(1)הפקדת רשיון נהיגה לאחר הרשעה בבימ"ש(2)זיכוי מנסיעה על אי-תנועה

[kompy]

סעיף 42 [ג] לפקודת התעבורה אומר - פסילת רשיון נהיגה תחל מרגע הפקדת הרשיון במזכירות ביהמ"ש.

 

מה דינו של אדם אשר אין בידו רשיון נהיגה להפקדה עקב היות הרשיון מעוכב עקב חובות/קנסות

 

לסוגיה זו נדרש ביהמ"ש לתעבורה בנתניה.

 

הנאשם הועמד לדין בשל עבירות של נהיגה בזמן פסילה, בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה [להלן: "הפקודה" או "פקודת התעבורה"] [להלן: "סעיף אישום מס' 1"], נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף, בניגוד לסעיף 10 [א] לפקודה [להלן: "סעיף אישום מס' 2"] ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, בניגוד לסעיף 2 [א] לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 [להלן: "סעיף אישום מס' 3"].

 

הנאשם מודה בעובדות סעיפי אישום מס' 2 ו- 3.

הנאשם כפר בסעיף אישום מס' 1.

 

מועד האירוע בו נתפס הנאשם נוהג: 19.4.99.

 

עובדות שאינן שנויות במחלוקת

 

א. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנאשם נשפט בפניו ביום: 24.12.98, בבימ"ש השלום [תעבורה] באשקלון, ב- ת' 5535/98 ודינו נגזר, בין היתר, ל- 3 חודשי פסילה [להלן:"גזר הדין הקובע"]. [גזר הדין ופרוטוקול בימ"ש השלום באשקלון, ת/1].

 

ב. רשיון הנהיגה של הנאשם היה מעוכב בשל אי תשלום קנסות. עקב כך, ביום 28.5.98 קיבל רשיון זמני ל- 3 חודשים עד 28.8.98 [נ/3].

 

ג. ביום 14.6.98, שולמה אגרת רשיון עד 17.3.02 על גבי רשיון זמני, הרשיון הקבוע מותנה בתשלום קנסות [נ/2].

 

ד. בעקבות גזר הדין בתיק הקובע, מיום 24.12.98, הנאשם לא הפקיד רשיון נהיגה.

 

ה. אין מחלוקת, שבסעיף 2 לגזר הדין הקובע, מופיעה הוראה אופרטיבית לפיה, הפסילה תחל מיום הפקדת הרשיון [עמ' 2 לפרוטוקול ת 5535/98 שורה 22, ת/1].

 

ו. אין מחלוקת שביום גזה"ד הקובע, הבין הנאשם, כי הוטלו עליו 3 חודשי פסילה. מכאן, שאין חולקים על קיומה של ידיעה בדבר עונש הפסילה, הנדרשת להוכחת יסודות העבירה של סעיף 67 לפקודה.

 

ז. אין חולק שהנאשם הצהיר בפני בית המשפט ביום גזה"ד הקובע, כי אין לו רשיון להפקדה, בשל חובות.

 

לסיכום

 

הנאשם מזוכה מעבירה של נהיגה בזמן פסילה.

הנאשם מורשע בעבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף וללא ביטוח.

 

לפסיקה:

http://62.90.71.122/Prod03/ManamHTML2.nsf/A91EF4746A3B74C842256E28000FD3B0/$FILE/7384F2028C3103D442256E210042A136.html?OpenElement

 

עמית

[kompy]

הנאשם הובא לפני לדין על כך, שבנוהגו את רכבו, במועד ובמקום הנקובים בכתב האישום, לא ציית להוראת תמרור ד-14 שסומן על הכביש וחלף עם רכבו על פני הסימון. בישיבת ההקראה כפר הנאשם באישום.

 

לא עלה בידי להכריע, איזו מבין שתי הגירסאות להעדיף ועל כן, אני מזכה את הנאשם.

 

לפסיקה:

http://62.90.71.122/Prod03/ManamHTML2.nsf/A6B30C8457D2C38D42256E270071CDD9/$FILE/DA5F9B0C4F6118FB42256E1900461269.html?OpenElement

 

עמית