מה יש לי ?!??!, למה אני אוהב רכבים מתוצרת....

[sorvall]

א. חדשנות ותעוזה -

לחשוב קדימה כבר בסוף שנות הארבעים - הנעה קדמית,

לחשוב הרבה קדימה בשנות החמישים מערכות שיכוך מתקדמות, הגה כח,

לחשוב אחרת בשנות האלפיים - ההגה של ה C4, תצוגת נתונים עילית ב C6, כיבוי מנוע ברמזורים - בקרוב ב C3

 

 

איך אתה יכול להשוות את החדשנות והתעוזה שאפיינה את סיטרואן בעבר לגימיקים של היום?

את הצורה שבה מסתובב ההגה אתה משווה להנעה קידמית? באמת...

 

חוץ מזה אהבתי את המאמר.

[דרור]

כמי שמוזכר בשורה הראשונה של שירשור זה הריני כאן לספר עלי ועל אופל.

אולי לפני כן , אמנם נראה כי להרבה מאיתנו יש התחברות לרכב מיצרן מסוים

אבל נראה לי שהרכב הראשון של אספן לאו דוקא נבחר לפי יצרן או דגם מסוים וספציפי . יכל להיות שהקשר הוא לאחד מרכב ילדות שהיה במשפחה או לאחד

המודלים שהיו בתקופת הילדות של רבים מאיתנו .

כלי הרכב הבאים מן הסתם משתייכים לאותו יצרן ואני מכיר הרבה דוגמאות לכך.

 

ובכן עלי ועם אופל ,

כמובן וכמו שהסיפר כאן מתחיל בילדותי בין כל המכוניות הרבות שהיו לנו במשפחה

היתה גם אופל קדט 1968 4 דלתות כחולה . היא היה הקדט "הכי יפה בעיר" !

הרכב בזה הרשים אותי במיוחד מכל הרכבים הרבים שהיו לנו ובניהם פורדים

למניהם אסקורטים , קורטינות מדורות שונים , קונטסה 1300 , פרינץ , סוסיתות

ועוד .

את הקדט אפיין מלבד מצבה הטוב במיוחד , שקט בנסיעה , רכב בגודל בינוני

עם מרווח גדול בתא הנוסעים , מנוע אמין מאוד , פשוט להפליא , הגה רך כמו

מרגרינה ממש לא צריך הגה כח ! וזה באמת הרכב שמצא חן בעיני כילד

מתבגר .

בתקופה שחיפשתי רכב (אז אספנות - מהמושג שלא היה קיים עדיין ) חיפשתי

רכב משנות הארבעים כי את הצורות האלו אהבתי מאוד (כמו המוריס 10 שלי )

אולם המחירים של כלי רכב אלו הביאו אותי להתרכז בחיפוש רכבים משנות סוף

החמישים , תחילת שישים . ואז מצאתי את הרקורד 1959 שלי .

הרכב כיאה לאופל אמין מאוד וליווה אותי עד לפני שלוש/ ארבע שנים ברוב ארועי המועדון כולל המסעות למטולה , אילת , ק. מלאכי , ירושלים ראלי באר שבע - ערד ועוד ועוד .

תקלות דרך במשך 15 שנות נסיעה , פעמיים , פעם גלגל טיימינג , ופעם לגר

בבק אקס הלך והיתה נזילה של שמן בק אקס לגלגל (לבלמים ) .

מאז התרכזתי בעוד כמה אופלים , היתה לי קדט 1000 שנת 64 וחבל שנמכרה , וכיום הרקורד 60 , קדט קופה 74 , ואופל מנטה 1600 אוטומט .

הינה תמונות של הרכבים .

 

ביי

דרור .

[Ilan Sh]

שלום לכולם !

 

המטרה לא היתה לייצר דיון אודות סיטרואן (חלק גדול מהתגובות עסק ברכב) אלא לקבל התרשמות מכל אחד מכם על אהבותיו, התנסויותיו ומדוע בחר להתמקד ביצרן זה או אחר.

הרי כל אחד מכם הינו עולם בפני עצמו. אין אנו משובטים ולכל אחד מכם יש בחירות אישיות מגובשות ומוצקות. לא סתם קיימים עשרות יצרני מכוניות פעילים בעולם. אולי הדעה של כל אחד מכם תשפוך אור חדש על כל אחד ואחד מיצרני הרכב השונים - התשוקה שיש ליצירותיהם, ההיבטים הטכניים, ההנאה שבנהיגה, והחדווה ותחושת התרוממות הנפש שכה קשה להסבירה בעת שנוהגים ברכב זה או אחר. דעותיכם תאפשרנה גם למתעניינים חדשים לגבש לעצמם דעה לאיזה כיוון להתמקד.

 

אילן

[redroze]

שלום, קוראים לי אלעד ואני אופלופיל. (עכשיו כולם להגיד ביחד "שלום אלעד")

 

הסיפור שלי התחיל מהמנטה הכחולה של דרור, אהבה ממבט ראשון (ד"א דרור, הייתי קונה אותה ממך רק בשביל הנוסטלגיה). מהרגע שראיתי אותה ידעתי שזה יהיה הרכב הבא שלי (לפני זה בדקתי סאאב 95, סוסיתא, קורטינה וכו'). דרור דחה את כל הצעות הקניה שלי, עד שהוא התקשר אליי יום אחד ומבשר לי שהוא מצא לי מנטה (75, 1200 סמ"ק במצב לא מזהיר במילים יפות). אני עניתי לו שלא משנה מה המצב שלה אני קונה אותה. המצב שלה היה באמת אנוש אבל הרבה השקעה ובעיקר אהבה הביאו אותנו לימים אלו.

הרכב שופץ ברמה דיי גבוה, לא חסכתי עליה אפילו שקל, יש עוד מה לסדר אבל לאט לאט הרכב מקבל צורה. מה שהכי הדהים אותי זו העובדה שאני נוסע על האוטו על בסיס כמעט יום יומי עם השקעה מכאנית זניחה: הרכב עבר החלפת משאבת דלק וכל הצינורות דלק, ניקוי קרבורטור וניקוי מכל דלק, טיפול 10K מקיף (שמנים, נוזלים ומסננים), חידוש רדיאטור ובניית מערכת חשמל מחדש (המערכת חשמל הייתה במצב פעיל אבל מכיוון שנעשו יותר מדיי קומבינות החלטתי לעשות אותה מחדש). הרכב עמד 5 שנים בחצר בקריית ים חצי שקוע באדמה (אח"כ עוד שנתיים שלוש בחניה שלי), ועדיין הרכב הניע במכה ראשונה ונוסע עד היום מבלי שפתחתי גיר או מנוע (בקרוב הרכב יפורק לגורמים ויקבל את השיפוץ שכ"כ מגיע לו).

 

בנוסף יש לי עוד מנטה 72 שמחכה לימים טובים יותר (מבחינה כלכלית). עם הזמן שעובר אני מגבש דעה לגבי הרכב הזה, לחלקים אני בטוח לא אתן אותו (כי יש רישיונות ומצבו לא בכי רע), אבל הוא בטוח יקבל איזה מנוע V8 בריא.

 

לפני כמה חודשים קבלתי גם מנטה B שנת 83. אני לא מת על הצורה של הרכב אבל מכיוון שקבלתי אותו בחינם והרכב יד ראשונה עם 107K ק"מ וספר טיפולים מלא מהיום שהוא הגיע לארץ, אז לא יכולתי להגיד לא. הרכב אחרי חידוש מקיף של המנוע ונמצא כרגע בשלבים מתקדמים של הסבה מהגיר אוטומט הנורא שהיה לו (3 הילוכים), המטרה היא גיר 5 הילוכים של אומגה, אם זה לא יצליח אז נלך על גיר 4 הילוכים סטנדרטי.

 

אז למה אופל? לפי דעתי המנטה A וה-GT הם 2 היציאות הכי מוזרות של אופל במשך כל ההיסטוריה (וגם הכי מוצלחות). הרכבים הנ"ל אולי לא יצירות מופת אבל בזמנו הם סיפקו התנהגות טובה, מרווח, איכות בניה טובה, חסכון בדלק למרות הביצועים הפושרים (וכל זה עם מחירים עממיים). לאחר מכן בשנות ה-80 הגיעו המנטה B אשר הייתה שיפור אדיר בהתנהגות, הגרסאות החזקות של ה-B (I200, I400, I240 וכו') היו הרבה יותר נגישות מהמספרים המצומצמים שבהם נמכרו הגרסאות החזקות של המנטה A (אני מתכוון למנטה טורבו ול-TE2800) וכל זה בלי עליה משמעותית במשקל או התפשרות על היתרונות שסיפקה המנטה A. בשנות השמונים אופל העבירה את רוב דגמיה להנעה קדמית. רוב הרכבים היו בסיסיים מאוד ואמינים בצורה מפליאה (רקורד, קורסה(אשר נקראה גם נובה בחו"ל), קדט ואסקונה) מצד שני הם גם לא היו כ"כ מהנים לנהיגה או מעוצבים/מאובזרים בצורה מיוחדת. בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים ההדרדרות המשיכה עם הוקטרה, אסטרה, קורסה והאומגה. הרכבים הפכו להיות כבדים ועמוסי טכנולוגיה. המותג אופל שהיה ידוע בשנות השמונים באמינותו המופלגת איבד את כל התדמית, שממשיכה להקרין על המותג עד היום.

 

איזה רכבי אופל אני רוצה באוסף שלי?

כמובן שכל דגמי המנטה A (ראלי, לוקסוס, 1.6, 1.2, 1.9, טורבו ואם אפשר איזה TE2800 אני לא אתנגד ). GT אני בטוח אביא מחו"ל מתישהו, זה רק עניין של זמן/כסף. רקורד 70 (בשביל הנוסטלגיה) ורקורד 59 (איך אפשר שלא? הרכב הראשון של אופל שהובא לארץ ביבוא סדיר, רצוי בגרסאת 2 דלתות). אסקונה 83 האצ'בק (לא יודע למה אבל יש לי משיכה לצורה של האוטו הנ"ל עם הפנסים השמנים לכל רוחב הרכב מאחורה), קורסה GT (גם אין סיבה מוצדקת, למרות היותה כולה רמת איבזור) ולבסוף כאשר אני אתבגר (והרכבים הנ"ל יהפכו להיות נדירים יותר) אז אולי איזה אסטרה GSI ולייבא לוטוס אומגה לקינוח (רק עוד 15 שנה לאספנות!!! כמה זה בשעות? ). כמובן שאם יגיע בדרך איזה הצעה מפתה של קפיטן/קומדור אני לא אוכל לסרב.

טוב, אפשר בבקשה לקבל חשבון (ברקע מתנגן לו אלוויס עם DREAMS) . . .

[דני יונגר]

לדעתי האישית זה לא משנה איזה אוטו בוחרים .

 

אני אישית בחרתי ברנו 4 כי זה אוטו עם אישיות מיוחדת במינה וגם זה האוטו הראשון שהיה לי בחיים .

 

אבא שלי נסע כל חייו על אופלים ( קדט ) ורק לאחרונה עבר לפיאט אוטומט .

 

מה שהכי חשוב זה שפעם היה אופי למכוניות , עם כיוון פלטינות ידני ולא הצתה אלק' , הטיפול היה ע"י מכונאי שהבין במכוניות ולא ע"י איש מחשבים שהתחבר עם פלאג לאוטו ומוציא דיאגנוזה ממוחשבת .

 

בקיצור הבחירה שלי נעשתה מערגה לימים שעברו לרכב שהוא קצת מכל דבר , משהו שהוא רכב רב שימושי : גם בכביש , גם בשטח , והכי חשוב - עם חיוך ע נ ק על הפנים .

[אבי נוף]

היי

 

אם מדובר על הרכבים היומיומיים, הרי שלדעתי אנו מוכתבים על ידי כמה סיבות, אשר אינן חופפות לסיבות שבעטיין אנו רוכשים רכב אספנות.

רכב יומי קונים מסיבות שונות ומשונות: שיקולי מחיר, שיקולי מכירה עתידית, מקום בתוך הרכב (ע"פ גודל המשפחה), מקום חניה, רכב מסחרי/סטייישן/רגיל ע"פ הצורך המשותף ליומיום ולעבודה, רכב לילדים "שרק הוציאו רשיון" וכד'.

 

מאחר והרכב היחיד שהיה לאבי מאז ומעולם היה אופניים חלודים עם ברקס רגל, לא היו לי נתוני פתיחה ומקורות להשוואה. (מתי, מדוע ואיך הוצאתי רשיון נהיגה לרכב - זה כבר סיפור לשרשור בנושא אחר ...).

למדתי נהיגה על קונטסה 1300, היה האוטו הטוב שבעולם עבורי. פשוט לא נהגתי על רכב אחר קודם...

בהתאם למצבי הכלכלי, חיפשתי רכב זול, ומאחר ובאותה תקופה מכרו דה-שבו שהשתחררו משנות שירות בצהל, ומחירן (כמו גם מצבן) היה בתחתית - קניתי.

עם השנים עברו תחת ידי רכבים רבים, גם מטעם מקום העבודה וגם רכבים פרטיים. אולם סוג הרכב שנמצא אצלי הכי הרבה שנים (וגם כיום), ואשר אני ממש נהנה לנסוע בו בלי השוואה לכל רכב אחר הוא וולוו. התחלתי עם דגמי תחילת שנות ה-70, זה היה בשנות ה-80, ומאז כמעט לאורך כל השנים אני מזוהה עם וולוו, מחליף מידי כמה שנים, ונוסע בו בכייף עד היום.

 

כאשר אנו עוברים לעסוק ברכבי האספנות, יש לנו סיבות שונות ושיקולים אחרים מאלו שציינתי קודם. לפעמים אפילו מנוגדים/הפוכים.

 

על הרכב שחיפשתי, הסיבות, ולבסוף הקניה (ולמה לא את שחיפשתי) - בקישור הבא:

 

http://mercedesponton220.qpon.co.il/Front/Pages/pages.asp?id=118751

 

שבת שלום - אבי.

[שמר]

אני קורא את השרשור ונתקל בכל האיזכורים והתחרות "של מי יותר אמין"...

 

תגידו , אתם אוהבים מכוניות , או שאתם עוסקים בראיית חשבון ?

מבחינתי לאהוב רכב/אפונוע וכו' שקול כמעט לאהבה ליצור חי. אין עוד מכונה שיש לי נגישות אליה ויכולה לרגש/לעצבן/להפחיד/לגרום הנאה בצורה כזו.

 

אוטו בשבילי הוא מעבר לקופסה שנועדה לשנע אותי ממקום למקום , ואם צריך לתקן או להחליף משהו ויש למכונה הזו פאקים - אז מחליפים , אבל שהמכונה הזו תיתן ערך מוסף מעבר לתנועה קווית ותו לא.

 

*עריכה - אבי , הקדמת אותי. גם לכתוב 5 שורות כשהילדים סוחבים אותך לכל הכיוונים לוקח זמן... ***

[romer-]

אין עוד מכונה שיש לי נגישות אליה ויכולה לרגש/לעצבן/להפחיד/לגרום הנאה בצורה כזו.

אמנם לא מנסיון אישי, אבל שמעתי שלוויברטור יש תכונות דומות.

ולגבי הנגישות - יש לך עוד מכונה שנקראת אוטו, אז תמיד ניתן לקפוץ בעזרתה לחנויות המובחרות.

[שמר]

אם ויברטור מפחיד אותך - יש ניתוחים היום שעוזרים לשקם את האגו.

[חן פרחי]

אני קורא את השרשור ונתקל בכל האיזכורים והתחרות "של מי יותר אמין"...

 

תגידו , אתם אוהבים מכוניות , או שאתם עוסקים בראיית חשבון ?

מבחינתי לאהוב רכב/אפונוע וכו' שקול כמעט לאהבה ליצור חי. אין עוד מכונה שיש לי נגישות אליה ויכולה לרגש/לעצבן/להפחיד/לגרום הנאה בצורה כזו.

 

אוטו בשבילי הוא מעבר לקופסה שנועדה לשנע אותי ממקום למקום , ואם צריך לתקן או להחליף משהו ויש למכונה הזו פאקים - אז מחליפים , אבל שהמכונה הזו תיתן ערך מוסף מעבר לתנועה קווית ותו לא.

בשל העובדה הזו לשני יצרנים יש עדת מעריצים כה גדולה למרות שהם שונים בתכלית-סיטרואן ואלפא רומיאו.

סיטרואן היתה יצרן של מכוניות עממיות שהיתעקשה להישתמש במרכיבים אוונגרדיים בעלי עלויות פיתוח וייצור גבוהות,מה שהביא אותה לבסוף לפשיטת רגל וצירף אותה לחיקה החמים של פיג'ו.

הסיפור של אלפא שונה;בעוד שבסיטרואנים המנוע היה חלק מישני בלבד(ולרוב גם נקודת התורפה העיקרית,כמו ב CX למשל)אזי באלפא המנוע היווה את אחת מנקודות המשיכה העיקריות שלהן,בצירוף שילדות מיתקדמות בעלות כיול ספורטיבי שלא על חשבון הנוחות,והאלפא סוד ואלפטא\ג'ולייטה מהוות דוגמא מצויינת לכך.

הסיבות לנפילתן של שתי החברות ולאובדן האופי הייחודי להן היו שונות אמנם,אך הוכיחו שקשה ליצרנים אקצנטריים להיתקיים-וחבל.

ואם הזכרתם את וולבו,גם לה סיפור מעניין;וולבו היתה חברה שעיקר משאבי הפיתוח שלה הושקעו בבטיחות פאסיבית הרבה לפני שזה נעשה IN כמו בימינו כשמכוניות ניבחנות בעיקר במיבחני ריסוק אה-לה NCAP לפני שניבחנת יכולתן על הכביש.

מכוניות וולבו מעולם לא נודעו ביכולתן הדינמית,עשו שימוש במיכללי הנעה ומיתלים פרימיטיביים למדי ופנו בעיקר לקהל מבוגר ומיושב.

נקודת המיפנה בוולבו חלה בשנת 92',עת הוצגה ה 850 שהיתה הוולבו המודרנית באמת הראשונה,בעלת הנעה קדמית וביצועים והתנהגות כביש על רמה גבוהה.

באותה שנה הופסק ייצורה של ה 240 הקשישה,שהיתבססה על סידרת ה 140 שהוצגה ב 66',ולמרות גילה היא עדיין נימכרה מצויין עד יומה האחרון.

למרבה הפרדוקס,ככל שהפכו מכוניות וולבו למודרניות וטובות יותר(S70,S60,S80)כך הם איבדו את הקהל המסורתי שלהם,במקביל להיתקדמות ולכיברת דרך עצומה שעשו יצרנים נוספים בתחום הבטיחות הפאסיבית,כך שוולבו נותרה פשוט בלי קהל קונים מוגדר,ונפילתה בידי יצרן גדול(פורד)היה רק עיניין של זמן.

[Sprint]

כבר מגיל קטן היתה לי חולשה לאלפות (וגם לבימרים, אבל אני מדחיק את זה כרגע), וספציפית לאלפסוד וספרינט.

פשוט ללא סיבה מוגדרת מלבד אהבה נטו.

 

[carisma kfir]

אני מאוד מסכים עם דרור, אופל הקדימו את זמנה ותמיד במשפחתינו היתה אופל או פולקסואגן.

 

האופל הראשון זאת קדט דור ראשון אדומה מדהימה, אני מצטער כל כך שלא שמרנו אותה, היינו היד הראשונה.

אחר כך היו לנו קדטים, ואסקונה, ורקורד משנת 81.

לי בעצמי הרכב הראשון היתה קורסה משנת 85 שמאוד אהבתי.

 

אבל החלומות שלי קשורים בפולקסוואגן, אני מאוד אוהב את הבאס והחיפושית.

אני מאוד רוצה גם שיהיה לי טריומפ ספיטפייר משנת 64 או שברולט קורבט משנים 59-63.

לדעתי זה הרכב המרהיב ביותר שיוצר, עיצוב מהממם.

אני יגשים לי החלום יום אחד.

אין לי ניסיון עם קלאסיות יותר מידי, רק בסובארו שאני ואבי שיפצנו מודל 82 dl שיפוץ מלא מקיף שפירסמתי כאן בפורום בזמנו.

[לירוי1]

כיום יש לי 2 פיאט ו2 מרצדסים. את הדגם של המרצדס 280 אהבתי מאז שאני ילד ולכן קניתי אחת ועוד אחת לקינוח . את הפיאט 500 קניתי כי פשוט נדלקתי עליה ממבט ראשון היא היתה המכונית הראשונה ששיפצתי . הפיאט 850 נקנתה במקרה הלכתי עם חבר לראות וולבו רק שהוא חזר ללא האוטו ואני חזרתי עם הפיאט שחנתה לה בחניה ללא רצון של בעל הרכב למכור.(עד שהוא ראה שטרות)

[Ilan Sh]

אולי זה לא משקף במיוחד - אבל מהתגובות מסתמן דבר מעניין - לא מעט אנשים מכורים דווקא לאופל, על שלל צורותיה. אז אולי לאמינות של המותג חלק מהותי בבחירתם של האנשים.

 

מה נותן בעצם סיטרואן (רק כדוגמא) שנוזל ללא סוף בחנייה ועומד מושבת מרבית השנה מול אופל פשוטה יחסית מבחינה מכאנית ומראה אך עם אמינות של מוצר שרק צריך להניע ולנסוע ולנסוע ולנסוע.

 

אילן

[שמר]

אצלי לא נוזל אפילו טיפה אחת (רוקנתי את השמן).