חן פרחי

הדור השני של ה 405, שהוצג ב 93', הפגין איכות גימור וייצור ברמה אחרת לגמרי מהדור הראשון, שהיה זוועתי מבחינה זו, כמו כל מכוניות פיג'ו וסיטרואן מסוף שנות ה 80' (למעט הסיטרואן CX). בדור השני הוחלפו המנועים מוזני המאייד המנועים מוזרקים; הספק מנוע ה 1.6 ירד 94 כ"ס ל 89 כ"ס ואילו מנוע ה 1.9 המעולה הוחלף במנוע 2.0 שקיבל בלוק מנוע מברזל. ההזרקה החד נקודתית (רב נקודתית ב 1.8 לא עשתה טוב למנוע ה 1.6, וחדוות הסל"ד ותגובת הדוושה המעולה נעלמו ממנו. בשנים 94' - 95' עבדתי כאחראי טכני בחברת השכרת רכב שהיו לה 20 מכוניות כאלו, בעיקר 1.6 אוטומטיות, והיא זכורה לי כמכונית אמינה מאד, נוחה ומרווחת, אך עצלה ברמה של וולבו 240 עם מנוע 1.8.

. טרי מהיום, חומוס אבו נועם.

מ 95' ואילך נמכרה ה 405 עם מנוע ה 1.6 בעל הזרקה רב נקודתית, ולכן נסעה הרבה יותר טוב מהדגם בעל הזרקה החד נקודתית. כל מנועי פיג'ו\סיטרואן "לקחו קשה" את המעבר ממאייד להזרקת דלק, ובכולם נפגעה תגובת הדוושה הנהדרת, ההספק והגמישות. למרות שמנוע ה 1.8 היה מוכר וידוע כמנוע טוב, הביצועים לא היו טובים בהרבה מאלו של דגם ה 1.6, בשל התיבה האוטומטית הגרועה והמסרסת. לפני 20 שנה עבדתי כמנהל טכני בחברה להשכרת רכב, שהיו לה 20 מכוניות כאלו מהשנים 94' ו 95', ואני זוכר אותן כמכוניות אמינות מאד, נוחות להפליא ומתנהגות נהדר. הדור השני הציג שיפור אדיר באיכות הגימור וההרכבה, וכאמור המכוניות היו אמינות מאד ללא שום נקודות תורפה.

הוולבו 66 היתה מקבילתה של הדאף 66, במספר שינויים; בוולבו 66 היה מצב P בתיבת ההילוכים הרציפה, פגושים מוגדלים, משענות ראש ופנים משודרג. המנוע היה מתוצרת רנו בנפח 1.3, זהה לזה של ה 12, והתיבה אוטומטית רציפה. זכורה לי מידת צמיגים די משונה 135X14. לא היתה הצלחה גדולה, בלשון המעטה, והביאה לוולבו הרבה יותר נזק מתועלת.

מסכים (לגבי איכות הגימור) ולא מסכים לגבי השאר. הפוקוס הופיעה לאחר 8 שנות אסקורט III, שללא ספק היתה מכונית נוראית, שעברה אין ספור מתיחות פנים, אולי יותר מכל מכונית אחרת בהיסטוריית הרכב. פורד זרקו את האסקורט לפח, למעט מנועי הזטה שהיו טובים למדי, פיתחה שלדה חדשה לחלוטין שכללה מיתלים אחוריים נפרדים ונפרדה מהקו העיצובי של האסקורט. במקביל, עבדו פולקסווגן על הגולף IIII, ולפי הקדימון של הפאסאט B5 שהופיעה ב 96', אפשר היה להניח שיהיה לה תא נוסעים מרהיב ואיכותי. פורד התעלמו מהעובדה, או שמא המכונית כבר היתה מוכנה לייצור, ולכן תא הנוסעים שלה היה איכותי הרבה פחות, למרות העיצוב המקורי. גם הפוקוס המשיכה מסורת ארוכת ימים בפורד - כמו אחיותיה לסמל, גם בה לא נעים היה לשבת, ובתחום הזה פיגרה משמעותית אחרי הגולף. בתחום הדינאמי, למעט הפיג'ו 306, לא היתה אף קומפקטית טובה ומהנה ממנה, שיפור מטאורי מהאסקורט. אגב, תקציב הפיתוח של האסקורט לא היה זעום כלל, למעט המנועים המכונית פותחה מהיסוד. גם ביצועיה לא נפלו מהמקובל בקבוצתה, אגב.

הלאדה ניבה אכן היתה מוזרקת. מנוע הניבה המוזרקת היה בנפח 1.7 בעוד שמנוע המאייד היה בנפח 1.6.

במקרה שלך, מהירות ממוצעת מרגע בהתנעה.

החלק העיקרי במערכת ההיגוי במכוניות מודרניות. מסרק ההגה הוא למעשה פס מתכת משונן שמקובע למרכב במסגרתו החיצונית, אליו נכנס מוט בעל גלגל שיניים שמוביל תנועה מגלגל ההגה. סיבוב גלגל ההגה גורם לשיניים לזוז ימינה או שמאלה בהתאם לתנועה, וכך בעצם מתבצע ההיגוי. מספר הסיבובים מנעילה לנעילה נקבע ע"י מספר השיניים במסרק ההגה, שאגב נראה בדיוק כמו מסרק. המכוניות הראשונת בעולם שהיובעלות הגה בשיטת מסרק ומוט משונן היו הרנו קאטר שבו והמוריס מיינור שהוצגו ב 48'.

בוודאי. בבלמי תוף יש שתי רפידות מעוקלות כצורת התוף, ובבלימה הן נדחפות ע"י משאבת האופן כלפי תוף הבילום.

למשאיות ואוטובוסים יש בלמי אוויר, והרבה יותר קל להפעיל בלמי תוף בלחץ אויר מאשר בלמי דיסק. במשאיות קלות יש מערכות בלימה משולבות, ולרוב יש בהן בלמי דיסק מלפנים. בנוסף, השימוש בבלמי השירות במשאיות כבדות מועט יחסית, ולרוב הוא מתבצע רק בבלימה הסופית.

בלמי דיסק אחוריים החלו להופיע במכוניות עממיות כבר באמצע שנות ה 60׳. הם הופיעו ברנו 8, פיאט 124 וולבו 144 ועוד. לעומת זאת, לא מעט מכוניות נמכרו עם בלמי תוף בכל ארבעת הגלגלים, והיתה לכך סיבה; באותה העת נוזלי הבלמים היו באיכות נמוכה, ובלמי הדיסק, בשל המבנה שלהם, גרמו לחימום יתר של נוזל הבלמים, מה שהביא לפגיעה ביעילות. רק בשנות ה 70׳ המוקדמות החלו להופיע נוזלי הבלמים באיכות גבוהה יותר, וכל המכוניות עברו לבלמי דיסק קדמיים. היתרון העיקרי של בלמי דיסק, הוא פיזור חום עדיף, בשל העובדה שהם ״פתוחים״. יש לא מעט מכוניות בעלות בלמי תוף אחוריים שבולמות מצויין.

זו לא הפעם הראשונה שאטלר מעלה קונספירציות שונות ומשונות. המוכרת ביותר היתה בשנת 88', אז פרסם אטלר טור בו הוא החליט שגורמים רבים קמו על מנת לחסל את סיכויי הצלחתה של הדלתא הרומנית בארץ, וכל זה ממניעים אינטרסנטיים. ראינו בדיוק מה היתה שווה הדלתא, סליחה, דאצ'יה שכמה אלפי פרייארים קנו בהמלצתו. וצריך תמיד לזכור שהוא עיתונאי הרכב היחידי, אם אפשר לקרוא לו עיתונאי, שהורשע בפלילים בגין הוצאת לשון הרע, ונגזרו עליו עונש מאסר על תנאי.

נורמאלי לחלוטין. למרות המוצא היפני ולמרות שבכללי הבלאנו מכונית אמינה מאד, המנועים לא חוצים את קו ה 230-250K. הסימן הראשון מגיע בדמות עשן לבן הנפלט בהנעה, ומשם הדרך לסוף דרכו אינה ארוכה. נסה לעבור לשמן מינראלי 40, למרות שדי קשה להשיג אותו, אין לך הרבה מה להפסיד.

למה נזכרתי בשרשור ? כי לפני יומיים המכונית חגגה שנתיים אצלנו, והגיע העת להרחיב על שעבר עליה ב 728 ימים האחרונים. המכונית נקנתה כשמד המרחק עמד על 209,000 ק"מ וכעת הוא עומד עד 221,000, נסועה של 7,500 ק"מ בשנה. למרות שהמכונית בשימוש יום יומי מלא, בדיוק כפי שהיתה אצל רז, ובעיקר בשל העובדה שטופלה היטב, לא היתה אף תקלה משביתה. אבל פטור בלא כלום אי אפשר; לאחר ארוע סוכות הקודם, נקרעה החגורה שמפעילה את האלטרנטור ומשאבת המים, ממש סמוך לבית, והסתבר שהיתה באיכות נמוכה, למרות שהיתה די חדשה. בני ל החליף אותה תוך דקות ספורות, והמשכנו בדרכנו. לפני כחצי שנה, שוב בחזרה מאירוע סוכות, חלון הנהג החשמלי סירב לעלות על למעלה, והסתבר שנשברו כמה שיניים בגלגל הראשי. מנגנון חדש הובא הישר משכם, בעלות סבירה לחלוטין, וכעת הכל תקין. מסקנה ? באירוע סוכות הבא אני מגיע רק עם הוולבו.. באותה הזדמנות הובאו גם זוג בולמי זעזועים אחוריים חדשים, מאחר ואלו שהיו מותקנים היו עייפים, וזה פגם הן בנוחות הנסיעה והן באחיזת הכביש. רז החליף שסתום התפשטות במזגן, ומילא בו גז "חדש". המזגן לא קירר היטב, והסתבר שמולאה כמות לא נכונה, מאחר וגז חדש ממלאים בשקילה בלבד, ואין נתוני משקל במכונית הזו, שיועדה לגז ישן (R12). במוסך שמטפל לנו במכונית (מוסך אמין בשד' הר ציון בת"א, בעל מקצוע מעולה ומומחה למרצדס) מולא גז בשיטת ניסוי וטעייה, עד שהגיע לכמות האופטימלית, וכעת המזגן מקרר מעולה. צריכת השמן אפסית, כחצי קילו בשנה, ואילו נוזל הקירור נותר במפלס הקבוע מאז שקנינו את המכונית. צריכת הדלק עומדת על ממוצע של 7-8 ק"מ לליטר, ועם מזגן היא יורת ל 6-7 ק"מ לליטר. נסיעה בין עירונית רגועה מניבה תוצאה של 10 ק"מ לליטר. את שני מבחני הרישוי עברה ללא בעייה בקומפיוטסט ראשון מזרח (תודה עמית!). נקודה שכן תדרוש בקרוב תשומת לב, היא מצב המרכב - נקודות החלודה התפשטו מעט, מה שאומר שבעת הדי קרובה תדרש עבודת פחחות די מקיפה, למרות שמצב הצבע מצויין. נתראה בשנה הבאה, בתקווה שאירוע סוכות לא ייצר עוד תקלות..

לטובת מי שעוד זוכר או עוד לא נולד.. בסוף שנת הדם 79' הוחלט לעבור ללוחיות רישוי בנות 7 ספרות, כשהספרות האחרונות מייצגות את שנת ייצור המכונית. באותה העת משראד הרישוי החל להכנס לעידן המחשב, וכמובן שהעברה היתה איטית להחריד, ונמשכה הרבה מעל המתכונן, ולכן שנת הדגם 79' היתה ארוכה מהרגיל, ואילו שנת הדגם 80' היתה קצרה מהרגיל. באותה העת תחילת שנת הדגם היתה בחודש ספטמבר. ועוד נקודה מעניינת - כל המספרים עם הסיומת 80' עד 89' פנויים בעיקרון, רק יש בעייה קלה; חלקן הגדול של מכוניות שנות ה 80' פשוט ננטש ברחובות בלא שהרכב הורד רשמית מהכביש על ידי משרד הרישוי, ולמעשה המכונית, לפחות רישומית, נותרה של הבעלים האחרון. רק בסיומות 6X ו 5X משתמשים היום, מאחר ואלו היו מספרים של מכוניות מסחריות (5X) או משוקמות (6X).

המכונית אינה "יודעת" איזה בנזין מילאו, חיישן הנקישות נכנס מוקדם יותר לפעולה, ומקדם את ההצתה בהתאם. בעיקרון, אפילו המכונית המתוחכמת ביותר יכולה לפעול עם בנזין באוקטן 91, פשוט הביצועים יפגעו.

תמיד הזרקת הדלק מתבצעת כשהבוכנה בנקודה מתה עליונה, בדיוק בנקודת הזמן שהבוכנה מגיעה לשיא מהלכה, ואין חשיבות לסוד ההזרקה. נקודת ההתלקחות העצמית של בנזין 98 גבוהה יותר מאשר זה של בנזין 95, מה שמאפשר העלאת יחס הדחיסה לערכים גבוהים יותר, והשגת ניצולת גבוהה יותר. ברוב המנועים המודרניים מותקן חיישן נקישות שמאתר הצתה מוקדמת, ומאחר בהתאם את ההצתה על מנת למנוע "צילצולים" (דטונצייה).

המאליבו היוצאת לא ממש הצליחה מול המתחרות הישירות שלה - הונדה אקורד וטויוטה קאמרי - ולכן הזדרזו בשברולט לתקן, או לפחות השתדלו לתקן, את כל פגמי הדגם היוצא, ולקרב אותו לאימפלה. תיבת ההילוכים מעניינת במיוחד - 8 הילוכים, ולאור יכולתם הגבוהה של היצרנים האמריקאיים בפיתוח תיבות אוטומטיות טובות, מעניין יהיה להשוות אותה ל ZF הגרמנית בעלת 8 הילוכים.

http://www.carsforum.co.il/cars/%D7%9E%D7%92%D7%96%D7%99%D7%9F-%D7%A8%D7%9B%D7%91/2029/%D7%A4%D7%99%D7%92'%D7%95-204---%D7%A1%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA קריאה מהנה ושבוע טוב !

רעיון נכון בבסיסו, העיניין הוא שהעלויות "נזילות". ברצות היבואן הם יהיו נמוכות יחסית, ובה במידה הן יכולות להיות גבוהות יחסית. צמיגים ומצבר הם מכלולים שתמיד נקנים מספקי חוץ, ולכן יהיה קשה ליבואן לשלוט על מחירם, מה גם שתמיד קיימים מוצרים תחליפיים.

ברור שלא תקין. בשעתו הוא לא בא בטענות ליבואן, סה"כ ביקש שיבואו לקראתו ויארגנו לו 4 צמיגים בעלות סבירה, המחיר שלהם היה מטורף בעליל, והאפשרות היחידה היתה הרכבת חישוקי פח מכוערים, וגם שם היתה בעייה - הצמיגים היו במידה 185X14 ולא היו זולים מהמישלין המילימטריים.. סביר להניח שגם בימינו צמיגי ראנפלאט או צמיגים רחבים וגבוהים במיוחד לא יהיו זולים, בלשון המעטה, ורוכש הרכב צריך להיות מודע לכך.

שי, בתקופה ההיא אפילו ספרי הרכב לא היו בעברית, אז ציפית שמישהו יגיד לו שהצמיגים אינם סטנדרטיים ?! כשפנה ללובינסקי וטען, ובצדק, שהיבואן חייב להחזיק מלאי חלקי חילוף כ 7 שנים לאחר תום היבוא, טענו בלובינסקי שזה אינו כולל צמיגים, והחוק היה לצידם. שכן שלי ביטל הזמנה לפיג'ו 308 החדשה מאחר ואין בה נגן תקליטורים, ואותיות כמו BT או USB נשמעים לו זרים.

מערכת שמסתנכרנת עם סלולארי כזה או אחר אינה רלוונטית בעידן שבו אייפון 6 יהפוך עוד 3-4 שנים למוצג מוזיאוני, וחובה על הלקוח לבדוק את הנושא בטרם רכש את המכונית. ואם בצמיגים עסקינן, אזי קרוב משפחה שלי רכש ב 87' סיטרואן CX חדשה, שהגיעה ברמת גימור GTI, וצויידה בצמיגי מישלין TRX, שהיו נעולים על חישוקי אלומיניום מרהיבים. אחרי 4 שנים הצמיגים החלו לגלות סימני בלאי והיתייבשות, ואז ניגש לפנצ'רייה וביקש להחליפם. הסתבר לו שאלו צמיגים מילימטריים שכלל לא מיובאים לארץ, וכמובן שנדרש ממנו סכום אסטרונומי וזמן המתנה לא קצר. הרכבת צמיגים אינצ'יים היתה בלתי אפשרית, מאחר והגלגלים היו מאבדים אוויר על בסיס יום יומי. לבסוף החליף צמיגים בעלות שהגיעה ל 10% מערך המכונית.

אם כבר קרוז, אז רק הדגם המוגדש, שמשלים את החסר בגמישות המנוע, נקודת תורפה מוכרת בכל המשפחטומטיות 1.6, כמעט ללא יוצא מן הכלל. גם השילוב עם התיבה האוטומטית טוב בהרבה, והמכונית מרגישה בוגרת ומעודנת יחסית.

תודה רבה על המאמץ והטרחה ! נהנתי מאד לראות את האלפא סוד היפיפיה של חיים והמוסטנג המדהימה של אורי, שיובאה לא מזמן.