אמנם עוד לא ממש קלאסית, אך אני נעתר לבקשת הקהל - מכונית השנה 89' - פיאט טיפו.

[TIPOturbo]

גאה להיות בעליה של ספורטיבה! אחלה סיקור, תודה!

[zoriel.haviv]

איזה כתיבה מושכת! המשך כך!

[און יעקבסון]

פיאט טיפו... פיאט טיפו ספורטיבה 2.0 ליטר, שלוש דלתות... מזכיר לי נשכחות!

הייתה לי מכונית כזו, במשך כארבע שנים. היא עדיין (ובטח לא הייתה אז) מכונית אספנות, אבל היא החליפה מכונית כזו. היא החליפה אצלי פיאט 124 ספורט שנת 1973, שגם היא סיפור בפני עצמו. הסיבה שהחלפתי את ה-124 הקלאסית בטיפו הייתה פשוטה: באותה העת עברתי לגור עם זוגתי דאז והפיאט הישנה לא בדיוק הייתה מכונית יומיומית נוחה לשימוש. במיוחד בקיץ, היות ולא היה לה מזגן. מאחר ששתי מכוניות לא היה באפשרותי להחזיק אז, נפל הפור.

אז הזדמן לי לרכוש את הטיפו ספורטיבה, שלוש דלתות, שנת 1994 (כולן, בעצם, מהגרסה הזו היו משנת המודל הזו). רציתי אותה ולא בכדי. הרי פיאט קופה של אותן השנים הייתה מבוססת על שלדתה של הטיפו ולה, בניגוד לטיפו, היה מנוע מוגדש טורבו. ואם זה מנוע זה מתאים לקופה, אזי הוא גם מתאים לטיפו. אבל לא רציתי מנוע משומש, רציתי מנוע חדש, מיבוא. אז חיפשתי לא מעט ובסוף מצאתי: מנוע טורבו שיועד במקור ללנציה דלתא.

החלפת המנועים הייתה עניין של מה בכך. פירוק פשוט של ברגים והרכבה מחדש. פחות מיום עבודה. שאר ההתאמות היו מעט יותר מורכבות, אבל גם הן היו רק עניין של זמן. חוץ ממנוע מחוזק, שיפרתי גם את מערכת הבלימה, בולמי זעזועים וגם עליתי במידת הצמיגים והחישוקים.

התוצאה הייתה - מהממת! למנוע היה אופי בעל שלוש מדרגות: עד 2,500 סל"ד - שפע של כוח לנהיגה עירונית רגועה. מ-2,500 סל"ד ועד 3,500 סל"ד - הטורבו מתחיל להתעורר והכוח האמיתי מתחיל להיות מורגש. והיה גם מעל 3,500 סל"ד - שהשכיח את כל מה שהיה קודם, כי כאילו שערי הגיהנום נפתחו. כל הכוח והמומנט היו נכנסים במכה כה מוחשית, עד כי בשלושת ההילוכים הראשונים, על אספלט לא איכותי, הצמיגים היו מתחילים להסתחרר... בהאצות ביניים, המכונית הזו הייתה יותר מהירה מסובארו אימפרזה STI ומיצובישים איבו סטנדרטיות. איזה כיף של מנוע!

אבל יותר מאשר הביצועים, דווקא התנהגות הכביש הייתה מהנה במיוחד. ניהוג בעזרת דוושה היה פשוט תענוג.

והיה גם נושא בעיית האמינות. אז שזהו, לא הייתה שום בעיית אמינות. כאשר קניתי את המכונית, הציריה הימנית החלה לדפוק, אז חיש מהר רכשתי "פעמון" חדש וחיכיתי להזדמנות הראשונה להחליף אותו. בינתיים החלפתי למנוע טורבו (והשארתי את המצמד בגודל המקורי שמיועד לטיפו 2.0 ליטר רגילה) ועברו השנים. ויום אחד החלטתי שצריך להמשיך הלאה ומכרתי את הטיפו הנאמנה. או-אז נזכרתי שעצם לאורך כל השנים שהייתה אצלי, לא החלפתי את הציריה שעדיין דפקה בפניות - אבל עוד לא בקו ישר; וגם המצמד עוד החזיק מעמד ולא החליק, כמו גם תיבת ההילוכים שהראתה עמידות מופתית - זאת למרות תוספת של כמאה כ"ס ביחד למקור ועם עוד כחמישים אחוז מומנט, שמין הסתם מעמיסים רבות על המכלולים השונים. בעצם, חוץ מטיפולים שוטפים, הטיפו הזה הייתה בעלת אמינות מוחלטת. משהו שלא יכולתי להגיד על הסיאט ליאון 4 החדשה יותר בשמונה שנים שהחליפה אותה.

מה שהיה מעניין הוא שהמכונית הזו, כחדשה, לא זכתה לפופולאריות כלל וכלל. היבואן הקיז ניטים עד שנפטר ממלאי המכוניות שהיו לו ובשנים הראשונות לחייהן, היה גם קשה למכור את המכוניות הללו כיד שניה. עם הזקנה באה עליהן העדנה והן נהיו מבוקשות עד מאוד ונמכרו במחירים גבוהים בהרבה ממחיר המחירון הלאומי.

 

בפנתאון המכוניות הפרטי שלי, לפיאט טיפו טורבו הזו שמור מקום מכובד מאוד.

[A110]

תודה על הסקירה, וקצת על הטיפו בישראל.

היצור הסדרתי לישראל החל באוקטובר 1988, והמכונית הושקה אצלנו בסוף חודש נובמבר, בגרסאות 1.6DGT ו- 1.4Media. בהתעלם מגרסאות מקומיות ("מונדיאל 90"), להלן ההתפתחויות העיקריות בהיצע, לפי חודש היצור הראשון לישראל:

 

1. מרץ 90 - יחידות כח של הטמפרה. בין השאר עלה ההספק מ- 69 ל- 76 (1.4), מ- 81 ל- 85 (1.6)

2. ספטמבר 90 - תיה"ל סלקטה כאופציה ב- 1.6.

3. דצמבר 91 - טיפו "נואובה גאמה". בעיקר שיפורים קלים באבזור. גרסאות S ו- SX, בהתאמה.

4. יולי 93 - "מתיחת פנים 93". עדכונים חזותיים בפנים ובחוץ. מנועי הזרקה (חד-נקודתית...)

5. בקיץ 1993 יובאו לישראל כמה עשרות מכוניות בגרסת שני ליטר אוטומטית (תיה"ל פולקסוואגן). מכוניות אלו יועדו לשוק היפני (נכון, יצרנים של מותגים מיובאים נוהגים למכור שם, לעיתים, גם מכוניות עם הגה "בצד ההפוך": זה נחשב יוקרתי יותר בעיני היפנים) ויוצרו במרץ-אפריל 1993, ממש בשלהי היצור של הגרסה היוצאת (ובהחלט לפני מתיחת הפנים) של הטיפו. כנראה שבהיעדר ביקוש ביפן הן לא נשלחו לשם מעולם, ולבסוף מצאו את דרכן לישראל. כאן זכו להחלפת פנסי החזית, ונמכרו - כמה מפתיע - כדגם 1994. רק אחר-כך הגיעו הטיפו מתוחות הפנים.

6. נובמבר 93 - טיפו שני ליטר ספורט (שלוש דלתות, 142 סוסים והרבה כיף).

7. ינואר 95 - סיום היצור לישראל. ב- 3 באוגוסט ירדה הטיפו האחרונה מקווי ההרכבה במפעל ריבאלטה שבטורינו.

 

והערות לגבי היצור באיטליה:

פיאט עשתה עניין גדול משיטת היצור של הטיפו. היה עליה לגשר על תפיסה שלילית של האיכות במוצריה. יש שיגידו - בצדק. חן מציין שהטיפו יוצרה במפעל החדש של פיאט בקאסינו. ואכן, פיאט עשתה כל מאמץ (ראו תמונות מצורפות מספרון שהפיצה פיאט) לשייך ולשדך את הטיפו לקאסינו "שבו מורכבת הטיפו", כמאמר הספרון, ואפילו הנפיקה לצורך כך סלוגן - "איכות 88".

אבל זה פשוט לא היה כך. כשהחל יצורה של הטיפו בסוף 1987, היו לפיאט הרבה מפעלים למלא. עם לאנצ'ה ואלפא ואוטוביאנקי ועשרה (!) מפעלים באיטליה (לא כולל פרארי), החבר'ה של תכנון היצור בפיאט פיזרו את הדגמים בין המפעלים באופן דינמי מאוד.

הטיפו החלה את הקריירה שלה בקאסינו (המפעל נבנה ב- 1972, וייצר באותה תקופה את הריטמו ואת הרגאטה) ובריבאלטה (בטורינו, ריטמו ואונו), וגם בקיבאסו (לאנצ'ה בטורינו). בין יוני 89 ליולי 91 הורכבו קרוב ל- 71 אלף טיפו בפומיליאנו ד'ארקו (אלפא בנאפולי), כאשר המרכבים עבורן סופקו מקאסינו. לישראל הגיעו המכוניות בתחילה בעיקר מריבאלטה, ואח"כ עבר הדגש בהדרגה לקאסינו. ברישומי מופיעה גם מכונית "ישראלית" אחת, תוצרת מרץ 1989, שהורכבה בסמוך ללאנצ'ה דלתה ופריזמה, בקיבאסו. יש להניח שהיו עוד כאלו. בסה"כ יוצרו באיטליה קצת למעלה מ- 1,892,000 פיאט טיפו, 54% מהן הורכבו בקאסינו. פיאט טיפו יוצרה גם בברזיל (1995-99) ובטורקיה (1993-99, 50 אלף יחידות).

[און יעקבסון]

יוחאי, כרגיל, אני זורק לך כפפה: כמה טיפו ספורטיבה יובאו לישראל? השמועות מדברות של 12-18 יחידות. הכצעקתה?

[edanj]

יופי של סקירה עם תוספות פיקנטיות של החברים.

כל פעם שאני רואה ספורטיבה אני מאט כדי להתמקד.

אחלה רכב!!

 

עידן

[504L]

תודה לחן על הסקירה המעניינת(וליוחאי על המידע המחכים).

 

בשנת 98' רכשתי פיאט טיפו 1.4 מדיה מודל 90'. בדיוק רכשתי אז דירה וחיפשתי משהו אמין וחסכוני יחסית - ובכל זאת מעניין יותר מסובארו ליאונה ושות' במחיר דומה. המכונית ענתה על ציפיותי ואף הוסיפה למשוואה ביצועים סבירים ואחיזת כביש גבוהה. תחושת האיכות - ברכב עם קרוב ל-100,000 ק"מ היתה סבירה מאד. הכל עבד, כמעט ולא היו קרקושי פלסטיק.

 

מכרתי אותה לאחר כשנה באותו המחיר בו רכשתי אותה - והקונה המשיכה להשתמש בה עוד 10 שנים ללא תקלות מיוחדות.

 

בקיצור, אחת המכוניות הפחות מענינות שהיו לי, אבל מכונית מוצלחת מאד.

 

ובאשר לדגם הספורטיבי של 94', זו באמת היתה מכונית נהדרת - ומתחרה ראויה לאסקורט RS ול-306 החמות של התקופה.

[TIPOturbo]

יוחאי, כרגיל, אני זורק לך כפפה: כמה טיפו ספורטיבה יובאו לישראל? השמועות מדברות של 12-18 יחידות. הכצעקתה?

 

18 יובאו, 9 עדיין קיימות. חוץ משתיים, כולן כבר מוגדשות.

[A110]

כמה טיפו ספורטיבה יובאו לישראל? השמועות מדברות של 12-18 יחידות. הכצעקתה?

 

זה הטווח. מצאתי 14 יחידות, כולן יוצרו בנובמבר-דצמבר 1993. ועוד משהו - למרות שזה היה מותק של אוטו, הביקוש היה מאוד איטי. המנועים המתינו זמן לא מועט בקאסינו, להרכבה הסופית...

 

הנה חלק ממה שקואטרורואטה כתב על הטיפו הזו, ביוני 1993.

[און יעקבסון]

ועוד משהו - למרות שזה היה מותק של אוטו, הביקוש היה מאוד איטי. המנועים המתינו זמן לא מועט בקאסינו, להרכבה הסופית...

 

 

טוב, מסכנה הטיפו הספורטיבה. שנים פיאט התעקשו שלא תהיה גרסה ספורטיבית לדגם הזה וכאשר הם נשברו והצטרפו לזרם, הטיפו כבר הייתה בשלהי הקריירה. עזבו את הגרסאות החמות של הגולף מהתקופה ההיא. אפילו המתחרות מבית עשו לה בית ספר. ודי עם נזכיר את לנצ'יה דלתא כפולת ההנעה, או אלפא GTV וספיידר, שלא לדבר על פיאט קופה המרהיבה. אל מול מכונית מיתולוגית כמו הדלתא ושלוש דוגמניות צמרת האחרות, מה הפלא שאף אחד לא רצה טיפו ספורטיבית מרובעת ומיושנת למראה. צחוק הגורל הוא ששתי האלפות, הלנצ'יה והפיאט קופה עשו שימוש בפלטפורמה של הטיפו. מין פרשנות אוטומוטיבית לפתגם "הרצחת וגם ירשת"...

[504L]

טוב, מסכנה הטיפו הספורטיבה. שנים פיאט התעקשו שלא תהיה גרסה ספורטיבית לדגם הזה וכאשר הם נשברו והצטרפו לזרם, הטיפו כבר הייתה בשלהי הקריירה. עזבו את הגרסאות החמות של הגולף מהתקופה ההיא. אפילו המתחרות מבית עשו לה בית ספר. ודי עם נזכיר את לנצ'יה דלתא כפולת ההנעה, או אלפא GTV וספיידר, שלא לדבר על פיאט קופה המרהיבה. אל מול מכונית מיתולוגית כמו הדלתא ושלוש דוגמניות צמרת האחרות, מה הפלא שאף אחד לא רצה טיפו ספורטיבית מרובעת ומיושנת למראה. צחוק הגורל הוא ששתי האלפות, הלנצ'יה והפיאט קופה עשו שימוש בפלטפורמה של הטיפו. מין פרשנות אוטומוטיבית לפתגם "הרצחת וגם ירשת"...

 

הטיפו לא התחרתה בשלוש המכוניות שציינת, שהיו בליגת מחיר(ופלחי שוק) שונים לחלוטין. לא רק זאת, אלא שאפילו כהוט האץ', מחירה היה זול יחסית.

 

דגמי 94' של הספורטיבה נמכרו אז בארץ במחיר שהתחיל מ-76,000 ש"ח, כשרוב המתחרות תומחרו בין 90 ל-100 אש"ח. גולף VR6(לאחר הורדת המחיר) החלה מאזור ה-110 אם זכרוני אינו מטעני.

 

אותם אניני טעם מעטים שרכשו את המכונית, עשו עסקה נהדרת.

[חן פרחי]

הספורטיבה לא היתה הדגם הספורטיבי הראשון של הטיפו.

בנובמבר 89' הוצגה גירסת 16V של מנוע ה 1756 סמ"ק המוכר והאהוב של ה 124 ספיידר\קופה.

עם 136 כ"ס הביצועים היו טובים, וגובו בהתנהגות כביש טובה.

לפחות מכונית אחת כזו הגיעה בוודאות לארץ, במרכב 5 דלתות כמובן.

[danielfp02]

תודה על הסקירה נהנתי לקרוא.

[pipinoadar]

תענוג לקרוא,

תודה!

 

תומר

[elibaba]

היה עוד דגם חמים שנקרא ספורטוריזמו או משהו כזה. 2000 סמק, הגיע לארץ רק אוטומטי וברמת איבזור גבוהה.

 

נסעתי עליו לא מעט בצעירותי, היה אחלה אוטו ומהנה מאד, רק בולע דלק בטירוף.