הנהגים המבריקים ביותר ב F1 (בארבעים השנים האחרונות)

[Arik TG]

אני מעיר את הפורום מתרדמתו כדי להציג את הרשימה שלי ומזמין אתכם להציג את שלכם

יש הרבה דירוגים של "הנהגים הכי טובים בכל הזמנים" בחו"ל, וגם בארץ יש את הסרטון של קורפל ואיתי אניג'ר ואני לא כל כך מרוצה מהדירוגים האלה.

רוב המדרגים ברשת את הגדולים ביותר סופרים קודם כל אליפויות, נצחונות ופודיומים, ובאלה למכונית ולקבוצה יש חלק לא מבוטל. האם בחירות קריירה טובות זה חלק מלהיות נהג גדול? כנראה שכן, אבל זה פחות מעניין אותי. קחו למשל את סבסטיאן פטל: האם הוא היה נחשב מהגדולים ביותר בלי היתרון שהוא קיבל מהמכונית והקבוצה בכלל של רד בול? 

כדי לקבל מושג על החלק של הנהג אפשר להסתכל על הפער בין שני הנהגים באותה קבוצה. בעונת 2010 לדוגמה, בה זכה פטל באליפות הראשונה מתוך ארבע רצופות שלו, ההבדל בין פטל לבין חברו לקבוצה מארק וובר במקום השלישי היה זעום. לכל אחד מהם היו בעונה 10 פודיומים, אלא שלפטל היו חמישה נצחונות ולוובר ארבעה. לעומתו פרננדו אלונסו שסיים את העונה במקום השני, כפסע מאליפות, גם הוא עם חמישה נצחונות ועשרה פודיומים, היה במרחק עצום בנקודות מחברו לקבוצת פרארי פליפה מאסה, שזכה רק בחמישה פודיומים בלי נצחון אחד. אז מבחינתי בעונת 2010 אלונסו היה גדול מפטל.

כדי להשאר באזור שמעניין אותי אני אדרג לא את הנהגים הגדולים ביותר אלא את המבריקים ביותר. אלה שאני רואה אותם נוהגים ועושה וואו! הנהגים עם הכישרון הגדול ביותר. גאוני הנהיגה.

אומרים שהכשרון הוא רק 20-30% מההצלחה (אמרו במאסטר שף, זה חייב להיות נכון!), החלק המנטלי קובע יותר, וגם למזל יש תפקיד. זה לא אומר שהנהגים הגדולים שזכו בהרבה אליפויות הם חסרי כשרון. אדרבא! הם חייבים להיות כשרוניים מאוד. אבל הם לא בהכרח הכשרוניים ביותר. יש נהגים כשרוניים שעשו בחירות קריירה גרועות והגיעו למכוניות לא תחרותיות, יש כאלה שהנאחס רדף אותם, ויש אחד שנהרג על המסלול לפני שביטא את הכישרון שלו במלואו.

 

אז איך מודדים כישרון? האפקט של ה"וואו" הוא סובייקטיבי לגמרי ודירוג סובייקטיבי לגמרי הוא ניו אייג'י מדי בשביל בומר כמוני. אבל יש גם קריטריון אובייקטיבי מאוד חשוב לכישרון של נהג והוא ההצלחה שלו ברטוב. כיוון שזה דירוג של נהגים ולא של מכוניות הגשם הוא זה שמוציא את המכוניות מהמשוואה. הוא מה שנקרא "המשווה הגדול". ברטוב רואים מי גאון ומי טכנאי. נגיד את זה ככה: אם לקחת אליפות ולא ניצחת בגשם, הקרדיט לאליפות הוא יותר לאוטו מאשר לנהג. לכן פרוסט, אלוף עולם 4 פעמים, לא ברשימה שלי, כי ככל שהוא היה מהיר ביבש (והוא אכן היה!), ברטוב הוא לא היה משהו. ואפילו פטל, למרות שדווקא היה טוב גם ברטוב, גם הוא לא ברשימה שלי, כי בעונות בהן לא היה לו היתרון של המכונית הוא לא הדהים. לא שאני חושב שפטל לא נהג גדול (הוא גם זכה באלוף האלופים, כלומר במכוניות זהות), אבל הוא פשוט לא מספיק מבריק כדי להכנס לעשיריה הראשונה שלי.

לצערי אני צריך להוציא מהרשימה את כל הנהגים מלפני אמצע שנות השמונים, וזאת ממספר סיבות:

א. הנהגים הגדולים של פעם היו גדולים ביחס למתחרים שלהם, אבל אני לא יודע מה היתה רמת המתחרים. בעידן המודרני יש כל כך הרבה צעירים שרוצים להיות נהגי F1 שלטופ באמת מגיעים רק הקצפת של הקצפת. אני לא יודע אם המתחרים של פנחיו, אסקארי וג'ים קלארק היו ברמה של ניג'ל מנסל (שהתחרה בפרוסט וסנה) וקימי רייקונן (שהתחרה בשומאכר, אלונסו והמילטון) לדוגמה.
ב. הנהגים של עד 1965 בכלל נהגו על מכוניות של 150-200 כ"ס. לדעתי זה להשוות תפוחים לתפוזים. כמו שאני לא אכניס נהגי ראלי לרשימה. המכוניות של פעם היו שונות לגמרי. ב 1968 ג'קי סטיוארט נתן את מה שנחשב לאחת התצוגות הגדולות ביותר בגשם בכל הזמנים בנורבורגרינג וניצח בפער מטורף של יותר מ 4 דקות. אבל ההקפה המהירה שלו, שהיתה ב 15 שניות מהירה יותר מהבאה בתור, היתה 9:36 דקות. אני לא יכול להתרשם מזה כשאני עצמי הקפתי את הרינג מהר יותר עם רנו קליאו.

ג. לא ראיתי אותם מספיק במו עיני. הסרטונים הקיימים לא ממש מראים את הכשרון שלהם. רק בשנות השמונים התחילו לצלם עם מצלמות מרובות ו On board.

אז מבלי להטיל ספק בגדולה שלהם, יסלחו לי הגדולים של פעם כמו ג'ים קלארק וג'קי סטיוארט, וגם ג'יימס האנט. אני פשוט לא יכול להכניס אותם לאותה רשימה.

ולאחר ההקדמה הארוכה הנה הרשימה שלי:

 

1. איירטון סנה

בעיני סנה היה הכישרון הגדול מכולם. מרגע שהחלטתי על סולם הדירוג שלי היה ברור לי שהוא יהיה במקום הראשון. סנה היה אל הגשם. הוא הוכיח זאת כבר בעונת הרוקי שלו, במרוץ במונקו 1984 כשהוא סגר על פרוסט המוביל ב 3 שניות להקפה, והמרוץ הופסק לפני מחציתו כשסנה שני. וגם בבגרותו ההקפה הראשונה בדונינגטון 1993 שנחשבת על ידי רבים ההקפה הטובה ב F1 בכל הזמנים, בה הוא עקף (את דיימון היל, שומאכר הצעיר ופרוסט שזינק מהפול, כי הקוואלי היה ביבש) כאילו האחרים עומדים. או אם זה הנצחון שלו בסאו פאולו 1991 כשהגיר שלו תקוע בהילוך ששי בחמש-שש ההקפות האחרונות ובזכות הגשם והפער הגדול שהוא פתח קודם פטרזה לא הספיק לסגור עליו.

סנה ניצח ב 10 מתוך 18 המרוצים הרטובים שהוא השתתף בהם. 55%. זה הישג מדהים בפני עצמו, ועוד יותר מדהים כשזוכרים מי היו המתחרים שלו. 

פרוסט, היריב הגדול של סנה, ניצח רק שניים מתוך 16 מרוצים רטובים שהשתתף בהם, 12.5%, חצי משיעור הנצחונות הכללי שלו של 25%. אגב, אחד מתוך השניים שהוא ניצח בגשם היה אותו מרוץ במונקו ב 1984 שהופסק בטרם עת, ולא ממש הגיע לו לזכות בו. 

מה שהכי מפליא בסנה הוא שלמרות שהוא היה מהיר מכולם בגשם הוא פשוט לא החליק ועף ממרוצים רטובים. כל הנהגים האחרים ברשימה הזו עפו והתרסקו אינספור פעמים בגשם, כי הם לוקחים את המכונית לקצה. אבל לא סנה- בדרך כלל שיעור ה DNF של נהגים כמעט כפול בגשם, אבל אצל סנה היחס הזה היה הפוך! הוא DNF רק 2 מרוצים רטובים מתוך ה 18 לעומת 16 DNF מתוך 100 מרוצים יבשים.

 

2. שטפן בלוף Stefan Bellof

הפתעה! בלוף מוכר בעיקר בזכות שיא המסלול בנורבורגרינג שקבע בשנת 1983 בפורשה 956 האגדית של גרופ C בקוולי למרוץ ה 1000 ק"מ ( התוצאה שהשיג 6:11.13 פער של 5.7 שניות מחברו לקבוצה יוכן מאס שהיה שני) . שיא מסלול שהחזיק מעמד 35 שנה! 

אגב- יחד עם ההקפה המהירה ביותר שהשיג באותו המרוץ- שני השיאים הללו עדיין בתוקף גם היום עבור שיאי המסלול במסגרת תחרותית ובמרוץ, בהתאמה.

קריירת הפורמולה 1 של בלוף היתה בת עונה וחצי בלבד, במכונית טירל לא תחרותית בעליל. הוא כמעט זכה במושב במקלארן המאוד תחרותית לשנת 1984, אבל הקבוצה בחרה בסוף לפתוח עם לאודה ופרוסט שבסיום העונה סיימו אלוף וסגנו.  אז למה דירגתי אותו במקום כל כך גבוה? כי הוא היה היכשרון הגדול ביותר בתולדות המרוצים. זה לא אני אומר. זה ג'קי סטיוארט, בעצמו אגדת מרוצים,  אמר: “The biggest talent, that I have ever seen”. אגב, בלוף הגרמני היה גיבור הילדות של מייקל שומאכר.

הפודיום היחיד שלו בפורמולה 1 (וגם  הוא אחר כך נשלל בגלל עונש שהקבוצה קיבלה) היה באותו מרוץ גשום להחריד במונקו 1984. הוא זינק מהמקום ה 20 והאחרון והתקדם בגשם השוטף למקום השלישי, ובזמן שסנה, שהיה במקום השני  סגר על פרוסט המוביל בקצב רציני מאוד בלוף סגר על סנה. אני חושב שהוא היחיד בעולם ובכל הזמנים שהיה מסוגל לסגור על סנה בגשם, ועוד במונקו. (סנה ניצח במונקו שש פעמים בקריירה, יותר מכל נהג אחר).

בלוף הצטרף למועדון ה 27 בהקפה ה 77 של מרוץ ה 1000 ק"מ של ספא 1985 כשניסה לעקוף את ג'קי איקס, פגע בו מאחור, עף מהמסלול והתנגש חזיתית בגדר. אלמלא פרישתו המוקדמת הוא כנראה היה אחד מהגדולים. פרארי כבר רצו אותו לעונה הבאה (1986) של F1 . ללא ספק הוא היה נותן פייט לפרוסט, מנסל, פיקה וסנה יותר ממה שנתנו סטפן יוהנסן ומישל אלבורטו שנהגו בפרארי באותה עונה.

 

3. מיכאל שומאכר

כנראה הנהג הגדול ביותר בכל הזמנים. הוא זכה בשבע אליפויות עולם לא רק בזכות בזכות עבודה קשה ומדוקדקת בכל האספקטים של המירוץ, אלא גם בזכות כשרון ענק. שומאכר תמיד לקח את המכונית לקצה וקצת מעבר לו. הוא אמר שאתה יכול לדעת איפה הקצה רק כשאתה עובר אותו.

את הכשרון שלו אפשר לראות כשהוא היה במכונית פחות תחרותית כמו העונה הראשונה שלו בפרארי ב 1996. הוא סיים שלישי בדירוג הנהגים (1-2 של וויליאמס) בעוד חברו לקבוצה אדי אירווין סיים עשירי.

שומאכר היה ענק ביבש ועוד יותר ענק ברטוב. הוא ניצח 16 מתוך 44 מרוצים רטובים שהוא השתתף בהם, 36%, לעומת 29.5% שיעור נצחונות כללי. קור הרוח שלו בזמן מירוץ היה מדהים. אתה שומע אותו מדבר בקשר עם הקבוצה בזמן פניה רטובה שהוא מתקן בה היגוי יתר והטון שלו נשאר רגוע כאילו הוא בשיחת חולין. אגב- הכישרון שלו לא היה מוגבל למסלול- הוא גם היה כדורגלן מחונן.

 

4. מקס ורשטאפן

ללא ספק הנהג המבריק ביותר בהווה. מקס הזועם לא רק שניצח 35% מהמרוצים הרטובים שהוא פתח בהם (לעומת 30% נצחונות בסך הכל), זה פשוט וואו לראות אותו תופס את המכונית שמנסה לצאת משליטה בכל פניה. המירוץ שלו בברזיל 2016 בו הוא עלה ממקום 14 אחרי הפיט לפודיום תוך 16 הקפות הזכיר לי את סנה. ויש שם גם את הקטע המפורסם בו הוא תופס את הזנב ברפלקס מטורף. הפערים שלו מחבריו לקבוצה מיוחסים לרוב לכך שהמכונית של רד בול תפורה למידותיו, אבל עדיין אלו פערים עצומים מנהגים שאינם קוטלי קנים. 

 

5. לואיס המילטון

אולי הכוכב הגדול ביותר שהצמיח הספורט המוטורי. הרוקי הכי מצליח בכל הזמנים שעלה על הפודיום במרוץ הראשון בקריירה שלו בפורמולה 1 ולא ירד ממנו בכל תשעת המרוצים הראשונים שלו. מי שהיה רחוק רק נקודה אחת מאליפות בעונת הרוקי שלו, מי שניצח מרוצים יותר מכל נהג אחר, מי שהשווה את שיא האליפויות של שומאכר ועדיין משתוקק לשבור אותו. להמילטון יש גם שיא מיוחד משלו- הוא ניצח 9 מרוצים רצופים בגשם בין 2014-2018.  אמנם אחוזי הנצחון שלו התקלקלו בעונות האחרונות אבל לפני כן הוא היה עם 36% נצחונות בגשם, כמו שומאכר. אפילו בעונת 2025 הנוראית עבורו (אפילו לא פודיום אחד) זכינו לניצוץ מהיכולות שלו במירוץ הרטוב בספא בו הוא זינק מהפיטס, החליף מוקדם לסליקס ורץ קדימה לסיים שביעי.

 

6. נייג'ל  מנסל

אלוף העולם פעם אחת ושני באליפות שלוש פעמים, הסטטיסטיקה הפשוטה לא מספרת את הסיפור של מנסל. מנסל היה מהנהגים הגדולים בכל הזמנים, אבל…

א. הוא התמודד מול פרוסט וסנה (ולאודה ופיקה ורוזברג וברגר).

וב. הוא סבל מנאחס שחבל על הזמן.

מתוך 187 מרוצים שהוא פתח בהם הוא פרש מ 92 (49%!). נראה לי שזה שיא שלא ישבר לעולם. לפחות 70 מה DNFים שלו היו מתקלות ברכב. היי, וזה בלי לספור את המירוץ בדאלאס 1984 בו תיבת ההילוכים שלו כשלה בהקפה האחרונה והוא דחף את המכונית לקו הסיום בחום של 38 מעלות והתמוטט, אבל קיבל את הנקודה על מקום ששי!

מנסל ניצח ב 31 מרוצים, שזה רק 16.5% מהמרוצים שהוא פתח בהם, אבל זה 32.5% מהמרוצים שהוא גם סיים בהם! הוא היה מהיר, מאוד מהיר, והוא נלחם בשיניים ובצפרניים בענקי הספורט לרוב מתוך עמדת נחיתות מכנית. בעונת 1986 הוא סיים שני לפרוסט, עם 5 נצחונות לעומת 4 לפרוסט ולפיקה (2 לסנה ו1 לברגר). בעונת 1987 הוא סיים שני לבן קבוצתו פיקה, אבל עם 6 נצחונות לעומת 3 של האלוף (2 לסנה, 3 לפרוסט, 2 לברגר). בעונת 92' כשהיתה לו סוף סוף מכונית תחרותית עם פחות תקלות הוא לקח אליפות עם 9 נצחונות (מתוך 16 מרוצים בעונה) - פטרזה בן קבוצתו 1, שומאכר 1, סנה 3 וברגר 2. 

העקיפות של מנסל היו וואו. העקיפה שלו על ברגר מבחוץ בהקפה האחרונה של מקסיקו 1990 נחשבת לאחת הגדולות בהיסטוריה של F1. 

 

7. פרננדו אלונסו

אין מה לעשות איתו, הוא רק רוצה לנהוג. הבנאדם התחיל לנהוג בקארטינג בגיל 4, והיה אלוף ספרד מגיל 8.  בגיל 44 הוא פתח את העונה ה 26 שלו ב F1- הוא היה על הגריד עם אבא של מקס ורשטאפן!

פתח ב 425 מרוצים. אלוף העולם ב 2005 ו 2006 (מול שומאכר, כן?) שלישי באליפות ב 2007 עם נקודה פחות מהאלוף בקרב המשולש עם רייקונן והמילטון. שני לפטל (ולפני המילטון) בעונות הדומיננטיות של רד בול ב 2010. 2012 ו 2013. 

לאלונסו אמנם אין את הסטטיסטיקה בגשם של שומאכר, המילטון וורשטאפן, אבל גם הוא מענקי המסלול הרטוב. ראו את תצוגת הנהיגה שלו עולה ממקום 15 ל 6 בגרנד פרי הונגריה 2006  תוך 2 הקפות. עונת 2012 היתה בעיני העונה הגדולה ביותר שלו כאשר עם מכונית לא תחרותית  ביבש הוא השיג נצחונות ברטוב.

גם אלונסו הוא מגדולי הנחסיונרים. אלוף התקלות בפיט (פעמיים לא הרכיבו לו טוב גלגל והוא התרסק מייד אחרי הפיט, פעם הרכיבו לו בטעות צמיגים לא נכונים והוא היה צריך לחזור לפיט בהקפה הבאה), טעויות באסטרטגיה של הקבוצה, או רכב שמתרסק לפניו והורס לו מרוץ מדהים (וגם שולח אותו לבית החולים). 

 

8. קימי רייקונן

לאורך 20 שנות קריירה ב F1 הוא היה אלוף העולם רק פעם אחת, שני פעמיים ושלישי שלוש פעמים. הוא ניצח רק ב 6% מ 349 מרוצים שפתח בהם. קימי היה טוב בגשם, אבל לא מהכי טובים. אבל צריך לזכור מול מי הוא התחרה! מול הדומיננטיות המוחלטת של שומאכר בשיאו, מול אלונזו והמילטון הצעיר ואפילו מול הדומיננטיות של רד בול. אולי 103 פודיומים (29.5%) מספרים יותר טוב את הסיפור.

קימי לא נמצא כאן בגלל הסטטיסטיקה. הוא נמצא כאן בזכות העקיפות. אפקט הוואו בעקיפות שלו הוא עבורי עד היום הגדול מכולם. תסתכלו על כל סרטון של "העקיפות הגדולות בפורמולה 1" ותראו את רייקונן מופיע בכל אחד מהם יותר מפעם אחת.

 

9. דניאל ריקארדו

אמרנו החלטות קריירה גרועות? אמרנו ריקארדו.

ריקארדו לא היה אלוף עולם, אבל יש לי סיבה אחת טובה מאוד להכניס אותו לעשיריה הראשונה- הוא עשה את ההקפה המהירה ביותר במכונית זהה בתחרות המתגלגלת של טופ גיר. 0.7 שניה מהר יותר מלואיס המילטון, שהגיע לתכנית פעם שניה אחרי שלא היה מרוצה מהזמן שלו כי הפעם הראשונה היתה ברטוב. 0.9 שניה מהר יותר ממרק וובר שבא גם הוא בפעם השניה, ו 1.8 שניות מהר יותר מסבסטיאן פטל. וזה לא היה מקרה. הוא עשה שלוש הקפות עוקבות בזמן זהה. זה כישרון!

ריקארדו קודם לרד בול בעונת 2014, בדיוק אחרי 4 השנים הדומיננטיות שלהם בהן פטל לקח ארבע אליפויות רצופות, ובדיוק בתחילת הדומיננטיות המוחלטת של מרצדס. בעונה הראשונה שלו ברד בול הוא היה שלישי אחרי שני נהגי המרצדס וניצח בשלשה מרוצים. הוא היה היחיד באותה עונה שניצח ולא נהג במרצדס. הדומיננטיות שלו על חברו לקבוצה פטל היתה ברורה- פטל הגיע רק פעם אחת שני. ב 2015 הרד בול לא היתה תחרותית והוא סיים שמיני עם שני פודיומים בלבד, ולפני הרוקי החדש בקבוצה הלא הוא מקס ורשטאפן. ב 2016 הוא שוב היה שלישי אחרי שתי המרצדסים, וקצת לפני ורשטאפן שסיים חמישי. שני הנצחונות היחידים בעונה שלא היו של מרצדס התחלקו בין ריקארדו וורשטאפן. ב 2017 הוא סבל מנאחס- תקלות והתרסקויות, וסיים חמישי (ורשטאפן ששי) ומשם הקריירה שלו הלכה והתדרדרה.  ב 2018 הוא התדרדר למקום ששי (ורשטאפן רביעי) והחליט באמצע העונה לעזוב את רד בול בעונה הבאה לרנו(??) וכל השאר מופיע בטלנובלה של נטפליקס.

 

10. ג'נסון באטן

אלוף העולם פעם אחת, בעונה המדהימה של בראון ב 2009 (יש על זה דוקומנטרי מעולה בהנחיית קיאנו ריבס, למי שיש לו דיסני). את באטן אני מכניס לרשימה בלית ברירה. אין לו את אפקט הוואו עלי כמו לשאר הנהגים ברשימה. הוא נהג חלק, אלגנטי ומהר, בלי הדרמות שעושות לי את זה. אבל הסטטיסטיקה שלו לא מאפשרת לי להשאיר אותו בחוץ.

באטן נהג רוב העונות שלו במכוניות לא תחרותיות, ולכן מתוך 306 מרוצים בהם פתח הוא זכה רק ב 15 ניצחונות. אבל הסטטיסטיקה המדהימה שלו הוא ששבעה מהם היו בגשם. הסיכוי של באטן לנצח מרוץ בגשם היה גדול פי 4.75 מהסיכוי לנצח ביבש! הוא מוביל בענק את הטבלה הזו כאשר במקום השני נמצא סנה, עם פי 2.5 סיכוי לנצח ברטוב לעומת היבש.  

 

זאת הרשימה שלי, וכן, בסוף היא סובייקטיבית. אפשר אחרת?

[Arik TG]

טעיתי בקישור לדונינגטון 1993. בבקשה. אגב, סנה ניצח את המרוץ הזה כשרק דיימון היל נכנס איתו לאותה הקפה, כמעט דקה וחצי מאחוריו, וכל השאר הקפה ויותר מאחור.

[yohai71]

תשמע, הייתי שמח להשתתף במשחק אבל קבעת כללים אני לא יכול לעמוד בהם. להתעלם מכל הנהגים טרום אמצע שנות השמונים (על אף נימוקים טובים שלך), זה לא משהו שאני יכול לעמוד בו, בייחוד לאור העובדה שאני מצאתי סרטונים רבים יותר ממה שניתן לחשוב, גם מהתקופות ההן. אבל זכותך וגו' (וגם העלית נימוקים ראויים לגמרי למה בחרת כפי שבחרת).

 

בכלל, אני מתקומם כנגד התפיסה שנהגי פורמולה 1 הם המדד שלפיו ייקבעו כל השאר - אולי היום זה נכון, אבל לך אחורה כמה שנים ותמצא שנהגים שונים, שהקריירה שלהם ב-F1 הייתה פושרת-עד-מאכזבת, היו מדהימים בקטגוריות אחרות (ג'קי איקס כדוגמא אקראית). בכללי, המעורבות שלי כחובב ספורט מוטורי החל משנת 1980 בערך (הייתי בן 9), לימדה אותי שהטובים ביותר לרוב נמצאו במרוצי סיבולת, לא פורמולה 1. זה אופרה אחרת לנהוג אפילו מרוץ "קצר" (כ-שש שעות) ועדיין להיות על הקצה, תוך שאתה נדרש גם לשמור על האוטו.

 

אני יודע שאני מזיז את השרשור, אבל למשל, שני נהגים מבריקים שהבליחו ב-F1 לכמה שנים (אחד אפילו ניצח במרוץ) שהקריירות (הקצרות) שלהם העפילו לטופ במרוצי סיבולת מופיעים בסרטון הבא:

 

רצה הגורל ושניהם נהרגו שנה אח"כ. אבל באותו יום בברנדס האטץ', אף אחד לא יכול היה לגעת בפדרו רודריגז. ודוגמאות כאלה, יש בכמויות. סתם בשלוף, עוד נהג שלא הגיע למיצוי ב-F1 אבל עשה בית ספר לרבים- רולף שטומלן. תקרא מה הוא עשה לשני הרנו האלה בנורבורגרינג 1976, ואיך הוא נהג לאורך המרוץ כשהוא רוכב על המאסטר סוויטץ'...:

 

מתנצל על חטיפת הנושא. אגב, לצערי הפורום הזה די מת אז אולי כדאי לבקש מהמנהלים להעביר את השרשור לכללי? מעריך שיהיו יותר תגובות שם.

[Arik TG]

לא התכוונתי שנהגי F1 הם המדד. רק התכוונתי להשוות תפוחים לתפוחים. ה F1 הוא הכי מפורסם, ואני מכיר שם הכי הרבה נהגים.

אתה מוזמן לעשות רשימה של נהגי ראלי (אני לא מעודכן, האליל שלי הוא עדיין וולטר רוהל) ושל נהגי סיבולת (מבחינתי שטפן בלוף עוד פעם, ואל תגיד ג'קי איקס כי הוא גם סגר לבלוף את הדרך כשבלוף החזיר נשמתו לבוראו וגם היה אחראי להפסקה המוקדמת של המרוץ F1 במונטה קרלו 84' לטובת פרוסט).

 

[RK]

סיבולת? קריסטנסן, שהיה לחלוטין סטטיסט בפורמולה 1, וטרף את הקטגוריה. התנאים גם משאירים מחוץ למשוואה נהגים כמו לאודה ופיקה (שבכלל מוזנח בדיונים על הגדולים ביותר, והוא 3 פעמים אלוף עולם).

 

בראלי יש כל כך הרבה, גם ב-40 השנים האחרונות (הפייבוריט שלי כנראה קאנקונן, אבל יש כל כך הרבה מועמדים שזה מצריך כמה וכמה שרשורים נפרדים)...

 

מכל מקום אם אני בכל זאת נשאר בגבולות השרשור, כלומר 40 שנה ו-F1, אז:

 

1. מיכאל שומאכר. ענק, גם מבחינת נהיגה, גם מבחינת הבנה טכנית, גם מבחינת ניהול הסבב והכללים והפוליטיקה. מבחינתי נהג מס' 2 בכל הזמנים אחרי פאנג'יו.

2. לואיס המילטון. נהג על, והמספרים מדברים בעד עצמם. אמנם נראה שמשך קצת יותר מדי את הקריירה, אבל עדיין תחרותי על רכב ראוי.

3. איירטון סנה. לא בטוח שהוא עדיף באמת על פני הבא אחריו ברשימה, אבל הרגש, ההליכה על הגבול ומעבר, וההילה של כל מי שכבר לא עמנו.

4. אלן פרוסט. 4 פעמים אלוף עולם, לא בכדי נקרא פרופסור. ניהול מירוץ מושלם, כנראה טוב הפוליטיקאים מבין הנהגים, קר רוח, קילר, נהג ענק.

5. מקס ורשטאפן. אבא שלו, שהיה חבר לקבוצה של שומאכר, עיצב אותו בדמותו (המחויבות המוחלטת, היחס עם חברי הצוות הטכני - הכל) וזה עבד. קצת כמו שדל קרי עיצב את סטף. העונה הוא מתמודד עם קשיים בפעם הראשונה, נראה איך ילך לו.

6. סבסטיאן פטל. כמו פיקה, משום-מה נזנח בדיוני הדירוג של החובבים. לא נהיים 4 פעמים אלופי עולם בפוקס. שליטה מוחלטת בשיאו (ונבזיות של ממש, לכל מי שאוהב לחשוב שמקס המציא את הפטנט. נכון גם לסנה, פרוסט, פיקה ופחות או יותר כל אלוף בצד הזה של ג'ים קלארק ואולי ג'קי סטיוארט).

7. פרננדו אלונסו. טוב מאד בכמה דיסציפלינות (סיבולת לדוגמא). נהג מדהים, בחירות קריירה מדהימות לא פחות בכישלונן. חבל.

8. מיקה האקינן. פעמיים אלוף עולם מול פריים שומי, נהג שגם על פי שומי היה מהיר ממנו מבחינת קצב נטו. עוקף בחסד, חסר פחד.

9. נייג'ל מנסל. חסר מזל (או עצבני מדי), אבל שליטה מוחלטת כמו שלו בעונת 92, וניצחון בעונה הבאה באינדיקאר מביאים אותו לרשימה. אמיץ, לעתים מדי, אבל לחלוטין מוכשר ביותר.

10. קימי רייקונן. מאד מוכשר, אבל קצת כמו קייסי סטונר, הראה שהוא יכול והפסיק, רק שההפסיק שלו לא כלל חזרה הביתה (לפחות לא מעבר להפסקה קצרה) אלא נהיגה בשביל הכיף שלו בעיקר. יצרן memes ממדרגה ראשונה, כמעט הביא את לוטוס לפשיטת רגל, ואחת הדמויות הכי צבעוניות בסבב. ככל הנראה הנהג מס' 1 לשבת איתו על דרינק, או הרבה מהם.

 

ובפינת ה-what if, מלך בחירות הקריירה המטומטמות, אהוב לבי ז'אן אלזי. שילם מכיסו פיצוי בגין הפרת הסכם עם וויליאמס בשביל מעבר לפרארי, בדיוק ברגע שוויליאמס הלכו לכיוון דומיננטיות מוחלטת (ע"ע מנסל, ופרוסט אחריו) ופרארי היו בתקופה רעה יותר אפילו מהעונות האחרונות. ואותו הדבר עם המעבר שלו לבנטון. פשוט מסכן. לא היה ניצחון מרגש יותר בסבב מקנדה 95, ואני מאד שמח וגאה שראיתי אותו בלייב. 

[Avia]

הדירוג האישי שלי:

1. סנה

2. האקינן

3. ז'יל וילנייב

4. שומאכר

5. לאודה

6. פרוסט

7. אלונסו

8. מנסל

9. רייקונן

10. ח.פ. מונטויה

 

 

[רוןS]

בתאריך 12.3.2026 בשעה 14:59, Arik TG כתב:

נייג'ל  מנסל

... הסטטיסטיקה הפשוטה לא מספרת את הסיפור של מנסל...

.... לפחות 70 מה DNFים שלו היו מתקלות ברכב. היי, וזה בלי לספור את המירוץ בדאלאס 1984 בו תיבת ההילוכים שלו כשלה בהקפה האחרונה והוא דחף את המכונית לקו הסיום בחום של 38 מעלות והתמוטט,

מנסל נתן 100% מעצמו.

מירוץ במונקו,

ישב על הזנב של סנה משך זמן ארוך, מסלול קשה מאוד לעקיפה, (את סנה גם ככה היה קשה לעקוף בטוב)

בסיום, הגיע באפיסת כוחות(שני), ונשאר ברכב עד שניגשו אליו ועזרו לו לקום.