חן פרחי

וולבו לא יכולה לתת את אפקט הסטאטוס של מרצדס, ב.מ.וו ושות, מאחר וכמעט ונעדרה מפלחי השוק הרלוונטיים שנים רבות. עבור רבים, וולבו עדיין היא סמל בטיחות, אך כזו שיאה לשיבה טובה, ולא קל לשנות תדמית. פרט עיצובי שאהבתי הוא המבנה הנפחי של הדלתות, שריד עיצובי מדגמי העבר של וולבו.

ותיקון לתיקון. במכוניות שצוידו במאייד אכן היה קיים מנתק הצתה, שמנע מהמנוע להגיע לסל״ד מסוכן, ועל פי רוב הותקן במפלג, אך הוא היה נדיר למדי. אני זוכר היטב את מנתק ההצתה בפולקסווגן טרנספורטר ובסיטרואן ax ספורט, שהותקן במפלג.

תופעה מוכרת, שלא תיפטר גם אחרי החלפת דשבורד. וזה קורה גם במכוניות שהשתמשו בהן בצלון לשמשה מיומם הראשון. החום הרב שהמכונית צוברת גורם לכך. בדור הראשון הדשבורד היה נסדק בחלקו העליון, כך שזה לא הפך למטרד אסתטי.

תודה על השיתוף ! אוסף דגמי מכוניות הכיבוי מדהים באמת; לא פשוט לצבור כמות כזו של דגמים, שבוודאי הגיעו מכל קצוות תבל. אוסיף כמה הערות קטנות - הוולבו 164 הינה משנת 72'. היגואר היפה מכונה XJC, ה C על שום היותה גירסת הקופה של ה XJ.

אענה לך על הגיגיך. 1. את האיומים על הסנקציות אנחנו שומעים למעלה מ 10 שנים, ובינתיים כלום לא קרה, וסביר להניח שכלום לא יקרה. לעולם נמאס מהפלסטינים ומהעמדות שהם מציגים, והם כבר לא מעניינים את אף אחד. עושים עסקים עם ישראל לא מאהבה אלא מאינטרס כלכלי. 2. המצב הכלכלי סביר לחלטין בכל פרמטר מדיד - שכר העובדים במגזר הציבורי טוב, בהיי טק גם כן, שלא לדבר על עובדי הבנקים, חברת חשמל התעשייה האווירית ועוד. אם הכל היה עולה לא היינו מקבלים 2 מדדים אחרונים שליליים ואינפלצייה אפסית. 3. כוחם של החרדים ירד בבחירות האחרונות, ועד שיהפכו לכוח משמעותי כבר לא נהייה כאן.. 4. שמאל היא לא מילת גנאי, ואסור שתהייה, לדעתי כל דעה פוליטית שאינה גזענית לשמה או השוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, מקובלת. 5. הלאומן הגדול מכולם, ליברמן, חטף מכה לא פשוטה, ומסתבר שאין הרבה קונים לסחורה המשומשת והשחוקה שלו. 6. שיהיה לך בהצלחה בעבודתך, ואתה יכול לעזוב בכל רגע נתון, בברלין לא חסר מקום, ושטרות היורו מתגלגלים על המדרכה, רק צריך להתכופף ולאסוף אותם..

לעולם, אבל לעולם, השמאל לא יוכל לעלות לשלטון בארץ אם לא יעמיד בראשו מנהיג שיצליח להעביר אליו קולות מהצד הימני, שהוא הרוב היום, ולא בגלל שהוא טוב או לא, זו פשוט הדמוגרפייה. בדיוק כפי שחשו על בשרם שני המועמדים הרפובליקניים האחרונים בבחירות לנשיאות בארה"ב. אם מועמד הרפובליקנים ימשיך לפנות רק לארצ'י באנקרים, אין לו סיכוי. הסיבה העיקרית שנתניהו לא רק שנותר בשלטון, אלא ביצר את שלטונו, היא שפשוט לא רע כאן, בטח לא כפי שהתקשורת, שהיתגייסה רובה ככולה להפלת נתניהו, יניסתה להציג. לא שאין מה לשפר ולתקן, אבל יחסית מצבינו לא רע כלל בכל פרמטר אפשרי.

עשן לבן בהנעה מעיד על מנוע שעומד לסיים את חייו. תופעה נפוצה ומוכרת במאזדה, סע עם המכונית עד שהמנוע ימות, אין לך הרבה מה לעשות.

ה 944 קלה ופשוטה יותר לתחזוקה. לגבי זמינות חלפים - בארץ לא תמצא כלום, כך שהכל יהיה מבוסס על חלפים שתרכוש בחו"ל. הן ה 928 והן ה 944 מכוניות אמינות הבנויות היטב, תלוי במצב המכנית שתמצא. ה 944 מכונית פשוטה יחסית, ולאף מוסך טוב לא אמורה להיות בעייה לטפל בה. טיפ חשוב - השתדל לחפש מכונית בעלת פנים שמור; לשחזר פנים לרמת המקור זו משימה קשה, הצד המכאני תמיד פשוט יותר.

אני מניח שברור לכולם שאין אפשרות להניע רכב באולם התצוגה, לאן יפלטו גזי הפליטה ? חסרונו של רכב הדגמה נראה מוזר, או שאולי הם רוצים לחזור לשנות ה 80', ימי סובארו העליזים, שבהם המכוניות בתצוגה עמדו נעולות (!)ונדרש אישור ממנהל אולם התצוגה עם מנת לפתוח אחת מהן, וגם זה לפרק זמן קצוב במיוחד.

ב 400E אתה מרגיש הדבקות למושב, ועוד איך מרגיש. התאוצה לינארית, חלקה ומהירה להדהים. נתון התאוצה מ 0-100 עומד על 5.3 שניות, נתון שהיה שמור למכוניות על עד לפני כמה שנים, והכל מלווה בצליל נעים ובשרני מכיוון המנוע. תענוג אמיתי.

ה E200 אכן נוחה בהרבה, והסיבה היא הצמיגים הצרים והנמוכים בהרבה. נוחות הנסיעה חוזרת להיות מעולה רק במהירויות גבוהות, שאז השפעת הצמיגים קטנה יחסית.

הכוונה היא לא לרצפת ייצור אלא לרצפה, זו שדורכים עליה כשנכנסים למכונית. רצפת המכונית זו לא חתיכת פח אקראית, זה היסוד והשלד של המכונית, ועליה לעמוד בעומסים רבים, והיא זו שקובעת איך המכונית תסע ותתנהג. ההשקעה בפיתוח רצפה, המכונה גם פלטפורמה, אדירה, ועל פי רוב היצרן משתמש בה לדגמים רבים, ולרוב אורך החיים שלה נע סביב ה 10 שנים. פלטפורמות מוכרות הם ה 2.54 של הטיפו ששמשה את רוב היצע קבוצת פיאט מ 88׳ עד סוף שנות ה 90׳, וה 2.51 ששימשה את הגולף mk4 ואחיותיה לבית vag.

שלא יובן לא נכון, ה E400 רחוקה מלהיות רכיכה מוטורית סטייל האמריקאיות של שנות ה 70', והיכולת הדינאמית גבוהה מאד בכל קנה מידה, רק שניהוג ספורטיבי או משהו שמזכיר את זה, ממש לא בתפריט שלה. להערכתי הצמיגים הסופר רחבים והחישוקים הענקיים מעניקים לה יכולת עדיפה על זה שבדגמי הבסיס. מסכים לחלוטין בכל מה שנוגע לאיכות הייצור והגימור, פשוט מושלם. כוחה של ה E400 בכוחה, תרתי משמע. אבל מצד שני, אם המכונית אינה ממש מהנה ומושכת לנהיגה בכבישים מפותלים, מי צריך את מצבור הכוח הבלתי נדלה הזה ?

מסכים עם כל מילה. אם אלפא רוצה להכנס לסגמנט של ב.מ.וו ושות, אליה להתחיל ממש מ 0, טאבולה ראסה. אין להם שלדות ומנועים, וידוע שפיתוח רצפה כרוך בעלות כספית אסטרונומית בכל קנ"מ. בנוסף, בכדי למכור כמויות בסדר גודל של סדרה 3 צריך פריסת סוכניות מלאה, וכאן ישנו מילכוד 22. בכדי למכור הרבה צריך מערך סוכנויות מלא, אבל אם המכירות איזוטוריות המערך לא יצדיק עצמו כלכלית, וזה מה שקרה לפיג'ו בארה"ב. בינתיים מה ששמענו הם רק דובורים, נחכה למעשים, או כפי שסבתי ז"ל היתה אומרת בלאדינו - מונצ'ו אבלאר, מונצ'ו יראר (הרבה דיבורים הרבה טעויות..).

קיבלתי היום, באדיבות הנהלת הפורום, מרצדס E400S לכמה שעות, ויצאתי לגלות את צפונותיה. מכונית המבחן היתה בצבע גרפיט כהה עם חישוקי 19' ענקיים, שאליהם עוד אשוב מאוחר יותר, מה שקצת ניתק אותה ממראה הטקסי שכה מאפיין את הדגם הזה, לטוב ולרע. בכללי, סדרת ה E נראית כמו אחותה הגדולה של ה C הקודמת, עם פרופורציות קצת פחות מאוזנות, אך עדיין דובר במכונית נאה ומרשימה בהחלט. כניסה למכונית מגלה תא נוסעים מרצדסי טיפוסי, עם הנדסת אנוש מעולה ותפעול פשוט יחסית ודי אינטואוטיבי, בייחוד למאותגר טכנולוגית כמוני, שחלונות חשמל נראים לו עדיין אביזר מותרות.. לוח המחוונים נאה ופשוט יחסית, ולא מעיק על הנהג בעודף בעודף מידע מיותר. גם תפעול מערכת בקרת האקלים פשוט וטבעי, ללא התחכמויות מיותרות וצגים מנצנצים, וכנ"ל גם תפעול מערכת השמע המעולה. הצליל שבוקע מרשתות המתכת הדקיקות נהדר, ופיזור הצליל מעולה. תנוחת הנהיגה מושלמת, כמצופה ממרצדס, ומיסתייעת בכיוונון חשמלי של המושבים החשמליים, כשזה של הנהג כולל הקשחה לגב התחתון, וגבי הדואב בהחלט אהב זאת, וכמובן שגם גלגל ההגה מצופה העור הנהדר מתכוונן חשמלית, ובעת כיבוי המכונית הוא מתרומם על מנת לסייע לנהג ביציאה מהמכונית. סידור הדוושות נותר כמו בכל המרצדסים מ 30 השנה האחרונות, וגם מקומו של בלם הרגל העתיק לא נפקד, קצת לא לעיניין בימינו. המרחב לרשות הנוסעים מאחור מכובד אם כי לא מדהים, ובהחלט ישנן מכוניות סאלון מרווחות יותר, וכמעט כרגיל המושב האמצעי אינו ממש נוח, אם כי שני הצדדיים עמוקים ונוחים. כמובן שעור איכותי מצפה את כולם, וצבע הקרם שלהם נתן ניגוד יפה לצבע השחור של לוח המחוונים. איכות הייצור היא כמצופה ממרצדס, איכות החומרים 10 והגימור מעל לכל ביקורת. המרכב מוצק להפליא, איכות הצביעה מושלמת והדלתות נטרקות כדלתות כספת. נו, ואיך היא נוסעת אתם שואלים ? מנוע V6 מוגדש, 333 כ"ס ו 48.9(!) קג"מ ב 1400 סל"ד, תיבת 7 הילוכים, מה עוד אפשר לבקש ? הביצועים, כצפוי, מדהימים, בכל מהירות ולכל מהירות. מנוע ה V6 משמיע גרגור נעים ובשרני, כשבסל"ד נמוך קולו כמעט ואינו נשמע. נעיצת הדוושה לכיוון הרצפה מפיקה תאוצה לינארית ומרשימה המזכירה המראה של מטוס, והתאוצה ממשיכה במלוא עוזה עד למהירויות ...טוב, הבנתם. הבן שלי התרשם עמוקות מהתאוצה, ואמר לי "יאללה אבא, תעשה מטוס", הבהרתי שני דברים - שלא יתרגל, ושלאבא שלו לא יהיה אוטו כזה. גם תיבת ההילוכים משתפת פעולה, והמשוטים מאחורי גלגל ההגה מאפשרים שליטה ידנית נוחה ומהירה. אהבתי גם את בורר ההילוכים שאינו תופס מקום רב ונוח לשימוש. ואיך היא מתנהגת ? כמו מכונית סאלון גדולה, מה שאומר שאתה בהחלט יכול לשחק איתה אבל לא בה, והגודל והמשקל בהחלט מורגשים. ברור שעם צמיגים כאלו האחיזה גבוהה להפליא, וכמעט בלתי אפשרי להוציא אותה משלוותה, וגם אם כן, מערכת בקרת היציבות תחזיר אותה בעדינות למסלולה. בפניות הדוקות, שאף פעם לא היו כוס התה של מכוניות סאלון, מורגש סירבול, אם כי סביר להניח שאף אחד מרוכשיה לא יחוש בכך. ההיגוי מצויין, בעל משקל נכון, חדות טובה ורגש סביר. הבלמים לעומת זאת, מעולים ובעלי יכולת מדהימה - הנשיכה החלטית, גם במהירויות מאד גבוהות, ויכולת ההאטה מרשימה. נוחות הנסיעה טובה מאד, אך נפגמת בשל החישוקים הענקיים והצמיגים המאד רחבים, ובעיר מורגשת קשיחות מעט מוגזמת. מחוץ לעיר הנוחות מצויינת, ובצירוף בידוד רעשים מעולה מתקבלת מכונית מאד נעימה שמסוגלת לכסות מרחקים בנוחות ונינוחות. 100 קמ"ש מתורגמים ל 1500 סל"ד, והתחושה היא שהמכונית מחליקה בניוטראל.. צריכת הדלק סבירה בהחלט בנסיעה רגועה, וכמובן שרגל כבדה תביא אותך לביקורים תכופים בתחנת הדלק. שורה תחתונה - מדובר במכונית סאלון מעולה, שמשמרת את כל יתרונות מרצדס המוכרים והמסורתיים, אך חובבי ההגה לא ימצאו בה את מבוקשם, וקהל היעד שלה כולל בעיקר לקוחות מבוגרים, יכולת ספורטיבית לא תמצאו בה, וסביר להניח שאף אחד לא ממש יחפש.

ה 940 היתה שריד לוולבו "של פעם" - מנוע פשוט ואמין, גיר אוטומטי יפני, הנעה אחורית שכללה סרן חי, כך שאפילו ציריות לא היו לה וכמובן שלא היה בה שום אלקטרוניקה. צרפו לזה איכות ייצור והרכבה מעולה ומרכב עמיד, ותקבלו נוסחה לאריכות ימים, כמו במכוניות הישנות של וולבו.

היו, לפחות עד סוף שנות ה 90'. ה 144\240\740\940 היו מכוניות פשוטות מאד מכאנית ובעלות איכות ייצור מצויינת, ולכן חו הרבה שנים. ה 850 שהחליפה את ה 240 וה S80 שהחליפה את ה 940 השתמשו בהרבה אלקטרוניקה, ובנוסף היו רגישות בהרבה להזנחה, ולכן סבלו מתקלות שבעלי הוולבו הישנות לא שמעו עליהן.

אתה די סותר את עצמך. מצד אחד אתה טוען שמגדש הטורבו בשימוש כבר עשרות שנים, ומצד שני אתה טוען שהיפנים אינם משתמשים בו כי זו טכנולוגיה לא מספיק מוכחת. מנוע מוגדש לכשעצמו, וכל עוד לא מדובר במנוע בעל הספק קיצוני לנפחו, אינו אמור להפגין אמינות פחותה משל מנוע אטמוספרי. היפנים לא מיהרו לאמץ את הטכנולוגיות העכשוויות, מאחר ולא ראו באירופה את שוק היעד העיקרי שלהם.

מנועי טורבו היו בשימוש כבר לפני 30 שנה, ודווקא רנו היו מהחלוצים בתחום, למרות שמנועי הטורבו שלהם היו פרימיטיביים ולא כללו אפילו הזרקת דלק. וולבו וסאאב הציעו מנועים מוגדשים ומתקדמים שהפגינו אמינות מצויינת. תקנות זיהום האוויר המחמירות באירופה גרמו להם לפתח מנוע קטן ומוגדש, אחרת הם פשוט לא יוכלו למכור מכוניות באירופה, הקנס יהפוך את המכירה ללא משתלמת.

דוושת בלם קשה וכושר עצירה נמוך מעידים לרוב על בעייה במגבר הבלם (בוסטר), אם כי לרוב יתלווה אליו זיוף בפעולת המנוע בשל בריחת וואקום. האם הדוושה קשה תמיד ?

מנוע בנזין 1.6 אינו מסוגל להגיע למיליון ק"מ, גם אם ננהג בעדינות וטופל הכי טוב שאפשר. אורך חיים ממוצע של מנוע 1.6 נע סביב ה 280-320K, ואילו מנועי דיזל גם כפול מזה. בעשורים האחרונים חלה עלייה מאד משמעותית בתחום העיבוד השבבי, מה שאפשר דיוק רב בהרבה, ולכן אורך החיים עלה משמעותית. המנועים הישנים היחידים שגמעו 600-700K עד השיפוץ היו המנועים האמריקאיים בעלי 8 בוכנות, מאחר ופעלו בסל"ד נמוך מאד ועומס נמוך יחסית.

פגושי הפלסטיק הופיעו במכוניות שיוצרו מסוף 74' ואילך, על מנת להתאים לתקן האמריקאי, ובנוסף הוגדל מרווח הגחון, מה שפגם מעט בהתנהגות הכביש. לדגם האמריקאי היה מאייד סטרומברג בודד, בניגוד לדגם האירופאי שהיה בעל זוג מאיידי SU. ההספק ירד ל 63 כ"ס, והביצועים היו בהתאם.

כל שבת ראשונה של החודש מיתקיים מפגש רכבי אספנות מאחורי תחנת הדלק בצומת רופין. המפגש מאורגן ע"י מועדון ה 5, וכמובן שכולם מוזמנים לצפות בתצוגה היפה.

בעיקרון, צריכה היא לא דבר שלילי. צריכה מכסף שאין או מכסף שאולי יהיה, זה כבר לא חכם.

לא בא לבנקים בטענות. בנק אינו מוסד פילאנטרופי, בנק אינו אמור לחנך את לקוחותיו, סה"כ בנק הוא חברה להשכרת כסף, בדיוק כפי שאלדן וקל אוטו חברות להשכרת רכב. רובם המוחלט של האנשים מאשימים את כל העולם ואחותו, חוץ מאשר את עצמם. בפעם ה 1000 - שלא היה לי כסף, חייתי כמו אדם שאין לו כסף, וכשהייתי צריך לשפר את הכנסותי, יצאתי לעוד עבודה. השנים הראשונות תמיד קשות.