אני כל כך מבין אותך.
אני כרגע מגיב כאן ועלי יש את הוד הקטנה שהיא רק בת שבוע אבל העולם כמעט "התהפך" למענה (אבל בקטנה):
ניתוח קיסרי בדיוק לפני 8 ימים (המשמעות היא 5 ימים בביה"ח לפני שיוצאים הביתה) יום שלישי הפעוט שהוא בן שנתיים הפחיד אותי עם 40 מעלות חום... נורופן ורופא במיידי והנחייה להפריד בין הילודה לבינו עד שיתברר מה יש לו (אם זה חיידק 48 שעות של אנטיביוטיקה והוא כבר לא מדבק,אם זה וירוס ,צריך 24 שעות בלי חום כדי להפגיש ביניהם ( קרי: להביא את התינוקת הביתה...)
יום חמישי ב12ביקורת לפעוט (משטח גרון מראה שאין חיידק כלומר וירוס -חרבנה !)אבל הרופאה רוצה לראות אותו שוב לקראת 3 כי הוא אפטי והיא יודעת שהוא פצצת אנרגיה..אבל... אני צריך להוציא את אשתי והתינוקת מיולדות...
מוציא אותן מבי"הח לוקח את הפעוט (שישן אצל סבתא) לרופאה והיא -אחרי סדרת בדיקות דם,סוכר ,לחץ דם,חום וכו' מודיעה לי "עכשיו לשניידר.
אני בדרך לשניידר מודיע לאשתי "כן,אתן נוסעות לאמא שלך בקיבוץ ".
הגעתי לשניידר ב3 ועשרה וב9 וחצי שיחררו אותנו : יש לו וירוס ,לא להפגיש אותו עם התינוקת ! צריך שלא יהיה לו חום לפחות 24 שעות.
כמובן שביום שישי הפעוט קם כמו חדש,כך גם בשבת וראשון. רק הבוקר הן חזרו.
מרגע שהן הגיעו אני לא יכול להניח אותה , אני נושם איתה כל נשימה ומאוהב כמו ילד בן טיפשעשרה.
אבל אני צפוי כי ככה היה לי גם עם השניים הקודמים.