Jump to content
  • הצטרפו למשפחה

    היי, היי אתה (או את) שם!

    אנחנו יודעים, נחמד להיות אנונימי, ולמי בכלל יש כוח להירשם או להיות עכשיו "החדשים האלה".

    אבל בתור חברי פורום רשומים תוכלו להנות ממערכת הודעות פרטיות, לנהל מעקב אחרי כל הנושאים בהם הייתם פעילים, ובכלל, להיות חלק מקהילת הרכב הכי גדולה, הכי מגניבה, וכן - גם הכי שרוטה, באינטרנט הישראלי. 

    אז קדימה, למה אתם מחכים? בואו והצטרפו ותהיו חלק מהמשפחה הקצת דפוקה שלנו.
     

dir="rtl" style="text-align:right;"> שימו לב! השרשור הזה בן 5039 ימים, שזה ממש ממש הרבה ולכן הוא ננעל.

אם אתם פותחי השרשור ו/או יש לכם עדכון רלוונטי לנושא - פנו לאחד המנהלים ונפתח את השרשור חזרה לתגובות.

פוסטים מומלצים

פורסם

ברור שהכל זה חינוך, כשאני רואה במלון ילדים שמתנהגים כמו בהמות אני כבר יודע איך יראו ההורים שלהם שתכף יצטרפו לחגיגה.

 

מה שבטוח זה שאין עוד עם גזען כמונו.

  • תגובות 48
  • פורסם
  • תגובה אחרונה

המגיבים הפעילים ביותר בשרשור

המגיבים הפעילים ביותר בשרשור

פורסם

אחלוק איתכם סיפור שנחקק בזכרוני מהילדות שלי...

אני גר בדימונה, בה יש קהילה גדולה של "עבריים" (אפרו-אמריקאים בעיקר, המאמינים כי הם חלק מעם ישראל שנפרד והלך לאיבוד במהלך שנות ההליכה במדבר - אם איני טועה).

כשהייתי ממש קטן, אמא שלי לקחה אותי למועדונית שכונתית שכזו בה היו עושים כל מיני הפעלות לילדי השכונה הקטנים... באותה הפעלה, ביקשו מאיתנו להביא אריזות קורנפלייקס וכל מיני קופסאות קרטון בסגנון. אני הבאתי מספר אריזות קורנפלייקס, ביניהן אריזה של captain crunch למי שמכיר...

היו שם גם מספר ילדים אפרו-אמריקאים, ובשלב מסויים שמעתי ילד אפריקאי שואל את אחד הילדים, אם הוא יכול להעביר לו משהו מסויים שהיה ליידו (מספריים,סרגל,דבק - לא זוכר מה בדיוק). אותו ילד אמר לו משהו בסגנון של "לא רוצה לתת לך, אני לא נותן דברים לכושים" (סליחה על הביטוי, הבורות במקור כמובן)...

לאחר זמן מה, אחד מהילדים האפריקאים שם לב שיש לי אריזה של קפטן קראנץ' והתלהב, אני מניח באותה צורה בה ילד קטן שיהגר לארה"ב יתרגש כשהוא יראה משהו מוכר שמזכיר לו את הבית... הוא ביקש ממני אם אני יכול להחליף איתו את אותה אריזה באריזה אחרת, כך שיוכל לגזור את הפרצוף של קפטן קראנץ'. אני כמו תוכי, חזרתי על מה שאותו ילד אמר בתחילת ההפעלה, אמרתי לו "לא נותן לך, אני לא נותן לכושים".

אמא שלי שמעה את זה, ובאותו רגע אני בטוח שאם לא הייתי בן 5 היא הייתה מלבישה לי חתיכת סטירה. היא כעסה עליי ליידו, ביקשה ממנו סליחה בשמי, והחליפה איתו קופסאות... אחרי שהוא חזר למקומו היא אמרה לי משהו בסגנון של "זה שיש לו צבע אחר לא אומר כלום, שניכם בני אדם, בדיוק אותו הדבר - ולא יפה לקרוא לאחרים בשמות כאלה ולהעליב אותם". אחרי כמה דקות מחשבה על מה שהיא אמרה הלכתי לבקש ממנו סליחה בעצמי ושאלתי אותו אם הוא רוצה לבוא ליצור ביחד איתי. הוא הסכים ומאותו רגע עשינו את עבודת היצירה בשיתוף פעולה...

 

אז כפי שאמרו כאן - הכל בחינוך.

ילדים הם כמו דף חלק, והם מחקים ומספחים לעצמם את ההתנהגות שמודלים שונים לחיקוי מציגים להם כהתנהגות תקינה.

אותו ילד אמר את זה ליד אמא שלו, שלא אמרה כלום, ה"כושי" קיבל וחזר למקומו, ואני כילד שראה את זה מהצד הייתי בטוח שזה נורמטיבי לגמרי, וכך הייתה מתקבעת בראשי המחשבה לולא אמא שלי העמידה אותי במקום כשחזרתי על זה לידה. קל להבין איך היום התופעה הזו נפוצה, אני רואה הרבה דברים קורים בסביבתם של "הורים" שלא מנידים עפעף וכלל לא מנסים להוות דוגמה אחראית ובוגרת, או להיות הורה אם תרצו.

מאז נחקק לי בראש שאין שום הבדל בין שחור ללבן \ אשכנזי למזרחי או כל דבר אחר, זה הכל פונקצייה של איך אנחנו מסתכלים על עצמינו ואיך אנחנו מסתכלים על השונה -

אם נרצה אנחנו יכולים להיות משפחה אחת גדולה ומאושרת.

HARD WORK BEATS TALENT WHEN TALENT

DOESN'T WORK HARD

1353594600_28_1_USD_7_dark.png

פורסם

מה שבטוח זה שאין עוד עם גזען כמונו.

 

ולא פלא, אנחנו המדינה היחידה שיש בה כל כך הרבה קיבוץ גלויות מכל רחבי העולם

ועוד במדינה קטנה כמו שלנו, אין לנו ברירה אלא "להדבק" אחד לשני.

404


×
×
  • תוכן חדש...