מאי 1939.
אחרי תכנון יסודי, סבא וסבתא אורזים מזוודות ויוצאים עם אמא שלי (שהיתה בת 4) ואחותה הגדולה, ל"ביקור מולדת" של חצי שנה באוקראינה ופולין.
חלק מהמשפחה כבר עלו לארץ אבל חלק גדול נשאר שם.
הניסיונות הנואשים לשיכנוע המשפחה לעלות לארץ,לא צלחו.
באמצע אוגוסט הוא החליט שמשהו רע עומד לקרות,לקח להם כשבוע להתארגן ולהיפרד,ועוד קצת ניסיונות שיכנוע שלא עזרו.
הדרך חזרה ארכה כשבוע של נסיעות רצופות ברכבות ושיט באניה.
שלושה ימים אחרי שחזרו לארץ - פרצה המלחמה...
כל המשפחה שנשארה ניספתה - כולם.
אני יכול לכתוב עכשיו
בזכות"פרנויה" ותחושת הבטן של סבא.