יופי של כתיבה!
הזכיר לי את שנת 82 בה הוצאתי רישיון נהיגה ונהגתי על הסימקה 1000 של הורי. לסימקה היה מנוע 950 שהיה חלשלוש אבל טוב מאוד בלהרעיש ולהעיר את השכנים בזמן הכניסה לחנייה שמתחת לבניין. התאוצה ל 100 קמ"ש הייתה עניין מאתגר ולפי דעתי לקחה יותר מ30 שניות . גם שם הייתה ידית צ'וק שכל מגע קל בה הקפיץ את המנוע לסל"ד אסטרונומי אבל בלעדיה אי אפשר היה לנסוע כשהמנוע היה קר. האוטו היה מתרסק על כל קמט זעיר בכביש ומעביר את הזעזוע בשידור ישיר לגב ולעמוד השידרה. קינאתי בחבר שהיה נוהג על החיפושית של אביו וזו הייתה סופגת זעזועים לא רע באופן יחסי לסימקה. גם שם ההנעה הייתה אחורית ולמרות הביצועים המאוד צנועים , הייתה לאוטו נטייה חזקה לזרוק זנב בפניות - עניין מסוכן לנהג צעיר ולא מנוסה. גם בסימקה תא המטען מוקם מקדימה והכיל את הגלגל הרזרבי. הרבה מקום לא היה בו. במפתיע , תא הנוסעים היה מרווח למרות המידות החיצוניות המאוד צנועות. ניתן היה לשבת ברווחה במושב האחורי ,גם בטיולים לטבריה ולאילת כשעל הרצפה היו מונחות צידניות ועליהן הרגליים שלנו , לא זכור לי שהרגשתי שצפוף לי. באתה תקופה היה מקובל מאוד לנסוע למרחקים ארוכים ללא מזגן - גם בחודש אוגוסט לאילת.
מערכת הסאונד הייתה רדיו תדיראן עם כפתורים לחיצים שהוחבא בפינה נסתרת מתחת לדשבורד הקדמי מאימת הגנבים. היה גם סוויץ סודי שמוקם מתחת להגה והצריך מישוש ארוך כדי להגיע אליו.
בשלב מסויים האוטו כבר לא עבר טסט והצריך תיקון יקר ולא כדאי ואז נמסר לחבר משפחה שהחזיק ברכב זהה והשתמש בו לאספקת חלפים. במקום הסימקה נקנתה פיאט אונו 70 דור ראשון שהרגישה כמו רולס רוייס אחרי הסימקה....