yohai71

זה נורא תלוי בטעם שלך. הייתרון במכונה כזו בבית שאתה יכול להתנסות באלף ואחד סוגים וקליות. אחי שגר באוסטריה, גילה לי את המותג המקומי יוליוס מיינל שכבר מעל עשר שנים שאני נאמן לו (בעיקר אשתי, שחולה על הטעמים שלו). כמובן, שלפעמים מגוונים עם מותגים שונים ו"דגמים" אחרים- דווקא לפני כשנתיים בא לי טוב קפה אוסטרי נוסף, Eduscho, בעל מוניטין פחות מזה של יוליוס, אבל לחך שלי- לא פחות טעים. לפני הקורונה, היו מספיק נסיעות וביקורים בווינה בשביל שאני (או מישהו מהמשפחה) נחזור עם כמה קילו, מסוג מסויים, שקונים בכל Billa מצוי, בסביבות 11/12 יורו. אז עכשיו אין נסיעות, אבל גיליתי את היבואן הישראלי, שיש לו חבילות במחיר לא רע (יחסית למותגים בישראל- אין מה להשוות למחירי חו"ל כי אנחנו לא בחו"ל). ודווקא השירות שלהם מצויין- לאחר ההזמנה מתקשר נציג ועובר איתך על ההעדפות שלך, ומציע קפה בהתאם, כלומר, זה לאו דווקא מה שרשום באתר אלא לפי רצונך, והמשלוח עד הבית (בכלל, העברתי כמעט את כל הקניות למשלוחים, עוד לפני הקורונה ובמיוחד אחרי).

^ אם כמו שכתבת, הרשיון צרוב בביוס (EFI), בזמן ההתקנה הנקיה אתה אמור להגיע לחלונית הזו: מסמן "I don't have..." ואתה אמור להגיע לחלונית הבאה: כאן אתה אמור לבחור בגרסה שמתאימה למה שיש לך עכשיו (ותוותר על N, אלו גרסאות ללא מדיה פלייר- לא ברור למה אבל ככה). עריכה: אם חלונית בחירת הגרסאות לא תגיע, שאני אישית לא מכיר מצב כזה ללא הכנסת מספר- תמשיך רגיל עד הסוף. לאחר ההתקנה, כשהמחשב יעלה, הווינדוס אמור כבר להיות מאוקטב.

^ כן. אני לא מעיז להשתמש בהם מחוץ לעבודה, כי זו הפרנסה שלי. ולא שאני משוגע על העבודה הזו, אבל אני לא מספיק אידיוט כדי לסכן אותה, בייחוד עכשיו (למען האמת רציתי לעזוב שנייה לפני הקורונה- איזה מזל שלא הלכתי על זה). אגב, שכחתי לציין משהו שעלה כאן לגבי גרסאות מערכת ההפעלה בזמן ההתקנה; אם מדובר בשדרוג ווינדוס ישן, ההתקנה כבר תדע להתאים לו את הגרסה המקבילה של 10. אבל אם מתקינים מאפס, שימו לב שבזמן ההתקנה, לאחר דילוג על הכנסת המספר תעלה חלונית בה צריך לבחור בגרסה שאתם רוצים שתותקן. ופה צריכים להיות בטוחים לאיזו גרסה המספר שברשותכם מתייחס, כי אם יש לכם מספר של ווינדוס 7 home אבל התקנתם 10 pro, לאחר ההתקנה לא יתקבל המספר ותצטרכו להתקין מחדש.

זה לא מה שאתה חושב- מדובר בקובץ טקסט שלי בו רשמתי סיריאלים שונים, כולם חוקיים למהדרין ונקנו בה-ר-ב-ה כסף, כמובן, כי מדובר במה שקוראים לו volume license ומיועד לארגונים. אותו מספר משמש מספר דו / תלת ספרתי של התקנות.

^ לא חובה רשת. אפשר לסמן "I don't have a product key" ולהוסיף מספר אחרי ההתקנה. למעשה זה אפילו יותר קל (עבורי) כי אז אני לא מקליד אלא משתמש בקופי > פייסט מקובץ סיריאלים.

מקפיץ לצורך עדכון לגבי ICE Seal N Shine של טרטל ווקס, שהיה פייבוריט בהזמנות בשרשור. כמובן, היישום שלו היה קליל מעצם היותו ספריי, אבל אותי עניין כמה יחזיק. רצה הגורל והפעם האחרונה ששטפתי את הרכב הייתה יחד עם יישום האוטם הנ"ל (כמובן כולל פלסטלינה וכל השיט הרגיל), ומאז, עקב קורונה וסתם מחסור בזמן, לא נגעתי ברכב. השבוע התפניתי לשטוף אותו שוב, ולהלן תמונות לאחר שטיפה ראשונית בצינור, להורדת אבק לפני תחילת העבודה. לדעתי נראה מצויין, וגם שרד לפחות כחודשיים: אגב, שטיפות בנוסח קצר כמו שעשיתי השבוע מסתיימות עם מוצר מוצלח נוסף של טרטל, Hybrid Solutions Ceramic Wet Wax. כל כך קל ליישם ושטיפה מסתיימת צ'יק צ'ק.

אפשר, חד משמעית. אני עושה את זה בעבודה כל הזמן עם רשיונות VOL. אבל כבר ביצעתי שדרוג ל-7 במחשב של אחי באוסטריה (...) ושם היה רשיון OEM. יותר מכך; אפשר לבצע התקנה מאפס של 10 ולתת לו (בשלב מאוחר יותר) מספר של 7 או 8.1, כמובן שהם צריכים להיות מספרים חוקיים לחלוטין. מערכת ההפעלה נרשמת פנימית כ"שדרוג" אפילו שזו התקנה חדשה (יש לזה משמעויות מסוימות, אם כי מזעריות).

לגמרי אוף טופיק אבל מזכיר לי את מארק הוליס המנוח (מייסד והאדריכל הראשי מאחורי להקת Talk Talk): "לפני שאתה מנגן שני צלילים, תלמד לנגן צליל אחד כמו שצריך. ולפני שאתה מנגן אפילו צליל אחד, תשאל את עצמך מה הסיבה לנגן אותו". לפי מה קבעת את זה?

אם כבר גודייר ב-1888 ש"ח, עדיף לעלות לאפישנטגריפ פרפורמנס (שני ברשימה) מהמקום שהעליתי מקודם. ההפרש הוא 168:

לך לפה, ותתייעץ איתם- אולי יציעו לך צמיגים טובים יותר ומחירים נוחים. זו "צמיגיית הבית" שלי, ושל רבים אחרים בפורום.

לא יודע אם מישהו פה זוכר את פורום פולגז הישן (אולי @Igalz ). בזמני אפילו הייתי אחד המנהלים שם, ואחראי של פורום המשקיענים. המנהלים השקיעו בעבודה יעילה של ניטור וניפוי טרולים, משתמשים שלא יודעים מה זאת עברית נכונה ושאר ירקות, הפכו את הפורום למקום איכותי אפילו אם קצת מתנשא- כתוצאה. כן, היו מדי פעם מלחמות כבוד, אבל הן דוכאו לרוב באופן מוצלח והפורום המשיך להיות איכותי. יום אחד, כנראה עקב סכסוך בין בעלי האתר, הוא ירד מהאוויר (גם האתר וגם הפורום). טונות של מידע (בעברית!) שערכו לא יסולא בפז ירדו לטמיון. שנים של השקעה מצד המשתמשים. נסיון חיים של רוכבים שחלקם היו מאושיות ענף הדו-גלגלי, והתחילו לרכב כשעוד לא ידעו לאיית בישראל "קורס רכיבה מתקדמת", למדו הכל על בשרם ובאו לספר בפורום, לעזור, להדריך- כל זה נעלם בשנייה. שלא לדבר על שרשורים אלמוותיים (כמו שיש בקארספורום). וזה מתסכל ברמות מטורפות, כי הרי החומר קיים על איזה הארד-דיסק, ובגלל אני-לא-יודע-מה לעולם לא יראה אור יום שוב.

אני הגבתי בשרשור ההוא בזמנו וצירפתי לינק מפורום אנגלי של בעלי סיוויק (להזכירכם, הסיוויק האצ'באק\סטיישן היא "אנגלית"). הצחוק הוא, שבאחת התגובות מישהו מעלה את ההשערה שאולי זה נגרם מגלי כפור טיפוסיים לבריטניה... ופה חושבים שזה בגלל השמש הישראלית. זו מחלה של הדגם, חד וחלק, וגם באנגליה מתעלמים מהם. אצלי הנזק מינורי, והעדפתי להשאיר כך מאשר לצבוע ולקבל "הייתה תאונה אחי" מקונים עתידיים.

מה "חפש רכב אחר"? הוא כבר קנה:

מתעלק; החלטתי לעבור לפרטנר סיבים. האם מישהו פה התנסה בנוהל התנתקות\החזרת ציוד לבזק?

אני מזהה הגה ומתגים מבית GM. תמיד מעניין אותי כשחברה נמכרת לקבוצה אחרת, כמה זמן "מושכים" את החלקים מבית הקבוצה הקודמת. ציפיתי לזה בגרנדלנד\קרוסלנד כמובן, אפילו בקורסה החדשה. מודה שלא ציפיתי כאן.

^ ראיתי אחת בנסיעה בשבוע שעבר, ואפילו שמרתי את קובץ הצילום מה-Dashcam בזמן שעקפתי אותה (פלואנס ZE תמיד נעקפות, אף פעם לא ראיתי אחת שעוקפת. לא להאמין 😁 ). בסוף זרקתי את הקובץ כי לא חשבתי שזה יעניין מישהו בפורום (עדיין).

אני דווקא רוצה להמליץ על מורשה-יבואן באור-יהודה, "חנן את שפיק". טיפול סטנדרטי עלה לי בסביבות 600 ש"ח, סיוויק טורר 2015. יעילים ועושים רושם חיובי. השנה הייתי אצלם שוב לטיפול גדול כולל בלמים קדמיים, אבל לא אכתוב מחיר כי לא זוכר אותו במדוייק ומה הוא כלל. בכלל יש מורשי יבואן שלאו דווקא שליליים, יש לי נסיון דומה עם מוסך CMI מורשה אופל (בעבר, היום כבר כולל את כל מותגי לובנסקי).

בסקירות האחרונות של ההילמאן אימפ וההילמאן האנטר, נבחן בין היתר תפקידן בדעיכה ונפילה של קבוצת רוטס וקרייזלר-בריטניה. אבל מה לגבי המכונית הנוספת בקשת הדגמים שקרייזלר ניסו לבנות בבריטניה בתחילת שנות השבעים, ההילמאן אבנג'ר? סיפורו המסתעף מתחיל מהמקור בקובנטרי, ממשיך לארה"ב (שם נמכר כפליימות' קריקט), מתפתח לנגזרת במימון ממשלתי עקב דעיכת היצרן, ומסתיים כהרפתקה דרום-אמריקאית שמעט ממנה היה ידוע בבריטניה בזמנה. סיפורו של האבנג'ר כולל לא-פחות מששה מותגים בסך הכל. כאמור בסקירות הנ"ל, בשנת 1966 הציגו רוטס את ההילמאן האנטר כמכונית קונבנציונאלית-שמרנית אך מעוצבת עם סטייל סביר, במרכבי סדאן וסטיישן: היא כוונה לנקודה בשוק הרכב, מעט מעל לפורד קורטינה וקרובה יותר לווקסהול וויקטור ולצמד תאומות הפארינה מבית BMC (מוריס אוקספורד ואוסטין קיימברידג'). היא הייתה מחליפה ישירה לסופר-מינקס שבעצמה הייתה גדולה במעט מהמינקס, מלך המכירות של רוטס באופן מסורתי. אמנם בתחילת הדרך נמכר האנטר בעל מנוע חלש יותר הממותג כ"מינקס", אך כעת נוצר פער משמעותי בקשת הדגמים בדיוק במיקום הכי חשוב של השוק. וכך לרוטס, שבשלב זה היו בתהליך הפיכה לקרייזלר-בריטניה, לא היה מתחרה מול רב-המכר הבריטי, ADO16 (אוסטין\מוריס 1100), או הפורד אנגליה והווקסהול ויווה. האבנג'ר (Avenger), שכונה פנימית "מכונית B" ושפיתוחו החל בשנת 1966, היה אמור להיות התשובה לכך, ולפני שהושק באביב 1970, תוכנן מאפס. המבנה הטכני היה די צפוי, עם מנוע ארבעה צילינדרים OHV המניע את הגלגלים האחוריים דרך תיבת-הילוכים בעלת ארבעה יחסים, היגוי מסוג מסרק, מתלי זרועות מקפרסון מלפנים ואולי החלק המעניין ביותר טכנית, מתלה אחורי בעל ארבע נקודות חיבור מבוסס קפיצי סליל. באותן שנים, רק לווקסהול ויווה היו מתלים מתקדמים יותר מקפיצי עלים, ויש לציין שמסורתית, רוטס מעולם לא ששו לאמץ טכנולוגיות מתקדמות בתחילת דרכן. יותר מכל, המנוע החדש והמתלים המתקדמים הוכיחו את השקעת קרייזלר בחברה. אחת ההשלכות של המתלה האחורי היה העיצוב, ולמעשה האריזה הכללית. המעצב טים פריי, אחד מאבות פרויקט האימפ, אמר כי המתלה הוביל למושב אחורי גבוה מהרגיל. כדי להשיג מרווח ראש ראוי, היה על חלקו האחורי של הגג להיות גבוה, ונוצר אתגר לעצב את חלקה האחורי של המכונית "שלא ייראה כאילו הוא הולך ונופל", לדבריו. פריי עיצב את הגג הגבוה עם חלון אחורי סוחף אל מתאר תא המטען (מזכיר מאד את הרנו 12 מאותה תקופה), והוסיף טאצ' ייחודי עם פנסים אחוריים בצורת מקלות הוקי: התוצאה הייתה בחלקה אופנתית, בחלקה הכרחית, אבל היא עבדה והעניקה מראה עכשווי למכונית, תוך שהיא פורצת את הגבולות העיצוביים של מוצרי רוטס הקודמים. השלכה נוספת של המתלים הייתה בסיס גלגלים של 249 ס"מ, כסנטימטר וחצי פחות מההאנטר, זאת למרות שהאבנג'ר היה כ-15 ס"מ קצר יותר ממנו באורך הכללי, ובעל מרחב פנימי לא-קטן בהרבה. המשקל היה נמוך מההאנטר הוותיק יותר ומרכבו היה קשיח יותר, אם כי בהמשך קרייזלר החליטו כי לא ניתן יהיה לפתוח פתח עבור המעוניינים בגג נפתח מסוג מלבני "אפטר-מארקט". כאמור המנוע ארבעה צילינדרים OHV בתכנון רוטס היה חדש לחלוטין, בנפחים 1250 ו-1500 סמ"ק וסיפק בין 53 ל-63 כ"ס, דרך תיבת ארבעה הילוכים ידנית או תיבת שלושה הילוכים אוטומטית של בורג-וורנר. הביצועים היו סבירים לחלוטין כנגד המתחרות הצפויות- פורד אסקורט, ווקסהול ויווה ומוריס מרינה- והתנהגות הכביש הייתה כנראה הטובה מכולן. למען ההגינות, צריך לציין שאף אחת מהמכוניות הללו לא היו מדהימות במיוחד, כצפוי מקומפקטיות משפחתיות בבריטניה של תחילת שנות השבעים. רמות האבזור נעו החל מה-DL הבסיסי, בעל רצפת שטיח גומי וספידומטר "פס", דרך ה-Super ועד ל-GL בעל לוח ארבעה-שעונים מלא, וריפוד ניילון מוברש (דמוי בד), בעצמו מהראשונים בבריטניה. הדאשבורד עוצב מתוך ראיה ארגונומית מתקדמת, כאשר המגבים והאורות נשלטו מחוגות גדולות, בנוסף לזרוע איתות\הבהוב. ההגה היה בעיצוב טיפוסי מאד לשנות השבעים, ובנוסף לעיטורי כרום וצלחות גלגלים מעוצבות, ל-GL היו ארבעה פנסים בחזית במקום שתי יחידות רבועות בדגמים הנחותים יותר. ייצור האבנג'ר החל את דרכו בריטון (Ryton), במפעל הראשי של רוטס ממש מחוץ לקובנטרי, אם כי חלקי המרכב (body pressings) נשלחו מהמפעל בלינווד (Linwood) שבסקוטלנד. המנועים ותיבות ההילוכים יוצרו בסדנאות סטוק (Stoke) שבקובנטרי עצמה. גרסת הסטיישן הופיעה באביב 1972, והעיצוב איבד מעט מהניקיון והקומפקטיות של הסדאן. שני הנפחים, 1250 ו-1500 הוצעו אבל לא ה-GL: באותו הזמן, הופיעה גרסה בסיסית במיוחד, בעלת רצפת שטיח גומי, ללא מגן שמש לנוסע וכיסא נוסע ללא-כיוונון כלשהו: באביב 1973, הופיעו לראשונה דגמי שתי-דלתות, בניהם 1500GT בעל ציפוי וויניל לשלושת-רבעי הגג שאפילו התאים לו עיצובית, ארבעה פנסים בחזית אבל ללא תוספת כ"ס: הכוח הגיע עם גרסת הטייגר (שם ישן שנלקח ממאגר השמות של רוטס), בסביבות 90 כ"ס ואפילו עד 110 כ"ס אם הוזמנה אופציית גל-זיזים תחרותי (competition). גם תא הנוסעים עבר שדרוג לרמת "ספורט" כחלק מהחבילה. שתי סדרות של טייגרים נבנו בשנים 1972-73, סה"כ בסביבות 700 יחידות, ומעט מאד מכוניות שרדו: קרייזלר בריטניה בחרו באבנג'ר טייגר לייצג אותם במרוצי הראלי, ועשו שימוש בקבוצה הממומנת על-ידם עם הצלחה מסוימת בקטגוריות המתאימות במרוצי הראלי הבריטיים. האבנג'ר ראלי היה אמנם מרשים בצביעת הכחול\לבן של קרייזלר, אבל כמתחרה לצד האסקורט RS המצליח הרבה יותר, הוא היה "עוד אחד": הצלחה מרשימה יותר נרשמה באליפות הבריטית למכוניות סאלון הפופולארית, ה-BTCC, כאשר אליפויות בקטגוריה A הגיעו בשנים 1974 ו-1976 מידיו של ברנרד אנט (Unett), שהתחרה בהילמאנים עוד משנות השישים, בימי רוטס טרום-קרייזלר: בסוף 1973, מנועי 1250 ו-1500 הוגדלו ל-1300 ו-1600, ובוצעו כמה שינויים באבזור ובעיטורים. בניגוד לשאר רכבי רוטס וקרייזלר, בבריטניה האבנג'ר נמכר אך ורק תחת מותג הילמאן. לא היה דגם של סאנבים (Sunbeam) במדינה, ובשום מקום בעולם לא נמכרה גרסת מותג האמבר (Humber). המכונית נמכרה במספרים מועטים ברחבי אירופה תחת מותג סאנבים, כאשר נפחי המנוע היוו את שם הדגם. הרכבה מקומית בוצעה בניו-זילנד, אוסטרליה ודרום אפריקה, בגרסאות מותאמות למקומיים. בדרום אמריקה, יוצרה גם גרסת טנדר. לקרייזלר היו שאיפות גדולות לשווק את המכונית בצפון-אמריקה כמתחרה לפורד פינטו, שברולט ווגה ועדר של יפניות תת-קומפקטיות, תחת השם פליימות' קריקט (Cricket). בנובמבר 1970 החל הקריקט להימכר בארה"ב כמודל 1971. כל המכוניות נמכרו עם מנועי 1500, ארבעה פנסים בחזית ובלמי דיסק מלפנים, שבבריטניה היו זמינים רק עבור מודלים מסוימים. אורות צד (כתומים), מושבים עם משענות גבוהות וזמזם עבור חגורות הבטיחות הבטיחו את עמידת הקריקט בתקנות הבטיחות הפדראליות. פליימות' שיווקו את המכונית על בסיס מאפייניה שנבעו ממשקלה הנמוך ואופייה הקומפקטי, והשפיעו על התנהגות כביש טובה, קלות תפעול ומרחב פנימי מצוין יחסית לגודלה החיצוני. צריך רק להתבונן בסמל שלה כדי להבין איך קרייזלר רצו שהמכונית תתפס בציבור הרוכשים: אבל מבחינת מכירות, המכונית הייתה כישלון; בשנת 1971 פליימות' מכרו 28,000 קריקטים לעומת 275,000 ווגות של שברולט ו-352,000 פינטו של פורד. חלק מהבעיה היה המחסור בכוח לעומת המתחרות, שגם הציעו תיבות אוטומטיות ראויות ומזגנים. בנוסף, איכות ההרכבה והעמידות היו גרועות יותר מ"רע", כאשר המכונית סבלה מדליפות מים וחלודה כבר בשנה הראשונה לחייה. בשנת 1972 נוסף יותר כוח למנוע באמצעות שני קרבורטורים ויחס דחיסה גבוה יותר, אבל אפילו זה לא עזר- מכירות 1972 היו פחות ממחצית מכירות 1971, ובשנת 1973 המכונית הוסרה לחלוטין מהשוק. השם קריקט המשיך לשמש את פליימות' בקנדה, עבור גרסת דודג' ממותגת-מחדש של מיצובישי קולט. באופן מוזר, בשנת 1971, אותה שנה בה החלו קרייזלר למכור בארה"ב את הקריקט, הם החלו למכור גם את הדודג' קולט, מיתוג מקומי של המיצובישי קולט, שגם הייתה בגודל דומה לקריקט: נוצר מצב של דו-קרב בין הקריקט תוצרת-בריטניה באולמות פליימות' לבין הקולט תוצרת-יפן באולמות דודג'. לא צריך לנחש הרבה כדי לדעת מי ניצח בסופו של דבר. בשלב זה, האבנג'ר נקלע בתוך הדעיכה של קרייזלר-בריטניה והתפרקות פעילויותיה האירופאיות מתוך משבר הדלק של 1973, בעיות וקשיים של החברה-האם בדטרויט, והכישלון במיזוג מותגים (רוטס, סימקה) ודגמים (האימפ, קרייזלר 180) לרוחב כל הפעילות האירופאית. בשנת 1975, קרייזלר הציגו אולטימטום לממשלה הבריטית; חילוץ פיננסי, הלאמה או סגירה. הממשלה מימנה את החילוץ בסכום של 162 מיליון ליש"ט (בסביבות 1.4 מיליארד היום), בכפוף לתוכנית שדרוג הרכבים; הסימקה 1307/1308 החדשה (שנמכרה בבריטניה תחת השם קרייזלר אלפין) תיוצר בריטון, האבנג'ר יישלח לייצור בלינווד, ההאנטר והאימפ ידעכו עד למותם הצפוי והאצ'באק קומפקטי חדש ייוצר בלינווד על בסיס פלטפורמת האבנג'ר: כך נולד הקרייזלר סאנבים (מותג ישן של רוטס שימש כשם המודל), שעוצב בידי רוי אקס (Axe) ועשה שימוש בזכוכית שטוחה כדלת אחורית. הוא כוון ישירות כנגד הווקסהול שבט והפורד פיאסטה הראשונה, שהקדימו אותו. הוא הכיל הרבה יותר חלקי אבנג'ר ממה שנראה במבט ראשון, כולל הדלתות של האבנג'ר שתי-דלתות ותא הנוסעים של האבנג'ר לאחר מתיחת הפנים בשנת 1976. אחד המנועים היה גרסה מוגדלת של מנוע האימפ. בהמשך, יוצרה גם גרסת הוט האץ' שהתפתחה לגרסת ראלי בעזרת חברת מכוניות הספורט לוטוס: מכונית הראלי הייתה מוצלחת מאד, ובשנת 1981 אף זכתה באליפות העולם, אם כי כבר תחת מותג טלבו (לאחר השתלטות פיג'ו על קרייזלר-בריטניה): בחזרה לאבנג'ר; מתיחת הפנים הראשונה והיחידה שלו בוצעה כאמור בשנת 1976, אחרי החילוץ: מאפיינים בולטים היו עדכון האחוריים (תוך נטישת הפנסים בצורת מקלות ההוקי), החזית (שעודכנה למראה הגנרי של קרייזלר-אירופה דאז), ותא נוסעים חדש שחלק רבות עם הסימקה 1307/1308. המכונית מותגה כעת כקרייזלר אבנג'ר, ויצאה לקרב מול הווקסהול קבאלייר החדש, פורד אסקורט דור 2, פורד קורטינה דור 4 (במידה מסוימת) ומוריס מרינה. האבנג'ר אולי נראה חדש והיה לו תא נוסעים מאד עדכני, אבל יריביו התקדמו גם הם ובעיות קרייזלר שתמיד ריחפו מעל, לא עזרו לו. בדיעבד, אפשר לשער שהסיבות היחידות בגללן ההאנטר והאבנג'ר לא הוחלפו ישירות בידי הקרייזלר אלפין (סימקה 1307/1308) היו השמרנות של שוק "מכונית חברה" הבריטי, והרצון של הממשלה הבריטית להחזיק את המפעל בלינווד שבסקוטלנד פתוח. האלפין משנת 1975 הייתה יכולה להחליף בקלות את ההאנטר והאבנג'ר 1600, והקרייזלר הורייזון (Horizon) שיצא בשנת 1978, היה יכול להחליף את האבנג'ר 1300. בכך הייתה נוצרת לקרייזלר-בריטניה קשת דגמים קוהרנטית וחדשה, כפי שהיה לקרייזלר-צרפת. בשנת 1978, מכרה קרייזלר את כל פעילותה האירופאית, כולל בריטניה, לפיג'ו, ונסוגה לארה"ב. מה שלא פורסם באותו זמן היה שלמרות שפיג'ו רכשו גם את מפעל לינווד, הם לא רכשו את הזכויות לקניין רוחני באבנג'ר, שנשארו בבעלות קרייזלר- והייתה סיבה לכך. בשנת 1971, החל ייצור של האבנג'ר במפעל קרייזלר בברזיל. הוא נמכר כדודג' 1500 והיה למעשה אבנג'ר 1500 עם פנסים אחוריים קונבנציונליים למראה ותיבה אוטומטית. גרסת 1800 נוספה מאוחר יותר, עם מנוע אבנג'ר מוגדל לנפח 1798 סמ"ק, שלא נמכר באירופה או בארה"ב. ברזיל קיבלה גם עיצוב מעודכן לגרסת שתי הדלתות, שכללה עדכון לחלק האחורי, ועתה דמה מאד לחלקה האחורי של הפורד אסקורט דור 2. פרט לכך שונתה החזית לזו שלאחר מתיחת הפנים משנת 1976, ולתוצאה קראו דודג' פולארה (Polara), שם שבעברו שימש דודג' גדול בצפון-אמריקה. הייצור נמשך עד 1981, אז פרשה קרייזלר גם מברזיל: בארגנטינה גרסאות סדאן וסטיישן נמכרו עם מנועי 1.5 ו-1.8 ליטרים, והיה גם דגם 1500GT בעל מנוע 1.8 ליטרים וקרבורטור כפול מבית סטרומברג. אבל סיפור האבנג'ר מסתעף הלאה אף יותר במדינה זו, שם נמשך ייצור המכונית עד 1991, הרבה אחרי שקרייזלר עזבה את המדינה. בשנת 1980 עזבה קרייזלר גם את ארגנטינה ומכרה הכול לפולקסוואגן, שהמשיכה בייצור המכונית, בתחילה תחת השם "דודג' 1500 מידי פולקסוואגן ארגנטינה" ואחר כך "VW 1500" ו-"VW 1800". שינויים נוספים בוצעו במהלך השנים, עם חזית חדשה, תא נוסעים מעודכן ותיבת חמישה הילוכים, עד שהייצור נפסק בשנת 1991. סה"כ יוצרו 300,000 יחידות בדרום אמריקה ובסביבות 700,00 יחידות בבריטניה. בחזרה בבריטניה; בסוף 1979, המכונית מותגה כטלבו (Talbot) אבנג'ר, תחת הזהות החדשה שפיג'ו ייעדו לכל מוצרי קרייזלר אירופה לשעבר, אם כי לא ברור עד כמה האבנג'ר בגרסתו זו שינה לרוכשים פוטנציאליים, שכבר לא היו שם. ייצורו וייצור הסאנבים בבריטניה הסתיימו בשנת 1981, מפעל לינווד נסגר לחלוטין והאבנג'ר לא הוחלף באופן ישיר. למעשה, מקומו בקשת הדגמים של קרייזלר-בריטניה נתפס שלוש שנים קודם לכן ע"י הקרייזלר הורייזון. אם כן, אחרי כל עלילות האבנג'ר מבית ומחוץ, ניתן להסיק כי עד כמה שהמכונית הייתה ראויה ותחרותית מול יריבותיה בשוק המקומי, זה עדיין לא היה מספיק. להיות טובה יותר מ-ויווה או מרינה לא הספיק, בין אם בבריטניה או באירופה, ו-וודאי שלא הספיק עבור השוק הצפון-אמריקאי. האבנג'ר יצא לעולם כשנתיים לאחר הסימקה 1100, מתוצרת הקרובים הצרפתיים של רוטס, שהתפתחה ב-1975 וב-1978 לשתי מכוניות שזכו כל אחת בתואר "מכונית השנה האירופאית", ומוצלחות עד כדי שאולי יכלו לעזור בהצלת קרייזלר בארה"ב (אם כי הסיכוי היה קלוש). וודאי ו-וודאי שהיו טובות יותר מהליינאפ של קרייזלר-בריטניה, עד הופעתן: וכך, סופו של האבנג'ר היה דעיכה בגלות בדרום-אמריקה, נשכח ע"י יוצריו ודחוי ע"י בעליו החדשים. View full מאמר

@FiS, תודה על הלינקים והקופונים בעמוד הקודם. שאלה לי לגבי ה- VIOFO 129 DUO; עד כמה איכות הצילום שלה נחותה מה-A119, מבחינת רזולוציה? אני מבין שהצורך לרשום על כרטיס אחד נתונים משתי מצלמות מגביל את האיכות- כיום אני משתמש בשני רכבים בשלוש מצלמות A119, כאשר שתיים משמשות רכב אחד (לפנים\אחור), ואני מגדיר את האיכות המקסימלית (1440). אגב, מצלמה אחת מהן מתפקדת עוד מ-2017, והיא דור 1. השתיים האחרות הן דור 2, ואני מרוצה מהן עד הגג. השאלה היא אם עדיף כבר להתקדם למערכת שלמה בה הכל מתבצע ממיקום אחד, במקום להתעסק עם שתי מצלמות בנפרד. עריכה: אגב, הפעם לחיצה על הלינקים הנ"ל מביאה אותי ישירות לדפי המוצרים, בניגוד ל-לינקים הקודמים שנהגת לפרסם... FYI.

כן, ככה זה עובד, תודה.

אני משער שבמפרט מפורט יותר, אולי אפשר למצוא פרטים על הטכנולוגיה. אבל זה לא שקרסו המציאו את השיטה- ראה כאן באתר האנגלי שלהם. ואני חייב לציין שאני מבין מאיפה זה בא. כאמור, רוב הלקוחות לא מודעים כמו גולשי קארספורום, ואולי עדיף ליבואן לפשט עבורם את העניינים. אני רוצה להאמין שמי שיגיע פיזית להתעניין ברכבים, יקבל את פרטי הטכנולוגיה מהנציגים באולם (כל זה נכתב גם בהקשר ליבואנים ורכבים אחרים, לא רק דאצ'יה).

^ @FiS, נדמה לי שעלה פה בעבר- הלינקים שלך מובילים לדף הראשי בעלי-אקספרס. אני חושב שהסברת איך להגיע למוצר אליו כיוונת אבל שכחתי איך.

לא שייך, אתם מבלבלים בין הטכנולוגיה לבין הפעולה. כפי שנאמר כאן, אם יש מישהו שמחליף הילוכים עבור הנהג, בין אם זה רובוט או ממיר מומנט- היא אוטומטית. זה שחובבי רכב יודעים להבדיל בינהן (וכן, היום יש יותר אנשים גם בציבור הרחב שמבינים), לא משנה את אופי הפעולה. אפילו לא משנה שיש תיבות רובוטיות שאופי הפעולה שלהן "מעדיף" התערבות ידנית- כל עוד אפשר להעביר את הבורר למצב בו התיבה מחליפה הילוכים עבורך, היא אוטומטית.

^ יבגני, קח אותו כשותף. זו תהיה ידידות מופלאה.