ch2856

קצת, הרבה, נסחפת אלא אם החבר שלך נוסע כל היום עם הדוושה דבוקה לרצפה וחרש את ישראל לאורכה ולרוחבה וגם קפץ לסיני וירדן. מצב השוק: כיום, כניראה שה-CX-5 הוא אכן העדיף, למרות שהוא לא מרווח במיוחד. אם יש לך כוח להמתין חצי שנה בערך (הערכה), יגיעו עוד דגמים חדשים כולל ספורטאז' מחודש, ix35 מחודש (שנייהם עם מנועים חדשים), קשקאי חדש יוצג בספטמבר, וגם 3008 מחודש. אולי בכלל ה-3 החדשה שתגיע בחודש הבא עדיפה על ה-CX5 מבחינתך (שכן שקלת גם רכבי האצ'בק) ותחסוך לך סכום לא מבוטל?. לגבי ה-XV, אני לא יודע מה ההוצאות על אחזקה (לטפל במנועי בוקסר ומערכת הנעה כפולה אני מניח שזה כבר מייקר את העסק), אך יש גם 5 שנות אחריות.

הונדה S2000 זה הכי לא הארלי שיש. אם אתה אוהב את האופי של ההארלי (ואני מניח שכן) פורד מוסטנג קבריולט תתאים לך בצורה הטובה ביותר לדעתי.

רק עבר כתובת (בהנחה שזה אותו סרטון). 6 קטנה. MK9WEfR2GrA דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed.

ה-EDC של רנו מוצלח ומרגיש כמעט כמו גיר אוטו' רגיל, אך מסורס למדי יחסית לגירים של פורד ובמיוחד פולקסווגן. לדעתי, ה-DSG כפי שהוא בגולף החדשה הוא הטוב ביותר בשילוב בין חיסכון, מהירות והעברת כוח יעילה.

חובה עמדת טעינה המותקנת ע"י מתקין מורשה ומוסמך לנושא. זה חלק מהירושה של בטר פלייס ז"ל.

אולי עשיר אבל לא חכם. למה לרכוש רכב ברמת בטיחות שמתאימה לניו-דלהי ולא למדינה מערבית?

כמה רכבים עירוניים יש בכלל בסכום הזה של 20-30 אלף שקל? הרי ההייפ החל רק ב-2009 ועיקר המתחרות נכנסו רק ב-2010-2011.

צר לי לומר, אבל הקאדילק הזו זה כמו להגיע למסיבה שכולם כבר עזבו, לא מבחינת כתבי רכב או חובבי נהיגה למיניהם אלא מבחינת הלקוח עצמו - זה שרוכש בפועל את המכונית. סדרה 3 התרככה? כן כי זה מה שהלקוחות רוצים ובשביל זה המציאו את חבילת M ובמיוחד את סדרה 4. נדמה כי קאדילק עולה על הקו הנכון (למעט ה-XTS אולי ), אבל היא נופלת במקומות חשובים מידי בשל עיוורון הרדיפה אחר המתחרות ובשוק היום, אין מקום לנפילות (תשאלו את מרצדס). מותג צריך אופי וזהות מותגית לא רק בתחום העיצוב אלא בתחושה הכוללת שהוא מעניק ללקוח. לקאדילק של פעם היה את זה - בענק - וכיום? שמישהו ינסה להגדיר אופי "קאדילקי". אם קאדילק לא הייתה תחת GM ולא הייתה "נושאת גאוות היוקרה האמריקאית" כבר מזמן היו סוגרים את החטיבה הזו. אישית כמובן שאשמח לצפות בהצלחתה של קאדילק, בחירה מרובה זה תמיד מבורך.

לקליאו 4 כריות אוויר וגם זו שנבחנה ב-NCAP בעלת 4 כריות אוויר. פשוט כרית הצד בנויה בצורה כזו שהיא משמשת גם כרית ראש ולאורך הגוף של הנהג. מה שאין זו כרית ראש ליושבים מאחור. בקיצור, תכנון רכב למבחנים ולא למציאות. ובלי מילים: svJcLEIc_QE דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed.

זו התמצית של מכונית מהנה לנהיגה, זה לא הכמה מהר היא יכולה אלא כמה מהר אתה יכול. אין ספק שהתברכת במכונית משובחת, תמשיך להנות ולהכיר את המגבלות שלך ושלה.

הגיע הזמן להפסיק להתייחס לישראל כאל שוק חסר משמעות. נכון שאנחנו לא סין, ארה"ב גרמניה,רוסיה או מקסיקו וברזיל, אך ביחס לאירופה אנחנו במקום ה-10 במסירות, מתוך מעל ל-20 מדינות באיחוד האירופאי וזה כבר ממש לא חסר משמעות. בכלל, עבור דגמים מסוימים (ביחס לאירופה) כגון הדגמים האירופאים של יונדאי וקיה, ישראל ממוקמת גבוה מאוד. גם עבור האיביזה למשל בימי השיא שלה, ישראל הייתה מספר אחת באירופה במסירות של הדגם. אם לוקחים בחשבון ששוק הרכב באירופה רק ממשיך וממשיך להתדרד, ישראל היא אי של יציבות עבור יצרנים אירופאים רבים. השוק הישראלי אולי לא משוכלל מספיק, אך תחרות על ליבו של הצרכן יש. כל שני וחמישי יש מבצע על רכב זה או אחר ומבצעים זה סימן לשוק תחרותי. נכון שיש עיוות מחיר מחירון בשל שוק הליסינג בסגמנט המשפחתיות האוטו' או סופרמיני אוטו', אך גם זה מצטמצם לאט לאט והליסינג כבר לא אחראי כבעבר ל-70% משוק הרכב החדש אלא כבר קרוב יותר ל-50%. כן היה טוב אם לכל מותג היה רק יבואן אחד, למרות שזה לא תמיד זה אומר מחיר טוב יותר לצרכן אלא בד"כ רווח קטן יותר ליבואן.

אני רואה שאני באמת לא מועדכן. הידע שלי על הפריוס פלגאין תקף לדגם הטרום ייצור. שם היו שתי סוללות או יותר נכון סוללה אחת שהייתה מחולקת לשתי יחידות נפרדות, אחת עבור הטווח החשמלי ואחת עבור הנסיעה ההיברידית וטעינת הסוללה במלואה הייתה אפשרית רק עם החיבור לשקע החשמלי.

זה תקף רק אם אתה לא מתכנן יותר לרכוש רכב, אז שמירת הערך השתלמה לך כלכלית. אם תרצה רכב חדש שוב, אין משמעות שכן עכשיו הוא יותר יקר. כמו הרבה דברים בישראל, לוקחים דבר טוב מחו"ל (דאגה לסביבה) והופכים אותו לכלי ניגוח באזרח. בעוד באירופה התקנות נועדו לדחוף את יצרני הרכב לייצר רכבים נקיים וחסכוניים יותר, בישראל זה עוד כלי מיסוי, מהדלת האחורית, שהקשר בינו לבין איכות הסביבה רופף ביותר. חוץ מזה, מי רוצה לחיות בכלל עם מחירים כאלו, מוצאים את כל החשק

במקרה של הפריוס פלאגאין, זו למעשה פריוס שהוסיפה לה סוללה גדולה שכלל לא משתתפת בתהליך ההיברידי ולכן גם לא נטענת בזמן הנסיעה אלא רק מהשקע החשמלי. באופן כללי טעינת רגנרציה היא לא אידיאלית למצברים וברכב בו הטווח הוא 50 ק"מ, מיותר לפגוע בביצועי הסוללה בשביל עוד 2-3 ק"מ שאפשר לקבל.

GoRide, גם מאזדה הייתה (ועדיין) יצרן קטן כאשר דלק מוטורס החלה בשיווקה. זה לא הפריעה לה להפוך למלכת ישראל מספר שנים מועט לאחר הגעתה. כמובן שיש בסיפור הזה עוד אלמנטים שחלקם אף פסיכולוגיים, אבל אין ספק שגיל אגמון יודע לעשות עסקים וזה לא קשור לכמה היצרן קטן או גדול אלא יותר לגודל האשכים של אגמון. יצרן לא בא לקראת אף אחד, זה עסק, אם היבואן מאמין במוצר וביכולות שלו למכור הוא יזמין 3000 יחידות ולא רק 1000 (בכדי ללכת על הצד הבטוח) ועל כל הזמנה כזו הוא יקבל מחיר אחר וכאן דווקא בעבודה מול יצרן קטן, יש ליבואן יותר כוח.

אם הנסועה היומית שלך היא 80 ק"מ ביום, אז 50 חשמלי +30 על בנזין = 51 ק"מ לליטר. אם אתה נוסע רק 60 ק"מ ביום אז צריכה של מעל ל-100 ק"מ לליטר. בקיצור, איך אין דרך טובה למדוד את צריכת הדלק של מכונית היברידית עם טווח נסיעה חשמלי כל כך משמעתי. לכן ברכבים כאלו צריך לפרסם טווח חשמלי+צריכת דלק כמו בכל רכב כאשר הסוללה מרוקנת. רק אז כל אחד יכול להעריך עבורו אם זה משתלם לו או שלא.

מעניין מה גיל אגמון היה אומר על מה שכתבת כאשר הוא רק קיבל לידיו את מאזדה (צריך רמז?).

תשאל את עצמך מה מגדיר רכב לשווקים מתפתחים ואז תבין שהראפיד היא אכן מכונית לשווקים מתפתחים במהות שלה. גם קיה ריו סדאן או יונדאי i25 נמכרות בארה"ב, זה עדיין לא אומר שבמהות שלהן הן לא מכוניות לשווקים מתפתחים.

באותו הנושא, עוד ריקול ל-DSG7 והפעם בניוזילנד ואוסטרליה. מה שמעניין הוא שדגם התיבה (DQ200) משווק גם באירופה ושם אין כלל את הבעיה של "איבוד כוח", התלונה החוזרת על עצמה בכל המדינות בה בוצע הריקול (סין, יפן וכו').

עצם העובדה שאין האצ'בק או 2.0 ליטר מראה שהכיוון הוא שוק הליסינג ושם, הסיכויים שלה לא גדולים במיוחד. דוווקא עם 5 שנות אחריות וצריכת דלק שאמורה להיות טובה היעד צריך להיות יותר לכיוון השוק הפרטי.

הפוקוס (והדומות לה) באמת עולה 100 אלף שקל, אבל זה המחיר לחברות הליסינג ולא לקהל הרחב.

אם המחיר בארה"ב הוא $28,800 (לפני זיכוי של $7,500) והמס בישראל הוא רק 8% אין סיבה למחיר של מעל ל-140,000 שקל. מה שכן מעניין לקרוא זה את ההבדל בביקורת בין נסיעת המבחן על הליף (חיובית למדי) לבין נסיעת המבחן על הפלואנס Z.E, למרות שלליף אין שום יתרון מיוחד. פתאום מכונית חשמלית הופכת לדבר הכי הגיוני על הכביש.

1.4 ישני יש הרבה, 1.2TSI ידני יש מעט. לא פעם בשוק קל יותר למכור את המיוחד מאשר את השכיח. מנוע ה-1.4 מספק ביום יום, במיוחד אם אתה חי באזור מישורי יחסית. ה-1.6 ישדרג אותך מבחינת כוח אבל אם כבר אז ה-1.2TSI עדיף. הוא כבר די מהנה, עם שפע של מומנט זמין, ואם נוהגים ברוגע הוא גם חסכוני למדי.

מבין מכוניות המיני, המצטיינות בתנועה ביעירונית אלו הסיטיגו/מיי והספארק. לספארק יש יתרון של מנוע מאוזן וחזק יותר (משופר במעט בדגם מתיחת הפנים), אבזור וגם מרחב מאחור לעומת הצמד מבית VAG. אישית מעדיף את העיצוב של הסיטיגו/מיי והן כניראה קצת יותר חסכוניות ויתכן גם שמירת ערך עדיפה. אופציה אחרת כפי שכתבו, זו סופרמיני יד שנייה, בת שנה-שנה וחצי. אמנם צריכת דלק גבוהה יותר ברוב המקרים אבל גם איכות חיים גבוהה יותר בכל התחומים. דרך אגב ל-C1 יש רק 3 כוכבים במבחן העדכני שנעשה לדגם (לאחר מתיחת הפנים) ובסטנדרט של היום, סביר שהאלטו הייתה מקבלת בכלל 2-2.5 כוכבים בלבד שזו כבר בושה לשווק רכב כזה.

עדכון מע"מ.