יוסי פרנקוס

לא מאמין בשרמוטות. כמו שיש גברים שמחפשים, יש נשים שמחפשות. לגיטימי. פשוט יותר קל למצוא מישהי שהיא לא בררנית. יש כאלו. העניין הוא שאתה לא רוצה להתקרב אליהן. לא, לא כולנו.

זה כמו עם חלפים סיניים לרכב. קל מאוד למצוא וזה אפילו מאוד זול, אבל זה יהיה ממש לא איכותי. ככה גם עם סטוצים. אם אתה רוצה סטוץ ולא אכפת לך שהיא תהיה מכוערת עם שערות על השיניים, יהיה לך מאוד קל להשיג סטוץ. אם אתה רוצה מישהי שלא תדביק אותך במנדבושקעס ותברח עם הארנק שלך, זה יצריך יותר מאמץ.

זו בדיוק הנקודה שלי. כשמישהו מרגיש שהוא יהיה תקוע איתם, שלא יביא אותם, וזה לגיטימי.

יש גבול מתי אפשר להרשם? אני אדע רק ביום רביעי אם אוכל.

זה נשמע כאילו שלרצות ילדים זה סוג של דת, ומי שלא רוצה הוא כופר בן כופר. ילדים זה לא זוג נעליים. אי אפשר להחזיר אותם אם זה לא מתאים. אתם תקועים איתם עד סוף החיים בצורה זו או אחרת. אז אם מישהו לא רוצה להביא ילדים, שלא יביא ילדים. מה לא בסדר בזה?

אותו דבר אפשר לומר על סוציאליזם וקומוניזם, שהרעיון טוב אבל הוא לא מבוצע נכון ובגלל זה זה כשל. הרעיון של הפרטת התאגידים היה על גבול הפיגור. מה שהיה צריך לעשות (וצריך לעשות כיום עם כל חברה ממשלתית) זה לייצר תחרות בין תאגידים, שנשארים בבעלות הממשלה. כלומר שיהיו תאגידים שלא יהיו בידיים פרטיות מצד אחד, אבל שיפעלו ביעילות ולא באפקטיביות, כמו גופים פרטיים. ככה יהיה אפשרי לבחון כל שנה איך תפקד כל אחד מהגופים האלו, ומי שתפקד יותר טוב, עם יותר יעילות ועם לקוחות יותר מרוצים, הוא זה שיקבל את רוב התקציבים לשנה שלאחר מכן. אין סיבה שהמים\ רפואה\ חינוך\ תחבורה יהיו בידיים פרטיות בלי תחרות מהמדינה. זה לא שצריך לאסור על גופים פרטיים להתעסק בזה אלא שצריכה להיות אלטרנטיבה ממשלתית לכל השירותים הבסיסיים. אם הניהול נכון, הממשלה יכולה אפילו להרוויח מזה כסף ושאותם גופים יהיו בבעלות המדינה אבל מנוהלים עם תקציבים משלהם שמחזיקים אותם, והממשלה רק תיתן הכוונה וגב כלכלי במקרים שצריך.

נכון. זה ממש לא מתאים לכולם. לא כולם צריכים להיות הורים ולא כולם יכולים\רוצים לטפל ביצור שלא יכול לטפל בעצמו וצריך להיות זמין בשבילו 24\7 במשך שנתיים, ואחר מכן הוא ממשיך לעשות בעיות במשך שנים. (לי זה כן מתאים ואני כן בעד לעשות ילדים אבל זה ממש לא לכולם). גם זוגיות היא דבר קשה. יש בן אדם אחר, חיצוני לנו, עם רצונות אחרים, דרישות אחרות, מושגים שונים של היגיינה, רגישות שונה לרעש, טעם מוזיקלי שונה, חוש טעם שונה ויש שיגידו שגם מבנה מוח שונה, שאיתו צריך לחלוק את כל ההחלטות בחיים ולעבור משברים. רוב האנשים לא מסתדרים עם עצמם אז להסתדר עם בן אדם אחר כשיש משכנתא\ לידות\ הפלות\ יום הורים וכו'? קשה.

נשמע כמו הסיפור הכי עצוב ששמעתי בחיים. מקווה שתפתח שרשור שמסביר את זה.

נורת לד 1250 לומן (15W) עולה בכל מקום כמעט 15-20 ש"ח.זה לא משהו שקונים באיקאה.

זוגיות זה לא משהו שהוא טבעי לכל בן אדם. יש אנשים שלא בנויים לזוגיות ולא צריך לשפוט אותם בגלל זה. כן, החברה שלנו לוחצת לא מעט בשביל שאנשים ייכנסו לזוגיות, וכולם שוכחים שבעצם זוגיות מתוך אהבה היא מושג חדש יחסית. זוגיות טובה שנשארת טובה למשך הרבה שנים זה משהו שממש קשה להשיג, ולפעמים מצריך המון עבודה. לא לכולם יש את הסבלנות והסובלנות בשביל לקיים זוגיות בריאה. אז חלק קטן מהאוכלוסיה מצליח שתהיה לו זוגיות טובה, חלק יותר גדול מצליח להשיג זוגיות יציבה אבל לא באמת טובה, וחלק לא קטן בכלל פשוט מפרקים את החבילה. לרוב, זוגיות היא לא טובה כמו שכולם מתארים. לא מעט אנשים די אומללים בזוגיות שלהם, ונשארים ביחד רק בגלל תגובות מהסביבה\ מצב כלכלי\ ילדים, אחר. אם לא היו האילוצים האלו, חלק הרבה יותר גדול מהזוגות היו נפרדים.

אני הייתי ממליץ ללכת ללימודי תעודה של משהו טכני שיכול לעניין אותך. יכול להיות שרטוט טכני, עיצוב גראפי או כל דבר אחר שאתה רואה את עצמך עובד בו. תואר זה overrated כי זה לא באמת מבטיח לך שירצו לתת לך עבודה. אבל אם תלמד משהו טכני שצריך, תוכל לפחות להבטיח לעצמך שיש לך משהו ביד.

https://www.youtube.com/watch?v=6zmyPrzYSlI

לא מובן מה הבעיה? קנית רכב תקין בן פחות מעשור ב5000 ש"ח. איפה העוקץ?

אותי המוות עצמו לא מפחיד. פעם לא הייתי, עכשיו אני פה, בעתיד שוב לא אהיה. מה שמפחיד זה למות בצורה כואבת ונוראית, ומה שנשאר אחר כך, המשפחה וכל זה. מה שכן, אחרי 100 שנה גם זה לא משנה כי גם הם ימותו, וככה גם כל מה שעשית בחיים. אין משמעות לכלום.

מעולה!

- עברתי חזרה צפונה - עברתי לדירה הראשונה שבבעלותי - הצלחתי למצוא את העבודה הכי מדכאת בהיסטוריה ולהתפטר ממנה בכעס ושבור נפשית - הצלחתי למצוא עבודה חדשה שאני נהנה ממנה, ובמקביל ממשיך עם העסקים שלי - חזרתי ליוטיוב ועכשיו מתחילים לזהות אותי ברחוב - החלפתי את הקליאו בקליאו חדשה. סך הכל לא קרה יותר מדי.

כאילו שבאירופה אין חוקים כאלו. ראית פעם את הדרישות של גרמניה לרישיון עסק?

אצלנו בבניין גם חושבים על לעשות אנלימיטד (בניין חדש). מן הסתם כל אחד ישמור על הראוטר שלו אבל הרשת תהיה יותר מהירה. מישהו מכיר בניין שעשה את זה ויודע מה העלויות?

הוא לא פראייר, הוא פשוט שילם את המחיר שביקשו ממנו. אין סיבה אמיתית להוריד מחיר של הרכבים האלו כל עוד הדגם החדש לא הגיע לארץ. מבחינת הלקוח זה הסניק, זה מה שהוא צריך והוא כנראה צריך אותו עכשיו, אז הוא לא יחכה חצי שנה שיגיע החדש. לא ברור למה למכור את זה במחיר יותר נמוך, אם העלויות ליבואן היו אותן עלויות.

כשעבדתי לפני שלוש שנים בחברת ביטוח מסוימת, נתנו לנו 10 דקות ביום לשירותים ועוד חצי שעה לארוחת צהריים. הבעיה היא שההליכה לשירותים היא 2 דקות לכל כיוון, לפעמים אין אפשרות ללכת לשירותים כי יש עומס, וחלק גדול מהיום השירותים באמצע ניקיונות אז אי אפשר להשתמש בהם. זה אומר שפעם ב8 שעות יש זמן ללכת לשירותים, וגם זה רק כדי להשתין. כמעט כל מי שעבד אתי נכנס לדיכאון עמוק והביטחון העצמי שלו הגיע לאפס. בסוף אני התפטרתי וכמעט כל הצוות שלי גם. השיא בשבילי היה כשהייתי עם חום, חיוור לחלוטין וכמעט מתעלף, וכשאמרתי שאני צריך ללכת לרופא התשובה היתה "נבדוק מבחינת המוקד אם זה אפשרי", ואז השאירו אותי עוד שעה וחצי בלי תשובה, עד שאמרתי "סליחה אבל אני הולך. אני פשוט אתעלף אם לא". המוקדים האלו הם מקומות שמייצרים סבל לכולם. גם ללקוחות וגם לעובדים. יש גבול לכמה התעללות נפשית בן אדם יכול לספוג ביום, ולדעת שמה שהוא עושה לא באמת משנה כלום. אפשר לנסות לעזור אבל זה לא באמת עוזר ללקוח, אלא רק לחברה, שמנצלת את שניהם. וכל זה בלי להתייחס לעובדה שמה שחברות ביטוח עושות זה בעצם העבודה של הממשלה, כי הן משחקות עם הפנסיה של האזרחים וגובות יותר מדי "דמי ניהול", "ריבית שלילית" ועוד כל מני שטויות כאלו. החברות האלו לא צריכות להיות קיימות בפורמט הזה.

רגע, אז כשרכב מוחלף ומפסיקים את הייצור שלו הוא אוטומטית הופך לזבל?

יכול להיות. מה שבטוח, אולי.

הייתי שם חצי שנה, במוקד שירות לקוחות של חברת ביטוח. שבר אותי נפשית. זה באמת סוג של עבדות.

זו הולכת להיות סדרה מעולה! אבל אני אמשיך לראות גם את זה וגם טופ גיר.