בתור אחד שבעבר היה פוגש אותם על בסיס יומיומי בעבודה, והיום על בסיס שבועי, אני יכול להגיד שזה מתחלק לכמה רמות:
קודם כל יש מבוגרים שרוכבים על אופניים חשמליים, וגם הם מתחלקים ל2 רמות - הטמבלים שעוד מרגישים בני 16 ומחפשים איך להגדיל הספק ולבטל הגבלות של מנועים, 'למי יש יותר גדול' ורוכבים כמובן בלי קסדה ובלי ברקסים. והאנשים הנורמטיביים יותר, שרוכבים בזהירות, בד"כ בכביש, ורק רוצים להגיע לעבודה במינימום הוצאות וזמן.
מתבגרים - לצערי, אני רואה בשכונה שלי ילדים בני 9-11 שרוכבים על קורקינטים חשמליים, כשהם אפילו לא בגובה של הכידון. גם כאן, לא ברור לי איפה ההורים וכבר באיזשהו שלב חשבתי להרים טלפון לרווחה. במיוחד כשראיתי ילד כזה רוכב על הכביש, כשמלפניו אחותו בת ה3 תופסת בכידון.
עכשיו לנתח העיקרי, אלו בני ה14-23 בערך, בגילאים שאין רכב לרוב זה אמצעי התחבורה.
לשמחתי עוד יש הרבה ילדים שרוכבים על אופניים מכאניים (ולא מכאניות, אופניים זה זכר. ואם אפשר שאחד המנהלים יערוך את הכותרת, אודה לו).
מי שרוכב על אופניים חשמליים, כאן מתחלקים לילדים פוזאיסטים שגם מחפשים 'למי יש יותר גדול', כמה האופניים עלו, איזה בלמים יש, כמה הספק, מהירות מקסימלית וכו' וכו'. אבל מה? חצי אופניים מתפרקים: כידון משוחרר, הקיפול שלדה למי שיש, כבר מזמן שבור ורופף, הברקסים לא קיימים והם עוצרים עם הבוכנה של הקאליפר ועוד ועוד. העיקר להגיע ממקום למקום, ועדיף לעשות את זה עם חבר שמורכב על הכידון ויזיזה שיושבת על הסבל.
מהצד השני יש חבר'ה, בד"כ 16-17+, שמשתמשים באופניים האלו בזהירות ומודעים לסכנה (בדרך כלל קונים אותם גם מכספם). הם רוכבים עם קסדה, מתחזקים ומחליפים ברקסים שצריך, ואם האופניים כבר מתחילים להתפרק הם יחליפו לחדשים יותר. אותם חבר'ה גם בדרך כלל משתמשים באופניים האלו כדי להשלים הכנסה בWOLT ושות'.
לצערי הניסיון הגורף שלי עם חבר'ה שיש להם כלים חשמליים, מכל הגילאיים (תוך כדי שאני כותב את התגובה נכנס לחנות אחד כזה), הוא שהם מחפשים איפה לחסוך עוד שקל, גם על חשבון הבטיחות שלהם. רוצים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. מצד אחד אמצעי תחבורה זול מאוד, או לחילופין כלי רכב שמביא להם פרנסה. מצד שני כשצריך לתחזק אותו הם חוסכים את ה50-100 שקל האלו.