שאלה למבוגרים, למה החור ב 45 היה ענקי ?

[hans]

1.

3. הכוח שהופעל על ידי המחט היה שונה בהתאם לנגן - נגנים ישנים ופשוטים היו בעלי ראש גבישי (פיאצו-אלקטרי) שהפעיל על התקליט כוח בן עד 10 גרם, ראשים איכותיים היו "דינמיים" (מבוססים על תנועה של גוף מתכת בשדה אלקטרו-מגנטי) והפעילו כוחות בסדר גודל של 1 גרם (פיזיקאים נכבדים - אלה היחידות שצויינו במפרטים, בלי דין ובלי ניוטון). למיטב כרוני מחטים איכותיות היו בעלות ראש מגביש קשה, כגון יהלום או ספיר.

למה אתה מדבר בלשון עבר?

אני עדיין שומע על בסיס כמעט יומי את אוסף התקליטים שלי (מעל ל-1500, רובו קלאסי),

ומחליף מחט פעמיים בשנה.

 

הראש הקרמי, מהסוג שהורג תקליטים אחרי כמה השמעות, לוחץ על התקליט האומלל

במשקל הנע בין 5 ל-10 גרם. עדיין נמכרים פה ושם פטיפונים זולים במיוחד עם הראש האיום הזה.

המשקל שמופעל ע"י ראשים "נורמליים" (mm = moving magnet) נע בין 1 ל-2 גרם,

משקל נמוך יותר עלול דווקא לפגוע בתקליט בתנאים מסוימים.

 

כך או כך, כמעט כולם משתמשים עכשיו בראש יהלום, זה לא יקר יותר מספיר.

ההבדל העיקרי במחיר נובע מאופן הליטוש של היהלום, שנע בין גרסאות שונות של צורה קוֹנית

לבין צורות מסובכות יותר העוקבות טוב יותר אחר צידי החריץ אך פחות סלחניות

לתקליטים לא-מושלמים.

[sperial]

אשריך שיש לך נגן תקין. להורים שלי היה אוסף תקליטים מכובד, אבל מאז שהנגן שלהם שבק לפני מספר שנים הם זנחו אותו.

[Buki]

לאחר חיפוש קצר באינטרנט מצאתי תשובה הגיונית לשאלה בהודעת הפתיחה -

תקליטים ל 45 סל"ד עם חור מרכזי גדול ביו בשימוש במכונות אוטומטיות (JUKEBOX), שידעו להחליף תקליטים לבד וחור גדול היה שם משיקולים טכנולוגיים.

 

אתה בטוח זוכר תקליטים "מחתרתיים" שהיו עשויים מצילומי רנטגן..

 

אני מדבר על התקליטים האלו :

 

אגב, אם לדייק - מהירות סיבוב הייתה 33 ו-1/3 ולא 33.