קולנוע - איסור על עמלה דרך האינטרנט? בדיחה

[saay222]

הפוך גוטה, הפוך.

 

בין 5 ל-7 אחוז מהמזמינים באינטרנט בסופו של דבר מסיבות שונות ומשונות לא יגיעו להקרנה, אז נפתח לבית הקולנוע שוק נוסף של כרטיסים בסטנד-ביי, למעשה, בבית קולנוע של 100% נמכרים 105% כרטיסים, 5% גידול ברווחים בלי להוסיף אפילו כיסא אחד.

[PsyOr]

אני קונה כרטיסים לקולנוע רק כשיש מבצע 'בהצעדה' ב16-17 שקל לכרטיס.

[saay222]

על בסיס מקום פנוי, נכון?

[nitch]

נושא דמי הטיפול באינטרנט קיים גם בחו"ל, זו לא המצאה ישראלית.

ההבדל הגדול הוא ששם קוראים לילד בשמו: דמי נוחות.

[saay222]

בדיוק, בתור ילד (אז, לפני הרבה שנים, עוד כשהדינוזאורים היו חיים) היינו אוספים קלפים.

 

תמיד היה את הקלף הנדיר הזה, שלא היה אותו לאף אחד ולכן כולם רצו אותו.

 

למה בכלל לעשות קלף נדיר?, זה הרי בכלל לא משנה לבית הדפוס איזו תמונה הם מדפיסים על הקלף, הקלף הנדיר לא עולה יותר ליצור.

זה נעשה במתכוון ע"מ ליצור מחסור מלאכותי בשביל להכריח את הילדים לקנות עוד ועוד חבילות קלפים אם הם רוצים להשלים את הסדרה.

 

חוקי הכלכלה לא השתנו מאז שהיינו ילדים, פשוט היום זה לא קלפים, היום זה דירות.

עריכה אחרונה ב-18 לאפריל, 2014 על ידי saay222

[PsyOr]

על בסיס מקום פנוי, נכון?

אם התכוונת אליי אז לא.

מדפיס את הכרטיסים, מגיע באותו היום בשעת צהריים, מזמין סרט שיש בו מקומות פנויים הכי למעלה [לא כל סרט כמובן], חוזר בערב.

 

\\עריכה

עכשיו הבנתי למה התכוונת בסיס מקום פנוי

אז כן הכוונה היא שאני לא בוחר מראש מקומות או סרט, זה כרטיסים פתוחים ...

[nitch]

שי, אני אתרגם את זה למודרנית:

למה לא לעשות את קנדי קראש עם יותר חיים, עולה אותו כסף.

[saay222]

למה בכלל צריך קנדי-קראש?, למה לא לפרסם בעיתונות ובטלווזיה את פרטי הבנק של היצרן ע"מ שנוכל כולנו לבצע הפקדות ישירות לחשבון שלו?, כי בקנדי קראש, הצורך הוא מלאכותי לא המחסור.

 

אתה לא צריך קאנדי-קראש בשביל לחיות, אז מתישהו מגיעה נקודת שיווי המשקל בפירמידת הצרכים (תחפש בגוגל) שלאחריה הביקוש יורד (כי הוא מדומה, לא קשיח).

 

 

כלכלה זה הכל, אם אתה מכיר את החוקים הפשוטים יחסית של אנשים וכלכלה, ואתה חסר מצפון מספיק ע"מ לנצל אותם, אתה תוכל לסובב את העולם על האצבע הקטנה שלך, זהו קפיטליזם.

עריכה אחרונה ב-18 לאפריל, 2014 על ידי saay222

[nitch]

את מאסלו אני מכיר עוד מהימים שהייתי מקליד את העבודות של אמא לתואר בחטיבת הביניים.

לגבי קנדי קראש, הצורך מלאכותי בדיוק כמו שהצורך בקלפי איסוף הוא מלאכותי.

 

לגבי ההצהרה השניה שלך, יוצאת ישר מהפרופוגנדה של ברית המועצות חביבתך. הלך להם יפה.

[saay222]

דווקא לא, ההצהרה השנייה שלי היא גילום ה"חלום האמריקני" המפורסם במשפט אחד (להוציא כמובן את עניין המצפון, אף אחד לא רוצה להודות שהוא דורך על אנשים בדרכו לפסגה).

 

ארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות, אתה יכול לעשות הכל, אתה יכול להיות מה שתרצה, אם יש לך את הכישרון המתאים.

 

אבל אף אחד לא רוצה להודות שה"כישרון המתאים" הוא לא מחמיא במיוחד.

עריכה אחרונה ב-18 לאפריל, 2014 על ידי saay222

[nitch]

ההצהרה שלך רחוקה מאוד מהחלום האמריקאי כי היא מניחה שהיכולת להרוויח מעידה על חוסר מצפון והרווח בא על חשבון אחרים.

על פי הגדרתו המקובלת של החלום האמריקאי, רווח הוא תוצאה של כשרון (כאן אתה מסכים) ומאמץ, וההצלחה של היחידים מקדמת את החברה בכללותה.

 

אני אחדד. ההנחה הגלומה בהצהרות שלך היא שכלכלה קפיטליסטית היא משחק סכום אפס, והרווח של מישהו חייב לבוא על חשבון האחר. אם הרוב היה מקבל את התפיסה שלך, היינו חיים בעולם דל מאוד. בדוק את חורבותיו של הקומוניזם כדוגמה. איפה יש קומוניזם טהור מאלמנטים קפיטליסטיים משגשג ובר קיימא שמספר החברים בו גדול משלוש ספרות?

[saay222]

קומוניזם טהור זהו רעיון ווירטואלי לחלוטין ולא ישים, מפני שהוא לא מביא בחשבון את טבע האדם, אנחנו תחרותיים מטבעינו ולכן הכלכלה שלנו חייבת לשקף את זה ע"מ להתקיים.

 

בתמונה הגדולה כלכלה היא אכן משחק סכום אפס, מפני שהיא מתבססת על אופן חלוקת משאבים מוגבלים, המשאבים שלך, כמו של כולם, מוגבלים, ואם נסתכל על חלוקת המשאבים ע"פ המפה, ונעשה את החשבון, אנחנו נגיע ל-0.

 

לא מזמן פורסם שאחוז אחד מהאוכלוסיה מחזיקה 90% מהמשאבים, אם אני מוכר משהו, אני צריך מישהו אחר שיקנה ממני, והפוך.

שום חומר לא מתווסף לשירות או למוצר בעת הסחר עצמו.

עריכה אחרונה ב-18 לאפריל, 2014 על ידי saay222

[nitch]

לא נכון, ואני אדגים.

לי ולך יש כישרונות שונים. אנחנו יכולים לעשות את אותן העבודות, אבל כל אחד מאיתנו מצטיין יחסית בדבר שונה. אתה גם הרבה יותר נמרץ ממני, אז כל עבודה שלא תעשה, תייצר בה אותו דבר או יותר ממני.

ובמספרים:

אתה מייצר ביום שני גרם גאנג'ה ושלושה ליטרים בירה.

אני, קצת כושל , מייצר שני גרם גאנג'ה וליטר בירה אחד בלבד.

 

סה"כ, 4 גרם גאנג'ה, וארבעה ליטרים בירה ולך יש יותר בירה מאשר לי.

 

מצד שני, אם תייצר רק בירה, אתה תייצר 6 ליטרים ואם אני אייצר רק גאנג'ה, אייצר ארבעה גרם.

 

עכשיו, נחליף בינינו ואני אתן לך שני גרם גאנג'ה, ואתה תיתן לי שני ליטרים בירה.

 

מה יוצא? כתוצאה מסחר לי יש יותר בירה ולך יש יותר בירה, ולכל אחד מאיתנו יש אותה כמות גאנג'ה להחביא מהכחולים.

עדיין יש לך יותר בירה ממני. האם זה משחק סכום אפס?

 

הפרחים לריקרדו והיתרון היחסי (בדוק בגוגל)

[MiKa_P]

סליחה שאני נדחפת באמצע הדיון המרתק על בירות וגאנג'ה, אבל רציתי להגיב בהקשר של המבצע של ישראכרט, מאחר ואני קונה כרטיסים ליס פלאנט רק באמצעותו:

ההטבה היא הטבת פרימיום שמותנית ברכישות (בחודש החיוב האחרון) של 2500 ש"ח ומעלה. במידה ואתה זכאי להטבה הזו, ניתן לקבל אותה עד 4 פעמים בחודש הקלנדרי, מוגבל לפעם אחת בשבוע.

במידה והחיוב האחרון היה נמוך מ2500 ש"ח, ניתן עדיין לקבל את ההטבה הזו פעם אחת בלבד בחודש העוקב, וזה בתנאי שהחיוב הבא יהיה של 2500 ש"ח ומעלה (במידה והוא לא, תחוייב בהפרש).

 

מה שמעניין זה, שעד היום ההטבה הזו לא כללה את עמלת הכרטיס השני, כלומר שילמת על כרטיס 1 + 2 עמלות. מעניין איך זה עובד עכשיו כשהעמלה מגולמת במחיר. יש מצב שזה הפך את ההטבה לאפילו קצת יותר אטרקטיבית... (?)

 

אגב, אני כבר כמה חודשים מגיעה לסרטים עם חטיפים ושתייה שאני קונה במכולת השכונתית. שתייה וחטיפים לזוג עולים לנו 25-30 ש"ח, אנחנו אוכלים דברים כיפיים שאנחנו אוהבים ולא מוגבלים להיצע הדל של הקולנוע, וככה גם לא נתקעים עם חצי דלי פופקורן שדחפו לך כי "יותר משתלם כבר לקחת את המבצע על הג'ארה".

 

אני מאוד אוהבת את החוויה של הקולנוע, ולמרות שיש סרטים שאני מעדיפה להוריד ולראות בבית, זה לא מהווה תחליף מוחלט עבורי.