Pavlik

גם אחרי שעברתי העדפתי לא להיות על הכביש, הרגשתי לא טוב מספיק, גם לא היה לי רכב של הורים או קרובים. קניתי רכב משלי והתחלתי לעשות סיבובים בהתחלה בשכונה, בהמשך גם בעיר. לא הכרתי כבישים, לא היה לי GPS והוא גם לא היה כמו שאנחנו מכירים אותו היום, נאבדתי הרבה בלי להבין איך אני אמור לחזור בכלל. הרגשתי שנהיגה זה לא בשבילי. זוכר שהייתי מוציא את הרכב שלי, אבל ביקשתי מחבר בעל ניסיון שינהג במקומי, גם כי לא היה לי ביטחון בנהיגה וגם כי איתו נגיע מהר יותר, בלי הטעויות של נהג חדש כמוני. אם היית אומר לי שהרכב ייהפך לחלק משמעותי מאורח חיי ושאצא לנסיעות לאילת לגמרי לבד, סתם ככה בהחלטה של רגע כי חברים שלי שם ואני רוצה גם, אשתתף בטיולי נהיגה ואטפל ברכב בחניה בבית, הייתי אומר לך שאתה מדבר על בן אדם אחר. זה היה עולם ממש רחוק ממני וכשחבר דיבר איתי על זה שאנחנו צריכים לקנות רכב "מהיר חזק ומפואר" כדי שנוכל להגיע למפגשים, אני לא הבנתי איך רכב כזה יותר טוב מהדייהטסו שהייתה לי אז. כל נושא הרכב ובמיוחד הנהיגה הרגיש רחוק ולא שייך אלי. אם הייתי מתחיל ללמוד נהיגה מספיק זמן לפני הצבא, או אפילו אחרי הצבא, תוך הקדשת מאמץ וזמן למטרה הזו ובלי ההפסקות, אני מעריך שזה לא היה נמשך אצלי כל כך הרבה זמן. היום אנשים קרובים מחשיבים אותי כנהג שקול וזהיר, אבל איכשהו גם כינוי ה- "טייס" נדבק אלי ויש כאלו שאומרים שאני נוסע מהר. גם היו עלי כמה בדיחות בנושא. מאז שעברתי טסט היו לי רק רכבים ידניים, אף פעם לא היה לי רכב אוטומטי שרשום על שמי.

אתה לא. עברתי טסט שמיני. התחלתי ללמוד נהיגה חודש לפני הגיוס לצבא, אני לא יודע איך חשבתי לעצמי שאסיים עם זה לפני הגיוס. לרוב החברים מאותה תקופה כבר היו רישיונות. את התאוריה עברתי מהפעם השניה, בתקופה שהייתה על נייר ובדקו אותה ידנית והיה רק יום אחד בשבוע במשרד הרישוי ברמלה. רוב החברים שלי מאותה תקופה למדו אצל מורה מסויים, אני בחרתי ללכת נגד הזרם ובחרתי במורה שאף אחד לא הכיר ולימד פעמיים בשבוע למשך 4 שעות. טעות. השיעורים הלכו לי לאט וקשה, אני שלטתי בהגה, בהילוכים ובגז, אבל על הבלמים המורה לחץ, לא יודע למה זה היה ככה. אחרי כ- 15 שיעורים התגייסתי לצבא, עשיתי טירונות, קורס, אבט"ש ולימודי הנהיגה נזנחו. גם בימי שישי שהייתי בבית, המורה לא עבד. כשהתחלתי את הסדיר לקחתי רגילה, עשיתי שיעורים, אבל עדיין לא התקדמתי לשום מקום וכבר אז התחלתי להרגיש שאני "מיוחד" ושזה נמשך יותר מדי זמן. אני לא יכלתי להאשים את המורה, כי כל אחד מתקדם אחרת, אבל לדעתי חלק מהבעיה הייתה גם בו. למדתי נהיגה בערך שנה עם הפסקות ארוכות בגלל השירות הצבאי והרגשתי שאני אפילו לא קרוב לטסט. איפשהו באמצע השירות הצבאי שלי, החלטתי לקחת את העניין יותר ברצינות, נסעתי לבית הספר לנהיגה ולקחתי משם את הטופס הירוק שלי. עד היום אני זוכר שכשסגרתי את החשבון שלי איתם, מצאו שאני חייב להם 5 שקלים בדיוק וששילמתי במטבע בודד. עברתי למורה שכל החברים שלי למדו אצלו, הכל התחיל לזרום יותר טוב. גם עובד וזמין כל השבוע משעות מוקדמות, גם נהגתי בעצמי ולא היה את הקטע של המורה הקודם שרק הוא שולט על הבלמים. אני נוהג והוא יושב בצד. רוב הזמן הייתי בסדר, היו הערות פה ושם, אבל הייתי תלמיד די רגיל. עד שהוא התחיל להגיש אותי לטסטים. אחרי תקופת שיעורים כלשהי, תלמיד ביטל טסט והמורה שלי החליט שאגש במקומו. הסכמתי, אבל כשעבר על הטופס הירוק שלי, אמר שאני לא יכול לגשת כי הבדיקות הרפואיות שלי והטופס עצמו פגי תוקף. הוצאתי טופס ירוק חדש ובגלל שהייתי חייל, מילאתי את השאלון הרפואי אצל הרופאה הצבאית שגם הוסיפה שם איזה כאבי גב שהתלוננתי עליהם בשירות הצבאי וכשהלכתי למשרד הרישוי לקבל פטור מתאוריה כי שלי עדיין הייתה בתוקף, ראו את מה שהרופאה כתבה ולקחו לי את הטופס הירוק עד לבירור רפואי. לא זוכר במדוייק מה היה, אבל זה לקח זמן. אחרי כמה שבועות התקשרו אלי לאסוף את הטופס והמורה הגיש אותי לטסט הראשון שלי. אני זוכר שאמר לי לפנות שמאלה ואני במקום לחכות מאחורי כל הרכבים ברמזור, נכנסתי לנתיב הנגדי. הטסטר נגע בהגה וכמובן שנכשלתי. המורה שלי לא התרגש, אמר לי שזה רק טסט ראשון שלי ושהכל בסדר. אחרי כמה זמן עשיתי טסט שני, אני אפילו לא זוכר על מה נכשלתי, אבל עם הזמן הבנתי שזה הולך לי קשה ונהייתי מתוסכל מזה. איפשהו בין הטסטים כבר נגמר לי התוקף של התאוריה והייתי צריך לעשות חדשה. בנתיים מבחני התאוריה עברו את המהפך הממוחשב, ניגשתי לעשות ונכשלתי על טעות אחת יותר מהמותר. ניגשתי בשבוע שאחרי ועברתי. בהמשך היו כמה טסטים שאני לא כל כך זוכר אותם ומה היה בהם, לפחות בשניים מהם חשבתי שעברתי, אבל נכשלתי. לא מצליח להיזכר בכולם. אבל הייאוש הלך וגבר והשירות הצבאי כבר נגמר. המורה אמר שאם אני אנהג כמו בשיעורים אני אעבור, אבל נכשלתי שוב. עד שהגיע הטסט השמיני. איך שהטסטר עלה לרכב הוא ראה את כל הנכשלים בטופס הירוק שלי ואמר "אתה כבר טסט גבוה, אני רוצה שתעבור". התחלנו את הטסט שהלך סביר, נתן לי לחנות בין 2 רכבים והעיר לי שאני יוצא לאט מדי מהחניה. נגע לי בהגה ולדעתי גם בבלמים כדי שאצא מהר יותר וכבר הבנתי שהלך עוד טסט. אני שאלתי אותו אם אני יכול לנסות שוב והוא ענה שכן, נכנסתי לחניה אחרת, יצאתי ממנה יותר מהר והוא אמר שככה צריך לעשות את זה. חצי טסט הוא דיבר איתי ושאל אם אני ראיתי את הרכב שעקף אותי ואמרתי לו את דגם הרכב. כבר חשבתי שהטסט מסתיים כשפתאום אמר לי שאנחנו נעשה עוד סיבוב ואמר לי לפנות ימינה באיזה מקום, ממול היה אין כניסה, אבל הבנתי מהר ופניתי לכיוון האפשרי היחיד. הוא כיוון אותי בחזרה למשרד הרישוי, דיבר איתי בדרך, הזמן הרגיש לי כמו נצח ואז הוא אמר לי לחנות ליד משרד הרישוי. לא הייתי בטוח איפה בדיוק והוא ענה לי שבכל מקום שאני חושב לנכון. אני זוכר שחניתי ברוורס וזה יצא לי קצת עקום, אבל הטסטר לא אמר כלום ויצא מהרכב. המורה שלי חזר וכשסיפרתי לו הוא אמר שאי אפשר לדעת. אבל הייתי בטוח שנכשלתי בגלל שנגע לי בהגה ובבלמים בחניה הראשונה. חבר אסף אותי ממשרד הרישוי, תוך כדי המורה שלי התקשר ואמר לי שעברתי. אני אמרתי לו שזה לא יכול להיות והזכרתי את עניין החניה הראשונה, אבל המורה אמר שלטסטר יש שיקולים משלו ושהוא מסתכל על התמונה הכוללת. החבר שהיה איתי הסיע אותי למשרד הרישוי שבו סיימתי את הטסט ועל הדלת הייתה רשימה של כל מי שעברו באותו היום והשם שלי היה שם. אני לא האמנתי שסיימתי עם זה ופשוט בכיתי מאושר. סיכום של כל החפירה: התחלתי ללמוד נהיגה לפני הגיוס בשנת 2006, סיימתי בשנת 2009, אחרי שהשתחררתי. למדתי אצל 2 מורים, לא יכול להגיד כמה שיעורים עשיתי כי אני באמת לא יודע. 4 תאוריות (2 נכשלתי, 2 עברתי בהפרש של שנתיים). 8 טסטים קשים ומייאשים. לא יודע אם יש מקרה יותר קשה בפורום.

איזו יפה. תכתוב קצת פרטים עליה.

האמת שבגלל פחד מדברים כאלה, אני עובד על הרכב בעצמי. מה שיכול- קונה ועושה לבד. מצטייד בכלים, קורא מה צריך לרכב שלי. בדיוק קניתי עוד ידית מומנט דיגיטלית לעבודה ספציפית.

נשמע טוב. הרכב אצלך מיומו הראשון על הכביש?

חבר החזיר מכשיר נינג'ה שהוזמן מאמזון ארה"ב והופעל על 220V במקום ה- 110V שמיועד להם. יצא עשן מהמכשיר ולא כי האוכל מוכן. כתבנו לתמיכה שלהם את מה שקרה, הם שלחו לנו מדבקות להדפסה שהכילו את הפרטים הדרושים להחזרת המוצר. אחרי מספר ימים הגיע רכב של חברת שליחויות, אסף את המוצר, סרק את המדבקה שהדפסנו וזהו. לדעתי הזיכוי התקבל עוד לפני שהמוצר הגיע לשם.

לי נראה שהרכב מוזנח, או לפחות לא כל האמת על מצבו ידועה לך. אין דבר כזה "נוזל בלמים קדמיים". זו מערכת משותפת לכל 4 הבלמים של הרכב. יצא לי להחליף נוזל בלמים ברכב כזה. אולי הכוונה היא לנזילת נוזל בלמים מקדימה? במאזדה 3 מהדור הזה יש מחלה עם החלונות, בדרך כלל מדובר בגלגל שיניים שנשברות לו כמה שיניים ואז המנגנון נתקע (לפעמים יש קליקים או חריקות). הפלאגים לא יקרים לרכב הזה, יצא לי להחליף, אבל לא זוכר כמה הם עלו. טיימינג לא עושים במנוע הזה.

נחמד, רכב יפה.

האמת שלא שמעתי על מקרה שבו "חוזרים אחורה" מצובר גז לבלונים. מכיר בניין של חבר שנבנה במקור עם כלוב בלונים, אני אפילו זוכר שהיו בו בלונים. יום אחד הגעתי אליו וראיתי שאין בלונים בכלוב, החבר סיפר שעשו צובר מרכזי. הבניין שלו נבנה בשנת 1992. בבניין שאני גר בו החליפו את הצובר בשנת 2005, מעניין מה מצבו היום. אבל הוא בשימוש.

נראה שאחד הצינורות לא עמד בזה יותר.

ספציפית בין 2014 ל- 2024? בבעלותי: 1. אלפא 147 2. אלפא 159 היו גם הרבה ק"מ עם רכבי עבודה במקביל לאלפות. רוצה להוסיף עוד אחת, לא בטוח איזו.

נראה שהיא נמצאת אצל סוחר רכבים. אני הייתי נזהר ובודק טוב.

סיכום יפה, רכב מעניין.

במחשב הנוכחי יש לי זוג כונני SSD של סמסונג בנפח 256GB מהתקופה שכל כונן כזה עלה כ- 900 שקלים, מחוברים ב- RAID 0, עובדים כמעט רצוף 10 שנים (המחשב נקנה בשנת 2013). מערכת ההפעלה הותקנה מחדש בינואר 2016 כי עברתי ל- Windows 10 ומאז לא נגעתי. כונן SSD נוסף קניתי בתחילת שנת 2010, אינטל בנפח 80GB. עדיין חי ועובד, בתוכנה של אינטל מציג חיים של כ- 85% שזה נראה לי בסדר לכונן SSD שעברו כמעט 15 שנים מיום הייצור שלו. כל הכוננים נקנו ב- KSP.

אתה מקבל רישיון רכב אדום, יכול לשמש אותך במקרה הצורך.

ה- A6 היא יותר רכב מנהלים מאובזר לזמנו (תלוי בגרסה) מאשר רכב ספורטיבי כמו שכתבת שאתה מעדיף. הרכב הזה כבד וארוך, הגלגלים והצמיגים הם במידות גדולות, מה שמייקר את החלפתם במידה וצריך. יש בו בקרת אקלים דו איזורית, מושבי עור חשמליים עם חימום, גג שמש נפתח, דלת תא מטען חשמלית, בלמים גדולים, הרבה זרועות במתלים, הרבה מכלולים וחלקים שכבר לא צעירים. אני בטוח שצריך לתחזק אותה טוב כדי להנות ממנה בצורה שהיצרן התכוון אליה. זה רכב פרימיום מזדקן שכנראה יצטרך תשומת לב ולא יאהב חיסכון באחזקה. שלא תבין לא נכון, אני מכיר A6 מהשנים האלו ובעצמי חשבתי לקנות (רק שאין ידנית בישראל), זה רכב נהדר, חזק, מאובזר ומשדר קצת יוקרה. אבל גם ההוצאות בהתאם. אני כותב לך מניסיון, כי אני בעצמי עם רכב דומה שמצריך תשומת לב, עבודה עצמית וידע בחיפוש והזמנת חלקים, שאפילו בייבוא עצמי- לא זולים. השמן יקר, הפלאגים עולים כמעט 1,000 שקלים בארץ, הבלמים גדולים אז ההחלפה יחסית יקרה, על צריכת דלק אין מה לדבר בכלל, 1:8 במקרה הטוב.

מעניין לאיזה צורך הן משמשות. זה נראה מאוד לא אווירודינמי בחלק הזה של הרכב.

אבל איזה מנוע? יש גרסאות פשוטות כמו 116i ויש M135i שזו חיה אחרת לגמרי. אני לא בקיא בהם, אבל יש מחלות שונות ומנועים מומלצים יותר ופחות.

אין בעיה של מרחק. אני מהמרכז. הרכבים הטובים שלי היו די רחוקים. רכב אחד קניתי באשקלון, בשביל זה שאחריו נסעתי לעכו וגם הרכב הנוכחי מהצפון. גם לא באמת יש מרחקים בישראל. מאיפה יהיה הרכב הבא?

1. אני קצת יותר מכפול ממנו בגיל, עד היום לא הגעתי למיאטה. אבל חושב על זה. 2. מה עם אושריקו היום?

למה דווקא אותו? מה אתה מחפש ברכב?

באלפא 147 שלי יש מדבקה שכתוב בה שאחרי 10 שנים צריך להחליף את הכריות האוויר.

בתמרור עצור, עוצרים עצירה מלאה. זה לא תמרור "תן זכות". לדעתי גם אם לא רואים את התמרור עצמו, אבל השוטרת יודעת שהוא נמצא שם- ניתן לראות אם עצרת או לא, הרי את הכביש רואים.

לפני כמה שנים התייעצתי כאן על בעיה דומה במקרר. גם אני חשבתי שהמקפיא עובד ורק המקרר לא. אבל לבסוף גיליתי שגם המקפיא מפשיר, פשוט בהתחלה לא שמתי לב. רק שאמא שלי בחרה להזמין טכנאי שבאמת גבה כמה מאות שקלים על הביקור ואמר שלא שווה לתקן, לדעתי היה משהו עם הצנרת או המדחס. אני קניתי "מקרר גישור" כי לא ידעתי כמה זמן נהיה בלי מקרר עד שנחליט מה לקנות, אחד משרדי כזה, אבל עם מדחס, עלה כ- 700 שקלים. תוך כמה ימים כבר קנינו מקרר גדול של אלקטרה, מאז אנחנו עם 2 מקררים. הקטן משמש אותי לממתקים ושתיה. דווקא נוח.

תלוי בצורך וברצון שלך. אני משתמש בדגם ישן של Eitan מסוג On-Line והוא באמת שומר על הציוד, כבר קרה שבדיוק העתקתי קובץ ופתאום הפסקת חשמל. חוץ מהצפצופים שהעידו שהאל פסק עושה את מה שהוא אמור, לא הרגשתי שיש הפסקת חשמל.