שי

הרכבים מהשנים הללו (עד 1996-7, תלוי ביבואן) לא נמצאים במאגר הרגיל של משרד התחבורה אלא במאגר נפרד שנקרא חסרי קוד דגם. רוב חברות הביטוח לא טרחו להסתנכרן מול המאגר הזה ולכן לא רואות את הפרטים של הרכב. נתקלתי באותה בעיה עד שהתכווננתי על כמה חברות שתומכות ברכבים האלו. בשנים האחרונות אלו ווישור ומנורה.

זה עניין של היצע וביקוש. רוב האנשים הנורמטיביים יסכימו עקרונית להראות היסטוריית טיפולים, אבל אם יש לך קורולה בת שש עם 40 אלף ק"מ והטלפון שלך לא מפסיק לצלצל כנראה שלא באמת תטרח להתעסק דווקא עם הקונה ה'נודניק' שמתעקש על זה.

לאור הסיכוי הקטן שישיב לך מישהו בעל ניסיון רב ממני, אתן את השנקל שלי. נהגתי ברכב בגרמניה סביב החצי שעה, עם מלווה מטעם היבואן שמנע ממני ליהנות באמת. מדובר בשנת 2019 ובתיבה ידנית כך שיתכן שדברים השתנו מאז. ההתרשמות שלי היא שהאוטו חזק מאוד, מהנה ומתקשר. יחד עם זאת הוא נוקשה בצורה בלתי נסבלת (בגרמניה, כן?) ורועש מאד, כולל בקפיירים בכל הרפייה מהדוושה. כאוטו לימי מסלול או לטיולי נהיגה בשעות הקטנות הייתי ממליץ עליו בחום. כדיילי מציע להסתכל על מתחרות שפויות יותר כמו גולף GTI.

לא במקרה הזה, זה נראה כמו רכב שיובא על ידי לובינסקי, אפילו יש לו את מסגרת המספר של היבואן... גם במשומשת מופיעים פרטים מלאים כמו רכב ישראלי רגיל. כנראה רכב שנרכש על ידי עובד שגרירות (לכן CC ולא CD) שנשאר איתו הרבה שנים או עובר בין עובדים שונים בשגרירות.

לכאורה, בעל הרכב אמור לקבל גם מחירים (העתק חשבונית). החוק אומר במפורש שהמוסך חייב להעביר כל מידע שיש לו על הרכב, קשה לי לראות איך המוסך מתחמק מזה. ועדיין, יש יבואנים שמאוד מקשים על קבלת מידע. ראיתי למשל תדפיס של סמל"ת שמציין רק תאריך, ק"מ ולמשל "טיפול 15,000", מבלי לפרט מה הוחלף במסגרתו. גם במאיר מפיקים מסמך כזה (שאגב דורש הרבה יותר עבודה מלעשות פרינט סקרין להיסטוריה). ובכלל, במאיר המצב בעייתי אף יותר מאחר שכל מוסך מוכן לתת פרטים רק על מה שבוצע אצלו. אם קנית הונדה יד רביעית בהצלחה לגלות באיזה מוסך טיפל היד הראשונה בכדי לנסות בכלל לבקש את המידע...

בדיוק, הנסועה הגבוהה משתקללת בנפרד ולא רלוונטית לשימוש הרכב ללימוד נהיגה. להיפך, לא אתפלא אם רכב שנוסע בעיר במתינות טוען פחות פעמים מרכב ק"מ גבוה סטנדרטי שנוסע נסיעות בינעירוניות שמרוקנות את הסוללה בקצב גבוה.

נראית כמו רכב ביבוא אישי. הייתה תקופה ששרשרת הייבוא היתה נעצרת אלמלא היו קודחים לרכב פנסי איתות נוספים ומיותרים בכנפיים הקדמיות.

קניתי בשבוע שעבר רביעייה במידה הזו, קונטי פרימיום קונקט 7, ב- 519 לצמיג. קונטי ספורט קונטקט חסרים במלאי. מרושם ראשוני צמיג מצוין, אבל ההשוואה לא הוגנת כי עדיין לא נהגתי מספיק ולפניהם היו מורכבים ארבעה סינים קשים ורועשים. דגם קודם של הפרימיום קונטקט החזיק לא רע (חמש שנים/בערך 50K ק"מ) על רכב אחר של המשפחה, שקצת יותר חזק מהאיוניק.

האמת שבעידן של רכב חשמלי ההפחתה עבור רכב לימוד נהיגה נראית הרבה פחות רלוונטית משהייתה. לא התעללו בקלאץ', לא התחילו לנסוע בשלישי, האוטו לא ממש מושפע מהרבה נסיעות עירוניות ו'שעות מנוע'. אולי יש בלאי עודף למושב האחורי והצירים של הדלתות... זה כנראה קצת פחות טוב מאוטו שנסע 120 אלף ק"מ על כביש שש, אבל לא ברמת הפחתה משמעותית מהמחירון.

המקור הינו חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008, והסעיפים הרלוונטיים הם: 2. (א) מי שרכש רכב משומש זכאי לקבל מכל מוסך שבו תוקן או טופל הרכב ומכל מבטח שביטח את הרכב, כל מידע שיש בידיהם על הרכב. (ב) מוסך ומבטח רשאים לגבות תשלום בעד ההוצאות הכרוכות במסירת מידע כאמור בסעיף קטן (א). חובת שמירת מידע 3. (א) מוסך ישמור מידע על רכב שתוקן או טופל בו למשך שבע שנים מיום התיקון או הטיפול או מיום שהמידע הגיע לידיו.

תבדוק מחיר במוסכים המתמחים בגירים, אני מכיר מישהו שעשה את העבודה במורשה פורד באזור ה- 4.5, כך שזה אמור להיות בסביבה, אולי קצת יותר. גם לא נדרשת החלפה של כל שמן הגיר אלא רק חלק, מה גם שלאור מצבו הגריאטרי של האוטו אפשר לשקול לשמור את השמן הישן ולהשתמש בו שנית. מסיפור ממקור ראשון של לקוח שלהם - גם בחינם לא הייתי מתקרב לשם. העלות בפועל גדלה משמעותית, עשו עבודה גרועה ויצרו בעיות חדשות.

יש פתרון לגיר בדמות גומיה חלופית משופרת ורחבה יותר. היא לא יקרה אבל מצריכה פירוק של הגיר וכיוון שהשמן יקר זה סיפור של כ- 3000 ש"ח. הכל בהנחה שאבדן השמן לא גרם לנזק בעצמו. הייתי חושב בכיוון הזה, אבל מאחר שגם המנוע אוכל שמן (ומדובר במנוע עם צריכה נמוכה אם בכלל) תוותר ודי

אם הנהג השני מודה יש לך זכות לתקן היכן שתרצה ולקחת שמאי שידאג לזכויותיך. פנה למוסך פחחות שאתה סומך עליו והוא ידאג לחבר אותך לשמאי טוב. להערכתי השמאי יורה על צביעה מלאה של הפגוש, כשהוא מפורק מהרכב. תיקון במכחול זו לא עבודה מקצועית. לצד השני אין הרבה מה לומר בנושא. אתה לא צריך להתנהל מולם ישירות, בשביל זה יש לך חברת ביטוח. גם כאן, אם הצד השני מודה זה לא יעלה לך שקל, לא עכשיו ולא בחידוש עתידי. מניסיוני, מי שלא חונה בסמטאות הצפון הישן של תל אביב או חייב לעמוד הכי קרוב לכניסה לסופר יכול להעביר שנים מבלי לחטוף שריטות בפגושים.

עבר לא מעט ביחס לרכב ש'לא נוסע'

האופציה השניה נשמעת לי הכי סבירה, אבל לגמרי שווה לחשוב מחדש על העיצוב או לבדוק אפשרות של יבוא אישי. אם הבית בסטנדרט גבוה יכול להיות שעדיף לחפש עוד כלמיני מוצרים מיוחדים מאירופה שתצטרכו בהמשך הדרך (ריהוט, תאורה, כלים סניטריים, ברזים וכו') ולהביא הכל יחד בקונטיינר. גם אנחנו אחרי שיפוץ והתקנת מטבח, בהתחלה התלהבנו מאד ממקרר של חברה בשם ASKO. הוא גבוה, ברוחב של 120 ס"מ בעומק של בערך 60 ס"מ (לכן לא בולט מארונות המטבח) עם גימור נירוסטה שחורה מוברשת ונראה מליון דולר, אבל בעצם עולה רק 15 אלף ש"ח (המון כסף למקרר אבל עדיין איכשהו בהישג יד ו'כסף קטן' לתקציב הפרויקט). בחנויות מציגים אותו כמותג שוודי, לאחר שחופרים קצת בעצם מגלים שמדובר במותג של מותג 'יוקרה' אחר בשם גורינייה שמוצג גם הוא בכל חנויות המטבחים. כשבודקים יותר לעומק לגבי גורינייה מגלים שזו בעצם חברה בת של הייסנס. קצת מחשבה ואנחנו מבינים שהעובדה שמדובר בעצם בשני מקררים של 60 ס"מ שהוצמדו מבזבזת הרבה נדל"ן יקר. בפועל בכל מדף כזה נכנס אולי סיר בינוני לעומת ה- LG הישן שלנו ש-700 ומשהו הליטר שלו עולים על גדותיהם. נכנסנו לחנות מוצרי חשמל והתלבטנו אם לקנות את האסקו או להשאר עם ה- LG. הבעלים של החנות היה כנה במפתיע, סיפר לנו שיש לו בדיוק כזה מקרר בבית, הוא לא יוצא מהתקלות והשירות גרוע (עבורו כבעל חנות, לא רוצה לחשוב מה היה קורה לנו). בסופו של יום מצאנו פתרון פרקטי בדמות מקרר שארפ, עמוק יותר, גדול ופרקטי אבל כדי לפצות על הבליטה מקו הארונות פשוט הוצאנו אותם החוצה. המסקנה היא שגם בשוק היוקרה יש בעיות שירות ואמינות ולפעמים צריך טיפה לחשוב מחוץ לקופסא ולהתפשר מעט על העיצוב בשביל לקבל תוצאה פרקטית (למעט הסיפור של דלתות זכוכית שחורות וסשן דיטיילינג שבועי שהן גוררות). מוזר שיש רק 3 חלופות בשוק שנותנות את הפתרון שאתם מחפשים, שווה לכתת רגליים ולשאול בכמה חנויות לפני שמשקידים כאלה סכומים.

הלג'נד האחרונות תומחרו בסביבות החצי מיליון שקל (במקביל בערך למרצדס E350), לכן נמכרו עשרות בודדות. גם העיצוב האנונימי לא בדיוק גורם לאלו הבודדות שמסתובבות לבלוט בשטח.

נושא רכישת החלפים באיטלקיות (לפחות לנצ'יה/אלפא) מהתקופה הזו כאוב מאד. לא פעם המידע שמופיע בקטלוג החלפים של היצרן לא תואם את מה שמתרחש בפועל ברכב, גם אם מחפשים לפי מספר שלדה ובקטלוג מעודכן. היו חלפים שרכשתי בזמנו מסודאי לפי מס' רישוי ושלדה שפשוט לא התאימו לאוטו.

אין לי תשובה לשאלה המקורית, אבל מסקרן אותי לדעת מה מיוחד בו לעומת יתר השמנים ממותגים מוכרים יותר שכן נמכרים בארץ?

גם כשייצרו צמיגים לרכבים פרטיים (אזור תחילת המילניום) בעיקר צה"ל קנה. הבדיחה הייתה שמדובר בחברת הצמיגים עם מסלול הניסוי הכי גדול בעולם

ובינתיים בדרום תל אביב

כשמם כן הם - YOU TRY, MAYBE IT'LL WORK וברצינות, יש לי את דגם 2500 האמפר: https://www.aliexpress.com/item/1005005260066328.html?aff_fcid=d7150e263fe642398669cd59e0e0d0ae-1731536408009-03851-_DBcuZW1&tt=CPS_NORMAL&aff_fsk=_DBcuZW1&aff_platform=portals-tool&sk=_DBcuZW1&aff_trace_key=d7150e263fe642398669cd59e0e0d0ae-1731536408009-03851-_DBcuZW1&terminal_id=6f959cf9e60845bc9bbd7fc9a7be2640&afSmartRedirect=y שוכב בבגאז' כמעט שנה, הטענתי אותו פעם אחת ובקושי איבד אחוזים בודדים. ביום פקודה שהגיע לא מזמן, הניע את הרכב בנגיעה וירד מ- 100% ל- 94%.

מכיר כזו צהובה בתל אביב. אם לדייק זו אסטרה G, לא H (מה- G היו לא מעט רכבים בארץ, כולל בצבא. מה- H נמכרו מעטות מאד)

ראה כאן:

מוסך CMI בתל אביב

הכתבה שהעלה מגזין אוטו מעניינת מאוד לכשעצמה ובעצם מציעה להתרחק מכל הרכבים בעלי הרצועה הטבולה, רכבי סטלאנטיס עם מנועי פיורטק, אבל גם הונדה סיוויק מנוע 1.0 ופורד מנוע 1.0, שמצוידים בטכנולוגיה דומה. אגב, הגעתי לכתבה בעקבות המלצה של דפדפן הכרום, אך כשנכנסתי לקישור נראה שהיא הוחלפה בכתבה אחרת, על השקת אולם תצוגה של יבואנית רכב חדשה, כנראה בשל כשל טכני באתר. בכל מקרה, מכיוון שהאינטרנט (לרוב) זוכר הכל, מצרף את הכתבה. הלך מנוע_ רכבים משומשים שכדאי להימנע מהם.pdf