חן פרחי

גד "חדש" ממלאים במדוייק לפי שקילה, ואחרי שמבצעים וואקום במערכת. איך תדע בדיוק כמה למלא ? בכל מקרה, את הבעייה לא תפתור, כך שזו ברכה לבטלה.

מה שרואים בתמונה, אם לזה התכוונת, הוא חיישן הלמדא, וכנראה בשל כך נדלקה לך הנורית. אם זו אכן התקלה, היא ממש לא רצינית ולא יקרה.

אין לו ביטוח ? שישלם מכיסו, כך זה עובד. לא רוצה לשלם ? יש בית משפט לתביעות קטנות + תלונה למשטרת ישראל, יעלה לו הרבה יותר, באחריות. מזלו של הרוכב שלא נפגע, הרבה שנים הוא היה שוכח את התאונה הזו.

ברור שבמחיר שבו היא מוצעת היבואן לא ימכור ולו גם מכונית אחת לשוק הפרטי. למעט העיצוב, הקורסה החדשה אינה אטרקטיבית בשום מובן - השלדה זהה לזו של הדגם הקודם, המנוע בדגם האוטומטי כנ"ל ולמעשה החידוש העיקרי, אם אפשר לקרוא לו כך, הוא תיבת 6 הילוכים. במחיר זהה אפשר לקבל את הסוניק RS שמציעה תמורה גבוהה בהרבה, אם ממש חייבים מכונית מבית GM.

אין צורך להוריד הילוכים בהאטה רגילה, השתמש בבלמים, לזה הם נועדו.

סביר להניח שהמחרטה הורכבה בארץ מחלקים שהגיעו, כנראה באנגליה, שהיתה בזמנו יצרנית המכונות הגדולה בעולם. יש לי בעסק מכבש אקצנטרי של חברה אנגלית בשם בליס שיוצר בארץ בשנת 57', כשלמעשה רק המנוע תוצרת הארץ - הגוף והמכללים הגיעו כערכה מאנגליה.

תושבות מנוע ומוצרי גומי בפרט מתקשים עם השנים מאחר ומרבית היצרנים ממעטים בשימוש בגומי טבעי בשל מחירו הגבוה. גומי טבעי מתגפר לאט יותר, ולכן על מנת לעלות את התפוקה מוסיפים לחומר ממריצים שגורמים לו להתגפר מהר יותר מחד, אך גורמים לו להתקשות בחלוף הזמן.

תתחדש ותהנה ! קנית מכונית חמודה מאיש מקסים שטיפל בה היטב, ואני שמח שמצאה בית טוב.

סאניונג השתמשו שנים ארוכות במכללי מרצדס אמינים ומוכרים - מנועי הדיזל בעלי 5 בוכנות שחיים לנצח ותיבות אוטומטיות שחיות יותר מבעלי הרכבים. דגמי הבנזין השתמשו במנוע ה 3.2 הטורי של מרצדס, והציעו ביצועים מצויינים. לדעתי יש משהו חינני בכיעור של דגמי סאניונג, החיים למדו אותי שישנם דברים שהם כה מכוערים עד שהם הופכים ליפים..

הגעתם לאותם מסקנות שהגיעו אליהן אלו שבחנו את ה I20 היוצאת בעת שהוצגה; סבירה ברוב הפרמטרים, ללא נקודות תורפה בולטות, אך לא מיצטיינת בכלום. היעדר טכנולוגיות חדשות דווקא עלול לקסום ללא מעט לקוחות שמרנים, ועל פניו עושה רושם שלולא התמחור השאפתני והמוגזם, מדובר במכונית לא רעה כלל.

בוא נחזור הרבה אחורה. לסוסיתא קובייה יש מנוע 1.0 עם מאייד זניט קטן ויחס דחיסה 7.8:1, אפסי במונחי ימינו. אז איך ישנה בלימת מנוע די חזקה ? אין לה הזרקת דלק ואטסקינסון עוד לא נולד..

הנושא נדון כאן פעמים רבות, בצע חיפוש.

למנוע דיזל יש יחס דחיסה משולש מזה שבמנוע בנזין, לכן מורגשת בלימת מנוע חזקה. ללא יחס דחיסה גבוה מאד לא היה מנוע דיזל, שעקרון הפעולה שלו הוא דחיסת אוויר בלבד.

פיאט קנו את אלפא ב 86', לאחר שזו היתה שנים ארוכות חברה ממשלתית ומפסידה, כמו כל יצרן רכב ממשלתי. כשפיאט קנו את אלפא, והשיקול העיקרי שלהם היתה שמירת ההגמוניה האיטלקית, היו לאלפא כמה דגמים די חדשים - ה 33 הוצגה ב 83', ה 75 הוצגה ב 85', ה 90, מחליפת האלפטא ב 84', ולמעשה המכונית הוותיקה ביותר בהיצע אלפא היתה ה 6 הכושלת שגם כך עמדה בפני החלפה. ה 164, המכונית האחרונה מתכנון עצמאי של אלפא, היתה אמורה להיות מוצגת ב 87', והיתה הסיבה העיקרית לרכישת אלפא בידי פיאט. על ידי רכישת פיאט והשלמת ההשתלטות על אוטוביאנקי, חלשה פיאט על רוב שוק הרכב האיטלקי. למרות המסורת והידע הרב שהיה בידי אנשי אלפא, פיאט כמעט ולא עשו שימוש במכללי אלפא, למעט השימוש במנוע ה V6 בפיאט כרומה דור ראשון, שגם כך לא היתה כלל רלוונטית. לאחר שראו בפיאט שאלפא אינה בדיוק שוס גדול, לפחות לא כלכלית, לא השקיעו בה ולא טיפחו אותה, ואותו כנ"ל עשו עם לנצ'יה, עד שחיסלו אותה כליל. האונו אמנם הצילה את פיאט, לפחות כלכלית, אולם פיאט לא השכילו לנצל את רווחיה על מנת לפתח דגמים עתידיים, כמו שעשתה פיג'ו עם הצלחת ה 205, ובמשך השנים הפכה פחות ופחות רלוונטית. אם האונו היתה נכשלת, חצי איטליה היתה נפגעת, החל ממפעל המאיידים וובר, דרך מג'נטי מרלי, יצרן הפנסים קרלו ועוד. אם הג'וליה תכשל לא יקרה כלום, מקסימום נצקצק קצת בלשוננו, ונזיל דמעה או שתיים.

ה 205GTI מוגדרת כמכונית קלאסית, ולא מהיום. יש לה מחירון רשמי, מיתקיים מסחר ער בהן ושוק חלקי חילוף נרחב. ה GTI הגיעה למעמדה בזכות, בדיוק כמו הגולף GTI המקורית של 77'.

הסיפור של האונו אינו דומה כלל. האונו היתה מכונית זולה שיועדה להמכר בכמויות גדולות, וחשיבותה עבור פיאט ואפילו כלכלת איטליה כולה היתה עצומה. לו האונו היתה נכשלת מסחרית, חצי איטליה היתה חשה זאת על בשרה. אם אלפא תעלם ותעבור לדפי ההיסטוריה, אזי מקסימום נזיל דמעה או שניים ותו לא. ההמונים לא ינהרו לאלפא כי הג'וליה, ביום מן הימים בו תוצג, מיועדת להיות מכונית יקרה יחסית, כך שכמויות משמעותיות לא ימכרו ממנה. הפיאט 500 היא דוגמא למכונית שתוכננה ונהגתה נכון; פיאט הפיקו היטב את לקחי החיפושית החדשה של פולקסווגן, והקפידו לא לחזור על הטעויות שגרמו לכשלונה היחסי של החיפושית - תמחור גבוה מדי, מחסור משווע בפרקטיות ומנהגי כביש מדכאים. ולכן היא הצליחה.

תיאורטית זה נכון. ההבדל העיקרי הוא בתנאי השוק והמתחרות הרבות שנוספו מאז; בשעתו המתחרה הכמעט יחידה של ה 156 היתה הסדרה 3 של ב.מ.וו (E46), היום מחכות לה ה C של מרצדס, A4 של אודי, IS של לקסוס ואפילו ה S60 של וולבו. הג'וליה החדשה, שבינתיים חוץ ממצגות (שזה גם אני יודע לעשות, ועוד ב 10% משכרו של מרקיונה..) והצהרות לא ראו ממנה הרבה, צריכה להיות מכונית יוצאת דופן, ולא רק מהבחינה העיצובית, על מנת להצליח בפלח שוק קשה זה. עם כל הכבוד לשם ולהיסטוריה, לא קל לחזור ולהיות רלוונטי כשבמשך כמה שנים מיוצגים על ידי דגם וחצי.

ה 205 ראלי נמכרה כאן בשנים 89' (הרוב) ומעט בשנת 90'. הראלי נועדה להיות הגרסה הזולה והפשוטה של ה GTI, והיתה זולה ממנה משמעותית. יחידת ההניע היתה שונה בתכלית; לראלי היה מנוע TU בנפח 1.3 בעל זוג מאיידים כפולים, בדיוק כמו באלפות הקלאסיות, והספק מכובד של 103 כ"ס. אותו מנוע שימש גם את ה AX ספורט, שם הוא סיפק 93 כ"ס. ההבדל בהספק לטובת הפיג'ו נובע מתא המנוע הקטן של הסיטרואן שהגביל את כניסת האוויר למאיידים. רמת הגימור היתה פשוטה יותר, ולוח המחוונים נעדר שעוני חום ולחץ שמן. לא נמכרו ממנה הרבה, ולמיטב ידיעתי שרדו 2 מכוניות בלבד.

ה 164 יוצרה באותו מפעל 5 שנים אחריה. ה 75 היתה האלפא אחרונה שעלתה, לפחות מבחינה דינאמית, על דגמי סדרה 3 של ב.מ.וו, היתה בעלת הנעה אחורית וקו המנועים הקלאסי של אלפא. בשנת 90' הוצגה ה E36 של ב.מ.וו, וזה היה השלב בו אלפא "איבדה" את ב.מ.וו. ה E36 היתה בליגה אחרת לגמרי מזו של האלפא, שגם כך היתה כבר בערוב ימיה, כך שלפחות עד הופעת ה 156 המוצלחת, שום מכונית שלה לא היתה ברת השוואה לב.מ.וו.

בעיקרון, ביטוח חובה קיים מאז קום המדינה. בשנת 70' נחקקה פקודת ביטוח רכב מנועי אשר מחייבת רכישת פוליסת ביטוח חובה עבור כל כלי רכב ממונע. באותה שנה הוקם הפול, חברת ביטוח שמטרתה למכור פוליסות ביטוח מיוחדות - תושבי השטחים, ביטוחים לתקופות קצרות ועוד. הפול חייב לבטח כל אדם שפונה לקבל את שירותיו, אך בתעריפים גבוהים בהרבה מהמקובל.

בין הדודג'ים רואים סימקה 1301\1501S, משפחתית שיוצרה בין 63' ל 75', והיתה מכונית מצויינת לזמנה. המכונית עם הדלתות הפתוחות היא כמובן סימקה 1100 ומאחור מציצה סימקה 1000. אולם התצוגה שוכן בקומת הקרקע של בית קלקע, והיום נמכרות בו מכוניות סוזוקי.

נתוני היצרן של הפוקוס האוטומטית טוענים לתאוצה מ 0-100 תוך 12.3 שניות ומהירות מירבית של 178 קמ"ש. ביצועים סבירים לחלוטין עבור תקופתה. לרוב מתחרותיה בתקופתה היו הספקים דומים למדי, ואף אחת מהן לא היתה מטוס, אך לא פגעה בקצב התנועה מצד שני. במבחני דרכים שנערכו לפוקוס שבהם התמודדה עם מתחרותיה הישירות, היא שמרה על מקום טוב באמצע בתחום הביצועים, לא פחות ולא יותר.

הליסינג התפעולי בארץ פועל בשולי רווח נמוכים מאד ובתחרות גדולה, ולכן ציי הרכב מנסים לחסוך היכן שניתן - אם זה בטיפולים השוטפים, צמיגים ואפילו ברכבים החלופיים שנחשבים עבורם "רכבים שרופים". את מחיר ההזנחה משלמים לרוב אלו שקונים את המכונית, מתוך הנחה שטופלה "לפי הספר".

תקבל 10-15 ש"ח במקרה הטוב. שמור אותם במחסן סגור, אולי תזדקק להם ואולי קונה הרכב יזדקק להם.

אולם התצוגה של מכשירי תנועה, ברח' מנחם בגין (לשעבר דרך פתח תקווה). התמונה צולמה בשנת 69' או 70'.