Be roo

לפי גוגל, התיאור שלך לא מדוייק. במקום שבו אתה פנית אל תוך 375 אין שני נתיבים. ההתפצלות לפניה ימינה ושמאלה מתרחשת בהמשך. אם זה המצב, יש נתיב אחד שהיה פקוק, השתחלת דרכו לשול כדי לעקוף את הפקק כמה עשרות מטרים ולהגיע לפניה ימינה. פנית לנתיב הלא נכון, נסעת בשול תוך קיפוח זכות, לא נתת ז"ק לדרך החוצה ונהגת בחוסר זהירות כי חשבת שאתה היחיד שנוסע בשול. יתכן שלניידת יש אשם תורם, תלוי בנסיבות. אם זה יגיע לבית משפט לא ניתן לדעת מה יקבע השופט.

אחרי 20 שנה, לא רק שהצוות תחלף, גם מצב השיניים השתנה כך שהתיעוד שקיים במערכת כבר לא רלוונטי ותדרש לעשות צילומים מחדש. הצילומים בכל מקרה קיימים בתיק שלך, ואין סיבה שיהיו נגישים רק במרפאה מסוימת. הדרישה לחזור לאותה מרפאה נשמעת תמוהה, וחסרת כל הצדקה הגיונית. מאיזו בחינה? הם מבצעים את כל הטיפולים, החלטה שלך אם לטפל אצלם.

לא חפרתי על איזו תקנה זה מסתמך, אבל באתר הממשלה רשום במפורש כי יש לפרקן ולהשמידן הדבר היחיד שאסור לעשות זה לנסוע בו במדינת ישראל. זה עדיין רכוש שלך למכור אותו למי שתרצה. לא מצאתי שום תקנה שמחייבת למכור אותו לעסק יעודי כזה או אחר. אם מישהו רוצה קישוט בגינה, שיהנה. 289. (א) רכב שיצא מכלל שימוש מחמת שהתיישן, שפורק, שנקבע כרכב באבדן גמור או שעומד להישלח לצמיתות אל מחוץ לישראל (להלן בתקנה זו - רכב שיצא מכלל שימוש), חייב בעל הרכב הרשום ברשיון, בעל הרכב לפי כל דין, שמאי הרכב, או מי שהרכב הועבר לו מכוח הסכם מכירה, צו של בית משפט או לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, או מכוח פוליסת ביטוח, להודיע על כך לרשות הרישוי בטופס או באמצעים ממוחשבים שהורתה עליהם רשות הרישוי, להחזיר לה את רשיון הרכב ולהסיר מהרכב את לוחיות הזיהוי.

טעות

צומת מבטל תמרור נת"צ, לכן בכל צומת הוא מוצב מחדש. תמרורים זה דבר משתנה, אין טעם לשנן מפה או רשימה.

הכל תלוי במה שכתוב בתמרור: אם אין פירוט, תקף תמיד, גם בסופ"ש, בחד, ביום כיפור ובאחרית הימים אם ציונו שעות וימים, אז לפי הכתוב אם ציונו רק שעות, אז תקף בכל הימים פרט ל: "ביום הקודם ליום המנוחה כמשמעותו לפי סעיף 18א(א) לפקודת והמשפט, התש"ח- סדרי השלטון ,1948 החל מהשעה ,17:00 וביום המנוחה. - כלומר שישי (או ערב חג) בחמש בערב, ושבת (או חג) מותר. "18א. (א) שבת ומועדי ישראל – שני ימי ראש השנה, יום הכפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות – הם ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל. "

כי המרחקים פה לא מצדיקים את זה. צא במחלף הקרוב, תמצא מקום בטוח לעצור והמשך בדרכך. זה לא שיש 40 ק"מ עד למחלף הבא...

אין שום סיבה שיעלה לו שקל. כנראה שיש לנו הגדרות שונות לשיימינג. לכתוב פוסט שבו הוא מקטר על כך שהמלון מסרב לעזור לו, להציג עצמו כקורבן לתאונת פגע וברח, לנגן על רגשות ההזדהות של מי שעבר מקרה דומה, ולתייג את המלון לא עולה כסף. ואולי יהיה מספיק רעש כדי שנציגי המלון יצרו איתו קשר. אם אתה מדמיין פוסט קללות, האשמות וכינויים, לא לכך היתה הכוונה.

אתה רק נהג שגרם לתאונה, יצא מזה במזל בלי כלום, וחושב שיש לו סיבה להתנשא.

יש להם זכות לשלוח שמאי מטעמם לבחון את הרכב. אם ההערכות של שני השמאים יהיו שונות, תצטרכו כנראה להגיע למשפט כדי לקבל את ההפרש (הם כן יהיו חייבים לשלם את הנזק שכן מוסכם, בהנחה שהם בכלל לא מתנערים מאחריות לתאונה).

הסרטון הוא רכושו הפרטי של המלון לעשות בו כרצונו, הוא לא מחוייב למסור אותו לאדם פרטי. יכול להיות שזה הנוהל, יכול להיות שזו החלטה של הקב״ט באותו כרגע. היות ותשובת הקב״ט לא לטעמך, פנה למי שמעליו. יש לו מנהל, יש שירות לקוחות, יש מנהל בכיר יותר, יש שיימינג ברשת... אולי את אחד מהם תצליח לשכנע. כדאי לפעול כמה שיותר מהר, לך תדע כמה זמן הם שומרים את הסרטון.

מבלי להכיר את המקור, אין סיבה הגיונית להבדל בין תובע משטרתי לעירוני. כל תובע בערכאתו הוא זה שמחליט מה סעיף האישום שיוגש, ואם סדר הדין הפלילי מתיר לשנות אותו בנוהל מסויים, לא סביר שיהיה נוהל שונה לתובע כזה או אחר. אפשר לעין בסדר הדין הפלילי, ברפרוף מהיר סעיף 92 הוא כנראה הרלוונטי https://www.gov.il/he/pages/secretariat_division_regulation_06_13

על סמך מה אתה מבסס את הפרשנות הזו? בהתבסס על דוגמאות מקבילות היא לא מחזיקה: תקנה 72 אוסרת גם על עצירה בתחום מעבר חציה. חוק חנית נכים מסייג במפורש מעבר חציה כמקום שלנכה אסור לחנות בו בכל מקרה. מכן שאין כזו חלוקה. העובדה שמקום אסור לעצירה לא הופך אוטומטית למקום שאסור לנכה לחנות בו, כי טרחו להחריגו במפורש. יכלו להחריג גם מדרכה. לעומת זאת, ההיתר לחנות במקומות אסורים מציין במפורש "החניה נעשית באופן שאין בה סיכון לעוברי דרך ואין היא מונעת מעבר חופשי להולכי רגל, לעגלות ילדים או לעגלות נכים;" - ההגיון אומר שאם טרחו לציין במפורש מעבר להולכי רגל ועגלות, שלרוב מתניידים על המדרכה, הרי שההיתר לחנות במקום אסור כולל גם מדרכות.

הניסוח הנ״ל למעשה מבטל תמרור, הוא מבטל את הסימונים הלבנים ומורה במפורש לנהג להתעלם מהם ולנסוע לפי הסימונים הכתומים. סימונים על הכביש הם תמרורים לכל דבר ומוגדרים בספר התמרורים. ההגדרה אכן מבלבלת ולא דיכוטומית, כי הנה בתמרור 926 מתקיימים זה צד זה סימונים כתומים ולבנים. צר לי, אבל לוח התמרורים לוקה כאן בניסוח, ואפילו אנשים שמתעמקים בו לא אחידים בדעות. יחד עם העובדה שהמעבר כבר לא שימושי בפועל, לדעתי יש להקל על הנהג ולבטל את הדו״ח. זה כמובן לא אומר ששופט כזה או אחר יסכים איתי.

שאלה טובה, יתכן ששולחים תקופתית לבדוק את התמרורים. אם הוא היה תקין בבדיקה לפני, לא היתה שום הוראת תיקון, והיה תקין בבדיקה אחרי, מסיקים שהיה תקין. על איזה קטע כביש מדובר?

אשמח להפניה להכרעה, יש משמעות לדקויות והמקרה הספציפי. גם גם הערכאה משנה. אז אתה אומר להתעלם מההגדרה המילולית של תמרור רק כי צורתו לא מתאימה? לזרוק לפח את החלק שלא מתאים? החלוקה הזו כבר מזמן לא ממש מוחלטת. פעם לוח התמרורים יה מחולק בצורה כזו ולמדנו שכך התמרורים מחלוקים. ההפרדה הצורנית של תמרורים מעולם לא היתה מוגדרת בחוק. היא יישום של משמעותם לצורך הקלה בהבנה, אבל מה שקובע זו הגדרת התמרור. אין תקנה שקובעת שתמרור הוראה חייב להיות עגול. הנחיות הצבת תמרורים מציינות את הגמישו תהזו בפירוש: "באותה מגמה, נקבעו לתמרורים צורות וצבעים, אשר שילובים שלהם יוצרים קבוצות של תמרורים שיש להם מסר מסוים ומיועדים למטרה מסוימת. אלה מתבססים על הצירוף של הצורה והצבע שיועדו לו. למשל תמרורי אזהרה הם ברובם "משולשים" ותמרורי הוריה הם ברובם "עגולים". " גם אותי לימדו את החלוקה הברורה, אבל לוח התמרורים מחולק היום בצורה שונה, ואומנם יש עדיין חלק שעוסק בתמרורי הוראה וחלק שעוסק בתמרורי אזהרה, אבל יש שגם חלק שעסוק בתמרורי זכות קדימה, והוא למשל גם כולל את תמרור 306 המרובע שמסמן מעבר חציה ויש לו הגדרה מילולית עם הוראה מפורשת "תן זכות קדימה להולכי הרגל החוצים." (ובעבר היה מוגדר בתמרורי מודיעין לדעתי). יש גם קטגוריה של תמרורי תחבורה ציבורית שכוללים שלטים על עמודים לצד סימונים על הכביש. בעבר לא היו בכלל סימונים כתומים ותמרור 901 (בשמו הקודם בכלל), כלל רק התראה על אתר עבודה. כשהחלו להשתמש בסימונים כתומים החליטו הלשתמש בתמרור הקיים והמוכר, ושינו את ההגדרה. בהחלט ניתן לטעון שנהג סביר לא יזכור זאת ויטעה לחשוב שהסימון לא תקף בגלל היותו לבן, כאשר זה מצטרף לעובדה שהמעבר לא שימושי בעליל בשל העבודות.

לדעתי זה דווקא כן טיעון לביטול. במקום בו מתבצעות עבודות בכביש ויש סימונים בכתום מוצב תמרור 901 שזו הוראתו: ״אתר עבודה בדרך. סע על פי הסימון בצבע כתום, אם סומן.״ - כלומר הסימון הכתום הוא הקובע ויש להתעלם מהלבן. לו רצו להשאיר את מעבר החציה על כנו, היו צריכים לסמן גם אותו בכתום. על אחת כמה וכמה אם אינו מוביל למקום שבו הולכי רגל יכולים לעבור. כאמור, בלי צילומים קשה לקבוע, אבל בהחלט יש לך טיעונים. אתה יכול לבקש ביטול הדוח באתר עירית ת״א. ואם יסכימו, לדרוש חזרה את עלות הגרירה. אם לא יסכימו תצטרך לשקול אם זה שווה לך טרטור של משפט, כי אף אחד לא יכול להבטיח שתזוכה.

מעבר החציה מתומרר בהחלט, הסימון על הכביש הוא תמרור בפניה עצמו, גם אם אין שלט נוסף על עמוד. חנית באחד האיזורים הכי מכניסים לעירית ת״א. מגרש הגרירה נמצא בסמוך, והבלאגן שהולך שם, בעיקר בסופ״ש, אחראי להערכתי לעשרות גרירות בשבוע. ספציפית למקרה שלך, ההגדרה בתקנות "מעבר חציה" - חלק הכביש המסומן כמיועד לחצייתו על ידי הולכי רגל; - כלומר המעבר משמש לחצת הכביש, לא כתוב בשום מקום שצריכה להיות מדרכה בשני קצותיו. אולי ניתן לערער ולטעון שאין לאן לחצות, אבל בלי תמונות קשה לדעת, ותאורטית אם סומן מעבר חציה, אסור לחנות עליו, גם אם אינו בשימוש.

סמנטיקה בירוקרטית חסרת משמעות. זה לא משנה אם הוא משלם שכ"ד נמוך מהשוק ב-1000 שקל ומרוויח עוד 300 מכך שהמשכיר משלם עבורו את הארנונה, או שהוא משלם 1300 ש"ח פחות שכ"ד והארנונה עליו. רישום הארנונה ו/או מי מבצע את התשלום זו נקודה לא חשובה. בפועל הוא משלם X פחות מהשוקו אתה צריך לשקול בכמה אתה מעלה לו.

הסיכוי שהמשטרה תעשה משהו או שבעל הרכב יפנה לבית המשפט לא גדול, בדיוק כמו שבעל החניה לא שש לעשות את זה. לעומת זאת, הסיכוי למצוא את הצמיגים שלך מנוקבים בפעם הבאה שתחנו שם,] או יותר גרוע, שסבתא שלך תהפוך ליעד לבריונים בתגובה לכל מה שאתה חושב לעשות לרכב, הרבה יותר גדול. לכן הפתרון לצערי הוא מניעה בלבד. להתקין מחסום, לקלל ולעבור הלאה.

מה אכפת לך? זה לא היה על חשבונך. למי אפכת שהוא השיג חוזה שווה כזה מול מישהו אחר. אם הוא היה חבר שלך היית טופח לו על השכם ומשבח אותו על יכולת משא ומתן טובה. עם אחוזים לא הולכים למכולת. מה שמשנה זה ההפרש בסכום. יש פה שאלה אחת בלבד. עד כמה שווה לך להפסיד דייר טוב בשביל תוספת בשכ"ד. עוד לא היתה לכם אינטררקציה, אתה לא יודע מיהו ומהו. האם הוא אדם הגיוני ומחושב או אמוציונלי. אולי הוא יודע ששילם עד עכשיו מחיר נמוך ואין לו בעיה אפילו להסכים להצעה הכי גבוהה שלך? ואולי הוא חי מהיד לפה וכל 100 שקל משפיעים על סל הקניות שלו?

מעולם לא טענתי אחרת, אבל פה בדיוק אתה סותר את עצמך. אם התקנות היו מחייבות, ניתן היה להרשיע נהג גם אם התמרור הוצב בסטיה קטנה. כמו שניתן להרשיע נהג עם חנה 3 ס״מ לתוך סימון אדום לבן או חרג בקמ״ש אחד, או נכנס לצומת בצהוב חלקיק שניה אחרי שהרמזור התחלף. כי סטיה מתקנות מחייבות היא כל סטיה, וסטיה מתקנות לא מחייבות היא מותרת. מתוך ההנחיות: ״בתנאים "לחוצים" של גיאומטריה,מקום, שדה ראייה, מידות וכו',יש לשאוף למצב שבו תתקבל ההבחנה הטובה ביותר לנהג ו/או הולך הרגל ו/או רוכב האופניים – גם במחיר של אילתור.״ תוקף הצבת תמרור 302 בצד ימין או שמאל מוגדר בספר התמרורים וההגדרות בו הן מוחלטות ולא גמישות. הציות לתמרורים מוגדר בתקנות ולכן להגדרתם יש תוקף מחייב בגלל הפניה זו: ״עובר דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור...״ אבל, בניגוד להנחיות, בשום מקום לא כתוב בספר התמרורים שאפשר בלית ברירה ״לאלתר״, ושאם אין מקום להציב את התמרור בצד ימין זה בסדר להציב אותו בשמאל ולצפות שנהגים יבינו באו חל גם עליהם. התקנות אומנם הן גם אלה שקובעות: ״ אולם תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין.״ כלומר התקנות המחייבות הן אלה שקובעות ציות לתמרורים ומפנות להגדרתם, והן גם אלה שקובעות שטיעון של הצבה לא תקינה יכול לספק הגנה. אבל ״הגנה טובה לנאשם״ לא אומרת זיכוי אוטומטי כי גדול הפונט שונה בכמה פיקסלים מההנחיות. בו נשאל שאלה אחרת, אם ההנחיות מחייבות, אבל סטיה קטנה מותרת, מה לגבי סטיה גדולה? מחייבת תמיד? נניח שהציבו תמרור עם כיתוב שלא עומד בהנחיות. הוא לא קטן מידי שלא ניתן להבחין, להפך הוא גדול מהרגיל בחריגה גדולה ומודגשת. נהג יכול לטעון שהוא יכול להתעלם מהשלט כי הפונט גדול ממה שנקבע? אתה לקוח קומץ מקרים בהם ההצבה החריגה פוגעת ביכולת הנהג להבחין בתמרור או להבין את משמעותו ומכליל על הכל. זה לא עובד ככה. העובדה שיכולות להיות שלל חריגות שלא יביאו לזיכוי מוכיחה שההנחיות אינה מחייבות. בכל מקרה, אני את הדיון מיציתי.

ההנחיות עצמן אינן חוק או תקנה. זו עובדה. הסמכות להגדיר אותן מוגדרות בחוק. אלו עדיין הנחיות, לא חוקים, לא קתנות, ולכן אי עמידה עליהן היא חוקית ולא גוררת סנקציות, ולפיכך הן אינן מחייבות. הוא שאמרתי, ההנחיות עצמן מתירות חופש פעולה, ולכן אינן מחייבות.אתה בחרת לצטט רק את ההתייחסות לסטיה קלה, אני גם ציטטתי התייחסות לסטיה גדולה יותר, "אילתור" של ממש, ומזה אתה ממשיך להתעלם. אבל בוא ניקח את הסטיה הקלה הזו. כשמוגדר בתקנות שאסור לנסוע מעל המהירות המותרת, גם סטיה של 1 קמ"ש אינה חוקית נכון? כשכתוב שאסור לעבור את קו העצירה ברמזור אדום, גם חריגה של ס"מ אחד אינה חוקית. מכן שההנחיות הן גמישות מעצם הגדרתן ולפיכך לא מחייבות. מה שקובע בסופו של דבר זה היכולת של האדם הסביר להבין את משמעות הסימון, לא העמידה בהנחיות.

ברור שיש להן מקור חוקי, אחרת לא היה להן שום מעמד. כל זה לא אומר שהן מחייבות ושכל סטיה מהן פותרת את הנהג מציות לתמרור. מעצם הניסוח שבתוך ההנחיות עצמן, הן לא מחייבות ומתירות ״אילתורים״ במקרה הצורך. תענה על השאלה, האם מותר לי לא לציית לתמרור שמוצב על עמוד שנבצע בלבן כי ההנחיות מגדירות ״אפור מט״?

הן בטוח לא מחייבות. אם היו מחייבות הן היו מוגדרות כחוק או תקנות. והנה הוכחת את הטענה. מוצאים פתרון, שלא תואם את ההנחיות כי לא תמיד ניתן לקיימן. דוגמה גרועה. לתמרור 302 יש משמעות שונה בהתאם לצד שבו הוא מוצב. זה מתוקף ההגדרה שלו בלוח התמרורים, לא מתוקף ההנחיות שעוסקות באיזה גובה הוא צריך להיות מוצב או מה צריך להיו ת הגדול. דוגמה טובה תהיה למשל לטעון שאין צורך לציית לתמרור כי צבע העמוד שעליו הוא מוצב אינו אפור מט ככתוב בהנחיות... אז כן, אם העמוד יהיה צבוע בצבעי הקשת עם תאורה מרצדת ונהג יטען שלא הבחין בתמרור כי דעתו הוסחה, הוא יוכל להאשים את אי הציות להנחיות. אבל אם העמוד יהיה צבוע בלבן, נראה לי שתסכים שזה לא יעזור לו. מספיק לעין מעט בקובץ ההנחיות ולראות את ההתנסחות שלו כדי להבין ששום דבר שם לא חקוק בסלע. הנה כמה דוגמאות: "סטייה קלה ממידותיו, צבעו, צורתו, אופן הצבתו או סימונו של תמרור, שאין בה כדי לשנות מתכנו, לא תגרע מתקפו." "בתנאים "לחוצים" של גיאומטריה,מקום, שדה ראייה, מידות וכו',יש לשאוף למצב שבו תתקבל ההבחנה הטובה ביותר לנהג ו/או הולך הרגל ו/או רוכב האופניים – גם במחיר של אילתור. "גובה התמרורים נקבע על פי מספר שיקולים, כאשר בכל מקרה ניתנת עדיפות לשיקול החשוב ביותר באותו מקום:"