רוכב בודד

סימון על הכביש הוא תמרור. אם יש לך זמן - לך לעיריה לבדוק אם צביעת הכביש אושרה היכן שצריך בעיריה (תחבורה? הנדסה?, בינוי?), כי אם לא אזי התמרור/סימון אינו חוקי והדוח לא תקף. לוויין הריגול (או הגיגול) מאפשר זוית אחרת, וגם אפשר לראות שפעם לא היו קוים מקווקוים לרוחב ? הסימון הנוכחי לפי התמונה שלך מטושטש ולא ברור, אולי מזוית ראיה של נהג הוא בכלל בקושי ניראה, יש גם מתן אפשרות טעיה בגלל שקצת אדום לבן הוא בתוך מלבן החניה הראשון מהסיבוב. אולי אלו אפשרויות טעיון שיסייעו לך את תשקיע את הזמן בערעור, בלי ששום דבר מובטח לך. כבר היו מקרים שמישהו עם יוזמה חופשית לקח פח צבע ושיפצר את הסימונים, אבל לא מומלץ לעשות ככה. טיעון אחר יכול להיות צילומים רבים ימים שונים של כלי רכב שחונים שם ולטעון שהיתה התנכלות/אפלייה/סכסוך שכנים שהזעיק פקח.

אני סבור שכמו שאנו קוראים בשרשורים על מוסכים - יש טובים ויש רעים. ויש באמצע. כך גם במוסכי הסדר. יהיו כאלו מומלצים להגעה ויהיו כאלו מומלצים להתרחק מהם. מומלץ לכל מי שעושה ביטוח לקחת את הרשימה המעודכנת של מוסכי הסדר באותה חברת ביטוח, לברר פרטים וחוות דעת על מוסכים באזור המגורים, ואם יש כאלו שניראים טוב - להדפיס את הרשימה ולשמור באוטו, אם חו"ח יהיה בה צורך. נוח וטוב לעשות זאת בבית עם רוגע וזמן, מאשר בהתקעות באמצע הלילה ליד שכם. מילה טובה ושבחים על חיים קליר: האיש לוחם ותיק בחברות ביטוח וקופות חולים, מומלץ מאוד למי שצריך סיוע משפטי בתחומים אלו.

יש בפורום שרשור בעלי מקצוע - חפש שם מה ומי שמתאים לך. מקצועיים, אמינים, הוגנים ותמיד נעים לבוא אליהם. אני ממליץ על מוסך שאפט בת"א - ליד בית מעריב.

כדאי שתעלה פה את פסק הדין כדי שעוד עיניים ומוחות יקראו אותו. לא מן הנמנע שעליך להתייעץ עם עו"ד על הפרשנות ודרך הפעולה. קרא מה שקודמי כתב - האם התמורה הלא מובטחת שווה את ההשקעה הנפשית והכספית. זה לא בסדר, נכון, אבל ככה זה. מה שאתה מבין או מה שאתה מפרש מדברי השופט - הוא דעתך. ואת חברת הביטוח, ואולי גם את בית המשפט דעתך לא הכי מעניינת. אל תכעס אם הדברים מרגיזים - במקרה כמו שלך הם עוסקים בקביעות והנחיות, לא בניתוח ספרותי. אמת משפטית שונה מאוד ממה שאדם רגיל מכיר. קו המחשבה של איש רגיל בדרך כלל אינו קו מחשבה משפטי. עוגמת נפש וטרטורים הן מילים יפות, בדרך כלל לא שוות תמורה בבית המשפט. אז אין טעם להשתמש בהן. אם תתעמק בנושא תראה שהוכחת עגמת נפש היא פרוייקט קשה מאוד ואפילו שהכעס והרגז הם מה שיותר מטריד אותנו - אין להם תמורה.

מקומו של הגלגל החלופי הוא מתחת רצפת תא המטען. תבדקו ברכב. לפי הדגם, יש כאלו שהגלגל בתא אחסון שנפתח ע"י הרמת חלק מרצפת תא המטען, יש כאלו שהגלגל מתחת תא המטען (כלומר במתקן מתחת הרכב) ורק החיבור שלו יהיה נגיש מרצפת תא המטען. אני מניח שגם אם זהו רכב מדגם עם ערכת ניפוח, עדיין יש את המקום המיועד והחיזוק הנדרש לגלגל הרזרבי שיש להם. בכל מקרה, אפשר לעשות טלפון לשרות הטכני של רנו וקבלו את היעות הנדרש.

אז עברתי אצל רון לקחת מדבקה. אפילו שתי דקות אצלו זו חוויית שרות מצויינת. בוקר. המוסך מלא. אפילו הכניסה חסומה עם תוצרת מזרח אסיה שבאו ל"רק רגע" להנות משרותיו. טוב שיש מדרכה רחבה לפני המוסך. גם בנסיבות אלו, רון מוצא זמן לרוכב בודד אחד בחולצה אדומה, מקבל אותי בחיוך ותשומת לב אישית, כאילו הגעתי עם חמש מוביליות עמוסות ברכבים לטיפול. ת ו ד ה ! ואתם יודעים מה? עם המדבקה אני מוצא את עצמי מחוייב לנהוג אדיב וטוב יותר, ואולי זו דרך להיטיב את צורת הנהיגה אצלנו. גם הטיפים של הצ'יף (אלו שחן מצרף בחתימה) מתקבלים בברכה.

חבל שאין בישראל יבוא סדיר ושיווק מסיבי של רכבי דיזל משפחתיים וקטנים. יש, אבל רק פה ושם. והשאלה למה היא במקום. לפני חודש שאלתי באלפא אם יש להם כוונה להביא ג'ולייטה דיזל. איש המכירות לא היה רחוק מהשאלה "יש בכלל כאלו?". אז יש. באיטליה קל יותר להשכיר כזו בדיזל מאשר בנזין. וכך לגבי כלי רכב של פיאט רנו אודי ואחרים. רכבי הדיזל נוסעים מצויין, בצריכת דלק חסכוניים לפחות בשליש מבנזין. ולפי מה שאנו קוראים גם אין עלות מיוחדת לטיפולים. אם במהירות של 130 קמש הסלד פחות מ-1800 אז הצריכה חסכונית במיוחד מול מנוע בנזין. אם המומנט מתקבל בסלד נמוך מאוד יחזית לבנזין - גם פה יש חסכון והנאה בנהיגה. בהרבה ארצות מכירות הדיזל (של פרטיות) הן בכמויות גדולות. אנשים עושים את החשבון שלהם. עד שדברים כאלו מגיעים אלינו צריכות לעבור הרבה מאוד שנים. נפלאות ארץ הקודש. אז בוא נקווה שפעם תהיה לנו מכונית כזו מיד פרטית.

שי ו-RS - אני חושב שאתם נכנסים לדו שיח שהוא רק בין שניכם ולא ממש מעניין את האחרים. לא צריך להגיע לדיון הוכחות והבאת עדים. בכל מקרה, תודה ל-RS שהביא רשמים של מי שמטפל בהיבטים הטכניים וקצת על מדיניות של חברה זו או אחרת. דברים שאיננו שומעים ולא יודעים מהם. השרשור התרחב משאלה על ישראייר למשהו טוב בעיני של חוויות אישיות של אנשים לגבי טיסות בחברות שונות. נקודות שיכולות להיות שיקול וענין לאחרים, במיוחד למי שמנסה להשיג, בתמורה לכמה מאות דולרים שהוא משלם, את החברה עם דיוק, נוחות,שרות ועלות - שהם קצת יותר טובים מחברה אחרת. אותי לא מעניין מי קיבל קודם ואיזה מטוס, (ואפילו כשנכנסתי למחלקת הרכש במפעל בואינג בסיאטל לא בדקתי נתונים אלו) ואם פרנץ יוזף הטיס F15 או עפיפון. העיקר מה שהוא יודע כעת ובמטוס נוסעים. בשוליים אציין כי אהבתי את הסיפור של דייל בוירג'ין שקודם והגיע להיות טייס, וחברות שהכניסו נשים למושב השמאלי בקוקפיט. אישית כבר כתבתי שאצלי אל על היא האפשרות האחרונה שאני שוקל כאשר אני בוחר את החברה שתטיס אותי. ואני מעדיף כחול-לבן אבל לא בכל מחיר.

מ-צ-ו-י-י-ן ! האם ידוע לך אם ימי בחירה אלו הם מחווה של המעביד או שהדבר מעוגן בחוק/מדיניות ציבורית ?

תבדק עם הספק הנוכחי מה המדיניות שלו. כל חברה והקטע שלה. בעבר עברתי מנטויז'ן לבזק בינלאומי - ונטויז'ן ממשיכים לשמור את התיבה פעילה ומתפקדת, עם נפח של עשרות ג'יגה,וללא תשלום. יתכן ובחברות אחרות ירצו תשלום - הוא אמור להיות מינימלי - כמה שקלים בודדים בחודש. בכניסה דרך האינטרנט לדואר של אותו ספק - זהו סידור שקיים בכל החברות, לאפשרמשיכת דואר ממחשב אחר - אתה יכול לתת הוראה להעברה קבועה של כל מה שמגיע אל כתובת מייל שתיתן (בין אם זה דואר רשת כמו וואלה או ג'ימייל או כתובת אצל הספק החדש).

קחו שיעור עם העצות של בנצי, ואל תשכחו גם להתנהג בנימוס ואדיבות. באיזה מקום הן יעדיפו את החנון הסולידי והרגוע על פני מאצ'ו שעושה רושם רק על החברים שלו ואולי קצת מפחיד אותה. היות וקונספט השיווק צץ פה, הנה ההיבט דווקא מהצד הנשי: המילה החמה היום בשוק העסקי היא שיווק. ‏אולם, ‏הרבה אנשים מבקשים להבין את המשמעות של שיווק באמצעות דוגמה פשוטה ככל האפשר . בבקשה: את אישה וראית בחור נאה במסיבה, ‏את ניגשת אליו ואומרת, "‏אני נהדרת במיטה". ‏ זהו שיווק ישיר. את במסיבה עם חברים ואת רואה בחור נאה. ‏אחד מחברייך ניגש לבחור,‏ מצביע עלייך ואומר, "‏היא נהדרת במיטה". ‏ זהו פרסום. את רואה בחור נאה במסיבה, ‏את ניגשת אליו ומשיגה את מספר הטלפון שלו. ‏למחרת, ‏את מתקשרת אליו ואומרת, "‏היי, ‏אני נהדרת במיטה". ‏זה טלמרקטינג. את רואה בחור במסיבה, ‏את מחליקה את שמלתך, ‏ניגשת אליו ומוזגת לו משקה. את אומרת, "‏אפשר ?" ‏ושולחת את ידך כדי לישר את עניבתו תוך חיכוך קל של שדך כנגד זרועו, ‏ואז את אומרת, "‏דרך אגב, ‏אני נהדרת במיטה". ‏ אלה יחסי ציבור. את במסיבה ואת רואה בחור נאה, ‏הוא ניגש אליך ואומר,"‏שמעתי שאת נהדרת במיטה". זהו סימן מסחרי. את במסיבה ואת רואה בחור נאה, ‏את משכנעת אותו לחזור הביתה עם חברתך. זהו קידום מכירות. חברתך אינה מצליחה לספק אותו והוא מתקשר אלייך. ‏ זוהי תמיכה טכנית. את בדרכך למסיבה כשאת נוכחת שעשויים להיות בחורים נאים בכל הבתים על פניהם את חולפת, ‏אז את מטפסת על אחד הגגות המרכזיים וצועקת במלוא גרונך "‏אני נהדרת במיטה !". ‏ זה דואר זבל.

+1 להם. חוויה טעימה במיוחד ! יש להם סניף בהרצליה, במיקום לא מבריק (קניון שבעת הכוכבים, ככה שלא מגיעים לשם בקלות כמו לחנות ברחוב) - ומשום מה הוא מרגיש לי קצת אחר בטעמים. אייסברג מהיותר טובים שיש. ברמת השרון יש את פרדו (או פדרו אני תמיד מתבלבל) - שווים ביקור. מדלי קרים אני והמקומיים לא בדיוק מתלהבים. איזה שרשור טעים ! תנו עוד המלצות וחוות דעת. בתמונה גלידיריה באיטליה. בסירמיונה,.. מי שהיה שם טעם. ומי שלא - עוד יטעם. משו משו הגלידות שם (ובחצי מחיר מישראל).

אני סבור שלחוקרי תאונות יש ידע וכלים לבחון נסיבות לא רק לפי סימני חריכה על הדרך. במקרה הטרגי שקרה בנתניה, כמה כבר צריך להרבות בחקירה? תאונה היתה. נפגעות היו. נהג שברח-היה. ונתפס. אז אם מערכות ברכב היו לא תקינות ואולי היתה אפשרות למנוע את התאונה הטרגית - אולי יעזר לתביעה, אבל כבר לא לאותן נשים. לגבי שיטת הפעלת כריות ומידע כללי: מצורף קובץ מפורט שמצאתי באורט - עם הרבה הסברים. זהו וורד, אבל בגלל תמונות שכלולות בו אי אפשר להעלות אותו כאן. באופן כללי ופשוט, כי יש שוני בין יצרנים ושיטות : יש חיישני הלם או חיישני התרסקות (2 על המצנן או באזור הפגוש, ואחד בקונסולה) שמושפעים מעוצמת המכה ומודיעים על קצב ההאטה (ולכן עצירת חרום לא תפעיל אותם). יש גם חיישני תאוצה, מגע, לחץ צדדי, ג'יירו, יש גם חיישן לחץ במושב הנוסע לבדוק אם יש או אין אדם. הכמות לפי מיפרט היצרן.) ברכב יש יחידת איבחון מרכזית שמנטרת את הנתונים(ACU Airbag Control Unit) ומחליטה מהר מאוד מתי ומה להפעיל. היא זו שמודיעה לנו בהפעלת הרכב אם הכל תקין. למהירות הנסיעה טרם הפגיעה יש השפעה על מהירות הניפוח. יש מערכת גיבוי חשמלית למקרה שבזמן תאונה המצבר נפגע. הכל עובד תוך אלפיות שניה בודדות (מקסימום 0.04 שניה). וטוב שכך. באנגלית: הסבר קצר של NSTSA (הארגון הלאומי לבטיחות בדרכים של ממשלת ארה"ב) בשל מורכבות המערכת, קפיצים ומנגנונים שיש בה, אסור לנסות להחליף או לתקן לבד. אני תוהה כמה אנשים יבדקו או יחליפו את מעכרת הכריות לפי הוראות היצרן (כל 10+ שנים). לפעמים העלות תהיה יותר ממחיר רכב ישן.

בנוסף למה שיעצו לך, נקודה חשובה היא העבר של הרכב (כמה ידיים ומיהן, אם ניתן לאתר), היסטוריית טיפולים. בוא תראה דוגמה אחת שאינה מכלילה: פעם היתה לי ברירה בין שני כלי רכבים, אותו דגם ואותה רמת גימור, הבדל של חודש בתאריך היצור, שניהם יד ראשונה, מדווחים וניראים ללא תאונות קשות. הבדל קילמטרז' בדיוק כפול, עשרות אלפי ק"מ. הנמוך היה בנסיעות של בית-גנים-קניות בת"א, השני סתם (נגיד) גמע מרחקים. האיש עם הנמוך גמגם על מעט הטיפולים שנדרשו בעבר, ועוד פחות על החלפת צמיגים תמוהה ("יש לי קרוב משפחה עם פנצ'ריה"), השני הראה לי את כל הטיפולים מיום קבלת הרכב. הראשון לא היה מוכן לתת לי לנהוג ברכב, נסענו יחד שני ק"מ (הדלק יקר... ומדובר באיש בולט בתחום עיסוקו הקשור בחברות גדולות), השני אמר לי סע לאן שאתה רוצה. וגם הזמין אותי לביתו. ללא היסוס לקחתי את הרכב השני עם הקילומטרז' הכפול, ואמרתי תודה גדולה, וגם אחרי שנים אגיד לאותם מוכרים תודה.

טב שקיבלת את ההמלצה לשכוח מהעניין. ותפסיק לבדוק דואר כל יום, לעניין הזה לא יגיע כלום. לא יהיה מכבודה של משטרת ישראל לנסוע ברכב כזה, ועוד במשימה. אבל תגיד לי: אם היתה זו יגואר פתוחה, עם בחורה חיננית שיושבת בתוכה ומצלמת אותך, ומחייכת, גם אז היית פותח שרשור? (כעת לך חפש סרט בשם "שיירה" ותראה את הדקות הראשונות, כדי ללמוד מה עושים במצב כזה, וגם עם שוטר שמגיע)

פייפל הוא מסלקה (כמו בנק - מעביר כסף מאחד לשני), לא אתר קניות. אם לחצת פעמיים אז ישלמו פעמיים. הפניות אליהם מטופלות אוטומטית (רובוט) לפי לוח זמנים שכתוב שם, והוא משאיר זמן ארוך כדי לאפשר ברור בינל למוכר, משלוחים שמתסצעים באיטיות, ודברים כאלו קורים ומוכרים לחלק מאיתנו. אל תתרגז, אבל למה אתה מחכה לרצון טוב מפעולה ממוחשבת ומניח שלכולם ברור שלא תקבל את המשלוח השני? הם בודקים כל יום מה קורה עם ההוא מישראל? אז לא. ואולי תופתע ותקבל אותו אם אכן הית ההזמנה כפולה (את זה אפשר לבדוק באתר המכירות)? את כל הברורים של כמה הזמנתי ומה קבלתי - עליך לעשות מול המוכר ואם אין הבנות מול אתר הקניות (אם הוא אינו של המוכר). בוא תתנחם שכל הסיפור הוא שישה דולרים. כן צודק, לא צודק - לא שווה את הכעס הזמן ווהמשאבים , במיוחד כשנראה לי שאף אחד לא ניסה לרמות אותך.

תחליף שעון ותראה איך מנצלים את הזמן. שתי נשים יושבות בפאב. אחת אומרת לשניה: רואה את החתיך ההוא שמשחק אותה אדיש? תראי איך אני מדליקה אותו. היא פותחת שני כפתורים בחולצה, נגשת לאיש ושואלת מה השעה. תשע ורבע – עונה האיש. היא פותחת את החולצה, חושפת חזה יפה בלי חזיה, ומראה לו שאין לה תחתונים מתחת החצאית. סליחה, מה השעה? תשע ושש עשרה דקות – עונה הבחור. היא מתפשטת לגמרי. מה השעה כעת???? תשע ושבע עשרה דקות – עונה האיש, ומראה סימני עצבנות. תגיד לי – מועקת האשה ביאוש – לא עומד לך? מה פתאום – מחייך האיש ומרים את ידו - זה סייקו !

תתפלא, אבל חלק מההתפתחות של הילדים הוא להפסיק לאכול דגנים לכמה שנים ואז לחזור אליהם. מה הבעיה לאכול עם הילדים ואת אותו אוכל? ואל תגלה, אנחנו אפילו שותים קפה קרררר ביחד. הדגנים הם מזון מהיר שמוכם בצ'יק בבוקר או בלילה, ויחסית טוב מאחרים למשהו בצ'יק. אם יש מזל והג'וניור מגלה כישורי בישול - כבר בגיל חד ספרתי תקבל רעיונות חדשים וטעימים, גם עם הדגנים (אפילו בכריך...). פה אין ביקוש לקורנפלקס, למעט ניסוי של פעם או פעמיים. הקבועים הם צ'יריוס (שדווקא אני אוכל הכי הרבה, בלי חלב, בקערה לנשנוש) סיני מיני ולעיתין רחוקות יש דרישה לכריות וניל או קווק פופס, בעיקר בשביל חברים שמצטרפים. * אני מקווה שאין לך חברה שמתקשרת אליך בגלל הדגנים... בלונדינית אחת מצלצלת לחבר שלה ואומרת בהתרגשות: "אתה חייב לבוא לעזור לי!". "מה קרה?", הוא שואל אותה בדאגה. "קניתי פאזל מאוד מסובך", היא מספרת, "ואני לא מצליחה להרכיב אותו". הוא נרגע, ומתוך סקרנות שואל אותה, "איזו תמונה מקבלים בסוף?". "לפי הציור על המכסה", הבלונדינית מתחילה לספר, "זה נראה כמו תרנגול, אבל יותר טוב שתבוא הנה ותראה בעצמך". "טוב", עונה החבר ויוצא לעבר הבית. לאחר כעשרים דקות הוא מגיע, והיא מראה לו את החלקים על השולחן. ברגע שהוא רואה את הפאזל מפוזר על השולחן הוא נושם עמוק ואומר לה, "תראי חמודה, אין שום סיכוי שנצליח להרכיב את הפאזל הזה, אז בואי נשב בשקט נשתה כוס קפה ואחר כך אני אעזור לך להחזיר את הקורנפלקס לקופסה..."

יו, אנשים פה מאבדים זכרון בקצב מואץ. סטיג הוא ישראלי. ואפילו כותב בפורום. איך שכחתם מה היה לפני כשנתיים, כאשר בתור סטיג כיכב חבר פורום מכובד שהביא חיוך וגאווה לנו ולכל עם ישראל? טופ גיר הגיעו לישראל לצילומי ספיישל חג המולד.. מסעות תמיכה אורגנו מייד בפורום... דיווחים מהשטח זרמו פה כל היום והלילה. אחר השרשורים היותר מהנים שקיימים. אודות סטיג האגדי מישראל יש לכם סרטון ומיהו ? חידון זיהוי עם פרס של מדבקת הפורום? רמז ... פוסט 296 תודה איש !

אז תשמעו כמה העניין פשוט ומסובך... ממש לא קשה, רק מצריך זמן הכנה וביצוע מוקפד וסבלני, ואז יש את הכייף ללכת עם תמונה/כיתוב אישי וחולצה שאין לאף אחד. אצל ילדי העניין עובד נהדר. (סורי, אבל אף פעם לא צלמתי את החולצות). בודקים איך מדפיסים תמונת ראי. לפעמים זו תכונה של המדפסת, עד (כולל) אופיס 2007 היתה בפאוורפוינט אפשרות ליצור תמונת ראי משקף (נדמה לי באייקונים של עריכת תמונה) , ב-2010 לא מצאתי אפשרות כזו. אם יש מי שיכול/ה לתת הסבר על יצירת תמונת ראי - בבקשה, כי חייבים שההדפסה תהיה תמונת ראי. חובה שתהיה מדפסת עם יכולת הדפסת תמונות באיכות בינונית - גבוהה. בדרך כלל התמונה גדולה, האיכות במדפסת רגילה אינה כמו מה שרואים על המסך אלא הרבה פחות. שיהיה דיו צבע איכותי. גם חליפי מתאים אם איכותו גבוהה (אני קונה חליפי במתי פרינט בת"א). מכינים חולצת כותנה באיכות טובה (הזולות מתרחבות או מתכווצות בכביסות והתמונה תפגע). אפשר כל גוון חולצה, הגוון ישפיע על בחירת התמונה (רוצים ניגוד או התאמה) ואם נשאיר שוליים או לא. בוחרים תמונה ברזולוציה גבוהה. כמה שיותר - יותר טוב. אם התמונה היא עצמית - מה טוב, אם מהרשת - לשים לב לעניין זכויות שהוזכר קודם. בגוגל בחיפוש תמונות אפשר לבחור איכות גבוהה (רצוי) או בינונית. לא פחות כי האיכות תהיה לא טובה. קונים באופיס דיפו או חנות דומה נייר להדפסת תמונות מהמחשב. אני מצאתי משהו שנקרא Inkejt T-shirt transfers. נדמה לי שעולה 4-5 ש"ח לדף, מגיע בחבילות של 10 (אולי יש של 5). עמיד לזמן רב. עורכים את התמונות הרצויות בתוכנה גרפית. אפשר בפאוורפוינט. שימו לב כי אפשר לשים כמה אובייקטים על השקף (אובייקט הוא תמונות, כיתובים, סמלים וכו') שקף אחד = דף אחד להדפסה. אפשר לצופף כי ממילא גוזרים כל אובייקט ומשתמשים בו בנפרד במיקום אחר על החולצה. עושים הדפסת נסיון על דף רגיל (שמתם לב למחיר דף ההדבקה, נכון?) כאשר הפלט משביע רצון - שומרים ומעבירים את כל מה שיש לתמונת ראי. שלב זה קריטי כי ההדבקה היא הפוכה. כעת שולחים להדפסה על הנייר המיוחד - לא לאשר מייד אלא בוחרים באיכות הדפסה הכי גבוהה שיש! נותנים רגע להתייבשות. גוזרים במדוייק כל אובייקט, שוליים לבנים משאירים או לא לפי הרצוי (כדי ליצור הפרדה בין האובייקט לגוון הבגד). מלהיטים מגהץ. הכי חם שאפשר. פורסים את החולצה על קרש הגיהוץ או משטח מתאים, שמים את האובייקטים במיקום הרצוי ולא מפרידים את הנייר! לא שמים מגהץ ישירות על האובייקט! פורסים עליהם בד כותנה ואז מצמידים את המגהץ לכמה דקות. אם התמונה גדולה עוברים לאט על כולה וכל הזמן. לא לחפף כי יצאו קצוות שלא תפסו בהדבקה. אינייודע למה אף פעם לא ניסיתי עם אדים. טוב גם בלי... אם יש כמה מקומות להדבקה - כל אחד מתבצע בנפרד. כגון משהו קטן על השרוול או באחד הצדדים. אחרי שלב ה"אפיה" מחכים קצת ומקלפים בזהירות את הנייר, הוא נפרד בקלות. שניים שלושה נסיונות והכל די פשוט. רוב הזמן המושקע הוא בחירת אובייקטים והכנת הדף להדפסה. תתחדשו!

שאני אבין - אתם מתכוונים לשנות סדרי עולם ולהגדיל את מה שיוצא שם? ... אולי למישהו יש בעיה עם השאריות של הבוסית, אבל עם הסיכוי לשבת חצי ערום שניה אחרי שהחתיכה המקומית גמרה שם? יש על זה חוכמת חיים: בחור חרדי מגיע לרב עם בעיה קשה. "כבוד הרב", ממלמל הבחור במבוכה, "בזמן האחרון איני מצליח לספק את אשתי בעת קיום מצוות פרו ורבו". "ניסית ללקק לה?", שואל הרב. "מה זאת אומרת?", שואל הבחור בתדהמה, "איפה ללקק?". הרב מכחכח בגרונו ועונה: "איפה שהיא עושה פיפי". הבחור כמעט מתעלף מהשוק, אבל אם הרב אומר - הרב יודע. הבחור מודה לרב, קם ויוצא. אחרי חמש דקות חוזר לרב. "כבודו שאלה קטנה לי אליך, כשאני מלקק לה איפה שהיא עושה פיפי,ללקק גם את החרסינה מסביב, או רק את המים שבפנים?".

פעם היה ברעננה מוסך מצויין והוגן של עובדיה נרקיס, מומחה לרנו, אבל עקבותיו נעלמו לאחר שנעביר את העסק לבעלים אחרים ואיני יודע מהו מוסך נרקיס בגלגולו הנוכחי.. אם אתה רוצה מוסך מצויין ואמין, סע לצד הדרום-מערבי של אזור השרון, למקום שנקרא תל אביב, ויש לך ליד בית מעריב את מוסך שאפט. תקרא עליו המלצות בשרשור בעלי מקצוע בפורום. שווה את הנסיעה עד לשם.

תודה על השיתוף. יש דברים יפים בעולם... כעת הג'וב שלך הוא לשכנע אותם לשים את מדבקת הפורום על הרכב...

אולי הטפילים כבר חדרו לי למוח, אבל אני מעדיף כריות עם מילוי נוצות (פריד או דומות) - פה יש אחת רכה ואחת עם קושי בינוני - גם אחרי שימוש של שנים רבות - איני יודע מי נוחה יותר... פעם זו ופעם ההיא. בערך כמו אלו שמצטרפות לשינה... מה שאפשר לומר - כריות הפיבר למיניהן וגם היקרות - אינן נוחות לי. אפילו לא לילדים. איני מבין מיהם המיקרובים והטפילים. תוכל להרחיב? אני אוהב שמיכות פוך, אז אחד ועוד אחד? אצלי עדיין שניים.

לדעתי כיום צריך לבוא לטיסות בלי שום ציפיות. בערך כמו לאוטובוס מעופף: עלה, שב, סע, תגיע. בטיסות צ'רטר וגם בסדירות - אל תחכו לחווית שרות. בדרך כלל לא תהיה. אם המטוס יצא בזמן והמזוודות הגיעו - זהו. בגלל חסכון בעלויות, כן תחרות או לא תחרות - החברות חוסכות בכל מרכיב אפשרי. יש חברות פנים אירופאיות בהן מוצהר כי אין בכלל שרות, אפילו לא משקאות, רק שתי דיילות משיקולי בטיחות - וזהו. המחיר זול בהתאם. אבל החברו הישראליות גובות אותו מחיר בלי קשר לטיב השרות או המטוס. כאן הבעיה. ושלא יבכן אלא ילמדו מאחרים איך להתנהל ולהרויח. משיהו שמע על וירג'ין? תופעה חיובית שאולי צריך ללמוד אותה מבחינת ניהול עסקי תעופה. לפעמים אפילו איני שם לב מיהי חברת התעופה. לא בסדר לא לבדוק את הרקורד הבטיחותי שלה או חוות דעת - אבל לוקחים את הטיסה שמתאימה או מה שהזמינו אותי. חווית הטיול היא בשהות בארץ אחרת, אני מחכה לכלום מהטיסה. אני לא אוהב את זה, אבל גם לא רוצה לשלם יותר מידי, כך שיש להתאים את הציפיות למחיר. אין לי דעה טובה על החברות הישראליות. בנושא השרות והדיוק המבצעי הן דומות. לפני חודשיים יצאתי לאיטליה עם מטוס וצוות אל על בשרות חברת צ'רטר, איחור שעתיים, מטוס עם טכנאים בתוך המנוע כאשר הנוסעים עולים (מעורר תקווה, נכון?) חריקות צורמות בעת ההמראה - ובכל זאת הגיע ליעדו. הצוותים של ארקיע בסדר לכיוון אנטיפטיים וחמורי סבר, וללא סיבה חיצונית מיוחדת. חשק לטוס איתם עוד פעם הם לא עושים. ישראייר הם עניין של מזל ולא תמיד יש... עם אל על אני נמנע משיקולי צפיפות, הימור על גיל המטוס, אוכלוסיה מסויימת. חברות בהן נהניתי היו אייר קנדה לכיון מערב - אדיבים, נעימים שווה אפילו קונקשייון לארה"ב. לכיוון מזרח הכי טובות הן קוואנטס וסינגפור אירליינס אפילו שצריך דרך אירופה. מטוסים שהם חוויה, מרווח גדול ונוח בין המושבים, פיטום באיכות טובה. מי שצריך ליעדים במזרח - הנסיעה דרך אירופה אינה מאריכה בזמן רב בגלל המסלול ומבנה כדור הארץ. הנוחות והנועם בטיסה ארוכה שווים עוד שעה או שתיים. פעם חזרתי מאוסטרליה דרך לונדון. אחרי 20 שעות נוחות ונעימות בקוונטאס, כאשר עליתי למטוס אל על חשבתי שאני באולם ההמתנה של שדה התעופה... מה, זהו המטוס? אז כן. וזהו ההבדל.