs

[beamvelavan]

קשה להתאפק מלהמליץ על סרט איטלקי נוסף ובו דו קרב מרתק גם כן בין אלפא רומיאו ג'וליה לסיטרואן ID/DS Familiale

 

נהיגה מרהיבה של צמד רכבים מופלאים.

 

http://www.youtube.com/watch?v=nUHLTOoqh7c

[Ilan Sh]

לדעתי המציאות שונה מהסרטים.

ברכב כמו אלפא ניתן לשנות בולמי זעזועים ולהגיע למצבים של שיפור יציבות

על ידי שימוש ברכיבים ייעודיים.

מה אפשר לעשות בדיאס או סיאיקס ?

להחליף לבומבות ספורט ?

לכן לא נראה לי שהסרטים מציאותיים במיוחד.

במבחן היומיום זו לא הנאה מטורפת לקחת סיבובים עם סיאיקס או דיאס.

כיף לנסוע ישר, על כביש מהיר, להנות מהרכות.

אפילו בסי 5 אין בדיוק הנאה מנהיגת סיבובים במהירויות גבוהות.

דווקא באיקס אם שהחליפה את הסיאיקס נחמד לנסוע בדרכים הרריות.

ללא קשר לנוחות הנסיעה גם אם לסיטרואנים יש אחיזת כביש טובה, אין זה בהכרח שהנהיגה בסיבובים היא מהנה.

 

באופן כללי נראה לי מוגזם העניין, להעניק לסיאיקס את תואר רכב העשור, בייחוד לאור זה שהוא לא שורד את השנים ונתון להמון תקלות.

לדעתי הפרס ניתן בתום העשור, ב 1980 , בשעה שהיו על הכביש סיאיקס בני למעלה מ 5 שנים.

5 שנים יכולות להצביע על תקלות, רגישויות, נזילות.

אני הייתי נותן את פרס רכב העשור דווקא לוולבו 144 ולו בזכות האמינות.

נסו לשפץ סיאיקס ונסו לשפץ וולבו ... יחס של כמעט פי עשר בזמן השיפוץ.

[504L]

לדעתי המציאות שונה מהסרטים.

ברכב כמו אלפא ניתן לשנות בולמי זעזועים ולהגיע למצבים של שיפור יציבות

על ידי שימוש ברכיבים ייעודיים.

מה אפשר לעשות בדיאס או סיאיקס ?

להחליף לבומבות ספורט ?

לכן לא נראה לי שהסרטים מציאותיים במיוחד.

במבחן היומיום זו לא הנאה מטורפת לקחת סיבובים עם סיאיקס או דיאס.

כיף לנסוע ישר, על כביש מהיר, להנות מהרכות.

אפילו בסי 5 אין בדיוק הנאה מנהיגת סיבובים במהירויות גבוהות.

דווקא באיקס אם שהחליפה את הסיאיקס נחמד לנסוע בדרכים הרריות.

ללא קשר לנוחות הנסיעה גם אם לסיטרואנים יש אחיזת כביש טובה, אין זה בהכרח שהנהיגה בסיבובים היא מהנה.

 

באופן כללי נראה לי מוגזם העניין, להעניק לסיאיקס את תואר רכב העשור, בייחוד לאור זה שהוא לא שורד את השנים ונתון להמון תקלות.

לדעתי הפרס ניתן בתום העשור, ב 1980 , בשעה שהיו על הכביש סיאיקס בני למעלה מ 5 שנים.

5 שנים יכולות להצביע על תקלות, רגישויות, נזילות.

אני הייתי נותן את פרס רכב העשור דווקא לוולבו 144 ולו בזכות האמינות.

נסו לשפץ סיאיקס ונסו לשפץ וולבו ... יחס של כמעט פי עשר בזמן השיפוץ.

 

אילן, מספר התייחסויות לתגובתך;

1.ניתן להנות בסיבובים עם הרבה מכוניות, לא רק ספורטיביות. ההנאה מה-CX היא אחרת; לא מהתקשורת עם הרכב/הגה - כי אין כמעט - אלא מתחושת ניהוג מדויק וחלק בזכות הדיראוי, עם תחושה של נסיעה על פסי רכבת עם מעט תנועות הגה. זוהי הנאה מסוג אחר, אך גם זו הנאה. הבא בחשבון שמול הדיראוי רוב הגאי הכח של התקופה היו בעלי יחס העברה איטי משמעותית(עם קרוב לארבעה סבובים בין הנעילות) וללא תחושה או דיוק יוצאי דופן(לחלק מהמכוניות אז, מרצדס לדוגמה, עוד לא היה הגה מסרק). עם זאת, מסכים איתך שה-DS היתה לא מהנה במיוחד בנהיגה הררית מאתגרת(וגם לא ה-GSA, עם ההגה הכבד ותת ההיגוי הטבעי).

2.תקלות ניתן גם לתקן, הבעיה היא שמעטים בעלי המקצוע שמוכנים להתמודד עם הגברת. גם אלפתא ואלפאסוד אינן מכוניות אמינות - ובכל זאת אתה רואה אותן משרתות נאמנה את חברי מועדוני האלפות.

3.וולוו 144 היא רכב של שנות הששים(הוצגה ב-1966). וולוו 244 הוצגה במקביל ל-CX, אך בניגוד לדעה הרווחת, היא אינה אמינה באופן יוצא דופן. יתרה מכך; מנועי ה-1.8 עימן הגיעו לא מעט מכוניות לארץ סבלו מאורך חיים נמוך מאד וחלקם מת עוד לפני שהגיע ל-100,000 ק"מ. הוולוו שורד בזכות הגוף החזק, העמידות הטובה בפני חלודה והפשטות המכנית שמקילה על תחזוקתו.

4.כשהוצגה ה-144, היא היתה מודרנית ומעניינת לזמנה. אפילו עיצוב הפנים של הדגמים הראשונים הזכיר עיצוב פנים סקנדינבי של התקופה; מינימליזם נקי ופונקציונלי. עשר שנים מאוחר יותר, 244 כבר היתה מכונית מבוגרת ולא הכי אטרקטיבית. בתחילת שנות השמונים, היא כבר היתה סוס מת(למעט גרסאות הטורבו שעשו חייל בספורט מוטורי וקידמו את תדמית המותג - בניכר). גם בשנותיה האחרונות, קשה להגדיר את ה-CX כסוס מת.

[חן פרחי]

בראייה לאחור, תואר מכונית העשור מגיע דווקא לזו שהפסידה את תחרות מכונית השנה 75' - הפולקסווגן גולף.

אך בניגוד לגולף שבעצם לא חידשה מאום, אלא צירפה את מעלותיהן של כמה מכוניות יחדיו באריזה אטרקטיבית, ה CX פתחה את עידן המכוניות האוירודינאמיות והצליחה לשלב הנעה קדמית במכונית סאלון גדולה, וזה היה בהחלט חידוש.

ה CX היתה מכונית מהנה לנהיגה בדרכה שלה, בדיוק כמו כל הסיטרואנים ההידרופנאומטיות שבאו אחריה; השילוב של תכונת הריחוף, ההגה החד והמהיר והבלמים הנקודתיים יצרו מכונית מהירה בהחלט בנהיגה בכביש מפותל, וזאת בצירוף אחיזת כביש גבוהה מאד.

[Ilan Sh]

504L אני מסכים עם כל מה שכתבת, ומעבר לכך :

א. אין ספק שיש הנאה שונה מהנהיגה בCX ומסוג אחר.

ב. לחסרי נסיון הנסיעה עם הDIRAVI יכולה להיות מטרידה. כשמתרגלים זה הופך להיות מהנה. כשחסר שמן במיכל השמן, זה הופך להיות מעיק, ומה לעשות לעיתים רבות יש נזילות.

ג. כאמור ה DIRAVI של ה CX אמין לעין ערוך.

ד. ה DIRAVI בXM מזכיר מאוד את זה שב CX, אבל לא אמין בעליל. לא ניתן להשיג בכל העולם את סט הגומיות הפנימי. מי שיוכל לאתר סט כזה חדש ויעדכן אותי יזכה למצוות.

ה. CX אוטומט 87 מאוד מאכזבת

ו. CX טורבו II מאוד מלהיבה ומרגשת, כשצינורות האויר לא מתפרקים. מה גם שהגיר רגיל. יש הנאה בהילוך הראשון, טיפה נפילה בשני ואכזבה בשלישי והלאה.

ח. 2400 קרבורטור - נעימה, אך משמעממת ביחס לTURBO

ז. לדעתי אין יותר מ 2 טורבו בארץ.

ט. מהנה מאוד מרווח הרגליים במושב האחורי גם בדגם הרגיל וגם בפרסטיז'

י. עם כל המחמאות - כמה סיאיקסים נוסעות בארץ באופן שוטף - 1?, 2?, 3? - אפשר להעלות את זה כאן באתר ולגלות תשובה מבאסת. למה ? - נזילות, פלסטיקים, תחזוקה כמעט אין סופית, FLY WHEEL SENSOR, הצתה אלקטרונית

יא. ה DS מהנה כל עוד נוסעים בסיבובים במהירות סבירה.

יב. עדיין עם כל זאת יש לך אחיזת כביש טובה, ולעיתים במהמורות ההגה קצת זורק, אך זה בין השאר בגלל הצמיגים הצרים ואולי בגלל בסיס הגלגלים הענקי 3.12 ס'מ

יג. כמה דיאסים נוסעות ?? לפחות 6-7

יד. ג'יאסאיי - פחות מהנה ובוודאי שלא בסיבובים.

טו. כמה GS/GSA נוסעות - לא יודע, אבל בספק אם יותר מ 2-3

 

אילן

 

אילן, מספר התייחסויות לתגובתך;

1.ניתן להנות בסיבובים עם הרבה מכוניות, לא רק ספורטיביות. ההנאה מה-CX היא אחרת; לא מהתקשורת עם הרכב/הגה - כי אין כמעט - אלא מתחושת ניהוג מדויק וחלק בזכות הדיראוי, עם תחושה של נסיעה על פסי רכבת עם מעט תנועות הגה. זוהי הנאה מסוג אחר, אך גם זו הנאה. הבא בחשבון שמול הדיראוי רוב הגאי הכח של התקופה היו בעלי יחס העברה איטי משמעותית(עם קרוב לארבעה סבובים בין הנעילות) וללא תחושה או דיוק יוצאי דופן(לחלק מהמכוניות אז, מרצדס לדוגמה, עוד לא היה הגה מסרק). עם זאת, מסכים איתך שה-DS היתה לא מהנה במיוחד בנהיגה הררית מאתגרת(וגם לא ה-GSA, עם ההגה הכבד ותת ההיגוי הטבעי).

2.תקלות ניתן גם לתקן, הבעיה היא שמעטים בעלי המקצוע שמוכנים להתמודד עם הגברת. גם אלפתא ואלפאסוד אינן מכוניות אמינות - ובכל זאת אתה רואה אותן משרתות נאמנה את חברי מועדוני האלפות.

3.וולוו 144 היא רכב של שנות הששים(הוצגה ב-1966). וולוו 244 הוצגה במקביל ל-CX, אך בניגוד לדעה הרווחת, היא אינה אמינה באופן יוצא דופן. יתרה מכך; מנועי ה-1.8 עימן הגיעו לא מעט מכוניות לארץ סבלו מאורך חיים נמוך מאד וחלקם מת עוד לפני שהגיע ל-100,000 ק"מ. הוולוו שורד בזכות הגוף החזק, העמידות הטובה בפני חלודה והפשטות המכנית שמקילה על תחזוקתו.

4.כשהוצגה ה-144, היא היתה מודרנית ומעניינת לזמנה. אפילו עיצוב הפנים של הדגמים הראשונים הזכיר עיצוב פנים סקנדינבי של התקופה; מינימליזם נקי ופונקציונלי. עשר שנים מאוחר יותר, 244 כבר היתה מכונית מבוגרת ולא הכי אטרקטיבית. בתחילת שנות השמונים, היא כבר היתה סוס מת(למעט גרסאות הטורבו שעשו חייל בספורט מוטורי וקידמו את תדמית המותג - בניכר). גם בשנותיה האחרונות, קשה להגדיר את ה-CX כסוס מת.

[504L]

504L י. עם כל המחמאות - כמה סיאיקסים נוסעות בארץ באופן שוטף - 1?, 2?, 3? - אפשר להעלות את זה כאן באתר ולגלות תשובה מבאסת. למה ? - נזילות, פלסטיקים, תחזוקה כמעט אין סופית, FLY WHEEL SENSOR, הצתה אלקטרונית

 

יג. כמה דיאסים נוסעות ?? לפחות 6-7

 

 

אין זה סוד ש-DS נהנית מחשיבות וערך אספניים גבוהים יותר מ-CX, בכל העולם. בשל כך, אנשים מוכנים "לסבול בשקט" צרות שבעבורן הם היו משביתים CX לזמן לא ידוע.

 

אם תשאל אותי, בין השתיים אני בוחר ב-CX(פאלאס, 2400 הזרקה, גיר C-Matic או אוטומטי מלא), אבל אני לא כזה פריק של סיטרואן...

 

ושוב, החוסר בבעלי מקצוע מוכשרים עושה את שלו. אם בהולנד הגשומה עם המלח על הכבישים עוד רואים הרבה CX(ההולנדים הם פריקים ידועים של סיטרואן), אין סיבה שבישראל לא ידעו להעניק אהבה לסיטרואן ישנות.

 

כשחושבים על זה, יש כאן אחלה רעיון עסקי, שאף אחד עוד לא הגשים; עם כל כך הרבה מכוניות אספנות בישראל, מוסך עם בעלי מקצוע מוכשרים והגונים שידעו לטפל כראוי בקשישות שלנו.